כעת כבר ברור לכלכלנים רבים שהמבנה של גוש האירו הוא מקור לבעיות כלכליות. גוש האירו בנוי כאיחוד מוניטרי אבל איננו איחוד כלכלי – הגוש הוא איחוד חלקי, לא אופטימלי. המבנה הזה בהגדרה מגביל את האפשרות להשתמש באמצעי מדיניות כלכלית – מגבלה שלא קיימת במקומות אחרים בהם האיחוד הוא מלא (למשל ארה''ב או ישראל).

כאשר בוחנים את הנתונים מתברר שהבעיות של ארצות הפריפריה (יוון, איטליה, פורטוגל, אירלנד, ספרד) לא נגרמו על ידי מדיניות רווחה חסרת גבולות או על ידי הנפקת חוב לאומי חסרת אחריות. הנתונים מראים שהבעיות שלהן נגרמו על ידי גירעונות במאזן המסחרי בארצות אלה. הגירעונות נגרמו בין השנים 1999 ל-‏2007, בגין זרמי הון ענקיים מהארצות הצפוניות של הגוש ש''הציפו'' את ארצות אלה שאפשרו גידול בצריכה (כידוע זרמי ההון הם תמונת ראי של המאזן המסחרי). זה גרם לאינפלציה ופגע בכושר התחרות של ארצות הפריפריה.

הפתרון הנכון לבעיות אלה היה צריך להיות כזה שמשפר את אי ההתאמות במאזן המסחרי ואת כושר התחרות של ארצות אלה. אבל אמצעי המדיניות המתאים לטפל בבעיות האלה, שינויים בשערי החליפין, לא קיים בגוש האירו, בגלל הבעיה המבנית.

פתרון אפשרי גם תחת המבנה הנוכחי של גוש האירו הוא יצירת אינפלציה. אינפלציה קלה (כמו 4% בשנה) בארצות (בצפון היבשת: גרמניה למשל) בהן יש עודף מסחרי, תאפשר לארצות בהן הגירעונות לערוך שינויים מבניים בהדרגה. אבל הארצות האלה בצפון אירופה לא מאפשרות זאת מחשש שבדרך הזאת לא יבוצעו השינויים המבניים בארצות הדרומיות. לכן, במצב שנוצר, את התיקון הנחוץ בארצות בהן המשבר הוא עמוק, ניתן לבצע רק באמצעות ירידה משמעותית בהוצאות היצור, במחיר כבד של עליה בשיעורי אבטלה שממילא כבר גבוהים מאד ובהחרפת המצוקה החברתית.

זאת על פי ספרי הלימוד התוצאה המעשית של מדיניות הצנע (austerity) שהונהגה באיחוד האירופי בשנה האחרונה. המשמעות היא שבעצם המשבר שהחל בסוף 2007, לפני כ-‏4 שנים, ימשך עוד זמן רב. אבל הנסיון גם מלמד שמדיניות הצנע פוגעת באפשרות להקטין את החובות של ארצות הפריפריה ובכך מביסה את עצמה. הרי הירידה בגביה שנגרמת (ותיגרם) בגלל המצב המשברי (שיחריף) במשקים אלה פוגעת באפשרות לשלם חובות, ולמצער ביכולתם של המשקים לצמוח בשיעור מספיק כדי לשרת את החובות.

אלה הסיבות העיקריות לאי הודאות שתלויה מעל גוש האירו כולו. מדיניות הצנע היא גם הסיבה המרכזית למיתון שלדעת מומחים מתפתח בימים אלה גם בשאר ארצות האיחוד האירופי.

---

קישורים:
The Global Future of Europe’s Crisis European Crisis Realities

ישנו גם היבט גלובלי לבעיות של גוש האירו. הגלובליזציה יוצרת המתח בין פוליטיקה דמוקרטית-לאומית והפוליטיקה הבינלאומית. התרחבות הסחר הבינלאומי, השתכללות התקשורת והקשרים פיננסיים יצרו תלות הדדית בין הכלכלות הלאומיות. כל אלה יצרו מיגבלות על המדיניות הכלכלית הלאומית. כך גדלו הרגישות של כלכלות לאומיות והאפשרות לפגיעה בהן בגלל ארועים פיננסיים חיצוניים. הבעיה הזאת בולטת על רקע הקושי לתאם מדיניות כלכלית באיחוד האירופי שהלך כברת דרך משמעותית לכיוון שיתוף פעולה. מכאן המסקנה שפוליטיקה על-לאומית תהפוך לצורך – החשיבות של הפוליטיקה הגלובלית תצטרך לעלות על חשבון הפוליטיקה הלאומית.

העתיד של מדיניות לאומית לא נראה ורוד: כנראה שטענות מהסוג ששמענו לאחרונה מפיו של שר האוצר, ד''ר שטייניץ, כאילו הוא איננו יכול... בגלל המצב בכלכלה העולמית – יהפכו, במוקדם או במאוחר, לתיאור של המציאות.

---