פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(בלק ע''ג) מה הסיכוי שנראה את כל האמת?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 21/06/2013 שעה 11:00)


(בלק ע''ג) מה הסיכוי שנראה את כל האמת?

נסים ישעיהו



בעיקרון, הסיפור של פרשת השבוע הוא הסיפור שמלווה את עם ישראל מאז היותו ועוד קודם לכן; גויים חורשים מזימות לפגוע בנו. זה התחיל עם עשו מול יעקב, עבר ללבן הארמי, לפרעה, לעמלק וכעת בלק ובלעם (cnscr f''c): ב וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (...). ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. בלעם נענה לקריאה בשמחה אבל כמסופר בפרשה, זה לא מצליח לו, הקב''ה מתערב והופך את קללותיו לברכה (דברים כ''ג): ו וְלֹא-אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה: כִּי אֲהֵבְךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ.

מפרשי התורה נחלקו בשאלה מי משניהם שנא את ישראל יותר חזק, בלק או בלעם? רש''י מבין שבלעם שׂנָאָם יותר מבלק; בלק רק ביקש להרחיקם מעליו בעוד בלעם רצה לאבדם כליל. מפרשים אחרים מבינים אחרת ומסבירים כי בלעם היה רק שכיר של בלק שלא היתה לו סיבה לחשוש מבני ישראל, שהרי הם נצטוו שלא לתקוף אותו כמסופר בספר דברים (פרק ב'): וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה (...). אבל, אומר כ''ק אדמו''ר מליובאוויץ' רש''י מניח שבלק לא ידע על הציווי הזה לבני ישראל, בעוד בלעם, שהיה נביא, ידע ויכול היה להרגיע את בלק. הוא לא עשה זאת אלא אץ לקלל, מכאן מסיק רש''י שבלעם שנאם יותר מבלק. הרי בסוף הפרשה הקודמת קראנו שבני ישראל כבשו את ארצות סיחון ועוג, שכנים של מואב שהיו מפורסמים בגבורתם, לא פלא שבלק, שהיה חלש יחסית, נלחץ וחיפש דרך להינצל.

כך או אחרת, מדובר בשני רשעים שרוצים לפגוע בעם ישראל ומחפשים דרך לעשות זאת בלא להסתכן במלחמה מולם. על יסוד העובדה שגם בלק ניחן ביכולת מסוימת לנבא את העתיד (רש''י לְ-כג, יד) מבואר בחסידות כי הוא ראה שממנו תצא עוצמתו העתידית של עם ישראל, לכן אמר ''כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי'' ממני צפויה להתפתח עוצמתו של העם הזה, ורצה למנוע את העוצמה הזאת. ומה שהוא ראה היה אמת, שכן הגיורת הכי מפורסמת, רות המואביה סבתו של דוד המלך, היתה מצאצאיו. וזו גם הסיבה שהפרשה נקראת על שמו; כי לכאורה, מדוע בחרה התורה לקרוא פרשה על שמו של גוי רשע? אלא שהיא הנותנת, מהרשע הזה יצא טוב מאד, מהלך שלם של הפיכת החושך (בלק) לאור (רות נכדתו). והרי כל עניינה של התורה הוא להפוך את חושך העולם הזה לאור גדול, כידוע.

עניינם של בלק ושל בלעם הוא לשמר ואף להעצים את החושך, כי הם מייצגים אותו, הוא חיותם. בלק מתקשה לסבול את הרעיון שממנו עתידה לצאת עוצמתו של עם ישראל, דוד המלך והמשיח, והוא מחפש דרך למנוע התפתחות זו, למנוע את הפיכת החושך לאור ואף לכבות את האור. עם ישראל מייצג את האור, זהו תפקידנו בעולם כמדובר כמה פעמים. לא תמיד אנחנו מודעים לכך ולכן לא תמיד אנחנו אכן מייצגים את האור, אבל בלק ובלעם רואים שזו המציאות, בלק אולי לא מודע לעניין ייצוג האור על ידינו, אבל בלעם מודע מאד לתפקיד של עם ישראל ושניהם גם יחד מבקשים לכבות את האור הזה. בלק רוצה זאת מהצד המעשי, כי זה הפוך מדרך החיים שלו ובלעם רוצה זאת מהצד הרעיוני, כי הוא מעדיף לחיות בעולם שאין בו חלוקה אתנית.

שניהם ראו את המציאות ואף מעבר לה, אבל לא ראו עד הסוף; לא ראו שהבחירה של הקב''ה בעם ישראל היא סופית ומוחלטת, בלתי ניתנת לשינוי ושעל כן הם אינם יכולים לפגוע בעם ישראל. חשבו שיוכלו לחולל שינוי בעניין הזה וניסו, אבל זה לא הצליח להם. בסוף הבינו, בלעם הבין, שאין להם שום דרך לחולל שנוי כזה ולפגוע בעם ישראל; שמי שיכול לחולל שינוי כזה חס ושלום, זה רק עם ישראל עצמו; שאם תהיה התרופפות חלילה בדבקותו בה' יתברך, הוא יהיה פגיע. וזה מה שהציע בלעם לבלק, לזמן לבני ישראל פיתויים שהיענות להם תרופף את הקשר שלהם עם הקב''ה, וכך תוסר מהם מעטפת ההגנה האלקית. לבלעם היתה ידיעה ברורה שהקב''ה אוהב את ישראל, שעל כן לא הרשה לו לקללם, למרות זאת חיפש וחשב שמצא דרך לפגוע.

