פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(חיי שרה עא) חיי שרה לאחר מותה
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 29/10/2010 שעה 10:00)


(חיי שרה עא) חיי שרה לאחר מותה

נסים ישעיהו



כאשר באים בני ישמעאל בסיועם של יהודים תועים וטוענים לבעלות על מערת המכפלה, צריכים לענות להם במסר המפורש בפרשת השבוע: המערה הזאת נרכשה לקבורת שרה אמו של יצחק
פרשת השבוע שלנו (בראשית כג-כה) נקראת חַיֵּי שָׂרָה אבל כולה מדברת על מה שקורה לאחר מות שרה וזה צריך עיון. מה עוד שאין לנו בכל התורה עוד פרשה שנקראת ''חיי'' מישהו וגם האמהות שלאחר שרה, למרות היותן צדיקות כמותה, לא זכו שהתורה תתייחס למועד מיתתן, ובטח לא בפרשה בפני עצמה. הזכרנו לא פעם את הכלל שבלשון הקודש, 'שמו של דבר מלמד על מהותו'. שמות הפרשות בתורה מלמדות על תוכנן וכך זה כמובן גם בפרשה שלנו. אלא שכאמור, במבט ראשון ואפילו שני זה לא כל כך פשוט. קודם כל כבר בפסוק השני מספרת לנו התורה כי: ב וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. אז מדוע קוראים לפרשה חַיֵּי שָׂרָה?

אפשר בהחלט להביא את סיפור הנישואין של יצחק ורבקה כהסבר לשמה של הפרשה. הרי בסוף הסיפור כתוב: סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. על זה אומרים חז''ל ומובא ברש''י כי מאפייני הבית והנהגתו חזרו להיות בדיוק כמו בחייה של שרה: ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה – פסקו, וכשבאה רבקה – חזרו. רואים ברור שחייה הרוחניים של שרה נמשכים בצאצאיה ומכאן שהיא אכן חיה. ככה זה אגב, אצל כל צדיק. שעל כן אומרים לנו חז''ל כי ''יעקב אבינו לא מת'' ומנמקים: ''מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים''.

כלומר חַיֵּי שָׂרָה מתייחס למורשתה הנמשכת בבנה היחיד יצחק ובכלתה. אלא שלכאורה אין זה נימוק מספיק לשמה של הפרשה, שכן יש בה עוד כמה עניינים שאין שום קשר בינם ובין חַיֵּי שָׂרָה. ואפילו בפרשת נישואיו של יצחק, האריכות הגדולה היא בסיפור הדברים שקדמו לנישואין עצמם, ולכאורה, מה הקשר בין אותם אירועים לשמה של הפרשה? והאירועים הם, הראשון (פרק כה): א וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. ב וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן, וְאֶת-מְדָן, וְאֶת-מִדְיָן--וְאֶת-יִשְׁבָּק, וְאֶת-שׁוּחַ. ג וְיָקְשָׁן יָלַד, אֶת-שְׁבָא וְאֶת-דְּדָן; וּבְנֵי דְדָן, הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. ד וּבְנֵי מִדְיָן, עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ, וַאֲבִידָע, וְאֶלְדָּעָה; כָּל-אֵלֶּה, בְּנֵי קְטוּרָה. אגב, אותו מדרש שציטטנו בשבוע שעבר בדבר האנשים שהפכו לקופים, מציין כי שבעה עשר בנים אלו של אברהם (כולל ישמעאל) באו במקומם והשלימו את מניין האומות לשבעים. על כל פנים, מה הקשר לחיי שרה?

האירוע השני חותם את פרשת השבוע, מות ישמעאל. באירוע הקודם נראה לכאורה שזה הפוך מחיי שרה, שאברהם לוקח אשה אחרת לאחר מותה – זה דוקא נראה כהשלמה סופית עם העדרה, ח''ו. אבל גם באירוע הזה של מות ישמעאל, אם כי שאינו מנוגד לחיי שרה, עם זאת במה הוא קשור או מדגיש את חייה שלאחר מותה? כ''ק אדמו''ר מליובאוויץ' אומר שאת כל זה ניתן להבין אם נתבונן בפרשה לפי הסדר בו נכתבו הדברים, ובעיקר בחלקה הראשון, כדלקמן. מיד לאחר מות שרה נכנס אברהם למשא ומתן עם בני חת על רכישת מערת המכפלה במטרה מוצהרת: ... תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. ט וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.

בעבר הארכנו בהסבר העובדה שאברהם התעקש לרכוש את מערת המכפלה בכסף מלא, למרות שיכול היה לקבל אותה בדרכים אחרות ואפילו במתנה. הוא התעקש דוקא על רכישה שכן זו מנתקת כל זיקה בין הַמַקְנֶה לרכוש שמכר ומעניקה לקונה, לאברהם, בעלות מוחלטת על מערת המכפלה, והכל לצורך קבורת שרה. כי אברהם היה מודע להבדלים שבינו ובין שרה בעבודת ה' ולפיכך גם בהשפעה על המשכיות דרכו בצאצאיו. בפרשת לך לך ראינו שהוא קיבל שליחות (פרק יז): ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וכבר היה לו את ישמעאל והוא אף התפלל עבורו: יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹקִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. ותפילתו נענתה; אגב, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ פירושו שילך בדרכיך, שיהיה או לפחות ישאף להיות צדיק. לאחר מות אברהם רואים אכן שתפילה זו נענתה כי ישמעאל עשה תשובה והוליך את יצחק לפניו.

במלים אחרות, אברהם השפיע טוב גם לאומות אחרות, לישמעאל ולבנים שנולדו לו מקטורה, וגם לכל עובר ושב בלי הבדל מהי אמונתו הדתית. בדרך זו היתה טמונה סכנה שההשפעות החיוביות של אברהם ילכו למקומות לא רצויים, מעין ''חסד דישמעאל'' שכולו מתהפך לרצחנות. אברהם היה מודע לכך ועל כן הקפיד להנציח דוקא את חייה של שרה.

דרכה של שרה היא הדרך של עם ישראל

בעוד אברהם טרח להפיץ את שם ה' שיהיה שגור בפי כל, מעבר לעובדה שהיה אב גם לישמעאל ולבני קטורה והשפיע להם מטובו ככל יכולתו, שרה מיקדה את כל השפעתה ביצחק. היא אף דרשה מאברהם (פרק כא):... גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. בעיני אברהם זה לא מצא חן [יא] וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. כי הוא, מי שמסוגל להכיל את כולם, לא מצליח להבין איך זה שבנו חורג מהשפעתו ויוצא לתרבות רעה. אבל שרה אינה נוטה לפשרות וה' מאשר את דרכה: יב וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. ההמשכיות שלך, נצחיות דרכך הרעיונית תעבור דרך יצחק, בנה של שרה לבדו. לא דרך ישמעאל ולא דרך שום אדם אחר בעולם.

במערת המכפלה היו קבורים כבר אדם וחוה; כולם ידעו את זה ומן הסתם גם התייחסו למקום בכבוד הראוי. שני אלה, אדם וחוה, שייכים לכאורה לכלל האנושות שעל כן כל המין האנושי מכונים 'בני אדם'. אברהם קיבל מאלקים את המסר שהוא הראשון שמתחיל למלא את השליחות שהיה על אדם הראשון לבצע, להורות את דרך ה' לכלל האנושות, ועל כן, ולצורך מילוי השליחות הזאת, צאצאיו ממשיכי דרכו יהיו אומה נפרדת מיתר האומות, אומה שתפקידה לשמש לכל הגויים מופת של דבקות בדרך ה'. אבל כיצד ניתן להבטיח שכך יהיה אם המציאות היא שאברהם מקרב את כולם ואפילו אינו יכול, רגשית, להעדיף את יצחק על פני ישמעאל, כפירוש רש''י לפסוק השני בפרשת העקידה (פרק כב)?

אברהם מבין שבכל הקשור להמשכיות דרכו – עליו ללכת בעקבות שרה, להתמקד בהבטחת טובתו של יצחק שהוא ורק הוא ממשיך דרכו. על כן (פרק כה): ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, לְיִצְחָק. אבל עוד קודם לכן הוא טורח לרכוש את מערת המכפלה לקבורת שרה בכסף מלא ואכן קובר אותה בסמוך לאדם וחוה. בכך הוא מגלה דעתו ששרה היא ממלאת מקומה של חוה כמו שהוא ממלא מקומו של אדם הראשון, ושהצאצאים, שלו ושל שרה, הם עיקר האנושות ומורי הדרך שלה. נכון שיש לו צאצאים נוספים, ישמעאל בנה של הגר וכל הסידרה של בני קטורה, והוא אפילו אוהב אותם ודואג לרווחתם, שעל כן: ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; אבל הם טפלים ליצחק בנה של שרה ועל כן וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה, אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם. לכן בא הסיפור אודותם בפרשה הקרויה חַיֵּי שָׂרָה, ללמדנו כי גם לדעת אברהם, בנה של שרה והוא בלבד יורש את אברהם.

ואצלנו כידוע, הפרשה הזאת אקטואלית תמיד. כאשר באים בני ישמעאל בסיועם של יהודים תועים וטוענים לבעלות על מערת המכפלה, צריכים לענות להם במסר המפורש בפרשת השבוע: המערה הזאת נרכשה לקבורת שרה אמו של יצחק. נכון שאברהם גם הוא קבור בה והם מתיימרים להתייחס אליו, אבל המציאות היא שאביהם הוא בֶּן-הָאָמָה כמצוטט לעיל וזוהי כל מציאותם. בן האמה אביהם, אינו קבור במערה הזאת וגם אמו לא, כמובן, בעוד יצחק אבינו כן וגם יעקב בנו. המערה הזאת היא שלנו כמו גם הארץ כולה, וכל מה שצריך זה לפרסם את הדברים כפי שהם בתורה. מאד כדאי להם ללמוד מאביהם ישמעאל שעשה תשובה כנ''ל, ותשובתו התבטאה בכך שהכיר במציאות שהוא בן האמה ולכן בלוויה של אברהם הוא הקדים את יצחק לפניו.

ישמעאל מת בסמוך לאחר מיתת אברהם, ובפנימיות זה אומר שמציאותו היתה תלויה במציאות אברהם שהתפלל עבורו כנ''ל. לאחר מות אברהם, כלומר לאחר שמורשתו של אברהם מתה בלבו של ישמעאל, התוצאה היתה שהוא הסתלק מן העולם הזה. זהו פירוש הפסוק: יח וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה, אַשּׁוּרָה; עַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, נָפָל. מביא רש''י מחז''ל: עד שלא מת אברהם – ישכון, משמת אברהם – נפל. כאמור כדאי שנדבר עם העולם כולו וגם עם הישמעאלים בשפה הזאת, אולי עוד נציל אותם מעצמם וגם מהשטויות שלנו. שכן אם היינו מדברים בשפה הזאת – העולם כולו היה מקבל את הדברים שהרי כולם מאמינים בתנ''ך ומתייחסים אליו כאל אמת מוחלטת.

אלא מכיוון שאנחנו לא מנופפים בתנ''ך כקושאן שלנו על ארץ ישראל, ואפילו מסתייגים בגלוי ממי שעושה זאת, אנחנו מניעים את הגויים המאמינים בתנ''ך לטעון נגד הבעלות שלנו על הארץ ואפילו נגד הגדרתנו כעם הנבחר. ומבחינתם בצדק גמור, כי עם התנ''ך שאינו מאמין בתנ''ך – במה מתבטאת נבחרותו ומה זכותו על ארץ התנ''ך? כדאי מאד שנפנים: אפילו אם נרצה, לא נוכל להתנתק מהתורה הקדושה בפרט ומהתנ''ך בכלל, אז מוטב שנאמץ אותם כמורי הדרך שלנו כי זו הדרך לחיות כאן בשלווה.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי