הזדמן לי לקרוא ראיון עם חה''כ אורלי לוי-אבקסיס בו היא מספרת על הנסיונות שלה לעזור לנזקקי דיור שאחד מהם היה משה סילמן. נאמר שם גם כי ברשימת ההמתנה רשומים כ-‏41 אלף זכאים לדיור ציבורי. במסגרת הראיון היא סיפרה גם על מחקר שבוצע בכנסת על הנושא ושוב נזכרתי בחוק הדיור הציבורי שאושר בכנסת בשנת 1998.

במחקר שביצע מרכז המחקר והמידע של הכנסת כתוב כי:

1. על פי החוק יכולים דיירי הדיור הציבורי לרכוש את הדירות במחיר נמוך ובמימון המדינה.
2. תמורת המכירה אמורה היתה להיות מופקדת ... ב'קרן הדיור הציבורי', שאחת ממטרותיה היתה מימון רכישת דירות לאוכלוסייה נזקקת, מכספים אלו לא נוספה למלאי הדיור הציבורי אפילו דירה אחת.
3. החוק היה אמור להכנס לתוקף בשנת 2001, אך הכניסה לתוקף עוכבה עד היום באמצעות חוק ההסדרים.
4. במהלך השנים מאז שנת 1999 נמכרו במבצעים שונים 37.5 אלף דירות וסך ההכנסות מהמכירה הגיע ל-‏2.75 מיליארד ש''ח.
5. בהחלטת ממשלה מס' 746 נקבע שההכנסות מהמכירות ייעודו למימון פתרונות לטווח ארוך לזכאים.

מסתבר שהמחוקקים שכל פעם מאשרים את חוק ההסדרים מוצאים את עצמם מבטלים בדרך הזאת חוקים אחרים. גם הממשלה לא טומנת ידה בצלחת כאשר היא למעשה לא מקיימת את החלטה מס' 746.

עצתי לחברי שדולת הדיור הציבורי שהוקמה בכנסת להתחיל את דרכם בבחינת הסיבות להקפאת חוק הדיור הציבורי לפני כעשור. כדאי להם גם לבחון את הצבעתם על חוק ההסדרים שאישר את ההקפאה האחרונה.

---