  
  
  
|
  חנוך לוין מחזאי בינוני | |||||
| אלי אשד (שבת, 10/08/2002 שעה 7:28) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  חנוך לוין הוא איקון של תרבות אוסלו |
|||
|
|||
ראשיתה של תרבות אוסלו היא אחרי מלחמת ששת הימים כשסדר היום התרבותי בישראל עבר ממלחמה של שרידותה של מדינת ישראל למאבק הומניסטי נגד העוול שגרמו הישראלים לפלסטינים. אז הופיע חנוך לוין עם שני מחזות 'פוליטיקל קורט' של התרבות החדשה: ''את ואני והמלחמה הבאה''ו''מלכת האמבטיה''. מרגע זה הוא הפך להיות מורם מעם בעיני אנשי תרבות אוסלו שהשתלטו על מדינת ישראל ובעיקר על האוניברסיטאות, על אמצעי התקשורת ועל האומנות. אחרי גלוגולים שונים, אך במגמה אחידה, תרבות אוסלו הגיעה לשיאה ב- 1993 ואז חנוך לוין היה ברום תהילתו. הוא נפטר מסרטן כקיסר התרבות הישראלית. אבל בינתיים התגלתה תרבות אוסלו בכל מערומיה ובעיקר בכל שיטחיותה. מלחמת אוסלו המתחוללת כעת חשפה את חנוך לוין ובני דורו כאנשים לא רלוונטיים למה שנעשה באמת בארץ ישראל. הטאבו נשבר והמיתוס חנוך לוין מתחיל לקבל את הביקורת שלה היה ראוי בתחילת דרכו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תרבות אוסלו היא תרבות של בת יענה לנושאים |
|||
|
|||
הרלוונטיים של חיינו. אין מסוכנת ממנה להמשך הקיום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד על חנוך לוין ז''ל |
|||
|
|||
אינני מתיימר להיות מבקר תיאטרון, אך כצופה חד עין להצגות רבות ושונות במשך השנים, אומר בקצרה: חנוך לוין הוא אביה, ממציאה ומנהיגה של הדרמה שבמרכזה השנאה העצמית. רק לאחרונה ראיתי את ''קאוורט- לוין'' בבית ציוני אמריקה, ובניגוד לציפיותיי, דווקא נהניתי, אולי בגלל ארבעת השחקניות. חנוך לוין כדרמטורג של שנאה עצמית כתב את מחזהו המעולה ביותר ''חפץ''. את ההצגה ''חפץ'' בכיכובו של אמנון מסקין, ראיתי בתאטרון חיפה ב 1969-70 , אינני זוכר בדיוק. זכיתי ''בזכות אבות'' לקבל הזמנה לאחת השורות הראשונות, את המחזה המעולה לא הייתי מסוגל לראות עד סופו, ולאחר שהבנתי את הפואנטה ונגדשה רוחי בסל ההשפלות שעל הבמה, יצאתי מהאולם בטריקת דלת. בזה תם הרומן ביני ללוין, עד הקאוורט שראיתיו לאחרונה. לא הייתי תולה בלוין את ''תרבות אוסלו'', אבל את ז'אנר השנאה העצמית לפחות בתיאטרון הוא הוביל, וכנראה היו קופצים רבים על סחורה זאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתוס ''האדם העלוב''. ב''בנייתו'' הושקע כשרונו. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| חנוך לוין נחשב בטעות ל''ביקורת'', בהציגו מצב שורר |
|||
|
|||
כביכול של יחסי כוח והשפלה קיצוניים. תחת ההסוואה של ''ביקורת החברה'' הלך ונבנה בהדרגה אתוס ''האדם העלוב'' תוך העשרה בהיבטים מכל כיוון אפשרי (''יסורי איוב'', ''חפץ'', ''יעקבי ולידנטל'' ,''סוחרי גומי'', ''כולם רוצים לחיות'' - משהוא על השרדות, נעוריה של וורדה) וכד'. אין זו ביקורת הפועלת לשנות. זוהי בפועל הצבה נורמטיבית. הדבר נותן צידוק לכל זנות מכל סוג שהוא. בדומה לעבריין הבונה את הערכתו העצמית על כך ש''כולם עבריינים - גם המכובדים והנעלים ביותר'', ומביא לכך דוגמאות. חנוך לוין סיפק את הסחורה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חנוך לוין נחשב בטעות ל''ביקורת'', בהציגו מצב שורר |
|||
|
|||
משעשע...חוסר היכולת להתמודד עם אמת אותה לוין הביא במחזותיו מביאה לידי ביקורת מטופשת וחסרת הבנה או ניתוח לעומק דבריו.חנוך לוין,מבחינתו הציב מראה אל מול החברה הישראלית ובני אדם בכלל בכל הנוגע לפחדים הוא אינו מתיימר לשנות דבר או שבידו היכולת לשנות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בוודאי שחנוך לוין לא כונן את תרבות אוסלו אבל |
|||
|
|||
הוא היה בין מבשריה הראשונים בהכריזו: די לנו לעסוק בשאלות הקיום, נעסוק בשאלות אנושיות ערכיות. המקביל לו באקדמיה היה פרופ' ישעיהו לייבוביץ ז''ל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לוין, ליבוביץ' והשמאל האוניברסיטאי |
|||
|
|||
לא מדויק. ישעיהו ליבוביץ' בהחלט לא עסק בשאלות אנושיות אוניברסליות אלא היה פונדמנטליסט יהודי-דתי טוטאליטארי קנאי והשתלח בכל הזדמנות בחילונים המשוקצים, זוללי הטריפות ובועלי הנידות. רק בישראל, מדינת העולם הפוך, הוא היה יכול ליהפך ליקיר השמאל החילוני, מפני שתמך בנסיגה מלאה מכל השטחים. בזה נראה שצדק; ואף בכך שלא היו לו שום אשליות לגבי שלום שהערבים, כביכול, היו מוכנים להעניק לנו תמורת השטחים. דווקא מתוך השקפתו היודיאוצנטרית הדוגמאטית ראה את המשך המלחמה אתם אחרי הנסיגה. הערצת השמאל החילוני אליו שייכת לתחום הפסיכולוגיה - כנראה צורך נפשי בגורו רוחני לחילונים שאינם בטוחים בחילוניותם. צורך זה מילא ליבוביץ' בכישרון רב ובהנאה לא מסותרת; נכסו העיקרי היה לשון הגידופים והנאצות הפרועה שלו, שהעניקה לניסוחיו הדוגמאטיים הילה מעין-נבואית בעיני חסידיו השוטים. די לקרוא , למשל, באוספי המכתבים שלו שפורסמו את הגיגיהן של נערות רגישות מטיפוס צוותא-גילמן-החוג לספרות המבקשות ממנו עצה לחיים ''כי אתה אדם ייחודי ומיוחד'' - זהו הנוסח הזכור לי מקובץ שיצא לפני כמה שנים - כדי להתפקע מצחוק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חנוך לוין ודרך גבר בעלמה |
|||
|
|||
במיוחד מעניינות האובססיות של חנוך לוין לאור הידוע על חייו הפרטיים. בעוד שבמחזותיו הנשים הן כולן מפלצות מרושעות הרודות בגברים סמרטוטיים כנועים, הרי לוין החליף וניצל נשים רבות, כולל את אמהות ילדיו, ללא נקיפות מצפון קשות מדי לגבי רגשותיהן. תמהני עד כמה תמונת העולם שפיתח, ובמיוחד הקריקטורה הגסה של יחסי גברים ונשים, היא היפוך לצורכי סובלימציה של רגשי אשם מודחקים, אידיאולוגיה שנועדה לאפשר לו מצפון פרטי נקי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קשה איתכם. |
|||
|
|||
איך זה שכל נושא וביקורת שמועלים כאן, ולא חשוב על מה, מחזיר מיד לכותרות הדיון את ''תרבות אוסלו'' והאשמים במחדל? מישהו מוכן לתת כאן ביקורת סיפרותית, ולשים לרגע בצד את אוסלו, רבין ורכילויות מחייו הפרטיים של חנוך לוין? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד |
|||
|
|||
אני, לפחות, לא אמרתי מילה על אוסלו. וגם לא נכנסתי לרכילויות מחייו הפרטיים - נזיפה זו בוודאי הופנתה אלי - באופן קונקרטי כדרכו של טור רכילות, אלא תהיתי על הקשר בין חיי היוצר ליצירתו, שאלה לגיטימית המפרנסת את ביקורת הספרות והאמנות מקדמת דנא. אגב, דומני שמותר לחשוד בך בנטיות פמיניסטיות; אני דווקא הייתי מצפה ממך שתהיי לפחות שותפה לתהייתי על המיסוגיניה, שנאת הנשים, הבולטת אצל לוין עד כדי חולניות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ארזי: חשד כבד לפימניסטיות קלה |
|||
|
|||
1. התייחסותו של לוין לנשותיו - שעדיין חיות, ד''א - כפי שהצגת אותה, עלולה להשמע כרכילות לשמה. 2. ממש לא צריך לחשוד בפמיניזם שלי (אלא אם הפמינזם הוצא מחוץ לחוק, ולא ידעתי). הוא מולד ועוד לא פגע באף אחד. 3. אין ספק שלוין היוצר הושפע לא מעט מעולמו של לוין האדם. האם יחסו (בכתיבה) לנשים שונה מיחסו לגברים, ילדים, בע''ח וכו'? לא בטוח. לוין מתבונן על החיים מתוך הביבים, קטנות האדם, החידלון וחוסר המוצא. ובהשתקפות של מי-ביוב אף אחד לא נראה נקי. 4. דווקא החידלון הגדול, המופרט לפרטים קטנים, מצליח ברגעים מסויימים לחדד רגשות וניואנסים, גם אם לא נעימים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אירוניה קלה על פמיניזם כבד |
|||
|
|||
אין צורך לשלוף את הציפורניים - לא חשדתי בפמיניזם שלך ובודאי לא טענתי שהוא מזיק אלא אמרתי שאני חושד בך בפמיניזם -בסך הכל ניסוח קליל שאינו מבטא כל דיעה לגבי אידיאולוגיה זו. אם לא ניחשת עדיין, דעתי עליו היא דוקא בדרך כלל חיובית. מופתעת? אצא מן המקלט בהישמע צפירות ארגעה עולות ויורדות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקד - תשובה ל''איך זה''. [*] |
|||
|
|||
[*] מהודעה זו הוסר ביטוי לא הולם [המערכת] את מצפה שיתיחסו אל חנוך לוין בקנה מידה אומנותי בלבד. אלא שמי שכתב שני מחזות פוליטיים מובהקים שערערו על זכותנו להתגונן מפני הברברים, ןשעוררו רעש פוליטי חסר תקדים, חייב לקבל ביקורת פוליטית. לולא אימץ השמאל את לוין בגין שני מחזותיו, לא היה מגיע המחזאי להיות אייקון תרבותי הנחשב לגאון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שחור תלתלים: בתשובה לתשובה |
|||
|
|||
כפי שראית בתגובותי, אני לא מצפה לנתק יוצר מדעותיו או אישיותו - כל אלו הם חלק ומרכיב מיצרותיו. אני כן מצפה שתגובה על כותרת ''לוין יוצר בינוני'' (יוצר - ולא אישיות פוליטית או האדם הפרטי), תתיחס יותר לאיכות כתיבתו ומכלול יצירתו, ופחות להעדפותינו הפוליטיות. קיימים בארץ גם מספר יוצרים מכובדים ששיוכם הפוליטי שונה משל לוין, וגם אם היה נכתב עליהם, הייתי מצפה שהתגובה תהיה לאיכות יצירתם - בראש ובראשונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד: להפריד בין יצירתו של אדם לדיעותיו |
|||
|
|||
שקד שלום, כפי שאולי הבחנת בוויכוח על יוצרים, אמנים, מוזיקאים, חוקרים ופילוסופים - המלצתי בפירוש לנתק ולהפריד בין יצירותיהם של אנשים לדיעותיהם הפוליטיות ו/או החברתיות (1), וכך גם אני ממליץ במקרה לוין לשאר משתתפי הדיון, ובכך אני מצטרף לדעתך. במילים אחרות: גם אם יוכח באותות ובמופתים שהנ''ל אחראי באופן ישיר לדבר המתקרא בפי חלק ממשתתפי דיון זה כ''תרבות אוסלו'', אין בכוונתי לדון את יצירתו לקווי משנתו הפוליטית, אלא במנותק בלבד. _________________________________________ (1) כל זמן שאינם עוסקים/מטיפים/קוראים ו/או מפתים לרצח או לכל דבר אחר האמור לדרדר אדם אל פי אשפתות | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מסכימה ומוסיפה |
|||
|
|||
אי אפשר להתייחס ברצינות לביקורת הפותחת באמירה (גם אם לא גלויה) ''דעותיו הפוליטיות של היוצר הנ''ל הופכות אותו לאדם בלתי נסבל''. זו פשוט לא ביקורת ספרותית. חשוב לדעת על איזה קרקע צמחו יצירותיו של האדם - כדי להעמיק ולהבין את יצירתו ותכניה. אך דיון מהסוג שהתפתח כאן, ומתדיינים המחרימים יוצר כיוון שלא ענה על דרישות ה''מחנה'', אינו נותן כבוד למתדייניו. מאידך לא גרע דיון זה במאום מחשיבות יצירותיו של לוין (ועל כך יעידו מאות צופים שעדיין ממלאים אולמות). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלכסנדר מאן: איך אפשר להפריד |
|||
|
|||
אלה שהכתירו את חנוך לוין למחזאי הדור ולגאון, עשו זאת לאחר מחזותיו הראשונים שביטאו והובילו ואף ניסו להשליט את האידאולוגיה ההומנית, על חשבון האידאולוגיה השרידותית. כל מי שבא לומר שחנוך לוין הוא מחזאי בינוני החוזר על עצמו ברוב מחזותיו, חייב גם להתייחס לשאלה איך זה שבמשך שנות דור אסור היה לבקר אותו וכיצד זה הפך להיות אייקון מוביל של תרבות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ש. תלתלים: מספר הבהרות |
|||
|
|||
אינני יודע מה פירוש המילים ''שבמשך שנות דור היה אסור לבקר אותו'', היות וטיעון זה מגוחך: ברור שלוין היה בר ביקורת ככל יוצר אחר בתחומו. לדבר זה אין כל קשר לאידיאולוגיה הומניסטית או אידיאולוגיה שרידותית, או כל דבר אחר. אם אני הולך לראות מחזה או יצירת אומנות אחרת אינני מתעמק בדיעותיו של היוצר ובקווי אישיותו, כי אם מנסה להתמכר בהנאה למסר העולה מיצירה זו, גם אם מסר זה אינו עולה בקנה מידה אחד עם דיעותיי הסובייקטיביות להחריד. מובן שלאחר צפייה ולמידה של כל יצירת אומנות ניתן גם לגרוס כי היא מתחת לכל ביקורת ועלובה בעליל. אין לי כל בעייה עם כך, ואינני מכיר חוק בישראל המחייב לומר דברים חיוביים בלבד על יצירות אומנות שונות. לגבי מחזותיו של לוין לא אוכל לומר דבר: לא ראיתי ולו אחד מהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שחור תלתלים: זה פשוט לא נכון! |
|||
|
|||
מאיפה הבאת את הנתונים האלו? לפני שקופצים למסקנות ומכתירים מחזאים ויוצרים, רצוי גם לבדוק. חנוך לוין ''זכה'' לביקורות ענייניות רבות, ולא פעם לביקורות קוטלות וגם פושרות. אפילו מחזהו האחרון, שנכתב על ערש דווי, לא זכה להנחות. * בביקורות ענייניות אני מתכוונת לביקורת על איכות יצירתו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מוצא את לוין כיצור חולני ומחליא |
|||
|
|||
משום שהוא בבירור רואה בכלל המין האנושי כמפלצות ( בכתבה זה נקרא ''מוטציות '') מתועבות שעדיף שישמדו . הדיעה הזאת שלו מזכירה מאוד ( ואולי לא במקרה? ) את התפיסות של הגנוסטים הקדומים שהאמינו שרוב המין האנושי הם ''בני חושך '' שיושמדו לבסוף כמגיע להם . עם תפיסה כזאת אינך יכול לנהל חברה אנושית ואינך יכול לכונן תרבות שחייבת להיות מורכבת על עקרונות חיוביים יותר ( נכונים או לא אין זה ממין העניין) כדי שתוכל לשרוד ולהתפתח.אין זה מקרה שבעלי התפיסות האלה הובסו תמיד בכל מאבק שהיה להם עם אנשים שהחזיקו בתפיסות חיוביות יותר לגבי המין האנושי כמו הכנסיה הנוצרית הרשמית ( ושוב אינני נכנס לעניין של הנכונות )וזאת מן הסיבה הפשוטה שהפסימיזם הקיצוני שלהם מונע כל אפשרות להתפתח מכאן או אפילו להמשיך לשרוד. ואותו הדבר נכון גם לגבי לוין וכל מה שהוא מייצג. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלי: לוין היה אדם, יוצר - כן , ''יצור'' - ? |
|||
|
|||
אפשר להתווכח על תוכן כתביו, איכותם הסיפרותית ואמירתו האישית של לוין. ''יצור''? זה ממש לא נשמע סוג של ביקורת עניינית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קיבלתי ,אני רואה בחנוך לוין יוצר חולני ומחליא |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| חנוך לוין ומשה קרוי |
|||
|
|||
לחנוך לוין ולתפיסות שהוא מבטא ניתן למצוא ''אח תאום '' . הפילסווף משה קרוי בשנותיו האחרונות . הנ''ל טען שמרבית בני האדם הם שדים ורובוטים שיש להשמידם ורק מיעוט קטן מהם הם בני אור. ההבדל היחיד שאני רואה בינו ובין לוין הוא שלוין ראה ככל הנראה בכל בני האדם ללא יוצא מהכלל שדים ורובוטים שיש להשמידם . עוד על כך קישורים: השליח של כוחות האור: http://www.haayal.co.il/story.php3?id=584 מלחמת בני אור בבני חושך של משה קרוי: http://community.walla.co.il/files/2001/8/20/5504701... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלי, אכן: האוחזים בקרנות המזבח של השנאה והבוז. |
|||
|
|||
קרנות מזבח לשם דחקתם הערכתם העצמית הירודה, השוללת כביכול את זכאותם לקיום. כמוצא אחרון להצדקת תחושת עליבותם הקיומית הדוחקת, עולה כפורח ומתנשא לו - הבוז. האם חשים הם את הפער המציק בין כשרון זריז, ובין אי יכולתם ליצור כל דבר בעל ערך? סממן היכר לגישה קיומית זאת של הדחקות לקרנות המזבח של הבוז והשלילה הקיומית, הוא חוסר ההתפתחות: אותן תמות (נושאים) מגולגלות שוב ושוב. אפילו מוטיב החסד המופיע בכתביו המאוחרים, של המלאך הצץ לפתע כנושא חסד לא צפוי, אף הוא אינו אלא זריקת סוכריה סכרינית בים העכירות. והקהל נהנה: אותה הנאה דקדנטית מוזרה נוסח גידופיו וגערותיו של פרופ' ליבוביץ. זאת בדומה לנוורוטיקן האוהב שיגערו שיגערו בו גערות קיומיות בנוסח בוב דילן (למשל בשירו like a rolling stone ). זהו היחס הסימביוטי המספק את קרנות המזבח: הבוז והגערה מזינים את צרכו של הנהנה להיות מיוסר ולחילופין, לדרוס ולייסר בעצמו. חנוך לוין, ההומניסט כביכול, אינו אלא מספק את ההצדקה לכל מעשה דריסה ותעוב כאן, מאחורי אתוס ''האדם העלוב'' שיצר. שכן, בגישה שפיתח, עולה שאו שתשאר עלוב, או שתתנער ותדרוס אחרים. זהו המיקרוקוסמוס הלויני. אין בגישתו שום פעולה של בנייה ויצירה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חנוך לוין: אחד מגדולי הפועלים להפוך ישראל לליליפוט |
|||
|
|||
של דורסים ונדרסים. זאת בעזרת אתוס ''האדם העלוב'' אותו הטליא מכל כוון אפשרי. זאת בדומה למיזנטרופ אחר: הבישוף האירי ג'ונתן סוויפט. רק שאצל לוין אין גוליבר. המדמנה היא ללא מוצא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הריקוד המקברי (dance macabre ) : |
|||
|
|||
''הישבן שלך ניפרס מעלי כמו שמים'' ''האשה הזאת - הרבה חלקים מיותרים. לחבר את השדיים לתחת, ואת השאר לזרוק. שדחת''. אין מה לאמר, וירטואוז הצרופיות האבסורדית/מרוחקת - ישבן- שמים. אלוהים - חור התחת (יסורי איוב). אכן, כפי שאמר חבר, רק על זה מגיע לו פרס ישראל. רגע, אמרתי אז, האיש באמת קיבל פרס ישראל, מידי הנשיא זלמן שז''ר המנוח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| צעירים זריזי תפיסה אך עקרים שפעלו להשתלט על |
|||
|
|||
חיי הרוח כאן? 2 מחזותיו הראשונים של לוין היו דיפוזיים למדי, בסגנון אפנתי של אותם הימים וחסר יחוד. הכיוניות הממוקדת החלה עם מחזהו ''חפץ'', ב- 75 (או לקראת סוף 74). זהו גם, בניגוד לשאר מחזותיו, מחזה בו שם ה''גיבור'' -''חפץ'' - מבטא את תוכן המחזה - יחסי אובייקט, ראייה בזולת אובייקט או חפץ. ניתן לראות בכך מעין ''סימון'' או ''תג'' בו מסמן המחזאי את כוון כתיבתו החדש שיעלה כפורח מעתה ואילך. השמות המאוחרים ל''חפץ'' שניתנו למחזותיו הינם כבר בדרך כלל שמות, חלקם פולניים, חלקם גרוטסקיים, אך כולם סתמיים למדי. בזמנו כשראיתי את המחזה, וכששמעתי את השם, הדבר נראה לי מעניין. שכן מאז הצבא (1970 ) עסקתי בהרחבה ביחסי אובייקט, ובאופן ספציפי, במצב של ''נישול מכוח'' למעשה בחוסר אונים נלמד - כפי שניתן לנושא שם זה בעבודות מאוחרות יותר של אחרים, שזכו לתהילה. כך, פיתחתי ברשימותי עד 75 גוף ידע נרחב (שהתפרס במאות רבות של גליונות כתובים) בנושא ובנושאים משיקים, תוך הסתמכות על קריאה נרחבת, הצבת בעיות ספציפיות ופרוש מחדש של החומר. המאפיין פלגיאריסטים הינו לרוב זאת שהם באים עם מסכת ''רעיונות'' במנותק ממצבי בעייה עבורם הוצבו פתרונות אלה, ללא ביבליוגרפיה, ותוך הטענה כי ''הבחינו בדבר כזה או אחר'' והרעיון ''נקלע להם'' במעין נס של חשיבה ובמנותק מהקשר של בעיה ממשית. בכווני היו אכן מעשי נישול וניכוס מצד אנשים באקדמיה מהשנים 72 ואילך, חלקם גילו נדיבות מסויימת, לפחות במתן הערכות לעבודות וציונים גבוהים, אחרים אפילו לא זה. ב-אוגוסט 75 הוחל כלפי במעשי קבירה ופגיעה ''קטלנית''. חנוך לוין יצר כאמור את האקלים לתעובים מסוג זה. הוא מעולם לא פעל במבודד. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי