מה זה?

עוד הרהורים על צבא והתפנקות

יורם המזרחי (שבת, 06/04/2002 שעה 6:33)

אחד מבעלי הטורים המשתתף באתר ידיעות אחרונות,תאר מצב חיילי מילואים שגוייסו בתוקף צו 8. הכותב הוא סא''ל וסמח''ט מיל. העיד על עצמו וקונן על מחסור מסויים בציוד פרט,למשל דובונים. עוד מספר הכותב על יחידה שקצין המבצעים שלה שלח מישהוא לקנות בירושלים ''שקיות חימום'' כדי להקל על ''החבר'ה'' ומתאר מצב של ''צריבות קור'' שפגעו בכמה מהחיילים (כתושב צפון קנדה, החשוף לטמפרטורה חרפית של עד 35 מעלות צלסיוס מתחת לאפס ,התפלאתי מאד על המקרה, המוכר לי כמפגע מחשיפת עור בטמפרטורות שלפי העדות-המקוונת אפשר להעריך שלו היה צ.ה.ל נחשף לה כי אז היה נעלם כבר בטמפרטורה של 2 מינוס....) בעל הטור מלין''ששום דבר לא השתנה'' ועוצר בלי לקבוע בוודאות מי אשם במה שמתואר אצלו כמחדל,למעט הכנסת,שחבריה (לדעתו) אינם עושים מלאכתם כהלכה ואינם דואגים לצרכי המילואימניקים האומללים. העובדה שבין המגוייסים,החשופים לתלאות הדובון והקור הצורב נמצאים גם ח.כ (שניהם קצינים ואחד מהם סמח''ט) נעלמה כנראה מעדות בעל הטור ומכל מקום ברור שבין המגוייסים הרבים נמצאים כאלה שבוודאי לא יבליגו על כך שחיילים ''נאלצו'' להשתמש בפלא-פונים,לנסוע לבסיסים ולשטח בכלי רכב פרטיים ועוד ''זוועות'' שונות ומשונות,המחזקות את דעתי שצ.ה.ל ,כולל הדרג המסתער המשרת במילואים...פשוט התפנק. לפני שגיבשתי עמדה סופית בעניין,התקשרתי עם בן דודתי,ששניים מבניו משרתים בחזית ''המלחמה'' (שלמען האמת אינה אלא פעולה מורחבת.)האחד יוצא גולני והיום איש מילואים והשני בשרות סדיר במסגרת חטיבת הנח''ל.שמעתי שבסך הכל ''אין בעיות וקיטורים היו וישארו חלק מהשירות בצבא''.....חבר מרמת-הגולן המשרת בתפקיד פיקודי, שוחח אתי באמצעות הפלא פון שלו וכששמע על הטענות שאל היכן קראתי את הסיפור? אחרי שהסברתי אמר שלו הייתי מצוייד ''בטלפון רואה'' יכולתי להבין את תגובתו החייכנית-סלחנית. ידיד נוסף,קצין מילואים בן העדה הדרוזית, הסביר בשיחה אחרת ''שצבא בלי בכי זה לא צבא''.... הטור פורסם שעות אחדות אחרי שבמסוף המחשב שלי התקבלה הודעה ממטעם גוף המכנה עצמו ''מטה חיפה'' שמנהיגו החליט להעניק לרמטכ''ל ''צל''ש'' בגין הצלחת צ.ה.ל לפעול נגד הרש''פ....הכותב שדאג להפיץ את ''הצל''ש'' לאורך ולרוחב האינטרנט- התפעם מהצלחות התכנון והאירגון של המטכ''ל והתלהב כל כך ממעשי ראש המטה הכללי עד שלו הייתי,על ''דרך הכאילו'' שאול מופז, כי אז הייתי מסמיק מבושה ''ומגרד'' מעט מהטפלון האלקטרוני..... האמת,כך אני מניח,נמצאת אי שם באמצע....אין לי ספק שהמטכ''ל עושה כמייטב יכולתו וממלא את יעודו ,אין לי ספק שיש אנשי מילואים שבלילות בית-לחם או שכם נחשפים לקור ובוודאי שבקהל לובשי המדים אפשר לזהות יותר ממתלונן אחד....כל אלה אינם מצדיקים את ההתפנקות האנדמית המאפיינת את הצבא של 2002 והשאלה הנדרשת היא איך יתנהגו החיילים במצב מלחמה מלאה? בעוונותי,ערכתי השוואה קצרה עם הצבא הגרמני, שבין השנים 1941-45 לחם החזית המזרחית והתמודד עם הרוסים....המסמך שקראתי לצורך ההשוואה נכתב על ידי גנרלים גרמנים שישבו בשבי האמריקאי וכתבו לקחים שאחר כך הופצו בקרב כל דרגי הפיקוד של צבא ארצות-הברית. החיל הגרמני,כך מסתבר,הגיע לחזית הרוסית כלוחם מפונק ''שהתרגל '' לנצחונות ונאלץ ללמוד על בשרו את זוועות החזית המזרחית,כולל תהפוכות מזג-אויר,שלמעשה שיבש את מכונת המלחמה הגרמנית וסייע לרוסים להכריע את הפולש.דוגמא לכך מצאתי בתאור הגרמני של קרבות בגבול פינלנד רוסיה (גזרת לנניגראד) ובאיזור הוולגה (סטלינגרד) כשהגנרלים מאשימים את המטכ''ל בברלין בכך ''שלא התכונן להלחם בתנאי קור איום ומצב של שיתוק מערכות ממוכנות'' אם משווים את תאורי הגרמנים למצוקת המילואימניקים והפלא-פון מזהים מייד את גודל מזלם של חיילי ישראל, המשרתים בתנאי מזג אויר סביר,קשר הביתה ושאר זוטות מהיותר נוחות בתולדות המלחמות בכלל.....כל אלה יחד הזכירו לי מעמד מרתק מיום גשום,קר ובוצי ערב ''מבצע ליטאני'' (1978) כאשר ראש אגם דאז,אלוף רפאל ''רפול'' איתן בא לבקר בקו. ''רפול'' ידע שהוא עומד לפגוש חיילים מבוססים בבוץ,נרגנים ומיללים מכעס על רוע מזלם וכשנפגשתי אתו במנחת המסוקים של מטולה, ביקש לנסוע בגי'פ פתוח דוקא ליחידה ''הרטובה והבוצית ביותר'' ראש אגם דרש שאסיר את הדובון שלי וכך נהג בעצמו וכשהגענו לחניון ח''יר והלוחמים נקהלו מסביב לגי'פ והתכוננו להתלונן- שאל ''קר לכם?'' החיילים ,שראו אלוף בחולצת עבודה,ללא דובון הנוסע בג'יפ פתוח - לא יבבו וכשהתלוננו עשו כך בעיקר בשאלות מבצעיות מובהקות. המעמד לימד אותי פרק נוסף בשאלת מנהיגות-שדה וערך דוגמא אישית ויותר משמעותית מזו של קצין נחמד, השולח בראשית האביב, מישהוא לקנות ''שקיות חימום''.....אפשר,כך חשבתי שהצבא התפנק מפני שהעם מפונק יותר מאשר בעבר ויכלתו לעמוד בתלאות הביטחון-סובלת מכירסום קבוע,אך כך או אחרת אין למצוא הצדקה בעצם התופעה,מה עוד שאיש אש''פ או חמאס וכיו''ב -פועל בדיוק באותם תנאי מזג-אויר עם פחות נוחיות ברמה האישית מאשר זו של חיילי צ.ה.ל... עצם תופעת ההתפנקות,אינה ראויה לצבא לוחם והיא מעידה על פן נוסף במה שלדעתי מצטייר באחרונה כמטכ''ל לא כל כך מוכשר עם הנהגה עליונה לא כל כך מוצלחת.הדברים מטשטשים כשלונות בולטים של הדרג הפיקודי הבכיר,כפי שקרה במחסום עין-עריכ,במארבי המרכבות ברצועה וכשלונות אחרים שמן הראועי היה לדון בהם באופן המחמיר והקשוח ביותר,דבר שלט נעשה וכנראה לא יעשה כל עוד בראש צ.ה.ל עומד רמטכ''ל עטוף טפלון הקורץ בשתי עיניו למפלגות הימין בחזקת ''הנה אני כבר בא''....הרמטכ''ל שגייס מילואים בקנה מידה נרחב,חייב לראות ולהראות בחברת המגוייסים,לשמש דוגמא אישית ולהורות לראשי המטכ''ל ''לרדת לעם'' ולהתחכך עם האזרחים שגוייסו במטרה לעבות את טורי הצבא הסדיר ולהשתתף במבצע שיהיה מתנת הפרידה של הרמטכ''ל ממדיו. אינני יודע עם במטכ''ל משרתים היום די ''קוראי ספרים'' ואם לקחי אחרים,כמו למשל הרוסים או הגרמנים,נלמדו בצ.ה.ל כולל לקחי צבאות בעלי אמצעים,שנכשלו באופן חמור דווקא כשירד גשם או שלג,כאשר הטמפרטורות צנחו לעומק ניכר או כשנחשפו לענני יתושים וגשם טרופי וכל זה מרחק אלפי קילומטרים מהבית. אינני מציע ח''ו להלאות במתכוון את חיילי הסדיר או המילואים ''ולענותם'' במדיניות ''הקשחה מכוונת'' שתבוא בשיטת אי מתן ציוד הולם,אך יש לעקור מהשורש את תופעות המתירנות הקיצונית של היתר לנסוע עם הוולבו או הפז'ו בעקבות הטור,יש לאסור לשרת ביחידה לוחמת בשיטת ''יד אחת מחזקת ברובה והשניה בפלא פון'' ויש להסביר לציבור הרחב,למאגר האהמות והאבות וחיילי המחר - שצבא מפונק מאבד גמישות ויכולת עמידה. אני יודע שאיני אלא ''חטייאר נוסטלגי'' המתרפק על העבר, אך ''עם היד על הלב'' אני מבקש לאמר שאינני זוכר תופעות ''פינוק'' זהות לאלה הנחשבות היום לשגרה ונורמה של צבא עם ''ועדי הורים'' ושדולות חוץ-צבאיות שונות ומשונות וע''כ יש לכלול בין לקחי המבצע הנכחי,גם לקח ההתפנקות לסוגיה,שכן לא כל מערכה תתנהל לפי יזמתו ונוחיותו של צ.ה.ל ולוחמיו ובסרט האימים הזה חברים....כבר היינו.

הצגת המאמר בלבד

	ספרטה עכשיו
	מאתר אורי מילשטיין (שבת, 06/04/2002 שעה 10:18) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	יורם ידידי, אני מסכים לדבריך במאה אחוז. מצורף מאמר שפרסמתי באוקטובר 2001 אחרי רצח גנדי בשם ''ספרטה עכשיו'' הדן באותו נושא את ההתנקשות בחייו של השר רחבעם זאבי, אמור היה השב''כ למנוע. אבל אותו שב''כ שנכשל להבטיח את חייו של ראש הממשלה יצחק רבין, נכשל בהבטחת חייו של פקודו מן הפלמ''ח רחבעם זאבי. אשמים בכשל הזה אינם אנשי השב''כ. הם עושים בכנות, כל אשר בידם, למנוע כישלונות ומחדלים מן הסוג הזה. האשמים האמיתיים הם רבין, גנדי וחבריהם שמתוך אינטרסים כיתתיים ואישיים כוננו בישראל תרבות ביטחונית אנטי-אינטלקטואלית ומיתולוגית ובנו חברה שאיננה מתעניינת בהווית הצבא והמלחמה. אשמות הן גם כל האליטות, ובייחוד אנשי האוניברסיטאות ואנשי התקשורת, שהתנדבו להיות הפועלים השחורים בבניית התרבות האנטי-אינטלקטואלית הזאת וקבלו על כך תמורות אישיות וכיתתיות ביד רחבה. הצלחת ההתנגשות בחייו של רבין לפני כשש שנים היתה אמורה להניע את הישראלים לבדוק מה רקוב בממלכת הביטחון. במקום זאת התעסקו דליה איציק, אפרים סנה, איתן הבר, יעל דיין, מיכאל קרפין וחבריהם בריקוד על הדם ובניסיונות להפיק תועלת מפלגתית ואישית מן הרצח; ושמעון פרס החל בפרויקט מדהים לשיפור מעמדו ותנאי חייו של ראש השב''כ הכושל כרמי גילון אפילו על חשבון סכסוך עם דעת הקהל בדניה. עכשיו, כשמערכת ההבטחה קרסה שוב, והפלשתינים השיגו את גדול הישגיהם במלחמת אוסלו, ובארצות הברית מתחוללת מלחמה ביולוגית ביוזמת בני דודינו, חובה על הישראלים לקחת אוויר, לעמוד מול המציאות, ולהבין שתרבותם איננה רלבנטית יותר ויש להתאים את התרבות למציאות האמיתית - דהיינו לשנות את הכל! מאז תחילת הציונות ועד אחרי מלחמת ששת הימים, חיו היהודים בארץ ישראל בחברה ספרטנית. נורמת-העל של החברה ההיא היתה ניטרול איומים כדי לשרוד כיישוב וכמדינה. גיבוריה היו יוסף טרומפלדור ומאיר הר-ציון. איש הרוח שלה היה נתן אלתרמן. היתה זאת חברה שאת יסודותיה הניח משה רבנו, כאשר כפה על יוצאי מצרים אורח חיים של עם לבדד ישכון. התורה שקיבל משה בסיני היתה מערכת חוקים ואורחות חיים שהתאימו לחברה מאויימת, והרי בטווח הארוך אין חברה שאינה מאויימת. אורח חיים זה איפשר לשבטים העבריים לשרוד ארבעים שנה במדבר ולהצליח במבצע ההתנחלות בימי קדם, והוא איפשר לציונים לכונן מדינה בתוך מדינה בתקופת הישוב, להקים את מדינת ישראל, למרות התנגדות תוקפנית של כל מדינות האזור, ולהביס את צבאות ערב במלחמת ששת הימים. אחרי הניצחון ביוני 1967, גמרו אנשי האליטות החברתיות אומר לנטוש את ספרטה ולכונן כאן את ''ניו-יורק של המזרח התיכון'', שתרבותה מבוססת על אופנות מתחלפות. שהרי המלחמה ההיא הוכיחה, לדעתם, כי איש לא מאיים יותר על שרידותה של ישראל. משה דיין, יגאל אלון, יצחק רבין, רבעם זאבי וחבריהם אמרו: ''אנחנו המעצמה של המזרח התיכון ולנו מערכת הביטחון הטובה בעולם''. הם שכנעו את עצמם שבגין הצלחתם בשדות הקרב, ראוי שהם ידאגו לביתם, לשרידותם האישית, לחייהם הטובים ולמימון עקרון העונג האריסטוטלי-פרוידיאני. מבשרה של ישראל החדשה היה חנוך לוין. ברוויו הסטירי שחיבר אז, ''את ואני והמלחמה הבאה'', הוא לעג לערכיה של ישראל הספרטנית והאשים אותם בעצם קיום המלחמה על-ידי העצמתה עד אבסורד (''האלוף בום''). היה זה מסר פוסט-מודרניסטי ועכשוויסטי טיפוסי, שעיקרו: הבה נשמיץ את המלחמה וכך נחסל אותה, הבא נהלל את השלום וכך נשיג אותו. עד מהרה היה חנוך לוין לגיבור הבלתי מעורער של הישראלים החדשים לרבות הגנרלים שבהם. הוא העלה בשרשרת מחזות על אנשים אומללים ונלעגים על-מנת לענג ישראלים הדואגים לביתם. חנוך לוין היה האופנה. מן האגף הדתי-פילוסופי סייע ללוין פרופ' ישעיהו ליבוביץ מן האוניברסיטה העברית שערך אנלוגיות בין הישראלי הספרטני שכבש את יהודה שומרון, רצועת עזה וחצי האי סיני ומבקש להתנחל בהם, לבין התרבות הגרמנית-נאצית. ממשיכו של ליבוביץ באותו כיוון הוא פרופ' משה צימרמן מאותה אוניברסיטה. מכאן מסקנה דורית שאם נוותר על מה שכבשנו במלחמה נשיג את השלום, והראיה: ויתרנו על מדבר סיני ועל הישובים בפתחת רפיח והשגנו ''שלום'' עם מצרים. ההישג הגדול ביותר של לוין-לייבוביץ היה רכישת תלמידו של בן-גוריון, כוכב-על של הפוליטיקה הישראלית, שמעון פרס, והעברתו, כרכז מקבוצת ''ספרטה'' לקבוצת ''ניו יורק''. בעזרת פרס השיגה ''חבורת ניו-יורק'' את הסכם אוסלו ושיכנעה את הישראלים, לא רק שההסכם יביא שלום עלינו ועל כל ישראל, אלא שאם הפלשתינים יעזו להפר את תנאיו יוכל צה''ל להפוך בקלות את הקערה על פיה. כל אחד היום יודע שלא היתה הבטחה יותר ורטואלית מן ההבטחה הזאת ורק בשל כך ראוי לבני אותו הדור לפנות את מקומם בראש המדינה ומשאר מערכותיה, לדור האינתיפאדות. בשמונה השנים שחלפו מאז, התברר שפוסטמודרניזם ועכשוויזם יכולים להקנות פרס נובל, אך לא שלום. התברר גם שהמזרח התיכון בא לניו-יורק, וממציאיו האמריקאים של הפוסטמודרניזם עצמם שוקלים לחזור לספרטה. בבחירות האחרונות בחרו הישראלים, ברוב עצום, באחד הגנרלים הבולטים של ימי ספרטה, לראשות ממשלה. אבל לאריק שרון אין גיבוי של חברה ספרטנית, כפי שהיה לבן-גוריון, ויש לו, לעומת זאת, צבא פוסט-מודרניסטי שאינו מסוגל לגבות במהלכים צבאיים מטרות מדיניות-לאומיות. יש לו גם שב''כ פוסט מודרניסטי שאיננו מסוגל להבטיח את חייהם של חברי ממשלתו. אריק שרון ומקורביו צריכים להבין שלא די במנהיגים בעלי ניסיון ביטחוני, שכל ישר ואינטואציות מוכחות, הם זקוקים לגיבוי של תובנות ביטחוניות מעולות. את הגיבוי הזה אין הם יכולים לקבל לא מראש המועצה לביטחון לאומי עוזי דיין, לא מהשר לענייני יעוץ דן מרידור, לא מפרופ' איתמר רבינוביץ שאמור היה להביא שלום עם סוריה ובוודאי שלא מהרמכ''ל שאול מופז. התפקיד המיידי של המנהיגים הלאומיים היום הוא להתחיל להפנות אנרגיה אינטלקטואלית לענייני ביטחון וכצעד ראשון עליהם להקים מייד אקדמיה ממלכתית לביטחון לאומי שתהיינה מעין מכון ויצמן לשרידות לאומית. חבריה של אקדמיה זאת יהיו האנשים המבריקים בכל התחומים ובכל הדיסציפלינות בישראל. אנשים אלה יקבלו לידם את כל החומר הביטחוני, יפתחו תובנות ביטחוניות חדשות ויכשירו את סגל הפיקוד בכל זרועות הביטחון ואת הפקידים הבכירים בממשלה. מסקנה: לא די לבחור במפקדו של מאיר הר-ציון לראשות ממשלה. יש לחולל רפורמה תרבותית-ערכית בכל מערכי חיינו, לוותר על ניו יורק של המזרח התיכון ולכונן כאן ספרטה מודרנית. כתוב תגובה תגובות מבקרים אורי מילשטיין מטיל את האחריות לרצח על המערכת הפוליטית, שלא השכילה לשנות את התפיסה המבצעית והביטחונית. מה דעתך על כך? זמן שם הכותב נושא התגובה 18/10/01 22:24:00 דניאל הבעייה מתחילה תמיד מהראש 18/10/01 17:40:00 Nicole ASPARTA? THANKS VERY MUCH 18/10/01 16:55:00 משה יעקב ספרטה ועיפות ההנהגה 18/10/01 16:14:00 גורי לא ספרטה עכשיו, אתונה עכשיו! 18/10/01 15:01:00 יעקב תשובה נודדת! 18/10/01 14:06:00 שמוליק אורי איש חולה! 18/10/01 13:21:00 מיכה לא נעים, אבל מה עם אחריות הנרצח 18/10/01 8:48:00 אורי מילשטיין אנחנו חיים בסביבה מאיימת 18/10/01 7:33:00 איציק ניו יורק-חלם -ספרטה 18/10/01 6:34:00 צדף הד''ר טועה ומטעה ברהיטות אופיינית. 17/10/01 23:38:00 סימה בול פגיעה 17/10/01 22:39:00 אחיה אחריות הפוליטיקאים 17/10/01 22:37:00 ראובן ספרטה עכשיו 17/10/01 22:34:00 ראובן ספרטה עכשיו. 17/10/01 22:27:00 צבי בירן מיתוסים 17/10/01 21:58:00 מבקר טלוויזיה אני מאשים 17/10/01 21:08:00 דובי לא להתעלם מהטיעונים 17/10/01 20:18:00 פיני מענה לד''ר מילשטיין המלומד 17/10/01 18:55:00 אורי מילשטיין גם בניו יורק עוברים לספרטה 17/10/01 18:47:00 יובל אורי, קלעת בול ! 17/10/01 18:40:00 יורם עידן מי ירצה לחיות בספרטה ? 17/10/01 16:30:00 פיני ד''ר מילשטיין טועה שוב 17/10/01 15:37:00 אורי מילשטיין מיתוסים מחפים על כשלונות ומחדלים 17/10/01 15:16:00 Dr. Moshe Rosenblatt רצח גנדי 17/10/01 14:58:00 צבי פוסט ציוניות 17/10/01 14:50:00 ת טעות כתיב 17/10/01 14:35:00 Avi Bottom-Up Approach :פרטים www.nfc.co.il אתר אינטרנט urimilsh@inter.net.il דואר אלקטרוני 16:59 19/10/01 תאריך עידכון ביטחון, טרור, ממשל, פוליטיקה תחום -------------------------------------------------------------------------------- מועדון המבקרים כותרות היום בימה חופשית אינדקס שער חזרה ערך טקסט ממוקד מתקדם מנועי חיפוש מובילים Ynet מעריב גלובס הארץ marker MSN start netex yahoo CNN מומלצים נוספים בורסה מטבעות 144/בזק דפי זהב מפות מזג אויר גוגל בעברית שערי בורסה הודעות הבורסה סדר יום הכנסת בתי משפט/שופטים הרשות השופטת חברות ממשלתיות בנקים בישראל כנסת ישראל משרדי ממשלה שער הממשלה

_new_

	בתור אחד שמחר חוזר לשם
	רועי בלום (שבת, 06/04/2002 שעה 20:32) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	אז אכן היו מעט בעיות ולקח זמן עד שהגיעו מדים יבשים ושקי שינה יבשים, כל המיבצא במקום שבו אני נימצא התחיל באחד הלילות הגשומים ביותר והאנשים לא התלוננו על כך שרטוב אלא כעבור שעות רבות שבהם לא הגיע ציוד. בברור שנעשה התברר כי הסיבה לעיקוב במקרה שלנו הייתה באותם אנשים המשרתים בקבע בבסיסים במרכז הארץ שסירבו להוציא את מה שצריך החוצה בגלל בעיות כבוד למיניהן. אחד המגדים שטיפל בנושא אמר שאחד החברה שם אמר לו כי ''הוא לא מדבר עם מילואימניקים'' ציטות מדויק ממה ששמעתי באוזני. שאר הדברים הגיעו בדרך כלל בזמן כאשר בעיות כמו חסימת דרכים ועוד היו אילו שעיקבו את הגעת הציוד, גם מיקלחות שדה נשלחו לשטח והיו שם מוכנות לעבודה תוך פחות מ48 שעות. בעיה קטנה שעליה לא חשב הצבא היא בעיית כשרות לשומרי פסח , כאשר הלוחמים קיבלו גם ביסקוויטים בתוך במנות קרב שלהם. הבעיה ניפתרה במהירות ותוך כמה שעות בודדות כאשר כל המנות הוחלפו. הגיעו אפילו מספר מנות של גלאט כושר בשביל אילו שביקשו. או בקיצור אכן היו מקרים של פה ושם של חוסרים ובעיות אבל לפחות מה שאני ראיתי שם הוא שהצבא כן עושה מה שהוא יכול על מנת להקל על החיילים בשטח , כולל זה שהוא שולח לשם שיקמיות ואפילו שמפו לשטח. לא כולם בוכים אבל אילו שכן מגיעים לעיתונות. ניראה מתי נגיב שוב , אני מחר חוזר לצפון.

_new_

	המטרה אינה ברורה
	אורי מילשטיין (שבת, 06/04/2002 שעה 22:05) בתשובה לרועי בלום הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	להלן מכתב שקיבלתי מחבר: ''גדוד המילואים בו אני משרת גויס ביום שני האחרון. התיצבות החיילים בימ''ח היתה בשיעור של 90% ואף יותר; יצאנו מהימ''ח על זחלים - וללא תקלות; יש לנו את כל ציוד הלחימה הנחוץ - לפי הספר; זכינו למספר ימי אימונים בצאלים - וצוידנו שוב - בבגדים חדשים, זיווד ותחמושת ככל שדרשנו. אבל, בשיחת מח''ט שנערכה למפקדי הכלים בגדוד (סמלים וקצינים), נשאל המח''ט למטרת גיוסנו ולמשימה שעומדת לפנינו. המח''ט גמגם והתפתל דקות ארוכות ולא הצליח להסביר לשואל - ולנו - מהי המטרה העומדת לפנינו. (השיחה נערכה ביום חמישי, ה- 4 לחודש, בכיתת לימוד במיתקן חת''ם בצאלים - שם התארחנו במשך השבוע.) כשהמטרה אינה ברורה - ברור שאי אפשר להשיג אותה. לדעתי, צה''ל לא מצליח לעצור את הטרור משום שזו אינה מטרתו, או לפחות, הוא לא מציב את המטרה הזאת בפני החיילים שלו''.

_new_

	לרועי-שמור על עצמך ו..עלינו
	יורם המזרחי (יום ראשון, 07/04/2002 שעה 3:16) בתשובה לרועי בלום הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	כפי שכתבתי בכותרת הנ''ל!

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.