פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_6745

(בראשית ע''ב) גלעד שליט שב הביתה סוף סוף
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 19/10/2011 שעה 10:00)


(בראשית ע''ב) גלעד שליט שב הביתה סוף סוף

נסים ישעיהו



מתברר שבצד השני לומדים אותנו הרבה יותר טוב מכפי שאנחנו לומדים אותם או אפילו את עצמנו, ומציאות זו מעלה מחשבות עגומות ביחס לסיכויי שרידותה של המדינה הזאת לאורך זמן
שורות אלו נכתבות במוצאי היום העמוס (רגשית ותקשורתית) של שיבת השבוי. בעבר, התייחסנו לא אחת ל''מחירם'' של שבויים יהודים במציאות של ימינו, כאשר יש בידינו (ועל כן אנחנו חייבים) לגבות מחיר כבד תמורתם, ובמקום זאת אנחנו בוחרים לשלם את המחיר שהיינו אמורים לגבות. ומה עוד יש לומר מעבר למה שכבר אמרנו?! ובכן, חשבתי על כך שבשבת הקרובה, שבת בראשית, גבאי בתי כנסת בכל העולם יצטרכו לשים לב טוב לתפילות שהם אומרים כדרך שיגרה. כי בחמש השנים האחרונות, מלבד התפילה לשלומם של חיילי צה''ל, התפללו גם לשלומו ולחזרתו הביתה של גלעד (שליט) בן אביבה. התפילה הזאת שגורה על לשונם וכעת צריכים לשים לב, שלא יתפללו תפילה מיותרת. זה גם עלול לעורר צחוקים בבית הכנסת, תופעה אנושית אבל מאד לא רצויה במקום קדוש, ביחוד לא צחוקים ביחס לעניינים רציניים.

אבל התייחסות לנושא כל כך כבד בסגנון כל כך פשטני ובעניין כה צדדי, זו רק דרך להימנע מחשיבה לעומק, מניסיון להבין, לעצמי ולקוראים, מה באמת מתחולל פה, מה המהלך הזה מלמד עלינו. העובדה שהשמחה הגדולה של המשוחרר ובני משפחתו תּוּזְמְנָה לחג הסוכות ולקראת שיא השמחה של שמחת תורה, רק מחדדת את השאלות הקשות; כי התזמון הזה אומר לכאורה שהכל בסדר, יותר מבסדר, מעולה! כשהשמחה הפרטית של כמה יהודים טובים משתלבת בשמחה היהודית הכללית של החגים, מה יותר טוב מזה?! אמנם יש כלל ש''אין מערבין שמחה בשמחה'' אבל השמחה על פדיון שבויים יוצאת מהכלל הזה, אז הנה לנו סיבה מצוינת למסיבה, ביחוד למי שחג הסוכות ושמחת תורה לא היוו עבורו סיבה מספיק טובה למסיבה.

ואולי בדיוק כאן טמונה הבעיה. אבל לפני כן מן הראוי להזכיר כי המגמה של סידרת הרשימות הזאת היא התבוננות באקטואליה מזווית הראיה של פרשת השבוע בפרט ושל לוח השנה היהודי בכלל. והרי לא אחת הראינו ברשימות קודמות כי קיים ניגוד בוטה בין ההתנהלות העכשווית שלנו ובין ההתנהלות שֶׁמוֹרָה לנו התורה הקדושה בכלל ופרשת השבוע בפרט. ודומה כי זהו המצב גם בענייננו, שכן שיחרור השבוי נעשה בתנאים החורגים עד מנוגדים למסרים של חג הסוכות, של שמחת תורה ושל פרשת בראשית שאותה אנו קוראים בשבת זו. שהרי הלכה פסוקה היא (רמב''ם, מתנות עניים, ח): יב אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תקון העולם, שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם, ואין מבריחין את השבויים מפני תקון העולם, שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן.נזכיר בקצרה מה שהסברנו בעבר לא אחת, שהשמחה בחג הסוכות נובעת מחוויית האחדות המיוצגת במצוות החג, בארבעת המינים ובסוכה עצמה. הסברנו שהשמחה בשמחת תורה היא נעלית יותר, כי אנחנו שמחים בעצם הקשר שלנו עם הבורא יתברך באמצעות התורה, ואפילו לאחר שהתרחקנו ממנו בכך שנכשלנו בעבירות, הוא מקבל אותנו כאב המקבל את בנו השב אליו מגלות ארוכה. בשמחת תורה, התורה גם היא שמחה כביכול בקשר שלנו איתה, ושמחתה מכפילה את שמחתנו. למרבה הצער, השמחה הגדולה על שיחרורו של גילעד אינה משתלבת בשמחות אלו. אולי קצת בחיצוניות של שמחת הסוכות, אבל לא באמת. כי המהלך הזה אינו מעיד על אחדות אמיתית, על ערבות הדדית אמיתית, כזו שמיוסדת על התורה שקבעה את אותה אחדות ואת אותה ערבות הדדית.

במקרה הטוב, המהלך הזה מלמד על ליקוי מאורות שתקף אותנו ובמקרה הפחות טוב, הוא מלמד על קריסה רעיונית וערכית כללית. בהלכה שציטטנו לעיל מן הרמב''ם, הוא מתייחס לשתי אפשרויות: פדיון השבוי ו/או הברחתו. הברחת השבוי זה אומר חילוצו מהשבי בלא לשלם שום מחיר תמורתו. בכך משיגים את המטרה, שיחרור השבוי, אבל מתסכלים קשות את השוֹבים וגורמים להם להיות הרבה יותר עירניים בפעמים הבאות. היו ימים שמדינת ישראל בחרה, כשיטה, באפשרות השניה. ככל הנראה, גם ביחס לגילעד נבחנה האפשרות לחלצו בלא תמורה, אבל ניסיון העבר לימד את המחבלים להיות זהירים וזה לא הצליח. כלומר, המציאות הוכיחה, למי שהיה זקוק להוכחה, עד כמה מדויקת ההלכה הזאת, ובכלל.

הפתרון – להכריז על סימטריה


די ברור שבהלכה שציטטנו לעיל, הרמב''ם מתייחס למצב בו אומות העולם שולטות בנו ולפיכך אין בידינו להעניש את השובים, לכן הוא לא מציע כאן את האפשרות המועדפת, זו שבה בחר אברהם אבינו (בראשית י''ד). במצב בו אנו נשלטים על ידי אחרים – אכן אין ברירה אלא להכנס למו''מ על מחירו של השבוי או לחלצו בדרכים אחרות, מתוחכמות יותר או פחות. אבל במצב בו יש בכוחנו לגבות מחיר כבד, תמורת החטופים – איזו הצדקה אפשר לתת להתנהלות שלנו? ובכן, הזכרנו כבר כי בעבר הפעלנו את כוחנו לחילוצם של החטופים; בדיעבד מתברר כי בכך, לא רק שלא פתרנו את הבעיה, אדרבה, החמרנו אותה כפי שכתב הרמב''ם בהלכה. כלומר, כשנוהגים לא על פי ההוראות של הקב''ה כפי שהן נתונות בתורה הקדושה, בהלכה, אלא מסתמכים על ''כוחי ועוצם ידי'' התוצאות לטווח הארוך עלולות להיות הרות אסון.

כבר כאשר הבינו אצלנו שהפעם לא יצליחו בחילוץ כוחני, ''בהברחת השבויים'' כלשון הרמב''ם, היו צריכים להסיק את המסקנה הנ''ל, שמעתה לא מנסים בכלל לחלץ חטוף בכוח צבאי או אחר, אלא גובים מהחוטפים מחיר שאינו נגמר עד שהם ישחררו אותו או לפחות יבינו ויפנימו שהכללים השתנו. שאמנם אנחנו רגישים מאד לחיי אנשינו ואחד מאתנו שווה אלפים מהם, אבל את האלפים ישלמו הם, החוטפים, לא אנחנו. הרי השכל הפשוט אומר שעלינו להפעיל נגד האויב, לפחות את אותם כלים שהוא מפעיל נגדנו, כלומר ללחוץ בנקודות הכי רגישות וכואבות. אין שום הצדקה משום סוג לעובדה שמתכנני החטיפות ובני משפחותיהם חיים טוב בסך הכל, שאינם חוששים מהתגובה שלנו כי אנחנו מוסריים בלה בלה. ואם אכן חפצי חיים אנחנו, הגיע הזמן שתהיה להם סיבה טובה לחשוש לחייהם.

אבל המציאות מלמדת שהלקח הזה, כמו גם לקחים אחרים אגב, לא נלמד אצלנו והלוואי שיילמד מכאן ולהבא. בינתיים מתברר שבצד השני לומדים אותנו הרבה יותר טוב מכפי שאנחנו לומדים אותם או אפילו את עצמנו, ומציאות זו מעלה מחשבות עגומות ביחס לסיכויי שרידותה של המדינה הזאת לאורך זמן. הרושם המצטבר הוא שאצלנו מתייחסים לכל אירוע כאל מקרה פרטי; לא מזהים תהליכים, בטח לא בזמן אמת, ובכלל לא קושרים בין אירוע אחד למשנהו. מבחינה זו, אנחנו מחקים בדיקנות את התנהלותו של אדם הראשון בגן עדן. אבל בעוד הוא היה לו תירוץ טוב, הוא חדש ולא היה לו ממי ללמוד, במה נצטדק אנחנו? (בראשית ב'): טז וַיְצַו ה' אֱלֹקִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.הסיפור ידוע; הוא אכל ולא מת, לא מיד על כל פנים, אבל תשע מאות ושלושים שנה אחר כך הוא מת וגם צאצאיו ממשיכים למות בגין אותה אכילה מוקדמת מדי. אנחנו לא צריכים לחכות כל כך הרבה זמן כדי לראות את התוצאות למהלכים שנקטנו, הם מתפוצצים אצלנו בכל עת שמתחשק לצד השני לפגוע בנו. אלא מה – כנראה התרגלנו לסמוך על הנס, שהרי אין שום הסבר הגיוני לעובדה שהמדינה הזאת ממשיכה לשרוד למרות כל המהלכים האוויליים של מנהיגיה בעשרות השנים האחרונות. שרידות זו היא תופעה על טבעית, ממש נס. אז אפשר וצריכים לבקש מהקב''ה שימשיך לשמור עלינו גם מהשטויות של עצמנו, אבל ישנו כלל הלכתי ש''אין סומכים על הנס'' וכדאי מאד שנתחיל לפעול נכון לטובת שרידותנו, גם בדרך הטבע.

דומה שהחילופין שנעשו השבוע מספקים לנו הזדמנות מצוינת לשנות כיוון ולהתחיל לפעול נכון. אמנם כבר הכריז ראש הממשלה שמשוחרר אשר ישוב לדרך הטרור דמו בראשו, אבל זו עוד אמירה ריקה כל עוד לא ימלאו אותה בתוכן. וזה מתחיל במלים; להפסיק לדבר בסגנון השיחדש ולומר את האמת, שמופעל נגדנו טרור איסלמי ומכיוון שכך, אין לנו ברירה אלא להגיב בטרור נגדי. כלומר, להכריז שמעתה כל טיל שהם יירו עלינו ייענה בגשם של טילים. עלולים להפגע אצלם גם אזרחים – נורא חבל אבל הרי הם מנסים לפגוע באזרחים שלנו, אז אין שום הצדקה שאנחנו נעניק חסינות לאזרחים שלהם. נו, מותר לחלום לפעמים... ולא נותר לנו אלא להתנחם בהבטחת הנביא ישעיהו (מ''ב) להתגלוּת המנהיג האמיתי בקרוב ממש: א הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא... ד לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ.

גם השבוע אין שידור בנושא ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.







http://www.faz.co.il/thread?rep=164693
אחרי החגים, זה הזמן המתאים לממשלה להתחיל
חכם ציון (יום חמישי, 20/10/2011 שעה 10:36)

ולחשוב איך אנחנו מתמודדים עם סוגיית החטיפות, בין אם חיילים ובין אם אזרחים. ברור הוא שאסור לישראל להשאיר את המצב הנוכחי בו הפלסטינים חוטפים ומאלצים אותנו להיגרר לעסקה שלהם, גם אם אנחנו מצליחים מסיבות שונות להקל על בתנאים האלה.

נתניהו וברק כבר אמרמו רימזי דברים בעניין. אינני בטוח שההצעה לחוקק חוק בכנסת של ''אחד מול אחד'' תתרום לליבון הדברים, אלא דווקא תקבע את המצב שבסופו ישראל תיאלץ להפר חוק של עצמה. יהיה זה מגוכך לכנס את הכנסת בעתיד, במידה וכאשר יהיה מצב כזה, כדי שהיא תכריע בהצבעה מתוקשרת ביותר על ביטול חוק של עצמה.

צריך לגבש מדיניות עתידית עם כל הגורמים המקצועיים והפוליטיים הרלוונטיים ולהותירם כהנחיית עבודה במשרד ראש הממשלה. לכל תוכנית כתובה יש תמיד יוצאים מן הכלל, כי ידוע הוא שהמציאות תמיד מפתיעה מחדש.

לצד הכנת נוהלי שחרור אסירים, הממשלה צריכה להתארגן ולבנות דרכים חדשות להתמודדות עם הטרור המוסלמי באופן שייגבה מהפלסטינים מחיר הרבה יותר כבד מאשר עד היום, על כל הפרת השקט. אנחנו רואים שהחמאס בשנה האחרונה עשה מאמצים גדולים להנמיך את להבות הקסאמים בשל לחץ ישראלי בעיקר, אבל גם כדי להתיר לעצמם זמן התארגנות להשבת השליטה על רצועת עזה ועל המשך ההתחמשות, במוצרי יבוא דרך מצרים (בחצי השנה האחרונה זלגו מלוב כמויות גדולות של נשק ורקטות דרך מצרים המבולגנת לעזה). זהו עכשיו אינטרס חמאסי לא להניח לפני ישראל סיבות לתקוף אותם. כעת לא בטוח שלישראל יהיה רצון לפגוע בשיירת נשק מסיני לעזה, דבר שעד היום היא היתה עושה בשל ה''מערב הפרוע'' ברצועה. ישראל תגיב ותפציץ רק כדי למנוע פיגוע שהיא יודעת שנבנה כנגדה.

אינני אוהב את הבכי והנהי שמעלים מעת לעת לישראלים ''מחשבות עגומות ביחס לסיכויי שרידותה של המדינה הזאת לאורך זמן''. נדמה מהעיתונים/תקשורת שהציבור הישראלי מרבה וממהר להחליף מצבי רוח, דבר שמנוגד למציאות שאני מכיר אותה. צריך להבין שהמלחמה נגד הטרור הפלסטיני ברמה המבצעית היא מלחמה שלישראל יש תשובות נאותות וברורות. השאלה הכבדה יותר היא השאלה המדינית. צריך להבין שגם הפלסטינים וגם ישראל פועלים זה נגד זה במסגרת ההבנות שלהם ליכולתם לפעול ולכדאיות המדינית של מעשיהם. חמאס נתמך מקורות חוץ מדינתיים כמו סוריה ואיראן, הוא לא אותו חמאס שיהיה נתמך מצרים. תחת המעטפת המצרית החמאס יהיה צריך להנמיך את פעילות הטרור שלו ולהרחיב את הפעילות המדינית שלו. זה גם יתחייב ככל שהרש''פ תאבד מיוקרתה ומשליטתה על המרחב הפלסטיני.

מקובלת עלי המדיניות שאתה מציע בשם הרמב''ם. צריך לזכור שממשלות ישראל גבו מחיר, לא מספיק, על חטיפתו של גלעד שליט. צריך לזכור שיראל הגבילה את הסיכולים הממוקדים וחיסלה מנהיגי מחבלים שידם היתה בחטיפת גלעד וכליאתו. רוב המחבלים שחטפו במו ידיהם את גלעד שליט חוסלו. הבעיה שישראל לא עלתה למעלה לגבות את המחיר מההנהגה המדינית והצבאית של החמאס. כיום ברור שמדיניות החיסולים של חוטפי שליט ושל ''תנועת ההתנגדות העממית'' שחטפה אותו (רק לפני קצת יותר מחודש חוסל מנהיג התנועה בעקבות תגובת ישראל על הפיגוע בכביש 10 בדרך לאילת).

http://www.faz.co.il/thread?rep=164697
אחרי החגים, זה הזמן המתאים לממשלה להתחיל
דוד סיון (יום חמישי, 20/10/2011 שעה 11:42)
בתשובה לחכם ציון

אתמול אמר מי שהיה שר המשפטים, פרופסור דניאל פרידמן שהנושא עצמו לא צריך להיות שפיט. הוא התייחס לשאלה זה שהנשיא היה צריך לחתום על כל כך הרבה חנינות. מכאן אני מסיק שהוא גם היה מתנגד לחוק מהסוג שאתה מזכיר משום שזהו תחום ששייך למדיניות. לכן לא כדאי שנגיע למצב של חוק כזה.

מצד שני, הנסיון מלמד שגיבוש מדיניות עתידית (או הנחיית עבודה) הוא עניין בעייתי. לא מעט ועדות סיפקו המלצות על נושאים הקשורים בביטחון (למשל ועדת ברודט) שישומן היה צולע. אני מעריך שזה קרה בגלל שלנוגעים בדבר היה קשה או לא מתאים לשים על עצמם מגבלות נוספות למה שהם חייבים.

בכל זאת אני חושב שהממשלה צריכה להקדיש זמן לדיונים בהמלצות הועדה שיושבת כעת על העניין. אולי הם בכל זאת יגבשו מתווה להתנהלות עתידית ''נכונה''.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164699
אחרי החגים, זה הזמן המתאים לממשלה להתחיל
חכם ציון (יום חמישי, 20/10/2011 שעה 12:13)
בתשובה לדוד סיון

הצבא צועד על תוכניות עבודה ותוכניות מבצעים. שום ארגון, בודאי שלא מספר ארגונים, לא יכולים לפעול בינהם ללא תוכנית פעולה. זה דומה לכך שמחשב חייב לפעול לפי תוכנת הפעלה. זה לא חוק, אלא הגדרת הגופים המטפלים בהתמודדות מול החמאס. הדבר כבר קיים במערכת מזה שנים רבות ומתעדכן כל אימת שיש סיבה לעדכנו.

תוכנית צבאית היא תוכנית, פקודת מטכ''ל, שנותנת את האופציות להכרעה גם ברמה האסטרטגית (לעיתים באישור הממשלה) וגם במישור הטקטי. זה בכלל לא דומה לחוק. לא מדובר על ועדה חיצונית שממליצה על מדיניות תקציבית, אלא תוכנית אופרטיבית שיש עוד תוכניות דומות לה בכל מערכות הביטחון.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164701
אחרי החגים, זה הזמן המתאים לממשלה להתחיל
דוד סיון (יום חמישי, 20/10/2011 שעה 12:33)
בתשובה לחכם ציון

כל ההגדרות והתוכניות שמעורבים בהן גופים פוליטיים (שרי ממשלה למשל), הן בסיס לשינויים.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.