פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_6660

על התאבדותו של איש התקשורת עדי טלמור ז''ל
יוסף אליעז (יום שלישי, 23/08/2011 שעה 12:00)


על התאבדותו של איש התקשורת עדי טלמור ז''ל

יוסף אליעז



עדי טלמור, איש תקשורת ותיק, מוכר ובדרך כלל אהוב, חלה במחלה ממארת והחליט לטרוף נפשו בכפו, נסע לשוויץ ושם התאבד, לאחר שהשאיר הוראות ברורות כיצד יש לשרוף את גופתו וכיצד להספידו.
האחרון הזכור לי, שדאג לפרטי פרטים כיצד יש להספידו, היה דן בן אמוץ שאף כתב הספד על עצמו, וגם ערך ''חזרה כללית'' של טכס ההשכבה. לא כאן להזכיר כיצד הוא זכור כיום בציבור ומדוע.

אין אני בא לשפוט אדם, או התנהגותו של אדם, שהתאבד מחמת מחלה. אני מבקש להתייחס בקצרה לאופן דווחה ו''טיפולה'' של התקשורת במעשהו.

ובכן- לדעתי התקשורת איבדה כל קנה מידה. התאבדותו נסקרה בפרטי פרטים בטלויזיה, ברדיו ובעיתונות הכתובה. שרים שנפטרו, ואפילו ראשי ממשלה, לא זכו לסיקור כזה.
חמור מזה: מרבית כלי התקשורת אף הללו את ההתאבדות, ואחד, אבי שחרון, אף כתב שיר על ''מוות באמנות'' ומעריב אף טרח לפרסמו במדור המכתבים למערכת בגליונו מיום 19.8.2011.

אני סבור שאופן טיפולו של חולה סופני במחלתו, או בגופו החולה, או בחייו הם בדרך כלל דברים שבצנעה ואסור לדוש בהם ברשות הרבים.
כל אדם משכיל זוכר את ספרו של הסופר המומר והמשורר המוכשר גתה, ''יסורי ורתר הצעיר''. הספר זכה לתפוצה עצומה וגרם להתאבדויות של המוני אנשים, חלקם הגדול צעירים. פרסום כה רב וכה אוהד הוא פשוט חוסר אחריות. אני מקווה מאד שלא נראה פה, חלילה, גל דומה.

אמרתי שאינני בא לשפוט את המנוח או את מעשהו. אבל חייבים לזכור כי החיים אינם תמיד גן של ורדים, וגם בגן הורדים מתחת לכל תפרחת מרהיבה יש חוחים לאורך כל הגבעול. יש בחיים עליות ומורדות ותכופות אדם, וצעיר בעיקר, שוקע אל תהומות הדיכאון עד שהוא ממש קָץ בחייו, אפילו אם אינו חולה במחלה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה).

צעיר עלול שלא להיות מקובל בחברה; לסבול מגודלו של איבר בגופו, מאי גידולו של חזה הנערה, מקנאה, מאהבה נכזבת, מכשלון בלימודים, באהבה או בעבודה; הוא עלול להתקל במפקד קשוח, באימונים עד קצה גבול היכולת, להזרק מקורס קצינים או מקורס טייס, להיות נתון להתעללות במשפחתו, בכיתתו או ביחידתו, להפצע ולהוותר נכה.
אסור להציע לו את הפתרון של התאבדות!!

תמיד יש לקוות שימצא האדם החכם, הבוגר, הידיד שיושיט יד, ואפילו כתף לבכות עליה, ושיסביר לאיש המדוכא כי אחרי שהשמש שוקעת היא זורחת שוב למחרת, וצריך לעבור את החשיכה, כי האור יחזור.

אמנם דובר באיש תקשורת אך התקשורת חטאה פה חטא גדול וגרמה לסיכון שאין לשער את מידתו. לוואי ואתבדה.







http://www.faz.co.il/thread?rep=163428
זו לא בעיה!
דוד סיון (יום שלישי, 23/08/2011 שעה 14:01)

לא הראית ביסוס לטענה שלך שכאילו הפירסומים התקשורתיים בפרשה מהווים היוו גורם מעודד להתאבדות.

טוב שיש פירסומים בנושא הזה כי אין שום סיבה שאנשים יסבלו בשארית חייהם. אין שום סיבה שמישהו חיצוני יקבע לחולה שמרגיש שמצבו סופני, הם מתי הסבל שלו עבר את הגבול.

http://www.faz.co.il/thread?rep=163435
זו לא בעיה!
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום שלישי, 23/08/2011 שעה 16:44)
בתשובה לדוד סיון

הבעיה היא הפסטיבל והחגיגות התקשורתיות והזמן הרב שהוקדש לנושא .
בסך הכל התאבד אדם .
כאלה יש רבים בכל שנה .
אבל להם אין חברים שהמיקרופון מודבק לפיהם או המצלמה לפרצופם .

אנשים חולי אגו-מאניה , תאוות פיטפוט אין סופי , סלבריטאים בפרוטה . הם מי שעשו את החגיגה סביב מותו .

רק אגו-מאניאק כמו דן-בן-אמוץ או השדרן שלא שמעתי את שמו מעולם , מכינים הוראות והנחיות איך לחגוג את מותם .

http://www.faz.co.il/thread?rep=163461
המסקנה שלי פשוטה
חזי, הרצליה (יום רביעי, 24/08/2011 שעה 9:09)
בתשובה לדוד סיון

זה מוכיח לי שהתקשורת והשמאלנים הם מתאבדים במהותם.
מי שהולך בדרכי השמאל,מגיע לידי אובדנות.
לדוגמא-השמאל תמיד ריחם על האויב.ובכך עודד אותו.
כל המרחם על האויב הערבי,הוא אובדני.

http://www.faz.co.il/thread?rep=163464
לא בטוח שלמעשהו של עדי טלמור היתה השפעה כמו לכתיבתו של גתה
המסביר לצרחן (יום רביעי, 24/08/2011 שעה 9:52)

היום שוק המידע הוא עצום עד אין סופי, ומכיל מגוון מידע עצום. היחיד מתמודד מול מסה של מידע ולכן גם משקיע בכל דבר מעט יותר. החבר'ה שלפני 250 שנה לא זכו לעושר המידע הזה. גם העיתונים היו מעטים ויקרים. ובני הנוער חיכו בכליון עיניים לשירי המשוררים שלהם, שהיוו מוקד תרבותי עצום. הם הלכו לשמוע את השירים והסיפורים מוקראים במועדוני בירה ובבתי קפה ובסיום הקראתם הם היו דנים עליהם שבועות וחודשים ברצינות רבה, כשהם מחכים לשיר או לסיפור הבא.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.