|
בלאו ווינר | |||||
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (שבת, 02/06/2012 שעה 7:00) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
כמה שאלות | |||
|
|||
א. על מה מתבססת טענתך שבלאו ''העיתונאי המאוס על הציבור הרחב''? ב. מהו המושג ''התקשורת'' בו אתה משתמש? האם זה כולל את כל פעולות התקשורת (דיווח חדשות, דעות, פרשנויות וכו')? ג. שמעתי את השופטת (דימ.) דליה דורנר מדברת נגד ההחלטה להעמיד את בלאו לדין. האם בעיניך היא חלק מהתקשורת? ד. האם אתה בטוח שהתקשורת לא נתנה ביטוי למבקרי מעשהו של בלאו? | |||
_new_ |
כמה שאלות | |||
|
|||
ג. בתפקידה הנוכחי דליה דורנר בהחלט חייבת לתמוך בזכותם של עיתונאים לעבור על החוק כדי למלא את תפקידם בהצטיינות. חבל שדליה דורנר שכחה שגם קבלת, החזקת ושימוש שלא ברשות בחומר ממלכתי מסווג היא עבירה פלילית. ולא חשוב מה תפקידו של המקבל והעושה שימוש במידע. א ב ל , למרות הכל אני חושב שהפרקליטות הודיעה שבכוונתה להגיש כתב אישום נגד בלאו רק כדי לבטל את טענת סנגורי ענת קם בערעור בו הם מבקשים להקל עליה, בין היתר משום שלא הוגשה תביעה נגד הצד השני בעבירה - בלאו. לכן הפרקליטות הרימה מחסום לטענה זאת, ולדעתי הוא זמני בלבד. בעוד כמה חודשים, אחרי שעניין קם ידעך, תוציא הפרקליטות הודעה צנועה שתיקו הפלילי של בלאו נסגר מכל מיני סיבות. נראה לי שאין לפרקליטות כוח להתמודד מול התקשורת ולברר את הסוגייה הזאת אחת ולתמיד. | |||
_new_ |
כמה שאלות | |||
|
|||
א. על תחושת הבטן שלי ושיחות עם ידידים. ב. כן. ג. עכשיו-כן. ד. אני מאזין לרדיו בשעות הבוקר ורואה את תכנית האקטואליה ''לונדון את קירשנבוים'' על האזנות אלו אני מבסס את דעתי בעניין. | |||
_new_ |
תודה על התשובות הענייניות! | |||
|
|||
_new_ |
עוד שאלה | |||
|
|||
אני מניח שכדבריך (נכון למועד כתיבת המאמר) אין בתקשורת תמיכה בעמדת היועץ. איך זה בדיוק קשור להערה שלך בדבר הדמוקרטיה בתקשורת? לפי הבנתי אמצעי התקשורת הם גופים פרטיים שפועלים כ''א על פי האג'נדה שלו. לכן לא בהכרח תמצא בתקשורת תמיכה ברעיון, או עמדה כלשהם שאינם מתאימים לאג'נדות שלהם. זה כמו שלעיתים קרובות לא תמצא בסיעת קואליציה תמיכה לעמדות שהובעו באופוזיציה. | |||
_new_ |
עוד שאלה | |||
|
|||
התקשורת אמורה להביא לידיעת ''צרכניה'' את המידע האמיתי והאמין בכל נושא, כולל נושא שבו עיתונאי מואשם בעבירה פלילית. אחת הדרכים לבצע זאת היא ''הצגה מאוזנת של הנושא''. דהיינו הבאת דעות תומכות ומתנגדות לעניין. במקרה הזה, וגם בעשרות מקרים דומים בעבר, כאשר יש אישום או תלונה כנגד איש תקשורת לא שומעים כלל דעה המצדיקה זו אלא רק דעות המתנגדות לאישום. לכן אני טוען בתוקף כי ''כלב השמירה של הדמוקרטיה'' אינו כלב כלל, אינו שומר ואינו דמוקרטי. אולי רק ''שמור לי ואשמור לך''. הדוגמא שלך לוקה בחסר. הדוגמא הנכונה היא הכנסת שלמרות שיש רוב ברור ומוחלט ל''קואליציה'' תמיד יש לפחות קול אחד ל''אופוזיציה''. | |||
_new_ |
יש בדבריך בעיה עקרונית | |||
|
|||
אמצעי התקשורת עובדים לפי אג'נדה. התפקיד הראשון לפי האג'נדה הזאת הוא ליצר הכנסות לבעל הבית. התפקיד השני זה לשרת את האג'נדה הזת. כל אמצעי התקשורת כזה בנפרד משרת את האג'נדה שלו ולא מחוייב לאג'נדות אחרות. ''הצגה מאוזנת של נושא'' איננה תפקידו של כל אמצעי תקשורת כזה. גם כל עיתונאי בנפרד משרת את האג'נדה שלו ושלו בלבד. אתה ואני יכולים לצפות (וגם מצפים) שאפשר יהיה למצוא איזון בתמונה הכוללת - כאשר לוקחים בחשבון את כל אמצעי התקשורת. אבל במציאות זה לא קורה בשום מקום בו אמצעי התקשורת הם בבעלות פרטית, ואין אמצעי שיבטיח זאת במאה אחוזים. בדמוקרטיה יש לכל אמצעי תקשורת גם אג'נדה לשמור הדמוקרטיה בממסד. תפקיד נוסף הוא שמירה על הממסד שינהג בצורה דמוקרטית - מה שמכונה ''כלב השמירה של הדמוקרטיה''. האיזון שתיארת, איננו תנאי הכרחי בביצוע התפקיד הזה. הדוגמה שלי טובה בהחלט כי מדגימה את המציאות שתיארתי כרגע. אפשר כמובן להרחיב אותה לגבי הממשלה כולה, במיוחד לגבי הממשלה הנוכחית (בעיקר לאחר שמספר שותפיה מהווה רוב של 80%). קול אחד לאופוזיציה במצב הזה גם הוא מהווה חוסר איזון. אני בכלל חושב שכאשר עוסקים בתקשורת חוסר איזון הזה שתיארת הוא הכלל ברוב הנושאים. מעבר לויכוח העקרוני, התמזל מזלי וגיליתי מייל בתיבת הדוא''ל שלי וממנו התברר לי שיש כמה אנשי תקשורת שתומכים בהעמדתו של אורי בלאו לדין: א. חיים פרנקל (http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/310512_T...). ב. אבי בניהו: ''בניהו ממשיל את העיתונות במקרה של בלאו לאדם שיורה לעצמו ברגל וזועק כי הוא פצוע'' (http://www.the7eye.org.il/Tik_Tikshoret/Pages/tik_ti...).לי אותה ידיעה גם עמנואל רוזן כנראה תומך בעמדת אורי בלאו לדין. ג. גם אתה איש תקשורת. | |||
_new_ |
יש בדבריך בעיה עקרונית | |||
|
|||
התמורה שצריך לקבל תמורת רכישת תקשורת( מחיר עיתון,אגרה ומיסים והאילוץ לחזות בפרסומות). הוא דיוח חדשותי אמיתי ואמין, אני זכאי לשמוע את נבחרי העם או האנשים הקובעים בתחום עיסוקם בכל נושא חדשותי. אני חפץ לשמוע את מירב( או כולם אם זה מתאפשר) הצדדים לנושאים שבמחלוקת ועוד כהנה וכהנה. לאמצעי התקשורת אסור שתהיה אג'נדה פרטית. למירב אמצעי התקשורת יש קו פוליטי מסוים שנובע ,בדרך כלל, מהמערכת.למרבה האירוניה כולם מצהירים שהם נטולי מגמה פוליטית. הנושא הכספי משפיע בשוליים בלבד. ערוצים 2 ו-10 אינם משקפים את עמדתם הפוליטית של הבעלים כמו שערוץ 1 אינו משקף, בבלעדיות, את עמדת הממשלה.חוסר איזון בדיוח הוא פגם בעבודת המערכת ולאורך זמן הציבור מדיר רגליו מגוף כזה. דוגמאות לכך הם מעריב,הארץ וערוץ 1 שהציבור הרחב נטש אותם לטובת אחרים. הדוגמאות שהבאת מחזקות את אמירתי כי רובה הגדול של התקשורת התגייס לטובת העיתונאי בלאו דבר שמעיד באופן ברור כי הדבורים על חופש הביטוי הם לא נחלת העיתונאים. בעיני העיתונאי ע.רוזן הוא ליצן תקשורתי ולא משהו שראוי להיקרא עיתונאי. | |||
_new_ |
יש בדבריך בעיה עקרונית | |||
|
|||
א. בעניין התמורה יש לך ברירה: לא לקנות את העיתון או לא לצפות בערוץ טלוויזיה כזה או אחר. לגבי האגרה אין לך ברירה, כמו שאין לך ברירה לשלם מס (אני מתכוון שאתה אזרח שומר חוק) אבל הרווחיות היא מטרה ראשית של כל אמצעי התקשורת הפרטיים. מטרה נוספת היא האג'נדה (פוליטית או לא פוליטית) של בעל הבית ו/או של העיתונאים. הזכאות שלך, או של כל אחד אחר, היא עניינך הפרטי. היא מתבטאת בהחלטה הפרטית שלך לא לצרוך את שירותיו של אמצעי התקשורת. לגבי ערוץ 1 אני חולק עליך כי אני חושב שהוא משרת את האג'נדה של הבעלים. ב. הדוגמאות שהצגתי התאימו לשלול את טענתך המקורית 'אין בנמצא'. דעתך האישית כלפי עיתונאי כזה או אחר לא תשנה זאת. | |||
_new_ |
יש בדבריך בעיה עקרונית | |||
|
|||
ב.הדוגמאות שהצגת אינן שוללות דבר. הן, כמו תמיד, מבטאות את דעתך האישית. א.אני התייחסתי לתפקיד התקשורת, או לציפיותיי מהתקשורת. בכדי להפעיל גוף תקשורתי יש לקבל רישוי ולכן יש חוקים ומגבלות גם לגוף פרטי. הצורך ברווחיות הוא סם החיים של כל עסק. והחופש לצרוך אותו היא זכות בסיסית של האזרח. אך זה כלל אינו נוגע לציפיות שיש לאנשים, כמוני למשל, מהתקשורת. לכן אני, ולא רק אני, ביקורתי כל כך להתנהלותה. | |||
_new_ |
יש בדבריך בעיה עקרונית | |||
|
|||
א. זה היה ברור לי מההתחלה שאתה עוסק בציפיותיך מהתקשורת. התייחסותי היתה לציפותיך לעומת המציאות כפי שאני רואה אותה. ב. הדוגמאות שהצגתי מראות שטענתך (''... אין בנמצא, אליבא מהתקשורת, מישהו שמגנה את מעשהו של בלאו ותומך ביועץ'') איננה נכונה עובדתית. | |||
_new_ |
יש בדבריך בעיה עקרונית | |||
|
|||
ב. כאשר היחס הוא 1:100 אז זו עובדה! | |||
_new_ |
יש בדבריך בעיה עקרונית | |||
|
|||
טענתך המקורית היתה שגיאה גם את טענתך החדשה נכונה! | |||
_new_ |
יש בדבריך בעיה עקרונית | |||
|
|||
1:100 אינה שגיאה. | |||
_new_ |
טענתך המקורית, 'אין בנמצא', היא שגיאה | |||
|
|||
_new_ |
טענתך המקורית, 'אין בנמצא', היא שגיאה | |||
|
|||
1 ל-100 שוה ערך לאין בנמצא!! | |||
_new_ |
טענתך המקורית, 'אין בנמצא', היא שגיאה | |||
|
|||
_new_ |
עוד שאלה | |||
|
|||
ביומיים האחרונים מופץ ברשת מכתב של פרופסור ארנון סופר ( איני מצליח להביאו פה) המטיל דופי כבד באמינות כתבה של העיתונאי גדעון לוי בעיתון ''הארץ'' בנושא המסתננים (נחש לטובת מיהו?). בסוף המכתב הפרופסור המכובד מספר כיצד נציגת העיתון מתנה את פרסום מכתבו במדור ''מכתבים למערכת'' בצינזור הקטעים המייחסים לכתב עצמו ולאמינותו ( שידועה באפסותה). הנה יש לך עוד דוגמה ל''דמוקרטיה'' בתקשורת. | |||
_new_ |
אני חולק עליך בשתי מסקנותך | |||
|
|||
1) למה ''ככל שמינוי הרמטכ''ל המיועד יוקדם, כך ייטב''? למה צריכים להקדים את מינוי הרמטכ''ל המיועד? הרי תמיד יש מספיק זמן שיהיה לפני שיוכרז מיהו הרמטכ''ל המיועד שבו יכולה להתרחש ''פרסה אשכנזית''. העניין טבוע ומותבע בטבעם של אנשים מסויימים ובאחרים לא, וגבי אשכנזי מעד ופשע. צריכים לתת למבקר המדינה להמשיך ביוזמתו המבורכת לפתוח בחקירה פלילית ולהעמיד את המעורבים לדין. וראוי שגבי אשכנזי יהיה גבר ויתנצל בפני גלנט. 2) אני שולל את טענתך ש''שניהם העריכו שהרשות המבצעת, קרי: הממשלה ושלוחותיה היא חלשה ואין לה כוח ממשי... ''. המציאות הפוכה. הממשלה חזקה מאין כמוה. ביבי וברק שוליטים היטב במנגנונים, ועובדה היא שברק הצליח להוציא לאור את מעללי אשכנזי. מה שכובל את ידי הממשלה הם החוק ומשבי הרוח בציבור. אין ספק שביבי וברק פעלו בהתאם לתנאים האפשריים כדי לבטל את החרפה. אם טענתך היתה נכונה כי אז היינו רואים תופעות דומות נוספות מעבר לממוצע הרב-שנתי. אתה הסברת את רצונו של אשכנזי להמשיך לשנה חמישית על רקע המשבר מול איראן, זה רק יכול להעיד שהתופעה הזאת היא ייחודית, שהרי כמה רמטכ''לים ''אשכנזי'' היו במקביל למשבר מול איראן ב-64 שנות המדינה? כמה רמטכ''לים פיברקו מסמך מתוך 20 הרמטכ''לים שהיו לנו? יכולת הממשלה הזאת לקבל החלטות היא גדולה, מעל הממוצע של ממשלות ישראל למינהן. הממשלה יכולה היום להעביר כמעט כל חוק שח''כ הזוי יעלה, אם היתה חושבת שזה יתרום לשמה ולחיזוקה. גם ההחלטה להקשות על אבו מאזן ולתלות אותו על חבל הכביסה ברמאללה גם היא החלטה. גם שינוי אסטרטגי במדיניות ישראל מול הגרעין האיראני וגיוס הקהילה הבינ''ל ליישור קו למדיניות נטרול איראן מהגרעין ולהפעלת לחץ על איראן - גם את זה לא יכולה לעשות ממשלה חלשה. המשמעות היא שגם רמטכ''לים מוערכים יכולים להישבר ולהיכשל במסתרים. אבל אם הם נופלים במשמרת חזקה, הם צריכים להיזהר יותר. | |||
_new_ |
אני חולק עליך בשתי מסקנותך | |||
|
|||
1. האי ודאות בדבר הרמטכ''ל המיועד יוצרת מאבק אישי בין מספר מועמדים. ככל שמתקרב התאריך וההחלטה לא נפלה ופורסמה המאבק מחריף.כי מסקנה המתמודדים שהשר טרם הכריע בנושא. לכן הקדמת ''ההכרעה'' תטיב עם כולם. 2.בארץ קיימת תופעה שאותי היא מדאיגה מאוד וזה התחזקות התקשורת כגורם מוביל בהנהגת המדינה. לשיאה הגיע בתקופת כהונתו של אולמרט. העיתונאי בלאו בהתנהגותו מבטא את תחושת העיתונאים שהם ''למעשה'' אדוני הארץ ולא מי שממלאים תפקידים ממלכתיים. אגב, חייל בצבא ארה''ב שהעביר מסמכים סודיים לעיתונאי נידון לעשרות שנות מאסר. אם העיתונאי יגיע ''לקרקע אמריקאית'' הוא צפוי גם כן למאסר ממושך. אשכנזי הוא איש צבא מעולה אך בעל משמעת אישית ירודה. ראש הממשלה שרון סרב למנותו לרמטכ''ל מסיבה זו וחבל כי הוא מינה את דן חלוץ והכול היסטוריה. | |||
_new_ |
אני חולק עליך בשתי מסקנותך | |||
|
|||
אתה צודק שראוי שראש הממשלה ושר הבטחון יגיעו להחלטה לגבי הרמטכ''ל העתידי מוקדם בזמן סביר (אסור מוקדם מדי כי אז תהיה שחיקה במעמדו של הרמטכ''ל המכהן וגם המחליף יעמוד בביקורות מתמשכות ומכשילות) ויודיעו זאת מיד. לדעתי ראוי להודיע על מחליף בין 6 - 4 חודשים לפני התאריך הקובע. זה זמן מספיק לערוך חפיפה ולהכין את הרמטכ''ל המיועד, שהוא ישלים כמה חובות שלו בתפקידו האחרון ויכין את יורשו בתפקיד אותו הוא עוזב. אבל עיכוב בהודעה על מחליף אסור לו שיהווה תירוץ או הכשרה להתנהגות לכאורה פלילית של רמטכ''ל מכהן. 2. התקשורת מתנהגת כ'עבד כי ימלוך'', היא מרשה לעצמה את מה שהיא מבקרת אצל אחרים. התקשורת מושחתת ומגמתית ברובה, אבל כאמור, אין פונקציה של מבקר התקשורת שיכול גם להסיק מסקנות משפטיות מעבירות החוק שמבוצעות ע''י עיתונאים. 3. לא יכול להיות איש צבא מעולה שהוא גם בעל משמעת אישית ירודה. אני מאמין שאשכנזי כל עוד נהג באחריות פיקודית הוא היה גם בן אדם ישר ואיכותי. את פעולתו הפלילית לכאורה נגד גלנט אפשר לראות ככשלון אישי, כנפילה למלכודת עצמית, מתוך נסיון להישאר על הכיסא עוד שנה. לולא נפילתו זו היה נחשב אשכנזי לרמטכ''י טוב וישר דרך. 4. מה שמטריד אותי היא מערכת קשריו ארוכת השנים עם בועז הרפז שגם לאחר שהשתחרר מצה''ל, אשכנזי נתן לו אישורי תנועה פתוחים בבסיסי צה''ל כולל בבסיס סיירת מטכ''ל ומחלקת (אח''כ חטיבת) מל''מ במודיעין שהיא גוף הפיקודי של סיירת מטכ''ל. כל זאת כאשר בועז הרפז המשיך בעיסוקיו האזרחיים במכירת אמצעים ובמתן שירותי מודיעין לארגונים זרים. מדובר בחשד לכאורה של עשיית כספים פרטית, באמצעות שימוש במידע מסווג ואמצעים מסווגים של צה''ל. הדבר יכול היה כמובן לפגוע גם בצה''ל. לכן לדעתי חשוב להאיץ את החקירה שממליץ עליה מבקר המדינה. | |||
_new_ |
מידע נוסף | |||
|
|||
_new_ |
אורי בלאו לדין | |||
|
|||
בכל הכבוד למאמרו ותגובותיו לסיון -אנימ סכים לחלוטין עם ''ע. צופיה''. ברגע שאורי בלאו נטל לידיו את המסמכים שהמציאה לו ענת קם הוא הפך לכאורה שותף-לאחר-מעשה לגניבת המסמכים, וזה עוד לפני הפרת תנאי החיסיון שהוענקו לו בדלית ברירה. מעבר לכך - בלאו החזיק במודע ברכוש גנוב וסירב תקופה ארוכה להחזירו. כל זה- במישור הפלילי גרידא. אולם כאן לא מדובר בטובין גנובים גרידא, כמו כסף או חפצים יקרים, אלא בסודות ביטחוניים מהמדרגה הראשונה שעלולים היו לגרום לנזק עצום למדינה אילו הגיעו [ואני מאד מקווה שלא הגיעו] לידי האויב או איזו מעצמה עוינת. לשם מה החזיק בלאו בחומר הסודי הגנוב? האם לא בכדי לעשות בו שימוש? אילו עשה בחומר שבידיו שימוש אפשר והיה יורד לדרגתו של מרדכי וענונו. ממתי יש לעיתונאי מעמד מיוחס ושונה משל אחד העם? הנשיא שמגר, בפסק-דין ידוע, הכיר בחסינות העיתונאי שלא לגלות את זהות המקור לידיעה שקיבל. זו הטבה שאינה קיימת בספר החוקים, אך ניתן להבינה מחמת מטרות רחבות יותר של שמירה על טוהר המידות וחשיפת שחיתויות, הגם שעצם מסירת ידיעה חסויה עלולה להיות עבירה של הפרת הסכם סודיות או הפרת נאמנות. בכל הכבוד הרב לשופטת דליה דורנר היא זה מכבר מזדהה יותר, לדעתי הצנועה, עם תפקידה כיו''ר מועצת העיתונות מאשר עם תפקידיה הקודמים כשופטת צבאית וכשופטת ביהמ''ש המחוזי והעליון. תמהני כיצד היתה פוסקת אילו הועמד אז בלאו למשפט בפניה. אינני חושב שהוא היה מלקק אצלה דבש. מעבר למהותם של אותם מסמכים סודיים שנגנבו - אנו לא מדינה ''רגילה'', שחיה בשלום עם שכניה, והמחזיקה צבא המשמש לטכסים ובשעת חירום. על מצבנו הביטחוני אין צורך להכביר מילים. כולנו חיים פה. מי שיוצר סיכון בטחוני חייב לתת את הדין, בחומרה, על כל עבירה שעבר. המצחיק הוא שהעיתונאים התומכים בבלאו ימחאו כפיים לבית-משפט אשר ישפוט בחומרה חוקרים המבצעים האזנת-סתר בלתי חוקית, לרוב - למטרה משפחתית [בגידות במשפחה] או לשם ריגול כלכלי. אך החזקת מסמכים צבאיים מסווגים וסירוב להחזירם מיד, עם דרישה ראשונה, היא מהלך ראוי בעיניהם. ע. צופיה ודוד סיון חלוקים גם בשאלת הניטרליות של עיתונאים. יש להבחין בין עיתונאי המדווח על אירוע- שאז אנו מצפים ממנו שימסור עובדות כהוויתן, ללא הטיה [ותכופות מדי אנו מתאכזבים] לבין כתיבה שהיא הבעת דעה או פובליציסטיקה, ובלבד שתהא הפרדה בין שני התפקידים. אצלנו יש עירוב רב מדי בין שני התחומים. לגבי עיתון הארץ- אפשר ובאה עת שינתן הסבר תחת הכותרת לאיזו ארץ היא מכוונת ואיזו ארץ כוונתה לשרת, אם אמנם. | |||
_new_ |
איזו ארץ ? שאלה מצויינת ! | |||
|
|||
פתחלנד ליד גטו תלאביב . | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |