סופת האש האיומה שהתחוללה משך מספר ימים בהר הכרמל והאבדות הקשות והטרגיות בנפש מיקדו את תשומת הלב הציבורית במצב הכבאות והכבאים בישראל.
הדלות באמצעים ובחומר אנושי לכיבוי שרפות הביאה בעצם את ציבור הכבאים ''להרים ידיים'' ולהיכנע לאש. העזרה האווירית מחו''ל, ללא ספק, תרמה רבות לבלימת השרפה, אך כיבוייה המלא נבע ממיצוי הגורמים בטבע שהביאו להלהטתה.
מצבה העלוב של הכבאות בישראל אינו דבר חדש. הכבאות הייתה תמיד בתחתית ''הערימה'' התקציבית. אין לכבאים כוח פוליטי ואין להם דעת קהל אוהדת ודוחפת.
בשנים האחרונות נערכו מספר שביתות כבאים. זה כמעט ולא עניין אף אחד.
ברוב השנים הכבאים מטפלים בשריפות רכוש ובחילוץ נפגעים, אין בזה נזק כספי גדול (הרכוש מבוטח) ואין בזה תהודה יוצאת דופן. לכן אין פרנסי המדינה רואים דחיפות בהקצאת משאבים כספיים.
פעם בעשור, לצערנו, קורה אירוע קיצון של אש הדורש התערבות יוצאת דופן של מערך הכבאות, אז מתגלה המערך במערומיו ופרנסי המדינה מקצים לו אמצעים כספיים לשיפור מצבו.
אירוע כזה קרה, בעירי גבעתיים, לפני כעשרים שנה, כאשר התחוללה שרפה בחדר מדרגות של בניין רב-קומות. האש חדרה לדירה בקומה גבוהה ולכבאים לא היתה כל דרך להגיע לשם ולחלץ את המשפחה. התוצאה: משפחה בישראל נכחדה. בעקבות זאת נרכש לתחנת הכיבוי של גבעתיים סולם כבאים גבוה מאוד היכול להגיע לקומה החמש עשרה ומשמש את כל מערך הכיבוי בארץ.
לפני כחודש ארעה שרפה ב''מגדל שלום'' בתל אביב בקומה ה-30. שוב, הכבאים לא יכלו להגיע לקומה מבחוץ ונאלצו לעלות ברגל עם הציוד הכבד עד לקומה ה-30. מזלנו שהשרפה הייתה בקומה טכנית שאינה מאכלסת עובדים. אך לאור ריבוי הבניינים בני עשרות הקומות ברחבי הארץ יש צורך בציוד מיוחד שיכול להגיע בקלות ובנוחות לקומות גבוהות ביותר.
את השרפה בכרמל, שום ציוד כיבוי, בכל כמות ובכל איכות, לא יכול היה למנוע ולכבות. איחור יוצא דופן של הגשמים שהביא ליובש רב של הצמחייה בצד רוחות עזות גרמו לסופת אש בלתי ניתנת לכיבוי באמצעיים אנושים. גם מזל רע התלווה לאירוע. אילו אוטובוס השב''ס היה יוצא 7-8 דקות קודם, או נוסע בדרך אחרת כל האסון הנורא היה נמנע, אך, כאמור, מזל רע היה לנו.
אני מאמין כי האירוע הטרגי שהתלווה לסופת האש יגרום לממשלה להקצות לכבאות את האמצעים הכספיים הדרושים שיביאו אותה למצב הדרוש והראוי כיום. מה שיקרה לאחר מכן עד האסון הבא, ניתן לצפות ולנחש לפי ההתנהלות בעבר.
לקריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית יש אופי פוליטי מובהק. ועדות החקירה הממלכתיות שהוקמו עד היום הצליחו רק להטיל דופי בהתנהלותם של אנשים אך לא לקדם תיקונים וחידושים. פגם נוסף בהתנהלות ועדות אלה הוא משך הזמן הממושך עד לקבלת המסקנות שגורם, בינתיים, לשיתוק המערכת הנוגעת בדבר.
ואי-אפשר להתייחס לאירוע הטרגי בהר הכרמל מבלי להביא מילה על התקשורת.
בתחילה התגייסה כל התקשורת האלקטרונית לסיקור רצוף, אמיתי ומהימן מהשטח. אך לאחר כיממה נמאס לעיתונאים הסיקור הפשוט והם מיד החלו לחפש את האשמים. לא עזרו הערות ראש הממשלה והשרים כי האירוע עדיין גובה מחיר כבד ברכוש ומסכן חיי-אדם, כמו צבועים שהריחו את הדם החלו היוניתיות, הגאולות (כדגם מייצג של העיתונאי הצבוע המצוי) וחבריהם לעסוק רק במציאת אשם לסופת האש כל יתר ההיבטים נדחקו לצד.
המסקנה הלא-נעימה ממצב הכבאות בארץ הוא כי תקומתו תלויה בדם. ככל ש''שישפך יותר דם'' באירועים שאליהם קשורים הכבאים כן יגדלו האמצעים שהמדינה תעמיד לרשותם. זה לא נעים אך זו המציאות המצערת.
האש, הכבאים והצבועים
