|
| יורם המזרחי (יום רביעי, 21/08/2002 שעה 18:02) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
ומה עם עדינה,,,,,סוריא | |||
|
|||
תביא עוד פולקלור, בבקשה. | |||
|
|||
|
|||
כל אלו בפורום אשר היו יכולים לפחות להבין לליבו של אברמל'ה, אוי לבושה. שאלה אחרת שממש מתבקשת מסיפור זה נוגעת לנושא ההתנדבות בקיבוץ: מה היתה למעשה מדיניות הקיבוצים בנושא, ומה המריץ אותם להזמין מתנדבים על גבי מתנדבות צפון אירופאים וצפון אמריקאים אל שדות הצייד הקיבוציים הארץ חמדת כהגדרתך? האם היתה תרומה או תועלת של ממש בעבודתן של יעלות חן אירופאיות אלו, או שמא תרמה עבודתם של מתנדבים בלונדיניים וחסונים לחיזוק רעיון הבלורית הציוני? הרי ברור שעבודתם של אלו היתה בלתי יעילה לחלוטין, בהתחשב בפעילותם הקדחתנית בתחומים אחרים, מה גם שניתן היה להביא שלל מתנדבים ערבים פלסטינאים שיכלו לבצע עבודות חקלאות שונות לא פחות טוב, ואולי באופן ממושמע הרבה יותר...מדוע לא, בעצם? הרי דבר זה היה מצליח לקרב בין לבבות העם היהודי והפלסטינאי לשיטת חזון השומר הצעיר. האם היה רעיון הבאת המתנדבים מעין דחף בלתי מוסבר לייבוא גויים וגויות אירופאים לפריון ויישוב הארץ? מי היה הרוח החייה מאחורי רעיון נפלא ומטורף זה? הרי גם כיום כשאתה מדבר עם שכבת גיל מסויים באירופה אתה מגלה להפתעתך עשרות אנשים ששהו בקיבוצים בכל רחבי ישראל, ואשר מבקשים להחליף איתך גם כיום חוויות על אחת התקופות הטובות והיפות בחייהם. מבחינה זו אולי שוהי הקיבוצים היו המסבירים הטובים ביותר של ישראל הציונית-קיבוצניקית. | |||
|
|||
הרעיון הנקרא ''מתנדבים'' נולד כמדומני במוחו של איש הסוכנות והק.ק.ל לשעבר, אליהו דובקין ז''ל, שהחליט לרתום את גל האהדה העצומה, לו זכתה ישראל של שלהי 1967. גולדה מאיר אהבה את הרעיון והעבירה אותו לאבא אבן לדיין ולבסוף לאשכול (כולם למעט אבן -זצל''ניקים). התרומה המעשית של התנועה הלא רשמית, היתה בעיקרה מוראלית. המתנדבים של שנות השישים ראו בקבוץ כמעט השלמה לרעיונות הלא ברורים שנפוצו בקהילות הפרחים וההיפי'ס. החיים הקלים בקבוץ, החברותא, הטיולים שקיבלו בתמורה לעמלם וכיו''ב (וגם ראשית עידן הסמים) קסמו לרבים. וככל שהתנועה הקיבוצית הצליחה למשוך את פרפורי גסיסתה ומעברה מחברה שוויונית/חלקית לחברה קדם קפיטליסטית/חלקית כך משכה את המתנדבים, שבדרך כלל היו שגריריה הטובים ביותר של ישראל מעולם! תרומתם המעשית, היתה שווה לזו של כל פועל או שכיר ובמקרים רבים (כמו בסיפור) המתנדבים עבדו יותר מאשר ''בטלני המזמרה''.... וכשהתנועה החלה לדעוך, בשנות השמונים, גייסו תאילנדים בשיטת ''מבנקוק למטוס ולקיבוץ'' תמורת שכר כמובן ואפילו שיכנו אותם בצריפים שפעם איכלסו מתנדבים. למתנדבות שמור מקום חשוב בזיכרון הסקסואלי/גנטי של רבים וטובים שהקימו בחדריהם או בחדריהן ''מזווגות''.... כאן, בקנדה, פגשתי לא מעט בני קיבוצים שהלכו אחרי המתנדבות, יהודיות או נוצריות והשתקעו בצפון אמריקה. ידוע לי שמקיבוץ אפיקים בלבד ירדו יותר ממאה צעירים שהעדיפו את השוודית או הדנית וכיו''ב וכן... לא מעט גרמניות. העניין המיני, קסם גם לצעירות רבות מבנות דת משה וישראל, שהושכבו בגרנות, או בין השיחים, או במזווגת המתנדבים והלכו אחרי הזכר שהעלו בחכה.... גם כאלה פגשתי כאן וגם בגרמניה. בשעתו היתה הצלחה עצומה לישראליות שחומות העור ששיגעו, פשוטו כמשמעו את הנורדים, בדיוק כמו שרעמת שיער זהוב ומשולש ערווה בלונדי הטריפו את ''הבחורים הטובים''. מעניין שלא נעשה הרבה לחקור, מבחינה היסטורית אנתרפולוגית את התופעה ותוצאותיה.... הסיבה לכך נעוצה, לדעתי, בעובדה שכמו בסיפור, רבים וטובים קמו ועזבו בעקבות הגבר או האשה שפגשו במזווגה. (אגב המילה/סלנג מזווגה מקורה בקבוץ שמיר, בעמק החולה, שם המציא אותה מכר שלי, שהיה אז אלמן די קשיש ומצא הרבה עדנה בחיקן של מתנדבות דניות, גרמניות ואנגליות. ופעם, כשנשאל באקראי אם הוא הולך לחדר ?(מושג הדירה בקיבוץ הקלאסי) השיב במבטא ליטאי ''זה לא חדר זו מזווגה''..... | |||
|
|||
לפחות את תרומתן הגדולה של המתנדבות לאושרי וסיפוקי הפרטי... | |||
|
|||
מי שמסוגל להגיב דווקא נוכח, גם אם הוא יצא לחופשה קצרה. הצטערתי מאוד לקרוא סיפור כה קלישאתי ורדוד על חיי הקיבוץ ועל תופעת ההתנדבות (לשעבר. היום כבר כמעט ואין מתנדבים בקיבוצים), שכן אופן ההתייחסות הוא מעליב וחוטא למציאות. המתנדבים שהחלו להגיע לקיבוצי ישראל לא הובאו בתור ''כוח עבודה בלונדיני'', כי אם באו מרצונם החופשי מסיבות שונות ומשונות - הרפתקנות, קשר דתי (נוצרי או יהודי), רגשי אשמה אירופאיים או סתם חיפוש אחר שעשועים וטיולים בעולם. בכל אופן, אין ספק בכלל כי הימצאותם של אנשים מתרבויות שונות (מערביות ברובן, כמובן) בקיבוצים, ללא שום קשר לאיכות הכלכלית של עבודתם, הזרימה חיים וחיוניות למקומות רבים, גם לנוכח שיעורי הגירה מסוימים מישראל כתוצאה מקשרים רומנטיים. אין לפקפק בחשיבות התרומה האיכותית הזו לחיי החברה והתרבות הקיבוציים, גם אם היה בכך פן מיני, במקרים מסוימים. חישוב בלתי מחייב שערכתי לאחרונה במספר קיבוצים באיזור הגליל העליון מגלה כי בין שליש למחצית מה''בנים'' (גברים ונשים שגדלו בקיבוץ, ונמצאים בגילאי 25-35) אשר נשארים לגור בקיבוץ לתקופות זמן ארוכות, נמצאים בקשר משפחתי כלשהו עם מתנדב/ת לשעבר. תופעה מדהימה לכל הדעות, אשר בלעדיה נידונו הקיבוצים להתמוטטות רבתי. בכל אופן, הבעייה הבסיסית (כלכלית, חברתית ומוסרית)של הקיבוצים, קרי: ויתור על ערכים סוציאליסטיים לטובת ערכים ציוניים, באה לידי ביטוי חריף גם בתופעת המתנדבים, אשר מדגימה בצורה נאה את חוסר הסולידריות העקרונית של חברי הקיבוץ עם שכניהם החקלאים הפלסטינאים (שעל אדמותיהם הנטושות נבנו מרבית היישובים החקלאיים היהודים) ושכניהם בעיירות הפיתוח והמצוקה (אשר קופחו ומקופחים מבחינת יחס הממשל הציוני לעומת תושבי הקיבוצים והמושבים), במקביל לנטישת עיקרון ההתנגדות לעבודה חיצונית (כפי שכפה עליהם בן-גוריון). אני עוד חושב לכתוב מאמר מסודר ומפורט על נושא זה, בעיקר כשאני קורא התייחסות כה פשטנית למצבם הסבוך של הקיבוצים בעבר ובהווה. | |||
|
|||
|
|||
|
|||
וזה בודאי; מה גם שערכו הספרותי לא מרהיב, לעניות דעתי. | |||
|
|||
גלעד היקר, הסיפור אינו אלא סיפורון מהווי הארץ תו לא,לא ספרות יפה לא דוסטוייבסקי או עגנון ואפילו לא גלעד דנבום. אני חושש שאתה מייחס הרבה חשיבות למה שאינו חשוב ותפקידו בידורי בלבד.אתה מבטיח כתיבה רצינית בנושא -אנא האר את עייני ועיני אחרים. אני בטוח שתעשה עבודה טובה.רק אנא,אל תנסה לגעת בהומור,נראה שתחום זה לא נכלל במעגל הרוחניות הרצינית שלך.... משעשעת כשלעצמה,העובדה שאתה מייחס לסיפור קטן,לא חשוב,קריא ותו לא,הרבה יותר ממה שהוא ראוי לו. אני מתכונן להמשיך ולשבץ בפורום סיפורים דומים,אז עשה טובה לעצמך-אל תייחס להם חשיבות כל שהיא תרצה תקרא לא תרצה זכותך. כל טוב.ממתין לרשימתך החוקרת, יורם | |||
|
|||
רובד העברית שאתה כותב בה דווקא מהווה ספרות יפה, לעניות דעתי. עברית ספרותית שאינה של תקופת ההשכלה אלא משלבת את מקצבי המזרח בסיפורת מקוטעת -- קצת מזכיר את בורלא (אך פחות מלוטש, ללא ספק בגלל שלא היתה כוונה לספרות יפה). לגבי התוכן, לא קראתי זאת כקטגוריה על הקיבוץ אלא על האירופאים המטורפים שבאו ואיכלסו את ארץ המזרח, עם רעיונותיהם המשוגעים ותפיסת העולם הקולוניאלית שלהם. אבל אשמח לקרוא את דבריו של גלעד בנושא. אל תתנו לפתיל זה לגווע בלי שגלעד יבהיר את עמדתו! | |||
|
|||
לצערי הרב נקלעתי באמצע החופשה שלי (ואפילו אתמול, ביום ההולדת שלי!) לעבודה אינטנסיבית ביותר בשל טיפשות וערלות-לב קיבוצית טיפוסית, ולכן לא היה לי זמן רב לכתוב. יחד עם זאת, המאורע סיפק לי ''השראה'', ומאמר המפרט את מחשבותיי מזה זמן רב על הבעיות הבסיסיות של הקיבוצים יצא לאור בפורום זה בקרוב. | |||
|
|||
|
|||
הולדתך. נקודה אחת שלא הבנתי מכל הסיפור הנ''ל, ושגם ליורם לא היתה ממש תשובה על כך, היא העובדה שהמתנדבים האירופאים הופיעו באלפיהם ואולי בסך הכולל בעשרות אלפיהם בקיבוצי ישראל, ואי שם בסוף שנות ה- 80 נעלמו ושבקו חיים לחלוטין, שהם מותירים את הזירה לפועלים תיאלנדים, סינים ועוד אנשים ממקומות אחרים שאינם אירופה. מה בדיוק קרה בתקופה זו, שגרם למתנדבים להפסיק ולבוא בהמוניהם? המצב הירוד של זכויות האדם בשטחיה הכבושים של ישראל? פרוץ האינתיפאדה? חילופי דורות? כל דבר אחר? אשמח אם תוכל לנסות ולהתייחס לקושיות אלו במאמרך, או בתגובה ראשונית כאן בפתיל זה. | |||
|
|||
למה יגווע דרכו דרך יורם המזרחי אני לומדת להכיר את התקופה , עם או בלי עברית ''מדופלמת ''והלצון והצבע והשמחה בסיפוריו הינם יחוד סיפרותי בפני עצמו איך אומרים בשפת רחוב '' ימתו הקנאים'' סוריא | |||
|
|||
לגלעד לשם שינוי לא הכל פוליטי ולא הכל צריך להיות או להכתב על פי אמות מידה סנוביות אוניברסיטאיות. ספוריו של יורם המזרחי הם חלק מספורי ארץ ישראל לתקופה בהם הם מסופרים כשם שסיפורי עגנון בתקופתו, מי שאינו יכול ליות אומן זה או אחר הופך למעט ממורמר מה גם שספוריו של יורם מוסיפים צבע ריח והומור לפורום ובשפת רחוב ''הבנתה זאת מר ברוך'' תודה ולהיתראות סוריא | |||
|
|||
אבל עבודתך תהיה מענינת. התקופה היתה מעניינת,אחרי 67 באו אלינו כל מיני מתנדבים ומתנדבות הביתה לשבת וחג..היה מעניין. | |||
|
|||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |