לעתים צריך המומחה להלך על חבל דק שבין התחום ההנדסי לבין התחום המשפטי, דבר לא פשוט עקב שילובם זה בזה של שני תחומים אלו. מצד אחד, הידע המשפטי אינו מוגבל ואינו ממודר ומומחה חייב לדעת את אשר הוא טוען. מצד שני, המומחה לא הופך למשפטן ובית המשפט אף כאשר מקבל את חוות דעתו או אפילו מזמינה – לא יתייחס אליו כאל משפטן. מצד שלישי, בית המשפט צריך להיות קשוב לכל הטענות ולבדקן, כולל הנגועות בהשקה לתחום המשפטי.
• • •
בדרך כלל לא ילמד בית המשפט מהמומחה אשר מינה או ממומחה אחר נושאים משפטיים אשר על בית המשפט להכריע בהם, אולם יכול בית המשפט לקבוע, לאחר בחינת הטענות ובדיקת המחלוקות שבין המומחים, מי מהם צודק מהבחינה המשפטית.
כך נעשה בע''א 7298/00
בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא, בית המשפט העליון, שופטים: ד' ברלינר, ס' ג'ובראן, א' גרוניס, בו בחן בית המשפט את סוגיית שטחי הדירות ופסק כדלקמן:
49. באשר לחוות דעת המומחים (הנדבך השני):
בית-המשפט קמא אמר בפסק דינו כי ''נראית לי דעתו של המומחה בן עזרא'' (כשהכוונה היא להעדפתה על פני חוות הדעת של מומחה בית-המשפט ד''ר זלינגר ומומחה המערערים). העדפה זו מצויה בתחום שיקולו והחלטתו של בית-משפט קמא. אין כל חובה להעדיף דווקא את חוות הדעת של מומחה בית-המשפט. יחד עם זאת – נראה כי במקרה הנוכחי הסוגיה כלל אינה מתעוררת חרף התבטאותו של בית-משפט קמא כנ''ל.
אין מחלוקת מקצועית אמיתית בין המומחים, או לפחות אין מחלוקת המצויה אך ורק בתחום המומחיות שלהם. כל המומחים מסכימים באשר לשטחי הדירות. הסוגיה בה נחלקו המומחים היא האם יש לפצות עבור ''השטחים הציבוריים'' שבהם מדובר בתיק זה. מדובר בענייננו בסוגיה משפטית ולא במחלוקת מומחים. גם הגדרתם של שטחים אלה ''כשטחי ברוטו'' – אינה משנה את אופייה של הסוגיה. עיון בחוות דעתו ובדבריו של המומחה זלינגר, מבהירים כי כך ראה אף הוא את הדברים. גם לשיטתו – תפקידו היה לספק לבית-המשפט את הנתונים ומכאן ואילך הותיר את שיקול הדעת לבית-המשפט. בחוות הדעת (נספח 3 בסיכומי התשובה של המערערים) מופיעים הנתונים הרלוונטיים באשר לכל סוג דירה. הנתונים כוללים את: שטח פנים הדירה, קירות חוץ, בצירוף שטח יחסי בחדר מדרגות וכן פיר פנימי. סיכומו של זלינגר לאחר פירוט הנתונים הוא: ''ניתן לראות שהשטחים המופיעים בפרוספקט (תוקן במקור בכתב יד ל''קטע מעיתון'') דומים לשטחים הנומינליים של הדירות אלו הם שטחי ברוטו (ההדגשה אינה במקור) של הדירות בפי אנשי המקצוע''. המומחה בן עזרא סבר ובית-משפט קמא קיבל דעתו, כי השטח שצריך היה להיכלל במה שהובטח לרוכשים הוא רק הסכום של פנים הדירה בצירוף קירות חוץ. הגדרתם של שטחים כשטחי ברוטו אינו מהווה הכרעה בסוגיה ואינו מאיין את תפקידו של בית-המשפט להכריע בשאלה האם יש לפצות בגינם וזאת הן בהתייחס לפסיקה והמדיניות המשפטית הראויה והן לנתונים הספציפיים בתיק.
בתיק זה המחלוקת בין המומחים הייתה משפטית, ולעתים אין אפשרות להפריד בין הפן המקצועי לבין הפן המשפטי בהכנת חוות דעת, כפי שארע כאן.
כך קרה גם בוועדת ערר מחוזית בעניין קביעת שטחי בניה ואחוזי בניה – בערר מחוזית אשר אימצה את הפרשנות המשפטית שנכללה בחוות דעת מומחה שנדרש להתייחס לסוגיה, והסוגיה הינה ממש משפטית ביסודה. להלן מובאת ההחלטה הקצרה במלואה:
מדינת ישראל
ועדת ערר מחוזית לתכנון ולבנייה
מחוז דרום
ערר מספר 6018/04
העוררים: 1. עוזי כהן 2. נורית כהן
נגד
המשיבה: הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שמעונים
תאריך הישיבה: י''ד בסיוון תשס''ד 3 יוני 2004
החלטה
ערר על החלטת המשיבה בתיק מספר 3070570 בקשה מס' 20040117 בבניין הנמצא בגוש 100246 מגרש 57/56 בישוב מבועים.
העורר הגיש בקשה לבניית בית מגורים. המשיבה החליטה בשלב זה לדחות את הדיון – ''עבירת זכויות בנייה''.
שאלת המחלוקת בין הצדדים הינה פרשנות של סעיף 4 ט' לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים) תשנ''ב – 1992.
אנו סבורים כי הפרשנות הצודקת הינה בפרשנות העוררים וכמפורט בחוות דעתו של ד''ר אברהם בן עזרא.
אנו סבורים כי סעיף זה עוסק בשטחים בתוך הבניין, לפיו שטח הנמצא בקומת כניסה לבניין והוא מקורה מעל גובה 2 קומות, אין להביאו במניין חישובי השטחים כשטח לבנייה.
אשר על כן, החלטנו לקבל את הערר, ולהורות למשיבה ליתן את ההיתר המבוקש.
| | אהרן ברוכין, עו''ד
יו''ר וועדות ערר
מחוז דרום | | יוספה פרידמן
מזכירת וועדת ערר
מחוז דרום ירושלים |
בת''א 4434-04
אמנון פרנק ובניו בע''מ נ' מגדלי הדר אפקה בע''מ ניתן פסק דין על ידי השופטת מניגור אירית. בתיק זה מונה החתום מטה על ידי בית המשפט להתייחס לסוגיה משפטית שבמחלוקת, ובית המשפט קיבל את דעתו ופסק כדלקמן:
מאחר ומחלוקת בעניין צו התחלת בנייה היתה נטושה בין הצדדים, התמנה בהסכמת באי כח הצדדים המומחה ד''ר בן-עזרא, אשר השאלה שהופנתה אליו להכרעה נוסחה בידי באי כח הצדדים כדלקמן:
''מהו המועד המוקדם ביותר בו היתה יכולה התובעת להתחיל את הקמת המבנה בהתאם להוראות החוזה''.
המומחה בן-עזרא נתן את חוות דעתו וקבע מועד. המומחה לא זומן לחקירה ע''י אף לא אחד מהצדדים, ומסקנתו בחוות הדעת לא נסתרה ולא קרסה.
ובהמשך:
אין מחלוקת בין הצדדים כי קבלת טופס 4 הינו המועד הנחשב לקבלת הפרויקט, ניתן ביום 26.2.04, ולפיכך אם קיים אחור הוא מסתכם ב- 8 ימים בלבד!
אינני מוצאת מקום אם כן שלא לקבל את חוות דעת המומחה ד''ר בן-עזרא. לאור האמור לעיל, צדק המומחה הן עובדתית והן משפטית. התובעת לא הפרה את ההסכם, מסרה את הפרויקט במועד, ואין מקום לתבוע את הפיצוי העונשי המוסכם. במאמר מוסגר אוסיף ואומר, כי לו היה אכן אחור בפועל כפי שטוענת הנתבעת, של מספר חודשים, מן הסתם היה לנתבעת תיעוד על כך ביחסיה מול רוכשי הדירות, דרישה לפיצוי מצד הדיירים, הסבר התנצלות של הנתבעת וכד'. מאומה מכך לא הוצג בשלב הראיות.
לעתים צריך המומחה להלך על חבל דק שבין התחום ההנדסי לבין התחום המשפטי, דבר לא פשוט עקב שילובם זה בזה של שני תחומים אלו. מצד אחד, הידע המשפטי אינו מוגבל ואינו ממודר ומומחה חייב לדעת את אשר הוא טוען.
מצד שני, המומחה לא הופך למשפטן ובית המשפט אף כאשר מקבל את חוות דעתו או אפילו מזמינה – לא יתייחס אליו כאל משפטן.
מצד שלישי, בית המשפט צריך להיות קשוב לכל הטענות ולבדקן, כולל הנגועות בהשקה לתחום המשפטי.
סוגיות משפטיות מפי מהנדס שאינו משפטן
