פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_7315

קללת גודל העסק
עגל הזהב / דוד סיון (יום ראשון, 21/04/2013 שעה 15:00)


קללת גודל העסק

ד''ר דוד סיון



בעולם העסקי מקובל העיקרון שהרווח (הכלכלי) הוא שכרו של היזם-המשקיע על הסיכון שלקח על עצמו כאשר ביצע את ההשקעה. זהו חלקו בערך שנובע מהשקעתו. אבל העיקרון הזה כולל גם את האפשרות שהיזמה לא תצליח ואז היזם יפסיד את ערך השקעתו. בתמצית בכל יוזמה עסקית יש סיכוי שתצליח וכמובן גם סיכון שלא תצליח.

פרוש הדבר שכאשר היוזמה מצליחה ומשיאה רווחים יכולים בעלי הבית ומנהליה להתחלק ברווחים ו/או להשתמש בהם כדי להרחיב את היוזמה וגם להשקיע בתחומים נוספים. אבל אם מתממש הסיכון והם אינם מצליחים לעמוד בהתחייבויותיהם עליהם, בסופו של דבר, לפנות את הבמה ליזם אחר. זאת התמצית על רגל אחת.

במציאות בדרך כלל לוקח זמן לגבש רעיון עסקי ולגייס את המקורות לבצע את העיסקה. אחר כך לוקח זמן עד שהעסק מתחיל לפעול ועד שאפשר להתחיל ''לקטוף את פירות ההשקעה''. עוד זמן יעבור עד שיתברר אם ההשקעה הצליחה או לא. כמובן שישנה גם האפשרות שבתחילה תירשם הצלחה ולאחר כמה שנים יתברר שאולי ההצלחה הפכה לכשלון. נראה לי המשפט האחרון מהווה תיאור תמציתי של פרשת דנקנר-''איי די בי''.

הפרשה החלה לפני עשור, במאי 2003, כאשר דנקנר רכש באמצעות חברת גנדן את התאגיד. במהלך השנים הראשונות הרכישה נחשבה לסיפור הצלחה ודנקנר זכה לקטוף לא מעט פירות וגם קיבל שבחים במרחב הציבורי. היו רבים שפירגנו לדנקנר על הצלחותיו העסקיות – החברות הריאליות בתאגיד היו רווחיות והן עדין מצליחות כבעבר. דנקנר גם מצא זמן לתרום לקהילה באמצעות ''איי די בי'' ולכן גם זכה באזרחות כבוד.

אבל המשבר העולמי שהחל בסוף 2007, הציף את הבעיה העיקרית ממנה ''סובל'' דנקנר כיום: מינוף יתר (חלקן של ההלוואות במימון הרכישות היה גדול בהרבה משיעור המימון ממקורות עצמיים). דנקנר רכש את מעמדו העסקי בעיקר באמצעות הלוואות מהבנקים ומן הציבור באמצעות מכירת אג''ח, וחלקו של ההון העצמי היה נמוך. בא המשבר ופגע ביכולת ההחזר שלו או באפשרות למחזר את ההלוואות. בעצם יש כאן מימד של טרגדיה. זאת משום שהעסקים היצרניים ממשיכים להשיא רווחים תחת הנהלתו של דנקנר, בעוד הוא מתקשה מאד לעמוד בהתחייבויותיו הפיננסיות.

כבר מספר שנים שדנקנר עמל לצאת מן המיצר על ידי גיבוש הסדרי חוב עם בעלי החוב. במצב שנוצר כדאי לכל המעורבים וציבור בכלל לתת לו למצות את יכולתו לגבש הסדר שישאיר אותו בראש התאגיד. אחרת הם עשויים להפסיד יותר. למי שמטיל ספק בהמלצתי כדאי גם לקרוא בעיון את מכתבו של דנקנר לפני הסקת מסקנות.

לכל יצירת חוב תמיד קיימים שני צדדים שעושים עסקה מרצון. כך גם עניין הסדרי החוב. בכלל, על כולנו לזכור שהסדרי חוב בהם החייב מחזיר רק חלק (או כלום מחובותיו), היו ויהיו כלי למימוש מטרות עסקיות של שני הצדדים. בעצם הם חלק אינטגרלי מהמציאות העסקית היומיומית.



בקשר להסדרי החוב מציקה לי התחושה, שיש לה גם עדויות מן המציאות, שבעלי העסקים הקטנים לא תמיד זוכים לסבלנות וסובלנות להן זוכה דנקנר. התחושה הזאת נתמכת על ידי עובדות כמו הטענות של איתי אדם. גם אם רק חלק מטענותיו נכונות יש בהן עדות על יחס של איפה ואיפה לפי היקף עסקיו של החייב.

משתמע ששיקולי בעלי החוב לא תמיד קשורים רק ליכולת ההחזר של החייב. מי שהיקף עסקיו גדול זוכה לטיפול סבלני שלא לומר מועדף על ידי בעלי החוב. לעומת זאת כאשר מדובר בבעל עסק קטן היד קלה על ההדק. הטיפול בבעיית חוב של עסק קטן מגיע לידי המחלקה המשפטית מהר יותר. במילים אחרות, ריכוזיות וכוח שוק של החייב מבטיחים לו אווירה הרבה יותר סבלנית ונוחה במגעים על הסדרי חוב ואולי מחיקות חוב יותר נדיבות מאשר לבעל העסק הקטן.







http://www.faz.co.il/thread?rep=170452
הערה
ע.צופיה (יום ראשון, 21/04/2013 שעה 17:26)

גם בעיקרון וגם במעשה הבנק אינו מוכן לוותר על אגורה שחוקה מהחובות שחבים לו.

כאשר אנו נתקלים במקרים של ויתור מכורח או בהסכמה (הסדר חוב)על חלק מחוב (לעיתים הכול) פירושו של דבר שהבנק, לאחר בדיקות שונות, הגיע למסקנה כי לא יוכל לגבות את מלוא החוב.

זהו המקרה של אי.ד.בי.
יש לשים לב כי החובות לבנקים השונים קטנים יחסית להיקף הכללי של החובות.

בחודשים האחרונים התגבש הסדר חובות בקבוצת החברות הללו שבו כל קבוצות הנושים (בנקים ובעלי אגח''ים) ובעלי המניות יתרמו כל אחד באופן יחסי ולפי המוסכם סכומים או שווי סכומים בכדי למנוע את פירוק הקבוצה, פירוק לא יטיב אם אף אחד.
חשוב לשים לב כי מאחר וחובות בעלי האגחים גדולים בהרבה מאשר החובות לבנקים יכול להיוצר מצב שקבוצות בעלי האגחים ישתלטו על החברה והדבר יפגע באפשרויות הגבייה של הבנקים.
הויתור של בנק לאומי ( וכנראה גם בנקים אחרים, אך זה טרם פורסם)בא למנוע מצב כזה.
המשתמע מויתור כספי זה של הבנק הוא שבכל קומבינה אחרת ההפסד שלו יהיה גדול יותר.

http://www.faz.co.il/thread?rep=170456
הערה
בצלאל פאר (יום שני, 22/04/2013 שעה 19:52)
בתשובה לע.צופיה

בהיכנס חוק ההסדרים לתוקף לא תהיה ברירה לדנקנר-גנדן אלא לפרק את תאגיד הענק כפי שייקבע בחוק, שעיקריו כבר ידועים. הדבר יאיץ את הפיתוח במשק ויגביר את התחרותיות במשק, יצמצם את היקפי המינוף לערכים ריאליים תוך הצגת יכולות לעמוד במשימה בעבורה היא מבוצעת. כן, וזה גם ירחיב ויגוון את אוכלוסיית בעלי האג''חים, המנהלים וכו'. אני משער שגם פערי המשכורות בין עובד ממוצע בכל חברה ובין מנהלי החברה יצטמצם לתחומי הסביר ולא יהיה פי 80 או פי 100. המשק חייב לעבור לעבוד במוד שפוי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=170464
הערה
ע.צופיה (יום שני, 22/04/2013 שעה 22:57)
בתשובה לבצלאל פאר

אתה קומוניסט אופטימי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=170475
הערה
בצלאל פאר (שבת, 27/04/2013 שעה 17:07)
בתשובה לע.צופיה

אם הייתי קומוניסט אז הייתי קורא להלאמת כל התעשייה ובתי העסק למפלגה. אבל מה לעשות שאני רק קפיטליסט קטן?

http://www.faz.co.il/thread?rep=170481
הערה
ע.צופיה (שבת, 27/04/2013 שעה 19:11)
בתשובה לבצלאל פאר

אני להבדיל ממך קפיטליסט חזירי קטן.

http://www.faz.co.il/thread?rep=170483
הערה
בצלאל פאר (שבת, 27/04/2013 שעה 20:16)
בתשובה לע.צופיה

אני מקבל את הבחנתך בהשלמה (-;

http://www.faz.co.il/thread?rep=170454
לדנקנר יש שותפים בגנדן
דוד סיון (יום שני, 22/04/2013 שעה 4:29)

''דנקנר הוא אכן בעל השליטה בגנדן, ואולם הוא אינו בעל המניות היחיד בחברה, ומכאן
שהאחריות למצב של גנדן אינה נופלת רק על כתפיו שלו'' (http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=100083...).

http://www.faz.co.il/thread?rep=170455
הבעיה היא במבנה המשק ולאו דווקא בתאגיד גנדן
בצלאל פאר (יום שני, 22/04/2013 שעה 19:45)

''אי.די.בי אחזקות'' הנה חברת אחזקות, תאגיד, המחזיק בעצמו ובאמצעות חברות בנות בחברות העוסקות במגוון רחב של תחומים: תקשורת, טכנולוגיה, תעשיה, נדל''ן, שירותים פיננסים, מסחר ושירותים. מרבית אחזקותיה מוחזקות באמצעות חברות הבת אי. די. בי פיתוח, דיסקונט השקעות וכלל תעשיות והשקעות. נוחי דנקנר הנו בעל השליטה בחברה. חברת העל היא בעלת שליטה או מחזיקת מניות גדולה דרך חברת-הבנות בעשרות מפעלים ובתי עסק כמו: סלקום, מעריב, אלרון, טלרד, נטוויז'ן, גיוון, גולף, כלל ביטוח, בנק איגוד, השקעות דיסקונט, כלל תעשיות והשקעות, כלל עסקי ביטוח, שופרסל, יבואני פיג'ו וסיטרואן, קבוצת תעבורה, כור תעשיות, מכתשים אגן תעשיות, כלל תיירות, דיזנהאוז, גב-ים, נכסים ובניין, נכסי הדרים, כלל ביוטכנולוגיות ועוד. 'קבוצת גנדן' של נוחי דנקנר רכשה את השליטה בחברת-העל אי.די. בי. החזקות ב-‏2003. ערכה הכולל היום של אי.די.בי נאמד אז ב-‏140 מיליארד ש''ח (מתוכן השקיע דנקנר בהון אישי פחות מ-‏1% !). כיום אחזקות החברה מוערכות בפחות מחצי מערכה ב-‏2003. החברה הזאת היא דוגמה לסכנת הריכוזיות (אני שמח שהממשלה אישרה אתמול את חוק הריכוזיות ושעכשיו הוא ייכנס לתהליך חקיקה מסודר http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=100083... ) הנהוגה במשק, בה יכול בעל ההון לשלוט בחברות נוגדות אינטרסים, בחברות יצרניות ונותנות שירותים, ובכך להזניח את האינטרס של המשק לטובת ההתחשבנות הכספית הסופית של הנהלת-העל. חברות בתוכן מלוות לחברות אחרות בתנאים שלא תמיד גלויים, וכאשר חברה אחת נכנסת למשבר היא גוררת את האחרות אחריה.

אם חברותיו של דנקנר ממונפות ב-‏60%-70% מערכן הרי שחברותיו של עידן עופר ממונפות רק בכ-‏35%. הפער מצביע על חוסר אחריות, הימור, התנהלות לא תקינה. דוגמה להתנהלות לא טובה היא הנפילה במניות של חברת-העל וחלוקת הדיווידנדים הבעייתית. מאז 2007 איבדה אי.די.בי 33 מיליארד ש''ח גם במניות וגם בחלוקת דיוידנדים שמנים לבעלי ההון שמחזיקים בחברות ולמנהלים הבכירים. חברה־הבת, דיסקונט השקעות (דסק“ש) עדיין נסחרה בשווי של 10.5 מיליארד שקל. באוגוסט 2012 היא נסחרה בשווי של 380 מיליון ש''ח בלבד, כאשר איגרות החוב שלה נסחרות בתשואות של 20%.
האם המדינה והציבור צריכים לשלם על התנהלות אגואיסטית ושערורייתית כזאת?

ח''כ ווילף הציעה כמה הצעות חוק בכנסת האחרונה ובינהן ''ניתוק הקשר בין חברות פיננסיות לריאליות, פיזור השליטה בבנקים ובחברות ביטוח לידי הציבור, קביעת כללי בקרה אפקטיביים על מוסדות פיננסים, ביטול תמריצים לחברות אחזקה פירמידיאליות ופירוקן ההדרגתי, הימנעות ממצב שבו לרגולטור סקטוריאלי כגון המפקח על הבנקים או על שוק ההון יש זכויות וטו, הגדלת הסחורה הצפה והיקפי המסחר תוך ביזור הדרגתי של גרעיני שליטה בחברות ציבוריות, הקטנת התלות בין אמצעי המדיה לקבוצות עסקיות והקטנת התלות בין הקבוצות העסקיות לרשות המחוקקת והמבצעת.''.

ניתוק הקשר בין חברות פיננסיות לריאליות, פיזור השליטה בבנקים ובחברות ביטוח לידי הציבור, קביעת כללי בקרה אפקטיביים על מוסדות פיננסים, ביטול תמריצים לחברות אחזקה פירמידיאליות ופירוקן ההדרגתי, הימנעות ממצב שבו לרגולטור סקטוריאלי כגון המפקח על הבנקים או על שוק ההון יש זכויות וטו, הגדלת הסחורה הצפה והיקפי המסחר תוך ביזור הדרגתי של גרעיני שליטה בחברות ציבוריות, הקטנת התלות בין אמצעי המדיה לקבוצות עסקיות והקטנת התלות בין הקבוצות העסקיות לרשות המחוקקת והמבצעת.
http://news.walla.co.il/?w=//1822987 . הבעיה בתאגידים כאלה היא שהם צוברים כוח, מגבירים השתלטות ומתחרים באמצעות כספי הלוואות למינוף השליטה והפעילות בהן, וכך הן גם מונעות צמיחת כוחות כלכליים חדשים. וכאשר החברות או חלק מהן לא מתנהלות טוב או מקטינות הכנסות בשל מצב המשק העולמי, הן הופכות למעמסה על כל התאגיד ועל הגופים שהלוו להם את הכסף.

לכן הקביעה שלך '' אחר כך לוקח זמן עד שהעסק מתחיל לפעול ועד שאפשר להתחיל ''לקטוף את פירות ההשקעה''. עוד זמן יעבור עד שיתברר אם ההשקעה הצליחה או לא'' לא רלוונטית כלל. דנקנר השתלט על ''פרדס מניב הרבה פירות'' שאחרים גידלו ושרווחיו היו ברורים וידועים. כל מה שדנקנר היה צריך לעשות בהון העצום שגייס ממקורות חיצוניים זה רק לשמור על הקיים (במובן שהוא היה צריך לייעל אותם ולהבטיחם כמנועי הכנסה מתונה וריאלית). היו תאגידים ששרדו את משבר 2009-9 בצורה יפה, בלי 'מינוף יתר'.

אם מישהו רוצה לשָמר את מנהג ''הסדרי החוב'' אז המדינה חייבת להגביל את היקפם ואת תנאי קיומם. פשוט אסור לבעל עסקים אחד להשתלט על עשירית מהשוק העסקי במדינה. אני מקווה ש''חוק הריכוזיות'' ייאלץ את הקונגלמוראטים הקיימים להתפרק ושיותר אנשי עסקים מוכשרים ייכנסו לשוק. צריך להגביר את התחרויות בכל ענפי המשק כמו שעשו את זה בתחום התקשורת והמחשבים.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.