האמת היא נצחית, בלתי משתנה


בלעם הציע לבלק שישלחו את בנותיהם לפתות את בני ישראל, ומאחר שיתפתו, יהיו פגיעים כי הקב''ה שונא זימה. וזה מה שעשו, הם שלחו את בנותיהם לפתות את בני ישראל. בנות מואב הציעו לבני ישראל שעשועים וחלקם נענו בהנחה ש''מה כבר יכול להיות רע בזה!? משתעשעים קצת, לא נורא!'' (פרק כ''ה): א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. אבל עצם הפניה אל השעשועים טומנת בחובה סכנה של התנתקות מהבורא יתברך, כפי שאכן קרה לבני ישראל; כי בנות מואב אמנם הציעו לבני ישראל שעשועים, אבל עד מהרה דרשו שישלמו גם את מחירם, והמחיר היה אידיאלוגי: ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; בני ישראל הפיקו הנאה מהשעשועים ולא רצו לוותר עליהם, לכן שילמו את המחיר: וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. בלעם לכאורה השיג את מטרתו: ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף ה', בְּיִשְׂרָאֵל.

והתוצאות היו קשות, מגפה המונית: ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. אמנם לעם ישראל זו היתה מכה קשה, אבל מבחינת בלעם זה היה הישג חלקי וזמני בלבד, כי הבחירה של הקב''ה בעם ישראל לא השתנתה ולא תשתנה. וגם אם, חלילה, עושים הפוך ממה שצריך וכתוצאה מכך חוטפים, כמתואר בפרשת השבוע, עדיין הקב''ה אוהב אותנו ואינו מוותר עלינו חס ושלום. זו מציאות שלא השתנתה מאז ולא תשתנה לעולם, כי המציאות הזאת משקפת מהות; היא משקפת את העובדה שהקשר בין הקב''ה ובינינו הוא קשר עצמי, קשר שבין אב ובין בניו. אמנם לפעמים, מסיבות כאלה ואחרות, קורה שהקשר הזה מאבד מחַיוּתוֹ עד שנראה כאילו הוא ניתק חס ושלום, שאין יותר קשר; כמו בגשמיות כך גם ברוחניות, איבוד קשר קורה אם וכאשר הבנים מרחיקים נדוד ומאמצים לעצמם הנהגות שונות מאלו שמצפה מהם אביהם.

אבל בינינו ובין ה' יתברך, איבוד הקשר הוא חד צדדי לגמרי; כי מצד הקב''ה הקשר אינו ניתק לעולם. ומה שעם ישראל חוטף – כמו במגפה של פרשת השבוע – אדרבה, זו ההוכחה לכך שמצד הקב''ה אין שום ניתוק ואפילו לא התרחקות; מצידו יש קריאה לסדר ולפעמים זו מתבטאת בסטירת לחי מכאיבה. זה כואב וזה לא צריך לקרות, אבל זה קורה לפעמים בין הורים ובנים. ולאחר שקרה מה שלא היה צריך לקרות, לאחר שהבן חטף, הוא אמור לדעת שזה מפני שהתרחק מאבא שבשמים, לבחון את התנהגותו כדי לגלות במה התרחק, ולחתור להתקרבות מחודשת לקב''ה. בדרך זו הוא יחודש הקשר החיובי, לא רק מכאן ואילך, גם העבר יתוקן וכאילו מעולם לא נפרד.

את האמת הזאת, לא ניתן לראות בעיניים ואפילו לא להבין בשכל אנושי; קשה לתפוס שאפשר לתקן קילקולים מהעבר עד כדי מצב חדש לגמרי ואפילו יותר טוב מחדש; אבל זה מה שהתורה מבטיחה, והיא מקיימת. כרגיל, האמור לעיל מהווה עבורנו מסר אקטואלי לגמרי. הרי גם אנחנו נוטים להשתעשע פה ושם בלי לחשוב מה זה עושה לקשר שלנו עם הבורא יתברך. ויותר מזה, כמו חלק מן הדמויות הפועלות בפרשת השבוע, גם לנו יש נטיה לקבוע לקב''ה מהי ההתנהלות הנכונה עבורנו. כלומר, קובעים לו באילו תחומים מותר לו להתערב ובעיקר באילו אסור לו. במדיניות פנים למשל; ובמדיניות חוץ; בעצם, אנחנו מנכסים לעצמנו את הזכות לקבוע את הגבולות בכל התחומים, מגבולות הארץ ועד התכנים החינוכיים והחברתיים. בכולם אנחנו לא משאירים לקב''ה מקום להתבטא. כאילו, העולם השתנה והקב''ה צריך לעדכן את דרישותיו מאתנו.

אבל הגישה הזאת רחוקה לגמרי מהאמת הנצחית והיא מרחיקה אותנו מהקב''ה. וכמו אותו בן שעזב את בית אבא ואת דרכו, נדד למרחקים (רעיוניים) חל שיבוש במהלך התקין של חייו וזה עורר אותו לחתור לחידוש הקשר עם אביו, כך עלינו לשוב ולהתחבר אל האמת הנצחית שמבוטאת הכי טוב בפרשת השבוע, ודוקא מפי בלעם הרשע שביקש לקלל אותנו (פרק כ''ג): יט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה??? אמנם נכון שכדי להתחבר אל האמת הזאת עלינו לצאת מהגלות הפנימית, מהקבעונות החשיבתיים וההתנהגותיים – וזה לא קל ולא פשוט – אבל זה אפשרי. ואז תתקיים בנו מיד ממש נבואתו של בלעם על התגלות המלך המשיח: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל (...).

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי