נזדמן לי לצפות לפני כחודשיים בתוכנית ''לונדון וקירשנבאום'' בה ניהלו השניים ראיון עם הד''ר
מוחמד ביטאר, צעיר ערבי בן נצרת, על שני הספרים שפרסם (בשלב זה, בערבית בלבד) ובהם הביא את סיפור ההצלחה של ערבים ישראלים – מוסלמים, נוצרים ודרוזים – בעולם העסקים ובעולם המדע והאקדמיה.
השיחה עניינה והרשימה אותי, ובעקבותיה יצרתי קשר עם ד''ר ביטאר והזמנתיו לערב שאני מקיים מדי פעם בפורום של ידידים בביתנו שבמגדלי הים התיכון, להרצאה קצרה ולשיחה ולדיון בעקבותיה.
הייתה לנו הפתעה גדולה. ד''ר ביטאר חשף בפנינו את אחד הסודות הכמוסים של המדינה, שמענו מפיו על המהפך שעוברים כיום הרוב הגדול של ערביי ישראל, אזרחי המדינה, גברים וגם – אף כי בפיגור מסוים – גם נשים.
מסתבר שאין קשר לנעשה עם מה שאנו שומעים וקוראים בתקשורת. זו ממוקדת כמעט בלעדית בהופעתם ובפעילותם של חברי-הכנסת הערבים. אנו מותחים עליהם ביקורת – ובצדק – על שכל עיסוקם ועניינם ממוקדים במדיניות ישראל בשטחים הכבושים תוך הזנחת הטיפול בבעיות הדוחקות של האוכלוסייה הערבית אותה הם אמורים לייצג. ומכאן, שאוכלוסייה זו פשוט מתעלמת מן הפוליטיקאים המקצועיים, ומתמקדת מזה שנים בקידום האישי של הפרטים בני הדור הצעיר.
וכך, מי שנולדו למשפחות פלחים ברוכות ילדים, חסרי אמצעי קיום מינימאליים, חסרי השכלה, ובהרבה מקרים אף אנאלפביתים, הפכו במהלך שנות דור אחד או שניים למשפחות בהן החתירה לתואר אקדמי ראשון הפכה לנורמה מקובלת.
שוב, בתדמית הרווחת, חשבנו כי רוב הצעירים הערבים, בעת שהם נרשמים ללימודים אקדמיים, עושים זאת בפקולטה למדעי הרוח, כאשר הם בוחרים ללמוד ערבית, מזרחנות והיסטוריה של המזרח-התיכון, והנה מסתבר שהיום, כ- 26% מתלמידי הטכניון שבחיפה הם ערבים ישראלים, זהו שיעור הגבוה מחלקם באוכלוסייה. התרגלנו לפגוש רופאים ערבים ורוקחים ערבים – אך לא התעניינו במספרים – 35% מכלל הרופאים בישראל כיום הם ערבים ו- 65% מכלל ציבור הרוקחים – ערבים.
תופעה לא פחות מעניינת היא בתחום העסקי. אולי בשל הקושי להתקבל, להשתלב, להתקדם ולהצליח בעולם העסקים הישראלי-יהודי, הופכים ערבים רבים ליזמים. אלה עומדים היום בראש מפעלים ובתחומים שונים ומגוונים, כאשר חלקם מעסיקים מאות ואף אלפי עובדים, לרבות לא מעט יהודים.
היה מרתק לשמוע את לשמוע את סיפורו של
עיסא חורי, בן למשפחת פלחים מעוטת אמצעים, אשר נאלץ לנטוש את ספסל הלימודים לאחר שבע שנות לימוד, אלא שבמהרה הפך מפועל בניין ליזם אשר הקים אימפריה תעשייתית העוסקת בתכנון, ייצור והקמה של מוצרי מתכת. חברתו הקימה, בין היתר, תחנת-כוח בדרום קוריאה. מפעליו פרוסים כאן בגליל, בנגב, ומפעל שלישי הקים בעקבה (על מנת לעקוף את הבירוקרטיה שלנו).
בעיות של שפה, המבחנים הפסיכומטריים והגבלות רבות אחרות מאלצות צעירים וצעירות רבים ללמוד במוסדות אקדמיים שמחוץ לישראל. יש היום קרוב לעשרת אלפים צעירים הלומדים בירדן, ועוד רבים אחרים במדינות שכנות אחרות.
החיים כמיעוט מנוכר בישראל מאלצים אותם להתקדם בכוחות עצמם. זהו פוטנציאל עצום שישראל יכולה לנצל אותו. לשם כך צריך להכיר את המציאות וכן – להחליף דיסקט באשר למקומו ועתידו של המיעוט הערבי החי עימנו כאן.
הסוד הכמוס של ערביי ישראל
פעם נוספת שגזית מגלה את אמריקה
