המיילדות העבריות שפרה ופועה בנו את בתיהן וקנו את עולמן באמצעות יראת שמיים וחכמת ארץ.
• • •
הרלב''ג, רבי לוי בן גרשון, מתפעל בפירושו לתורה (פרשת שמות) מיראתן של המיילדות העבריות כמו גם מחכמתן.
השילוב של יראת שמיים וחכמת הארץ היה נחוץ להן לשם הישרדות – הישרדות עם ישראל והישרדות בתיהן של המיילדות העבריות אשר הפרו דבר מלכות ושמו לאל את מצוות פרעה.
יראה
כה נאמר בפרשת שמות, ספר שמות, פרק א' פסוקים י''ז עד י''ט:
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.
פרעה לא השכיל להבין מדוע לא קיימו המיילדות את דברו, והעזו להמרות את פיו, במצב בו היה ברור לכל מה דינו של כל מי שמפר את הוראת המלכות.
הרלב''ג מבהיר כי יראת ה' גברה אצל המיילדות מיראת פרעה, ואלה דבריו:
התועלת השלישי הוא במידות. והוא שאין ראוי לאדם שיסכים לעשות הפעולות המגונות מאוד, ואף על פי שהוא מוכרח ומצווה עליהם מהמושל בו, כי הוא ראוי שיירא יותר מהשם יתעלה – אשר הוא מושל על המושל בו – מיראתו מהמושל בו. ולזה תמצא שלא הסכימו המיילדות לעשות מה שציווה להן מלך מצרים להמית הילדים. כי הן יראו השם יתעלה יותר מיראתן אותו [את פרעה]. ולזה יראו מהרע שאפשר שיקרה להן ממלך מצרים.
לשון אחר, המיילדות העבריות הבינו כי המתת הילדים כמצוות פרעה תוציאן לנצח מקהל עדת ישראל, כי הדבר, כמובן, מנוגד לכל מה שלמדו מהאבות ולעומת זאת הפרת דבר המלכות – הינה הפרה שקל לטפל בה כפי שאכן טיפלו. מדובר בשילוב של דאגה אישית עם דאגה לכלל עם ישראל, שהן אחת.
חכמה
המיילדות בחנו את המצב אליו נקלעו בתבונה וביראת חטא, בתחכום ובמורא ה'. לדידן, את פרעה היה אפשר לעבור, אך לא את השם.
והרלב''ג מתפעל מחכמתן ואומר בפירושו שם:
ועשו זה בחכמה נפלאה, וזה שבמה שאמרו לו כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.
אומץ לב
ב''מורה הנבוכים'' לרמב''ם, חלק שני פרק ל''ח, מתאר הרמב''ם את תכונות האומץ של בני אדם:
וכוח האומץ הזה משתנה בתוקף ובחולשה כשאר הכוחות, עד שאתה מוצא מבני אדם שהוא אמיץ נגד אריה, ומהם הנס מפני העכבר, ותמצא יחיד היוצא נגד צבא ונלחם בהם, ותמצא אשר אם צעקה עליו אישה רועד ופוחד.
בתארו כל זאת, מביא הרמב''ם בהמשך את אחת האפשרויות למקור שאיבת הנחישות ואומץ הלב, חוץ מהתכונה המושרשת באדם במידה כלשהי לפי כוחו, וזאת על סמך פרשת שמות, בה מתואר מפגש משה מול פרעה, וכה נאמר שם (שמות ג' י''א - י''ב):
ַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה.
הרמב''ם מסביר שם, כי הכרחי שיהיו אצל הנביאים הן תפישה מהירה של הדברים [שכל] והן אומץ לב:
עד שיגיע האדם למה שכבר ידעת, והוא, שניגש האדם הבודד במטהו נגד מלך עצום להציל אומה מתחת שעבודו, ולא חת ולא נבהל ממנו, כיוון שנאמר לו כי אהיה עמך.
דברים אלו יפים גם בעניין המיילדות העבריות, ואפשר להוסיף על היראה והחכמה את מידת אומץ הלב שלהן בעמדן מול פרעה, אומץ לב הנובע מיראת ה'.
יראה, חכמה ואומץ-לב אצל המיילדות העבריות
