יש חשיבות עליונה, עד כדי מכריעה, לסודיות ולאחזקת המידע הן על מצב הטרוריסטים בכלא הישראלי ובמיוחד על כל הפעילות לשחרור שליט – קרוב לחזה, דבר שאפשרי גם בעידן האינטרנט והתקשורת, שלא היו אמורים לקבל היתר לשאוב מידע או להתקיים בשטחי המעצר ובישיבות המטה לשחרור שליט.

• • •

קשה לי - וכנראה גם לאחרים - להעלות על הכתב, בפומבי, את עמדתי המקצועית בעניין שחרור גלעד שליט, דבר שיש לו היבטים מעבר לשחרורו של החטוף ואחזקתו על ידי גורמי טרור, אולם לאחר מחשבה ובדיקת הפעילות חובקת הארץ ביוזמת אחרים, ולאור גלישת הקמפיין לשחרורו של החטוף לתחום המדיני – איני רואה הצדקה להסתייגות ולהסתגרות בנושא הכאוב הזה, ומותר, ואולי אף צריך, להעלות על הכתב ולפרסם בפומבי את הדברים.

מול עיני הפעילים לשחרורו של גלעד שליט, היה גלוי – כתקדים - הקמפיין שארך שנים רבות בעניין הנווט רון ארד. כמובן שהניסיונות לשחרור רון ארד עד כה נכשלו, והיה צריך להפיק לקח מעובדה זו ולהימנע מחזרה על הכישלון.

מסתבר שהלקח לא רק שלא נלמד, אלא מסורב מבחינה עקרונית להילמד.

כלומר, לא רק שפעילי השחרור לא מבינים כלל את הלך הרוח הערבי אצל כנופיות הטרור, אלא הם גם לא מעוניינים להבין, ולא מנסים להבין.

ולהלן ההסבר:

א. הפעילות התקשורתית בפנייה אל גורמים בינלאומיים, שיפעלו אצל ראשי מדינות הטרור וכנופיות הטרור למען שחרורו של גלעד שליט – מבהירות למנהיגי כנופיות הטרור כי דרכם נכונה, הא ראייה, הם מקבלים לגיטימציה מסוימת מצד שועי עולם המדברים איתם ומבקשים מהם התחשבות.

ב. עצרות העם בעד שחרור גלעד, ספירת הימים הפומבית, הכנסת הנושא לבתי הספר בישראל ושלטי החוצות עם תמונתו של גלעד – מתקבלים אצל ראשי כנופיות הטרור כהתרפסות של פחדנים ומפסידנים, כהתדפקות בתחנונים על דלת נעולה, כאקט של עתירה, בקשה, תחינה, שאינן אמורות להיענות על ידי כנופיות הטרור, במיוחד כאשר מה שקרה עם רון ארד עד כה – רק היטיב עימהן ולא גרם לכנופיות הטרור שום נזק.

ג. ההפרדה בין המצב בו מוחזקים טרוריסטים ורוצחים פלסטינים בישראל, אשר מדינת ישראל מאפשרת ומממנת להם לימודים אקדמיים ומאסר/מעצר תנאי בית מלון, לבין התנאים בהם מוחזק גלעד שליט – מתפרשת אצל כנופיות הטרור, כי אין להם מה להפסיד בהרעת תנאיו של שליט, וכי הדבר לא קשור כלל לתנאי המעצר או המאסר של מי מבין הכנופיות שנתפס ונכלא, שסיכוייו להשתחרר ולחזור לפעילות - גבוהים.

ד. המשא ומתן בין מדינת ישראל לבין ראשי כנופיות הטרור, בו תג המחיר הוא יותר מאחד עבור אחד – מעודד את כנופיות הטרור שלא לשחרר את גלעד, ואף להוסיף חטופים כי מחירם גבוה.

ה. ההצהרות הקולניות והראוותניות של ראש הממשלה דאז בישראל ואחרים, כי במלחמת עופרת יצוקה שחרורו של גלעד שליט הוא מטרה עיקרית – ואחר כך הימנעות משחרורו בפועל – משדרת למנהיגי הטרור ניצחון לטרור והצדקת דרכו.

ו. הזרמת מיליוני דולרים, נפט, גז, דלק, וכיוצא בזה, ''החזרי מע''מ'', חודש בחודשו – משאבי עתק על חשבון משלם המסים הישראלי, בין באופן מלא ובין באופן חלקי – מבהירה לארגוני הטרור כי המשחק הזה הוא תקין, וכי מותר להם להחמיר ולהקצין את מעשיהם ועוד לקבל על כך פרסים והפתעות, כפי שהיה בעיצומה של מלחמת עופרת יצוקה כמה שעות כל יום – תקדים בינלאומי, פרי המצאה ישראלית בלעדית, ממוחות מעוותים של מנהיגי מדינת ישראל ומצביאי צבאה באותם ימים, שלא במהרה יישכחו.

ז. בנוסף, טעות חמורה היא לדבר באיזשהו פורום (סודי, כמובן) על גלעד שליט מבלי להזכיר באותה נשימה את יתר החטופים, כולל רון ארד.

הפעילות של מטה שחרורו של גלעד שליט הייתה צריכה להיות שונה בתכלית השינוי.

ראשית, למרות הקושי וה''הפסד'' הפרסומי-תקשורתי (רייטינג) – כל הפעילות הייתה חייבת להיות חשאית, כאשר באופן רשמי יוכחש כל מגע עם כנופיות הטרור ומנהיגיהן.

שנית, מיד סמוך להבנה כי החייל נחטף, היה צריך לבצע פעולת בזק צבאית, מתוך ידיעה כי הזמן פועל לרעת מדינת ישראל בעניין זה. [ע''ע: הטיפול בשחרורו של החייל מדחת יוסף, עד למותו].

שלישית, תנאי המעצר והמאסר של רוצחים וטרוריסטים בישראל היו צריכים להידמות לתנאי אחזקתו של שליט, בפועל, כולל מתן אפשרות לפגישות עם גורמים כלשהם, כולל שחרור מידע על העצורים. למשל, כנגד קלטת גלעד שליט – היו מקבלים לכל היותר קלטת על אחמד, כשהוא נראה בערך כמו שנראה גלעד שליט, וכנגד גופות של לוחמים יהודים – היו נמסרות להם גופות של טרוריסטים, ולא טרוריסטים בחיים.

בעניין זה, יש חשיבות עליונה, עד כדי מכריעה, לסודיות ולאחזקת המידע הן על מצב הטרוריסטים בכלא הישראלי ובמיוחד על כל הפעילות לשחרור שליט – קרוב לחזה, דבר שאפשרי גם בעידן האינטרנט והתקשורת, שלא היו אמורים לקבל היתר לשאוב מידע או להתקיים בשטחי המעצר ובישיבות המטה לשחרור שליט.

---