מפלגת העבודה לאחר היבחרה של שלי יחימוביץ' ליו''ר בעידן המחאה החברתית, נראתה לא רק כמפלגה שקמה לתחייה, אלא כבשורה באווירה הפוליטית. המציאות היא שונה ואם המנהיגה החדשה לא תופיע עם אג'נדה לא רק כלכלית אלא מדינית ביטחונית, על כול המשתמע מאלה - השפעתה של המפלגה ושלה בזירה לא תהיה משמעותית.
• • •
אמנם הבחירות ליו''ר מפלגת העבודה נסתיימו אולם פעילים שונים, בין אלה שהיו מועמדים לתפקיד היו''ר רגילים לשלוח אגרות ''רועים'' לחברי המפלגה. בין אלה נמנה ח''כ יצחק (בוז'י) הרצוג. אני רואה בו פוליטיקאי, בעל יושרה, אם בכלל יש חיה כזאת בפוליטיקה, איש נעים הליכות ואדם נבון. באיגרת שקבלתי ממנו לפני שבוע הוא כותב בין היתר כי ''
המפלגה תוססת ומלאה פעילות. שיאה יהיה בוועידה ב- 15 באפריל''. בינתיים ''תקיים הסיעה ישיבה שתעסוק בתמונת נמצב העדכני של המחאה החברתית ותוצאותיה, בהשתתפות כלכלנים בכירים שיסקרו בפנינו את המצב עם המלצות אופרטיביות...''
הופתעתי מאוד שמפלגת העבודה ''תוססת'' ואין שום שפריצים של השמפניה הזאת אשר נראים לעיניי הציבור. ואם יש תסיסה הרי זאת בזירה ההסתדרותית שבה מנסים הח''כים פרץ וכבל להתמודד מול היו''ר עופר עיניי. שם דווקא יש תסיסה. כלומר זה הסימן הבולט לחיים. אני מציין פנומן זה כי בשעתו בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת שגריר עיראק באומות המאוחדות, עדנאן פאצ'אצ'י, הגיב על ההערה של שגריר ישראל גדעון רפאל, שגם בקרב הערבים יש חילוקי דעות בסוגיה מסיימת פאצ'אצ'י ענה לו ככה: if we quarrel that means we live – אם אנו רבים פרוש הדבר שאנו חיים. במידה מסוימת אפשר לומר זאת על מפלגת העבודה בראשותה של שלי יחימוביץ'. אם במפלגת העבודה אשר ידועה בציבור בעיקר בשל המריבות, לא שומעים מאומה - זה דווקא לא נשמע טוב. שקט שם, כמעט שקט של מנזר שתקנים .ואם יש תסיסה ואין לה תהודה בתקשורת, זה אותו הדבר.
''לייק'', בפורטאל אינטרנטי אינה חלופה למדיניות
אם מחפשים אינדיקציה מה הם הנושאים החשובים שעל סדר יומה של העבודה, לא צריך לפנות ל''גוגל''. צריך רק לקרוא את ה''מייל, השבועי של יו''ר המפלגה ח''כ שלי יחימוביץ'. וזאת הכותרת העיתונאית של האיגרת האחרונה של שלי: נחשו מי סבל יותר מגלעד שליט? על מס חכם וצודק ומס טיפש ואכזר, הרפורמה בתכנון ובבנייה: אלף מפלצות כמו הולילנד, תכירו את הכלבה שלי, והאתר שלנו מדורג בגוגל כהכי פופולארי מבין אלה של כל הפוליטיקאים, כולל ביבי!
אכן ההתייחסות לעזות המצח של העבריין שהשתחרר, שלמה בן עזרי היא בעתה. אני מביא את כול הקטע בשל החשיבות ההשלכתית והמעשית שלו: ''
האסיר שסבל יותר מגלעד שליט. היה אפשר לפטור כסתם דברי הבל את דבריו של העבריין שלמה בניזרי עת יצא טרם זמנו מהכלא (הוא השווה את עצמו לגלעד שליט, אבל סבל בכלא יותר מגלעד, ועוד פנינים שהמייל אינו סובל). אלא שאלה דברי בלע והסתה נגד המדינה. מדובר בעבריין מורשע, פוליטיקאי מושחת שנטל שוחד – וכשהוא משווה את עצמו לגלעד שליט, חייל שנפל בשבי האויב, הוא קורא לראות במדינה ששפטה ואסרה אותו - אויב. הוא פשוט לא מכיר בסמכות המדינה לעצור, לחקור פשעים, לשפוט ולכלוא...''
מלים כדרבנות וטוב שנכתבו כנגד שחצן שהכתיר עצמו כקוזאק של אלוהים, והוא רחוק ממנו מרחק גלקטי.
כאן נאמרו דברים ברורים, בוטים, סימן ההיכר של שלי. אח''כ בא ה''מילייה'' שח''כ יחימוביץ' מצטיינת בו, נושאי כלכלה וחברה, וסימוכין של ד'מרקר לחשיפה שלה בנושאים אלה. על מסים גבוהים שמוטלים על האזרח הקטן, על צ'ופרים לטייקונים, על השחיתות בפרויקט, ''הולילנד'', על פרישת דורית בייניש מכס בית המשפט העליון ועוד. לבסוף ענייני המפלגה, כנסים מפגשים בסניפים. כול זה טוב ונאה,וככה צריכה יו''ר מפלגה לשבח את עצמה ואת מעשיה. ויש לשלי קבלות בנושאים אלה.
במייל צוין כי
יחימוביץ' היא היחידה מבין ראשי המפלגות המהווה איום ממשי על הפופולאריות האינטרנטית של נתניהו. אתר האינטרנט של יו''ר העבודה פועל כפורטל חדשות שמעורר עניין רב בקרב הגולשים ומסומן על ידי מנועי החיפוש כבעל שיעורי צפייה גבוהים ביותר בישראל.
''ולסיום מדגם ממפגשים מעניינים שהיו לי השבוע (נגד כיוון השעון): עם תלמידי י''ב דרוזים בעוספיא, עם תיכוניסטים מהתיכון הקיבוצי עמקים תבור בכנסת, עם כמה מאות סטודנטיות חרדיות בקריה האקדמית אונו (הן ביקשו לא להצטלם, סיוון רהב מאיר ואני בתמונה), ובמפלגה- מפגש עם בלוגרים שכותבים ברוסית''.
בשולי מנשר מלבב כזה הייתי כותב ''
עוגה עוגה עוגה במעגל נחוגה, נסתובבה כול היום, עד אשר נמצא מקום לשבת... לשבת''. אז יופי לנו. ניכנס ונעשה ''לייק'' ואני ועוד כמה עשרות או מאות יתווספו לסטטיסטיקה של ה''לייקים'' בפורטל של יחימוביץ מול ה''לייקים'', של ביבי. נראה לו!!! חלילה לי לזלזל ב''לייק''. ועוד יותר בפעילותה ויעילותה של שלי יחימוביץ'. יש לאישה הזאת המון הישגים. אבל אלה לא מספיקים למי שעומדת בראש מפלגת העבודה, כמות שהיא, ובוודאי שלא למי שיש לה שאיפה להגדיל כוחה ולבסוף גם להיות יו''ר המדינה. הרי זאת התכלית? יחימוביץ', בניגוד לדפני ליף לא הולכת להקים מחדש את האוהלים ברוטשילד. נכון ששלב המאהל ברוטשילד מיצה עצמו, גם בכך שהפך את שלי לגיבורת הדור הצעיר.אבל האם בזאת מתמצות בעיותיה של המדינה - חָבֵרָה שלי? (במפלגה יש רק חברים לפי המסורת) ואין נושאים בוערים אחרים?
איפה מפלגת העבודה
במאמר ב''הארץ'' (24.2.2012) הפובליציסט הוותיק יואל מרקוס שואל בכותרת: ''
שלי, למה את שותקת?'' וככה הוא כותב בין השאר:
שתיקתה של שלי בנושאים מדיניים וביטחוניים עלולה לעורר חשד אצל אלה שלא ממש אוהבים אותה, שאולי אין לה עמדה, או שחלילה היא חושבת כנתניהו. בגלל הליכוד, עם ישראל נמצא בהכחשה וחושב כביבי וברק שאין לנו פרטנר להסדר, וששמונה מילים בנאום בר אילן צריכות לספק את שאיפות הפלשתינאים למדינה... התשובה, עמיתי יואל, היא ששלי עדיין מרחפת בחלל.
באותה איגרת לא היה מענה לשאלה של יואל מרקוס. לא היה אזכור של מנהיגה ישראלית (של בת לניצולי שואה) על הטבח בסוריה. לא היה אזכור לנושא הגרעין האיראני ועל מחול השדים של ביבי את אהוד, שעלול להביא את המדינה אל סף אסון. לא הייתה התייחסות למה שקורה בלשכת נתניהו. לא היה רמז לצונאמי החדש בעקבות הריאיון של עוזי ארד בידיעות אחרונות על דרך קבלת החלטות גורליות במדינה. לא היה אזכור בנושא הדת והמדינה שבוער בעצמותיהם של הציבור ובייחוד של הדור הצעיר. זה לא מחיר הדלק שיחימוביץ' מזכירה במייל שלה זה דלק שעלול להבעיר את המדינה. זה לא מס ירושה, שמוזכר באיגרת. אלה עיי ירושה שמשאיר השלטון הקיים למי שיבוא אחריו, גם אם זה יהיה ביבי ואנשיו. גם על צער בעלי חיים היא לא פוסחת, אבל מדובר בחיות בית, שאני לפחות את חלקם אוהב מאוד. אבל יש חיות אדם בקרבנו. הָס על אלה שלי יחימוביץ' לא מדברת. אולי בוועידה.
אם מנהיגת מפלגת העבודה, שלמצער יש לה שאיפה להיות בראש האופוזיציה הראשית במקום קדימה לא מתייחסת לנושאים האלה, הרי במפלגתה שלה שואלים אם היא ראויה להנהיג את המפלגה. ואני בתומי תוהה האם בחלומות הוורודים ביותר שלי, היא ראויה להיות ראש ממשלה. הספק מכרסם בי אם היא ראויה שכול אותם מפגינים אשר השתתפו במחאה החברתית, או רובם, יראו במפלגת העבודה ביתם. ישנם צעירים רבים שהאג'נדה החדשה של שלי נראית להם. בין אלה נמנה נכדי בן 16. נער מבריק, מעורה בחיים בארץ, מקשה, מתווכח, והוא, אילו היה בגיל הזכאות לבחירות, היה ללא ספק בוחר בה. לדעתי אין זה משנה היכן היא הייתה מוצבת. העיקר האג'נדה. אני מסביר לו שגם אני בעד האג'נדה החברתית של שלי ושל אנשי המחאה למען ''צדק חברתי''. אבל איך אפשר להמשיך ולשאת את המשך ההוצאות האדירות של הכיבוש, ולהיענות לצרכים של הציבור הרחב. מה יקרה אם הנהגה בלתי אחראית תגרור אותנו למלחמה, וזאת תשאב את כול החמצן והלשד של המערכת הכלכלית חברתית הקיימת, שלא לדבר על המיוחלת? היכן תהיה ''האג'נדה''- נכדי היקר? משום כך, כעצת דני האדום, שיודע דבר או שניים על מחאה, בדברו בפני סטודנטים ישראליים הצהיר חד משמעית. אם רוצים לשנות דברים מיסודם צריך להיכנס לפוליטיקה. ועל כך אני מוסיף שאם רוצים להיכנס לפוליטיקה בעיקר בארץ, אסור באיסור מוחלט להדיר את נשא מדיניות החוץ, הביטחון, ההתנחלויות, הדת והמדינה וכיו''ב עניינים אשר משפיעים על המרקם הסוציו אקונומי.
שלי יחימוביץ' שהתקשורת היא ביתה הטבעי ודרכה היא הגיעה להשפעה פוליטית - זאת תעודת כבוד לה. אבל מנהיג לא נמדד בכושר התקשורתי שלו, ככותב, כמשדר או כנואם אלא במעשים המתלווים ליכולת שלו להשתמש במדיה. המדיה היא לא המסר- היא אף פעם לא הייתה - חָבֵרה שלי. בשום אופן לא. מדינאים בולטים בעולם, המסרים שלהם הנוקבים והמבריקים הביאו אותם אל ההנהגה. אבל ברגע שזאת הייתה בידיהם הם השתמשו בה להגשמת מדיניות. ולהיפך, בהיותם בשלטון הם ניצלו את כושרם כדי להצדיק מדיניות או לדרבן את מפלגתם ואת הציבור לתמוך בצעדיהם.
חשיפה בד'מרקר, גדולה ככול שתהא, ופרסום בפורטל - הם חשובים. השאלה היא לְמָה? לאיזו תכלית? התקשורת היא מדיה שמוליך את המסר. חובתו של המנהיג להעביר את המסר ולפעול להגשמתו. מפלגת העבודה זכתה לשעת חסד כשברקע המחאה החברתית האדירה נבחרה שלי למנהיגת המפלגה. אבל עד כה התנופה לא באה וזאת משום שבמודע או בתת מודע המדיניות שלה, אם יש לה כזאת בספקטרום הרחב, נראית כמכוונת לאיזה קונצנזוס, ובכך יש לה מתחרות. בין אם ציפי לבני תנהיג אותה ובין אם שאול מופז יעמוד בראשה, הם לא יתעלמו ממדיניות חוץ, ביטחון, התנחלויות דת ומדינה. בינתיים סקר של ''הארץ'' שתמציתו התפרסמה אתמול יום ה' לא מראה על אינדיקציה של מהפך פוליטי אלא להיפך חיזוק לימין ואיבוד קולות לקדימה ובכלל האיש הפופולארי ביותר הוא נשיא המדינה. נשיא המדינה לא עומד בראש מפלגה, ולעג הגול הוא שהוא כבר לא ''לייבור''. זה העם, לצערי, אבל לא רק העם.
זה המדבר הפוליטי שבו העם הולך לאיבוד ואין לו מנהיג נבון וראוי שיראה לו את הדרך החוצה. אם למפלגת העבודה לא יהיה מסר ברור בנושאים החשובים ביותר בחיינו, ששייכים לאג'נדה הישנה של כיבוש, מלחמה ושלום, ודת ומדינה, היא לא רק לא תגיע לשלטון אך ספק אם היא תהיה למפלגת האופוזיציה הראשית. החללית של ''העבודה'' נקראת לחזור מן החלל. שאם לא כן גם מסלול הנחיתה יהיה תפוס.
מפלגת העבודה המריאה... לחלל
