פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
המחלה של גוש האירו והתרופה
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 05/06/2012 שעה 15:00)


המחלה של גוש האירו והתרופה

ד''ר דוד סיון


… you cannot reduce the debt burden by shrinking the economy, only by growing your way out of it.

… the creditors are in effect shifting the burden of adjustment on to the debtor countries and avoiding their own responsibility for the imbalances.
Soros
... אינך יכול להקטין את עומס החוב על ידי כיווץ הכלכלה, אלא רק על ידי צמיחה תצא מזה.
...
... הנושים למעשה מעתיקים את נטל התיקון לארצות החייבות ונמנעים מלטפל באחריות שלהם לחוסר האיזונים.
מקובל לחשוב שטיפול נכון במחלה כלשהי מתחיל באבחון מקצועי. קודם צריך לברר מהי המחלה של המתלונן ורק אחר כך לחשוב מהו הטיפול המתאים כדי שהמתלונן יבריא. אבחון לא נכון גורם לטיפול רפואי לא נכון, טיפול שאינו מתאים כלל לבעיה הרפואית ממנה סובל האיש ומשום כך מצבו הרפואי עשוי להחמיר. הוא עשוי להימצא בסכנת מוות כי הוא למעשה סובל ממחלה (X) שמסוכנת יותר מזו שלכאורה אובחנה, או שאפילו הטיפול השגוי מחריף את המחלה שלא אובחנה (רשלנות רפואית באבחון מחלה).

העיקרון הזה של אבחון נכון כתנאי לבחירת טיפול מתאים כדי לפתור כל בעיה שהיא, כולל בעיות כלכליות. המיתון המתפתח והולך בגוש האירו הוא תוצאה של מדיניות כלכלית שגויה שנקבעה בעקבות אבחון לא נכון.


אזור מטבע

גוש האירו הוקם בינואר 1999 על ידי קבוצה של 11 מדינות מהאיחוד האירופי. בסופה של שנת 1999, בדצמבר, זכה בפרס נובל לכלכלה פרופסור רוברט מנדל (Robert Mundell) בין השאר בזכות מחקריו בדבר השאלה מהו ''אזור מטבע אופטימלי''. בעצם כבר בראשית שנות השישים הוא הציע תשובות לשאלה שהפכה לאקטואלית עם הקמת גוש האירו כמה עשורים אחר כך. האזור הזה על פי הגדרתו של מנדל הוא כזה שבו המטרות של יציבות פנימית (אינפלציה נמוכה ותעסוקה מלאה) ושל יציבות חיצונית (מאזן תשלומים בר-קיימא) יכולות להתממש הכי בקלות.

במהלך השנים מאז הצטרפו עוד חוקרים שעסקו בנושא. מן המחקרים האלה עולה שכדי שאזור מטבע יהיה אופטימלי הוא צריך להיות מאופיין על ידי ((Optimum currency area):

  1. מתקיים שוק חופשי ופתוח בין הארצות שהצטרפו לאזור המטבע:
    • תנועה חופשית של עובדים בין הארצות,
    • תנועת חופשית של הון,
    • מחירים ושכר גמישים.
  2. יש מערכת שיתוף בסיכונים ברמת הגוש – העברת תקציבים (תשלומי העברה) אוטומטית לארצות שהושפעו מהתהליכים שנזכרו בסעיף הקודם, באמצעות הטבות מיסוי או חלוקת תקציבים לטובת ארצות פחות מפותחות באזור (= בגוש) המטבע.
  3. צריך שבגוש תפעל רשות פיסקאלית – שיתקיים איחוד פיסקאלי. זה במיוחד חשוב כאשר הגוש נמצא במצב של מלכודת נזילות.
  4. דמיון בין מחזורי העסקים של הארצות המשתתפות כדי לאפשר לבנק המרכזי של הגוש לנהל מדיניות אחידה.
משמעות המאפיין השני היא שברמת אזור המטבע קיימים מייצבים אוטומטיים שפועלים כמו תקציבי הרווחה, גם אם זה נדרש רק לטובת חלק מן המדינות החברות. מייצבים אוטומטיים הם למשל תשלומים על שירותי הרווחה (הבטחת הכנסה וקצבאות אחרות) ודמי האבטלה. אלה מתרחבים באופן אוטומטי בעת מיתון או משבר ומצטמקים כאשר הכלכלה צומחת. איחוד פיסקאלי (מס' 3) למעשה מייתר את מערכת שיתוף הסיכונים שלמעשה מהווה חלק מכלי המדיניות של הרשות הפיסקאלית.

המחקרים מלמדים כי גם במקרה הזה, של אזור מטבע, יש יתרון לגודל – לגודל השוק שמשתמש במטבע האחיד. בין התועלות הקשורות בכך ישנו ערך ההוצאות הנובעות מהמרת מטבע כאשר סחורה עוברת גבול בין מדינות, שנחסכות באזור מטבע. נמנעות גם ההוצאות על עמלות החלפת מטבע ונמנעות ההוצאות הקשורות באי-ודאות בדבר שערי חליפין. על ידי הסיוע לאיחוד שוקי ההון של הארצות החברות, איחוד המטבע אמור להקטין את הפגיעה בתוצר ובהכנסה של מכות-זעזועים (shocks) שמשפיעים רק על חלק מהארצות (מכות לא סימטריות). התארגנות הגוש מעודדת את המסחר בין החברות בגוש (Peter B. Kenen).


המחלה

גוש האירו הוקם ללא הבטחת ניידות חופשית של כל אמצעי הייצור, ובמיוחד לא של עובדים ולמעשה ללא כלים פיסקאליים – ללא רשות פיסקאלית ברמה כלשהי (מאפיין 2 או 3). אבל זה לא ממש הפריע בתחילת הדרך. זרמי ההון ענקיים, בין השנים 1999 – 2007, מהמדינות החזקות (מדינות הליבה) בגוש (בעיקר גרמניה וצרפת) המריצו את המשקים בפריפריה (Euro Agonistes). זרמי ההון גרמו להגברת ''היבוא'' לפריפריה מארצות הגוש האחרות. בעצם הם מימנו את התחזקות היצוא מארצות אחרות בגוש, כמו גרמניה למשל.

אבל עם השנים התהליך הניע התפתחות של חוסר איזון במאזן התשלומים הפנימי (עם ארצות הגוש האחרות) של ארצות הפריפריה שהלך והחריף: עודף גדול בחשבון ההון וגירעון גדול בחשבון השוטף שהוא בעצם תמונת הראי של חשבון ההון. במקביל גדל והלך העודף בחשבון השוטף של גרמניה וארצות אחרות בגוש. בעצם זרמי ההון אל הפריפריה שיפרו את המצב הכלכלי בארצות המוצא שלהם. כתוצאה התפתחה אופטימיות ברחבי הגוש, כי העתיד נראה מבטיח.

שיעור החוב ממשלתי (באחוזים) ביחס לתמ"ג
לחץ להגדלה
במקביל להרעה במאזן השלומים בארצות הפריפריה, התעוררה אינפלציה ונפגע כושר התחרות. מאחר והמאפיין של ניידות העובדים לא התקיים התהליך הזה נמשך עד פרוץ המשבר הפיננסי בסוף שנת 2007. כפי שניתן לראות בתרשים המוצג כאן (לחיצה עליו תקפיץ תרשים גדול יותר), במקביל להתפתחות חוסר האיזון במאזן התשלומים, ברוב ארצות הפריפריה התפתח תהליך של ירידה בעומס (שיעור) החוב הממשלתי. המשמעות היא שבעצם זרמי ההון מימנו בעיקר את התפתחות המגזר הפרטי שעלה ופרח.

המשבר של סוף 2007, ''המיתון הגדול'', עצר את זרמי ההון ונפגעה הגביה ממסים כפי שבדרך כלל קורה בעת משבר. ובמקביל נכנסה לפעולה הגדלה אוטומטית של ההוצאות הממשלתיות. בעת משבר שהלך והחריף, גדלו והלכו ההוצאות על שירותי הרווחה (כמו דמי אבטלה, הבטחת הכנסה וכו') עם העמקת המשבר. תהליך זה לבדו גרם להיווצרות גירעונות גדלים והולכים ולצמיחת החוב הממשלתי. בעצם החובות הממשלתיים בפריפריה צמחו כי בגוש האירו לא היה קיים המנגנון האוטומטי, המתואר במאפיין מס' 2, לטיפול בסיכונים: העברות תקציבים אוטומטיות לכיוון הארצות הפחות מפותחות בגוש.

בקיצור עומס החוב הוא תוצאה של בעיית מאזן התשלומים – הוא איננו המחלה אלא תסמין (סימפטום). מי שמכיר את המחקרים על ''אזור מטבע אופטימלי'' ואת מוסדות גוש האירו יכול לציין שהמקור לבעיה במאזן התשלומים הוא חוסר הניידות של גורמי היצור, כמו עובדים, והבדלי רמות הפיתוח בין משקי ארצות הליבה של הגוש לבין אלה בפריפריה.

באפריל 2010, כאשר במוסדות הגוש כבר העריכו את חומרת המצב בגוש האירו, הם הנהיגו תוכניות של תשלומי העברה, מה שהוגדרו כתוכניות חילוץ. אלא שהן היו מותנות בגיוס כספים מהמדינות החברות (וגם ה-IMF) ובהסכמת המדינה המקבלת להפעלה בו-זמנית של תוכנית צנע שלכאורה אמורה לצמצם את עומס החוב. כתוב לכאורה כי בימים אלה מתברר והולך כי תוכניות הצנע האלה גרמו מיתון, או שהחריפו את המיתון, בארצות הגוש וזה כצפוי גרם גם לגידול אוטומטי בגירעונות ובעומס החוב.

בחלק ניכר מהתקשורת מוגדר המשבר המתפתח בגוש כ''משבר חובות''. בהגדרה המטרה הראשית, העיקרית, של התוכניות האלה היתה להוריד את גובה החובות. ככאלה תוכניות החילוץ היו שונות בתכלית מהמנגנון שהוגדר בסעיף מס' 2. המחלה של הפריפריה בגוש היא קודם כל בעיית חוסר האיזון במאזן התשלומים הפנימי, אבל נכון להיום ''הרופאים'' מתמקדים בטיפול בבעיית החובות שהמחלה הזאת גרמה.

מאפיין נוסף של המחלה במשקי הפריפריה היא בעיית ''מלכודת הנזילות'' בה נתונים משקי הפריפריה (David McWilliams: eurozone break-up is inevitable). זהו מצב בו הרחבת כמות הכסף, מדיניות מוניטרית גורמת לאנשים וחברות עסקיות לאגור כסף ולא להשתמש בו כמקור מימון. הבנקים שעמוסים בחובות מסופקים לא ממהרים להלוות כספים – אוגרים גם הם. התנהלות כזאת מדכאת או מחלישה את הביקושים, כפי שגורמות תוכניות הצנע. מדיניות מוניטרית לא תשנה דבר, היא לא אפקטיבית.

כדאי לציין שלמעשה תוכניות הצנע הוטלו על ידי מוסדות השוק גם על שאר המדינות החברות. מה שבולט בהחלטה הזאת זה שבמדינות כמו הולנד (בה נפלה הממשלה בגלל העניין), צרפת, גרמניה, בריטניה ואחרות, היתה (לפחות) בשנה האחרונה ירידה מאד משמעותית בשיעור הריבית על החוב (Government Bonds yields). משמעות העובדה הזאת היא שעומס החוב שלהן אינו מהווה בעיה – שהמשקיעים לא חוששים להלוות להן כסף. שהם לא חושבים על החוב של ממשלות אלה כחוב מסוכן. להיפך הם מסכימים להשקיע למרות הירידה במחיר (הריבית) שמשולם להם על ההסכמה. אבל גם לגבי המדינות האלה ''הרופאים'' מתמקדים בטיפול שגוי.


התרופה

מדיניות כלכלית נכונה צריכה לעורר במשקי הפריפריה תהליך מתמשך שיתמרץ את הביקושים ויפעל להורדת עומס החובות. מאחר ומדיניות מוניטרית מסורתית איננה אפקטיבית, הרי שמתבקשת מדיניות פיסקלאית מרחיבה כזאת שמאופיינת בסעיף מס' 2. במינון נכון מדיניות כזאת תגרום לחידוש הצמיחה ולכן לירידה בעומס החוב הממשלתי. ראשית, גידול בתמ''ג יקטין את שיעור החובות. שנית הצמיחה תרחיב את זרם ההכנסות של הממשלות (מגביה) ותקטין באופן אוטומטי את זרם ההוצאות שלהן. לבסוף, התהליך הזה יאפשר לגייס מקורות לתשלום חובות.


כמה הערות

יש מי שטען לאחרונה כי גוש האירו יצר את המכות הלא סימטריות (חוסר האיזון במאזן התשלומים) שכעת הורסות אותו. לא רק זה, אלא הגוש לא יצר מנגנון ראוי למנוע ו/או לטפל במכות כאלה (Lunch with the FT: Paul Krugman).

ג'ונסון ובון טוענים שכבר כמעט אי אפשר לשמר את החברות של יוון בגוש. הפסקת חברותה של יוון תהיה צעד נוסף בשרשרת ארועים שמובילה להתפרקות כאוטית של גוש האירו. (The End of the Euro: A Survivor's Guide).

קישורים:
האם כבר מאוחר מידי כפי שטוענים ג'ונסון ובון? אולי, אולי לא.

שני בכירים במנגנון המקצועי של הגוש רק מזהירים מפני הבאות. הראשון, מריו דרגהי, נשיא הבנק המרכזי של האיחוד האירופאי, הזהיר אתמול שההנהגה צריכה להבהיר את החזון של גוש המטבע במהירות כי הבנק המרכזי לא יכול למלא את החסר. הוא גם הציע שהאיחוד יתארגן לפקח על הבנקים ויקים קרן לביטוח פקדונות שתוכל למנוע ''ריצה על הבנקים'' לפני שיהיה מאוחר מידי. השני, אוֹלִי רהֶן, כלכלן בכיר של הנהלת האיחוד הזהיר שהגוש עשוי להתפרק ללא מנגנון ראוי לטיפול במשברים (ECB, EU officials warn euro's survival at risk).




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  אני חושב שזה הרבה יותר פשוט  (FTG) (18 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי