פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
כאשר יגיע האחד באפריל
צבי גיל (שבת, 08/01/2011 שעה 8:00)


כאשר יגיע האחד באפריל

הספירה לאחור של מפלגת העבודה, שעתידה מאחוריה

צבי גיל



בראשית השבוע קרה משהו בגומחה שבה מצויה מפלגת העבודה. כמה שרים התעוררו לאחר הדי פיצוץ שגרם עיתון ''הארץ'' כאשר דיווח כי הממשל האמריקאי שתלה תקוות ביו''ר העבודה אהוד ברק, כמי שיסייע בשיחות השלום עם הפלשתינאים, איבד בו את אמונו. באותה ישיבה שרי מפלגת העבודה הסתערו על יו''ר מפלגתם בגין אותה ידיעה. זה לא מלמד מאומה על אהוד ברק שלא ידענו קודם. זה מלמד יותר על טיבם של אותם שרים מותחי הביקורת. הם משָקפים את פרצופה של המפלגה בדיוק כמו מנהיגם. ההבדל הוא שהוא לא מסיר מעצמו כלום, הכול גולש ממנו אוטומטית, גם האחריות. הם לא נוטלים אותה על עצמם.
הבריות מן הסתם יאמרו: הנח להם לאומללים. אל תתלה אותם ככבסים מלוכלכים בראש חוצות, שכן הן כבר סחבות. תן להם לנוח על כיסא הגלגלים בטוקסידו ובפראקים שלהם. מדוע אתה נטפל למסכן, תן ליצור שנדרס,המונח בצדי הדרך, להוציא את נשמתו, ואל תבעט בו. לכול היותר תזעיק את אגודת צער בעלי החיים שתאסוף את הגוף המפרפר ותביא אותו למנוחות. לא. אני לא מתייחס לא לכבסים ולא לחתול חוצות. אני מתייחס למפלגת העבודה, ליורשת החוקית של מפא''י הגדולה , כמו סגן שריף לא מושחת בעיירה , שעושה הכול כדי שהעבריין הפצוע קשה לא ימות וניתן יהיה להביא אותו לדין. הפעם לדין הציבור על הבגידה הגדולה.

בפוסט שכתבתי לפני יותר משנה תחת הכותרת: אם הוא נראה כמו ביבי, מתנועע כמו ביבי ונואם כמו ביבי - אז זה ביבי, ציינתי שהשאלה אם בני אדם משתנים מטבעם או מכורח הנסיבות, היא נושא בעל חשיבות עליונה לחוקרים במדעי החברה והרוח כמו סוציולוגים, אנתרופולוגים ופילוסופים. אם מנהיגים כמו ביבי נתניהו ואהוד ברק משתנים או לא, זה גם עניין שאנשים רבים בעולם עוסקים בו, אך בראש וראשונה עניין מן המעלה הראשונה לאזרחי ישראל. ומה שחשוב עוד יותר הוא האם הם משָנים.

רק באגדה של האנס כריסטיאן אנדרסן, ה''ברווזון המכוער'' הופך לברבור, אך בעצם הוא ברבור מלידתו אלא ככול היצורים, ובייחוד בני אדם, כשהם נולדים הם מכוערים. אבל ברווז אמיתי הוא ברווז. מכאן האמירה של המשורר האמריקני ג'יימס וויטקום רילי (1849–1916):
When I see a bird that walks like a duck and swims like a duck and quacks like a duck, I call that bird a duck.
אם אני רואה עוף שהולך כמו ברווז, שוחה כברווז ומגעגע כברווז, אני קורא לעוף הזה ברווז.
זאת ידעו היטב אנשי מפלגת העבודה עוד בטרם כניסתם לממשלה ובוודאי זמן קצר לאחר הסטאז' הראשון שעשו אצל ביבי. אבל כמעט רובם, או המשפיעים שבשרי העבודה, מוכנים היו לשים את היד על הלב ולומר: ''זה לא אותו ביבי. האיש השתנה''. נוח היה להם ככה. ונוחיות זה מה שהם חיפשו. אצל ביבי אולי זה לא רצוני, בבחינת רוצה ולא יכול. זה לעצמו פוסל אותו מלכהן כרה''מ. אצל מנהיגי העבודה זה מאוד רצוני.

בראש אלה שאמרו ככה ולא בטוח שחשבו ככה היה יו''ר העבודה, אהוד ברק. ברק מצא בביבי הלהטוטן בן ברית של אינטרסים אישיים, ואישיים בלבד. וככה הוא הוליך את המפלגה מדחי אל דחי, כאשר כול אימת שהליכוד בראשות ביבי, או שותף קואליציוני, הבעיר קצת את השטח, ברק התייצב בפני המצלמות, בירושלים ובווושינגטון, עם מטף הכיבוי, והצהיר חזור והצהר כי האינטרס של ישראל הוא לחתום על הסכם שלום עם הפלשתינאים. הוא אף מוכן היה להשאיר בידיהם את הכפרים הערביים סביב ירושלים. אז הוא קם, אמר ואחר כך התיישב על הכיסא החם של שר הביטחון. בדיוק כמו שביבי הצהיר בחגיגיות שהוא מכיר בשתי מדינות,לישראל ולפלשתינאים. אז ביבי אמר. אם ברק האמין בשינוי עמדה של ביבי, הוא פראייר ולא ראוי להיות מנהיג. אם הוא לא האמין אז הוא הונה את המפלגה ואת הציבור. כך או כך הגיע שעתו לפנות את הזירה.

ככה שאת יו''ר העבודה, אהוד ברק לא צריך להציג. הוא ידוע כימי שיודע לפרק שעונים ולהרכיב אותם מחדש. אך מפלגת העבודה היא רחוקה מלהיות שעון, ואם כן, ברק לא יכול להרכיב אותו מחדש. הוא שריסק אותה, חבט בה והכה אותה מכה אנושה ועכשיו הוא עוסק בהמתת חסד. אבל ברק הוא לא לבד. הוא יודע יפה שיש לו חברים, אם לא בדעה, אז בכסא. כמו למשל פואד בן אליעזר, השר לענייני מסחר ותעשייה ואיש הקשר עם תורכיה. יש להניח כי במשרדו הוא הצליח יותר מאשר עם הפיוס עם תורכיה. גם הוא נמנה עם המצביעים ל-עבר חודש אפריל- לכשיבוא האביב.


אפריל בארץ

באותה ידיעה ב''הארץ'' דווח כי במהלך הישיבה של שריי העבודה, הצטרף השר בנימין בן אליעזר ללחץ על ברק, ודרש גם הוא להציב אולטימאטום לנתניהו. ש ''אם לא תהיה התקדמות מדינית תוך כמה חודשים, עלינו לפרוש מהממשלה'', אמר. בן אליעזר אומר זאת גם מחוץ לישיבת השרים. היו כאלה שבאו בטענה למהדורות החדשות בטלוויזיה שהם מביאים חדשות ישנות כאשר רואים על המרקע את בן אליעזר שמודיע כי המועד הקובע להכרעת מפלגת העבודה הוא חודש אפריל. בעצם כאשר מדובר בעבודה המועד אחד באפריל הולם יותר. על אפריל שמענו מבן אליעזר לפני שנה. אבל זה לא ''מבט'' לחדשות שמביא ישנות.

זה פואד שממחזר את חודש אפריל, וטוב שמגזין החדשות מביא זאת כדי להראות שפואד לבש הפעם חולצת תכלת כהה ועניבה בצבע גזר ואילו בשנה שעברה לבש חולצה סגולה ועניבה בצבע חרדל.וזה ההבדל. אכן על חודש אפריל הוא אכן דיבר גם אז. הוא דיבר גם על מֶרץ כלשהו. אגב ראש ממשלתנו שיודע דבר או שניים את נפש שריו ומה זה ''כבוד עצמי'' העניק כמה הטבות לשר בן אליעזר. כמו הצצה לשביעייה איך היא פועלת, שיתופו בביקור אצל נשיא מצרים חוסני מוברק בשארם א שייח וכיו''ב מחוות. מכיוון שפואד הוא מומחה לענייני תורכיה - בתורכית זה נקרא בקשיש. וראה ראינו אותו בשארם מושיט יד וכולו מדושן עונד. ומה עוד תבקשי מאיתנו מכורה.

גם השר יצחק הרצוג מתח ביקורת חריפה על ברק הן במהלך ישיבת שרי העבודה והן בדברים שאמר לכתבים לפני ישיבת הממשלה-מדווח העיתון. השר הרצוג אמר בישיבה כי ''יש חידלון מדיני. נתניהו צריך להבין שהממשלה שלו בסכנה''. הרצוג שרואה עצמו ראוי לכתר אמר בריאיון למגזין ד'מרקר שמה שחסר בממשלה זה יעוץ לענייני ארגון. זה מה שחסר לממשלה, לעבודה? זאת הבעיה? השר הרצוג הוא מאוד חריף בהתבטאויותיו כנגד מעשים רעים ומחדלים בארץ. הבעיה של השר הרצוג הוא כיצד להסביר את העובדה שהוא יושב בממשלה הזאת.עד כה הוא לא הצליח, ולעולם הוא לא יצליח,כי לא ניתן להסביר זאת מלבד ההסבר של הכיסא.

אביו המנוח, הנשיא חיים הרצוג, מסביר מעולה בישראל ובזירת האו''ם, לא היה מצליח בזאת. אילו הייתה מדיניות לממשלה, הרי מסביר מוצלח,תועמלן חכם, משווק טוב - היה מן הסתם מצליח. דוגמה: כאשר הייתה מדיניות ברורה וחדה בעידן בן גוריון, אזי גם השגריר באו''ם אבא אבן, המבריק, שלא היה שלם איתה - הסביר אותה. לפי המסופר בן גוריון אמר לאבן: ''גם אני פקפקתי אבל אחרי הנאום שלך השתכנעתי''. אבל היה הייתה מדיניות לבן גוריון לממשלתו. כאן אין מדיניות לא למפלגת העבודה ולא לממשלה. יש מדיניות של ליברמן ועוד איך; יש של ש''ס, יש של פלגים ב''ליכוד'' (איזה שֵם!!!), אבל לעבודה - אין כלום מלבד כיסאות רעועים.

זאת לא רק הבעיה של השר הרצוג. זאת גם הבעיה של השר אבישי ברוורמן, כלכלן בולט ואיש ארגון מעולה, שהפך את אוניברסיטת בן גוריון למה שהיא, מתבזבז על הכסא שהוא אינו רם ולא נישא בממשלה שהיא בגובה ים המלח. וגם הוא רוצה להתמודד על ההנהגה. האם יש על מה להתמודד. גם ברוורמן תקף בחריפות את שר הביטחון אהוד ברק במהלך ישיבת שרי העבודה על הפיאסקו שלו מול האמריקנים. ברוורמן דרש מברק למלא אחר דרישתו ולכנס מיד את ועידת מפלגת העבודה על מנת להציב אולטימאטום לראש הממשלה בנימין נתניהו, כי אם לא יחודש המשא ומתן הישיר מול הפלסטינים, מפלגת העבודה תעזוב את הממשלה.הוא דורש שזה יקרה לפני אפריל.

וזה לא חדש. שרי העבודה הציבו את האולטימאטום מזמן.ואצלם הזמן אינו מתבלה, אלא יש לו עדנה מחודשת. כמו חודש אפריל. ואגב, ההכחשה של הסטייט דפרטמנט לידיעה שהופיעה ב''הארץ'', היא להערכתי כמו הכחשה להדלפות של ''וויקיליקס''. הייתי מופתע מאוד אלמלא האמריקנים היו מאבדים את הסבלנות והסובלנות שלהם לנוכח התנהלותו של ברק, התנהלות ''כאילו'' נוסח ''הגשש החיוור''.

ויש סגן שר הביטחון מתן וילנאי שמבחינה מיניסטריאלית נמצא במצב טוב יחסית. הביטחון אצלנו מעל לכול ואפשר להשתמש בו לכול מיני בעיות, משל היה אספירין. מדיניות הביטחון לא זקוקה להסברה. היא מסבירה את עצמה ומעטים שואלים מדוע אי אפשר להעביר מקצת מן הקופה הדשנה של ביטחון לעניי עמך. וסגן השר וילנאי, כול עוד הוא מכהן במעמד זה אין לצפות שהוא יפתח את הפה וידבר על השלום כביטחון האולטימטיבי. בכול זאת הוא היה רוצה להיות מועמד ליו''ר הקרן הקיימת לישראל. וזה רמז גס מאוד כיצד הוא מחשיב את יציבותה של הקואליציה והמפלגה שלו.

יש העיתונאי המוכשר וחד הביטוי וההשקפה, דניאל בן סימון. אפשר לחשוב שמדובר באיזה ילד שנשבה בין הגויים. שכן הוא עצמו בשבתו על הבנקט, כדרך נערים צעירים, לא יודע איך הוא הגיע לכאן. הוא לא מדבר על אפריל. הוא מדבר על חודשים, וגם אלה, כמו אפריל נשארים חודשים. שלום שמחון, שר החקלאות, רצה לקפוץ מן המעבורת הטובעת ובשל קרבתו לקפטן ברק, המפלגה לא נתנה לו את מבוקשו, יו''ר הקרן הקיימת. והוא נשאר יחד עם רב החובל על כורחו. הוא הסיר את מועמדותו לתפקיד אבל אינו סולח לחברו, אהוד ברק שלמענו עמל.הוא שותק שתיקה רועמת מאוד.

הלאה: ח''כ, ד''ר עינת ווילף, שבאה במקום אופיר פינס, וביקשה לראות עצמה כוכב עולה בגלקסיה של מפלגת העבודה, מרבה לשלוח אגרות רועים, ומבטיחה לטפל בנושא חינוך. אילו הייתה מצטרפת למערכת החינוך הייתה ללא ספק מועילה יותר. נכון, היא מקבלת חשיפה, בשל ביטוי כזה או אחר, גם אם הביטוי אינו לרוחה של ''המפלגה''. אבל בבחירה בין השניים, היא מעדיפה את החשיפה בעיתונות. על פני עיסוק בחינוך נטו. עמיר פרץ, איש מוכשר ונבון שייחלתי שיהיה ראש ממשלה, עשה שטות כאשר בחר להיות שר הביטחון בממשלת אולמרט והמזל הרע הביא עליו את מלחמת לבנון השנייה. במצב הקיים הוא באמת לא יכול לעשות הרבה לבדו. חברי הכנסת ר'אלב מג'אדלה (שבא במקום יולי תמיר) שהיה פעם שר המדע ואורית נוקד סגנית של שר התעשייה - עליהם אינני יודע הרבה. אני יודע שהם יושבים בקואליציה הזאת.


החידה הגדולה - שלי יחימוביץ'

בכול הנושאים החברתיים כלכליים, כמו נושא חברות הגז, כמו הריכוזיות במשק בידי קומץ אילי הון, הפער שהולך וגדל בין העשירים לעניים, נושא הכספים לתלמידי הישיבות, הניסיון של האוצר לגזול בברוטאליות את כבשת הרש, ולהפקיע את המעט שנותר לניצולים במסגרת החברה להשבת הרכוש, וכיו''ב נושאים חשובים - בקושי נשמע קולם של מנהיגי העבודה. מי שהשמיעה קול היא ח''כ שלי יחימוביץ'. יחד עם זאת היא בעיניי תעלומה גדולה. היא חברת כנסת יעילה ופעילה בתחומי החברה והמשק. היא רהוטה בשפתה ותקיפה בעמדותיה. אבל לא שמעתי ממנה, או שמא הדברים נאמרו בקול ענות חלושה, על המפלגה שלה. כאילו שהיא מצאה לה איזו מפרץ חברתי שקט שחשיפה בעיתונות בכלל והכלכלית בפרט עושה לה טוב. עצם העיסוק שלה בנושאי חברה, הוא דבר מצוין. והיא ח''כית עם קבלות. ככה צריכים לנהוג כול חברי הכנסת בכול התחומים. אבל על דגלה של מפלגת העבודה חרותים עוד ערכים כמו למשל השלום עם השכנים, שלום עם מדינות ערב. לדוגמה אם יהיה הסכם שלום עם הפלשתינאים, נוכל להוריד את תקציב הביטחון ולהעלות את תקציב הרווחה. אם יהיה שלום עם סוריה, נוכל לצמצם אותו דרסטית ולהפנות משאבים לאותם חלקים בעם ולאותם תחומים שמשוועים לשיקום. על כך לא שמענו הרבה משלי יחימוביץ'. תמיהה אחת גדולה בעיניי - השלי יחימוביץ'. איזו בועה במפלגת העבודה.

ויש המוהיקני האחרון. ח''כ איתן כבל. נביא הזעם, שנבואתו, לצערי, מתגשמת, ועצתו לעמרם מצנע שלא יתקרב למפלגה זאת היא עצה נבונה.

ובכול זאת אני שובר לעצמי את הראש מדוע אנשים שהם נבונים, אינטליגנטיים לא מסבירים לעצמם כיצד הם יכולים במציאות הקיימת לעשות למען המדינה למען המפלגה, למען עצמם - בשבתם בממשלה. הרי לעתים זאת פרודיה. קרקס. חֶלם בריבוע. כאשר שר החוץ מקלקל לביבי את ההצגה וביבי אומר שזאת עמדתו הפרטית של ליברמן, אינך יודע אם לצחוק או לבכות. מה אומר השר בן אליעזר ועמיתיו לראש הממשלה. ''צריך להסיק את המסקנות''. הם אומרים זאת לביבי, לא לעצמם.

ואגב, דעה פרטית, יש לי סיפור היסטורי קטן שסיפר לי ידיד. בשעתו בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בעת ''המדינה בדרך'', חבר הנהלה וממנהיגי מפא''י יוסף שפרינצק, לימים יו''ר הכנסת, תקף את יו''ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן גוריון, לימים ראש הממשלה, בסוגיה מסוימת שלא עלתה בקנה אחד עם מדיניות המוסדות הלאומיים. ב.ג אמר בתגובה שזאת דעתו הפרטית. על כך הגיב שפרינצק: ''בן גוריון יצא מדעתו הפרטית''.

ליברמן לא ''יצא מדעתו הפרטית''. הוא יודע מי זה ביבי, הוא יודע מי זאת ש''ס ויהדות התורה והוא משחק מולם את משחק הפוקר שלו. לדידו מפלגת העבודה יושבת ליד שולחן המשחקים כמשקיפה כ''קיבצרית'', תוך נמנום ונחירה פה ושם. ולכן הוא לא מחשיב אותה בכלל- ובצדק. אני מחשיב אותה כדי להקים אותה על רגליה שתעמוד מול הבוחר שהאמין בה ושבו היא בגדה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  צבי גיל, במקום דמגוגיה עלובה, תספר לנו  (מנקה בתי-משפט) (2 תגובות בפתיל)
  שלי יחימוביץ , חיים אורון , אורי אבנרי .  (המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה)
  מפלגת העבודה בע''מ   (יענקלה)
  תפקידו של ליברמן בימין הוא כתפקידה של מר''צ בשמאל  (חכם ציון)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי