מזה למעלה מעשור שהעולם החופשי פועל למניעת חימושה של איראן בנשק גרעיני. פעולה זו מתנהלת במישור הפיקוח הבינלאומי, במישור החלטות בינלאומיות ובמישור הפעילות הישירה נגד פרויקט הגרעין האיראני.
איראן מפתחת את הנשק הגרעיני בחשאי, תוך הכחשה פומבית של פעילותה זו. הנשק הגרעיני אמור לשמש אותה כמגן מפני איום צבאי ישיר על איראן, כמגן על המשטר הקיים וכמטרייה לפעילותה החתרנית להפצת משטר מוסלמי קיצוני באזור ובעולם.
עלינו להכיר בעובדות – אין לעולם אפשרות למנוע לחלוטין את פיתוח הגרעין באיראן. מי שמבקש לעשות זאת יהא חייב ליזום מהלך צבאי של כיבוש איראן, של הפלת המשטר ושל כינון משטר חדש, מתון ושפוי בטהראן. אופציה זו איננה קיימת.
הצעדים הננקטים היום מכוונים לעכב את הפיתוח הגרעיני בתקווה שמשטר האייתולות יקרוס ויוחלף קודם להשלמת הנשק:
- הסנקציות הכלכליות, בהיקפן הנוכחי, אינן אפקטיביות כלפי מדינה עשירה, הנמנית על יצואניות הנפט הגדולות. הסנקציות הקיימות יוצרות אשליה של ''כאילו'' לחץ אפקטיבי, כאשר הן אולי אף מגבירות את התמיכה העממית במשטר ומחייבות התלכדות נגד ''האויבים מן החוץ'';
- הכול יודעים כי פעולה צבאית ישירה נגד אתרי הגרעין השונים לא תוכל לחסל את הפרויקט האיראני. אפילו יושג נזק משמעותי למתקנים השונים, תושג בדרך זו דחייה ועיכוב של שנים בודדות. זאת ועוד, ספק אם תתאפשר תקיפה צבאית חוזרת, וניתן להניח כי ישראל לא תוכל לממש תקיפה כזו בשנית;
- מזה כתריסר שנים ננקטות פעולות תקיפה חשאיות, מגוון פעולות המצליחות לעכב את הפיתוח האיראני בהצלחה לא מבוטלת. לפעילות זו ארבעה יתרונות בולטים:
- בראש וראשונה, אלה פעולות שאין להן ''כרטיס ביקור''. אין יודעים מי עומד מאחוריהן ומכאן שאין אילוץ ואף אין יכולת איראנית להגיב ולפעול נגד המפעילים השונים;
- אין אלה פעולות חד-פעמיות. אפשר לשוב וליזום חבלה כזו או אחרת במערך הפיתוח והייצור האיראני;
- ייזום פעולות אלה איננו מחייב החלטה פוליטית בינלאומית, אשר כמעט ואין סיכוי לקבלה;
- פעולה בדרך זו פוטרת הצורך בייזום מהלך צבאי גלוי, על כל מגבלותיו ומכשלותיו.
ולבסוף, כמה מלים על השלכות יזמה צבאית ישראלית ישירה כנגד מתקני הגרעין האיראניים.
אין ספק שיש לישראל היכולת המבצעית לפעול, אפילו זה ביעילות פחותה מזו של פעולה אמריקאית. מעבר לשאלה האם בכלל נדרשת פעולה כזו, האם לא עדיפה חבלה בפיתוח האיראני בדרכים חשאיות, המגבלות העיקריות של פעולה ישראלית ישירה הן שש:
- הפעולה לא תחסל את הפרויקט האיראני. לכל היותר תביא להשהייתו במספר שנים;
- ספק אם ישראל מבקשת להשאיר ''כרטיס ביקור'' אשר ימקד את מלוא התגובה האיראנית כנגד ישראל;
- פעולה צבאית כזו עלולה להפוך את איראן לאויב פעיל של ישראל, ולדורי דורות;
- התקיפה הגלויה עלולה לתת לאיראן לגיטימציה לחדש את הפרויקט הגרעיני שלה בגלוי, בטענה כי זכותה להתגונן בפני תקיפה של ''מעצמה גרעינית'' אזורית;
- עלינו לצפות לתקיפת-נקם איראנית, בשיתוף בנות בריתה באזור, כנגד מתקני הגרעין של ישראל וכנגד מרכזי העורף האזרחי שלנו;
- יש גם חשש מיזמה מדינית-כלכלית איראנית – חסימת יצוא הנפט מן המפרץ הפרסי והתניית חידוש אספקתו בהפעלת סנקציות בינלאומיות קיצוניות כנגד ישראל בזירת האו''מ. בנסיבות אלה – ספק אם נוכל לסמוך על וטו אמריקני במועצת הביטחון.
לסיכום, אנו מצויים במרוץ עם הזמן – מה יקדם למה. כלום תצליח התסיסה מבית להפיל את משטר האייתולות קודם שיושלם פיתוח הנשק הגרעיני?
ועוד נקודה – אל נסמוך יתר על המידה על ההכרזות הדרמטיות לפיהן אין להתיר לאיראן להפוך למעצמה גרעינית – על אף כל הפעולות הננקטות, ובהצלחה לא מבוטלת, קיימת סכנה שאיראן כן תשלים את הפרויקט הגרעיני שלה בהצלחה.
הגרעין האיראני – מרוץ עם הזמן
ומה ייקרה אז ?
