להביא אותם אל הציונות והמדינה היהודית - כאן ועכשיו

בימים שבהם ניטש ויכוח על אופיים של לימודי אזרחות,תולדות הארץ, ציונות וכיו''ב - ראוי היה לבחון שיטה, להביא את התלמידים אל הציונות. לפחות כהשלמה לספסל,ובכך לשלב ידיעת הארץ והעם וחוויית מסע ולמידה. צה''ל ומערכת החינוך עושים זאת במסגרת לימודי ארץ ישראל, כמסעות נקודתיים. אני מתכוון למוקד מסוים מאוד, שבו מקופל כמעט הכול - מעין מוזיאון חי לתולדות ארץ ישראל בעת החדשה. עיר דוד בירושלים שבאמצעות הביקורים בה מקווה שר החינוך להגביר את הזהות הלאומית - כול הכבוד והיקר לה. היא היסטוריה. היא מוזיאון עתיקות. הדוגמה הטובה להכיר מקרוב את העבר הציוני, את ההווה ואולי גם את עתידנו בארץ הזאת - היא ראשון לציון. זה חשוב יותר מאשר הכרה של הפלשתינאים במדינת ישראל כמדינה יהודית.

בית העלמין של הבילויים משקיף על בית הקברות הצבאהסיור שלי במסע לרוחבה, לאורכה ולעומקה ההיסטורי של המושבה החקלאית הראשונה בארץ ישראל- שנוסדה על ידי העלייה הראשונה - ''ראשון לציון'' התחיל באיזו משאלה לידידי, יאיר אלוני. יאיר הוא עיתונאי, שדר, מי שהיה בין היתר מנכ''ל רשות השידור, יליד ראשון. הייתי זקוק לאיזה קטע של אווירה בראשון בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, לשילוב באיזה סיפור (הפוסט הוא ערך מוסף). יאיר הוא בור סוד, מעין ''גוגל'' מהלך של דברים ונושאים שהוא למד, ראה ושמע. בראשון הוא גולש כמו אלוף סקי ב''פורט די סוליי'', דאבוס או סנט מוריץ באלפים השוויצריים. הוא הציע במקום לדבר בטלפון או במפגש לערוך איתו סיור בעיר הולדתו. וזאת עשינו.

ראשון לציון היא העיר הרביעית בגודלה אחרי שלוש הערים הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה.
אמנם בשנים האחרונות גידול האוכלוסייה אינו מואץ כפי שהיה בעשור האחרון, אבל מספר התושבים מתקרב לרבע מיליון. ראשון לציון אין לה את ההיצע שיש לכול אחת מאחיותיה הגדולות, והאפיונים שלהן, אבל יש בה דבר ייחודי והוא ההיסטוריה של הישוב ושל המדינה בצורה קומפקטית: 1882 – 2010, מאה עשרים ושמונה שנה בצומת היסטורי וגיאוגרפי. סיור של יום מספיק כדי לדעת משהו על תולדות הישוב והמדינה וגירוי חזק ללמוד יותר.

הנתיב שבו אני הוּלכתי התחיל בגבעה הרכה שעליה בית העלמין של חלוצי המקום, אנשי העלייה הראשונה, שבו טמונים עצמותיהם של שבעה עשר הבילויים משפחותיהם וותיקי הישוב. ראשון לציון היה הישוב הראשון בארץ ישראל החדשה שנוסד כמושבה חקלאית על ידי מתיישבי יסוד המעלה בצפון. המתיישבים הגיעו למקום לא רק לתקוע יתד לאוהל ולצריף אלא להקים בשטח החולי הזה גן חקלאי- חלום כמעט בלתי אפשרי. שטח הרכישה היה כשלושת אלפים וחמש מאות דונם.

בסמוך לבית העלמין הראשון והישן נמצא למרגלותיו בית הקברות הצבאי שבו קבורים כול הנופלים במערכות ישראל מראשון והסביבה. ואגב, צה''ל מקפיד מאוד לתחזק, לטפח, את בתי העלמין שלו. אין בכך חצי נחמה למשפחות השכולות. אבל יש בכך הכרת כבוד של המדינה לאלה שנפלו למענה.הסיור בו משרה רוגע, הטיפוח גורם לסיפוק, בייחוד מול היחס הרשלני לבתי העלמין האזרחיים במדינה. לאלה הקדשתי פוסט בשעתו. ואם בחברתך יאיר אלוני שמכיר כמעט כול שם, או את אחיו ומשפחתו יש לכך משמעות מיוחדת. המשמעות הסמלית של הקרבה בין שני בתי העלמין. היא שאבות הישוב משקיפים על בני בניהם ניניהם ודורות ההמשך וכאילו המסר שלהם הוא: אנו באנו לארץ שוממה, מנוכרת ואכזרית, ועשינו את שלנו. אתם נולדתם כאן ועשיתם את שלכם בהקמת המדינה ובשמירה עליה.


יאיר אלוני בקצה מתחם ''הפרלמנט של רוטשילד'' ברקע הפרק העירוניואכן ראשון לציון הוקמה בלב אזור ערבי צפוף ועוין וההגנה על המקום הייתה חלק בלתי נפרד מקיומה של המושבה. עוד תג סמלי של מדינה מפותחת שעדיין נאבקת על קיומה הביטחוני. היא הייתה מוקפת מכל הצדדים בישובים ערביים. יפו – מצפון מערב, יאזור (כיום אזור) ובית דג'ן (כיום בית דגן) ממזרח, לוד ורמלה מצפון מזרח. ברמלה הייתה מפקדת הכוח של הערבים בראשות חסן סאלמה שפוצצה על ידי חטיבת כוח גבעתי. יְבנה (יָבנה), מָג'דל (מגדל-אשקלון) ואישדוד (אשדוד) מדרום מערב. למיקום הזה היו השלכות ביטחוניות על המושבה מאז יסודה ועד לסיום מלחמת העצמאות ועשרות מבניה נפלו עוד בטרם הוקמה המדינה רשמית. במלחמת העצמאות הופצצה ראשון לציון מן האוויר על ידי מטוסים מצריים. תל אביב שכנתה מצפון הופצצה 8 שנים לפני כן על ידי מטוסים איטלקיים.

מכאן עברנו לרחוב הרצל- לב העיר של ראשון ''הישנה''. הנוסעים כיום בנתיבי הרוחב והאורך המרווחים העוקפים או החוצים חלקים של ראשון מדרום לצפון וממזרח למערב, כולל הכביש המהיר ראשון - ירושלים, יפערו עיניים אם יתברר להם כי בתקופה קריטית של מלחמת העצמאות מה שכיום רחוב הרצל בלב ראשון הישנה היה הכביש הראשי שחיבר בין הצפון לדרום ובזמן מסוים בין הצפון והמרכז למזרח כלומר לירושלים דרך חולדה בדרום ומזרחה לירושלים הנצורה. נתיב ראשי זה הוליך ממה שכיום צומת כביש מס 4 וכביש מס' 412 דרך רחוב המכבים לאורך הקריה החקלאית (מכון וולקני) לצפון עד לנס ציונה ורחובות וממה שהיום צומת בילו - לחולדה – למזרח, לכוון הקסטל ושער הגיא, ונתיב השיירות - ''דרך בורמה''. לפני קום המדינה היו זמנים שגם ראשון הייתה נצורה.

לא הרחק ממנה נמצא המחנה הצבאי ''סרפנד'' הבריטי, כיום צריפין. עוד סימן היכר של המדינה שבדרך. אותה בריטניה אשר לפני קבלת המנדט על ארץ ישראל נתנה לנו את ''הצהרת בלפור''. רבים מתושבי ראשון ביניהם אביו של יאיר אלוני, עבדו באותו מחנה הבריטי. את ההצהרה קיבל וולטר ליונל רוטשילד בן דודו של הנדיב הידוע הברון ג'יימס דה רוטשילד. ולא יכול להיות משהו סימביוטי יותר מאשר ראשון לציון והנדבן הידוע. הרחוב על שמו חוצה את העיר ממזרח למערב ובקדמתו בית רוטשילד.
המעניין הוא שבחקלאות שלמענה נוסדה המושבה היא כשלה. הכישלון לא נבע מהעדר מאמצים מצד האיכרים אלא, כאמור, מן המיקום. נוסף על העדר ניסיון להתמודד עם האדמה החולית באו מלמעלה ומלמטה, פגעי טבע ושמו את המאמצים לאל. אולם בתחום אחד שפר מזלה. גידול כרמים בסביבה ויוזמתו של הברון ג'יימס דה רוטשילד להקים בה את היקב הראשון בארץ ישראל - יקבי כרמל לימים כרמל מזרחי- שכלל גם את זיכרון יעקוב בשל הגבעות המשתפלות ברכסי הכרמל הטובות לטיפוח כרמים. היקב הוא בלב העיר.

---

השפה העברית, התרבות והאורקסטרה

מקור השם- ראשון לציון - שאוב מן התנ''ך (רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן, הִנֵּה הִנָּם; וְלִירוּשָׁלִַם, מְבַשֵּׂר אֶתֵּן - ישעיהו מ''א כז) אבל היא לא היחידה שנושאת שם תנ''כי. לעומת זאת היא הראשונה שאימצה את שפת התנ''ך, העברית, כשפה במסגרת החינוך ובקרב הציבור הרחב. אולי זה טבעי שבית הכנסת הגדול בקצה רחוב רוטשילד ובית הספר הראשון היו סמוכים זה לזה והם קיימים עד עצם היום הזה. לימים הוקם בי''ס תרבות והתושבים ערכו ערבי ספרות ושירה. בכך הפכה ראשון לערש השפה והתרבות העבריים והארץ ישראליים של הישוב באותם ימים. כול הדברים הללו יש להם משמעות לתלמיד של ימינו.

נו והאורקסטרה של ראשון הראשונה בישוב שנוסדה ב-‏1895. הזכירו לנו אותה, את האורקסטרה, דן אלמגור שחיבר את המילים ושמעון ישראלי שחיבר את הלחן ושר את השיר בשנות ה-‏60. והנה קטע:


מתחם המוזיאון

בימים שקוסוביצקי המנצח הגאון לא ידע לקרוא תווים בלי נקודות בא לארץ אוסוביצקי המזכיר של הברון ואמר לפריימן קים ואורכסטרה פה נקים! מאירוביץ בא עם פיילה חיסין בא עם תוף מעור גיסין בא לו עם אשתו של מוישה נט ואפילו מוישה זיילר עם מיתר אך בלי כינור ומאסטרו אוסוביץ אז הרים את השרביץ. ו ... ו ... איזה אורכסטרה איזה אורכסטרה יפה, המנגנים דברו רוסית אבל זייפו רק בעברית איזה אורכסטרה ראשון לציון מארש.