פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(יום הכיפורים תשעא) על חטאים שחטאנו
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 17/09/2010 שעה 8:00)


(יום הכיפורים תשעא) על חטאים שחטאנו

נסים ישעיהו



זוהי מעלתו המיוחדת של יום הכפורים וזו פעולה שהקב''ה בכבודו ובעצמו עושה עבורנו במתנה: כי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. אמנם יש דרכים שבהן אדם יכול לסייע בטיהור נפשו מזוהמת חטאיו, אבל ביום הכפורים הטיהור הזה ניתן לנו במתנת חנם.
יהודים מתפללים מדי יום, בדרך כלל שלוש פעמים ביום, ובמהלך התפילה מבקשים סליחה על חטאים שונים. יש בקשת סליחה כללית, בתפילת שמונה עשרה: סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי א-ל טוב וסַלָּח אתה, ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח. ויש בקשת סליחה מפורטת לאחר תפילת שמונה עשרה: אשמנו, בגדנו, גזלנו וכו'. תפילת העמידה המכונה 'שמונה עשרה' היא השיא של כל התפילה, היא היא התפילה, כי סתם 'תפילה' בלשון המקורות זה תפילת העמידה, כל היתר זה הכנות לקראתה, שהיא העיקר. והנה במהלך כל ההכנות שהן ארוכות הרבה יותר מהתפילה עצמה, אנחנו לא מבקשים סליחה בכלל, רק מספרים בנפלאות הבריאה והבורא ובפלאי יחסו אלינו. רק אחרי כל זה, בתפילת שמונה עשרה, מבקשים סליחה לראשונה. קצת מוזר, לא?!

כי לכאורה, בשכל אנושי פשוט, הסדר הנכון הוא שקודם מבקשים סליחה ורק אחר כך ניגשים להתפלל. שהרי על בסיס ההנחה שהחטא מזהם את הנפש, איך אפשר להתפלל בטרם התנקינו מחטאינו בדרך של בקשת סליחה? התפילה היא יצירת קשר, חיבור עם הבורא ובקשת צרכינו מאתו יתברך, מתבקש ונכון שאת הקשר הזה ניצור רק לאחר שטהרנו מהלכלוכים של החטאים, כי איך אפשר לפנות אל הבורא יתברך בידיים לא נקיות?! לכאורה, זה מה שאומר ההיגיון הפשוט, אז צריכים להבין מדוע בתפילה זה מסודר אחרת, מדוע בקשת הסליחה באה רק לאחר הכנות ממושכות כנ''ל. ההכנות האלה, הפרקים שקוראים לפני שמגיעים לתפילה העמידה, מביאות אותנו למעמד רוחני גבוה יחסית, אז שדוקא שם ניזכר בחטאים שעליהם צריכים לבקש סליחה ומחילה?

ועובדה זו בולטת ביותר ביום הכפורים, יום בו אנחנו מתדמים למלאכים, לבושים לבן, אבל מתוודים על חטאים רבים. מה עוד שכבר התוודינו עליהם אשתקד וגם לפני שנתים ושלוש, ובהחלט יתכן שלא חזרנו עליהם מאז. יש פה לכאורה סתירה בין מצבנו הרוחני הנתון, שהוא נעלה ביותר, ובין הזכרת עוונות וחטאים שמקורם במצב רוחני ירוד. אלא שהיא הנותנת, כל עוד נמצאים במצב רוחני ירוד – לא מזהים בכלל שיש על מה לבקש סליחה. במצבנו הנתון – עוונות זה כמעט טבעי. ליתר דיוק, ההתנהגות הזאת אינה נחשבת לעוון, כי זהו מצבנו. לעומת זאת כאשר מתעלים ברוחניות, פתאום מתגלה שמה שהיה עד עכשיו – היה חטא, יחסית למצב הרוחני שבו אנחנו עומדים כעת.

באותה מדה, מחר אנחנו אמורים לגלות שמצבנו העכשווי, שהוא גבוה יחסית, מהווה חטא ביחס למצב שאליו נגיע מחר, וכך עד אין סוף. זה עונה גם על השאלה מדוע מתוודים ומבקשים סליחה ביום הכפורים הזה על מה שכבר נסלח לי ביום הכפורים שעבר, מה גם שאולי לא חזרתי על אותם חטאים. וכן בכל תפילה, בכל יום מחדש, מבקשים סליחה כי בכל יום מתעלים למדרגה רוחנית גבוהה יותר, שביחס אליה – המדרגה הקודמת נחשבת לחטא. מהאמור עד כאן ניתן להבין גם שלא בהכרח מדובר בבקשת סליחה על חטאים ועוונות כפשוטם. במאמר מוסגר נוסיף כי ברור שעל אלה יש לעשות תשובה מיד, בלי להמתין עד יום הכפורים. עם זאת, יום הכפורים הוא ההזדמנות שלנו להתנקות מכולם, גם מהתנהגויות כאלה, שלא הצלחנו להפטר מהם עד היום.

למעשה, אם כבר דיברנו על תהליך מתמשך של התעלות רוחנית, ההוראה הנלמדת מהימים האלה ומיום הכפורים בפרט, היא שהדרך להתעלות כזאת היא דרך הוידוי והתשובה. כאמור, התהליך הזה הוא יומיומי, שעל כן מתוודים ומבקשים סליחה כמה פעמים בכל יום. אלא שבסתם ימים של חול אנחנו עלולים שלא לחוש בכל התקדמות. או לחילופין, מה שגרוע יותר, אנחנו עלולים לחשוב שכבר התקדמנו די, שמדרגתנו הרוחנית גבוהה מספיק. כי לאורך השנה בימי החול, אנחנו עלולים שלא לחוות כלל את קרבת האלקים אלינו, אנחנו עלולים להיסחף בזרם הטרדות היומיומיות ועבודת ה' שלנו, כולל בקשת הסליחה, יהיו מן השפה ולחוץ, לא ינבעו מעומק הלב. ביום הכפורים, שיאם וסיומם של ארבעים הימים שתחילתם בראש חודש אלול, אין סיכוי שזה יקרה.

כי בחודש אלול, המלך היה בשדה, כמשל החסידי המפורסם: מלך גדול וחכם הכריז כי כל הרוצה רשאי לפנות אליו אישית בכל עניין. זרם הפניות הדל הניע את המלך לקבוע סדר חדש, אם העם לא בא אליו – הוא יצא אל העם. הוא הכריז על חודש מסוים בו יערוך סיור פתוח ברחבי ממלכתו וכל הרוצה – רשאי לבוא ולפגוש את המלך אישית.

סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו

חודש אלול המהווה הכנה ליום הכפורים, הוא החודש בו המלך העליון, הקב''ה נמצא בשדה כביכול, כל אחד רשאי לגשת אליו והוא מראה פנים שוחקות לכולם ומקבל את כולם בסבר פנים יפות. נו, אז אם כזה הוא חודש ההכנה ליום הכפורים, אפשר להתחיל להבין מדוע יש ביום הזה כח כזה מיוחד של היטהרות. אמנם המלך כבר שב לארמונו, זה קרה בראש השנה, אבל ההשראה וההתרגשות מימי נוכחותו בשדה – עדיין קיימות ואף מתגברות. הן מגיעות לשיאן ביום הכפורים. בהיותו בשדה, הוא התוודע כביכול לכל הנגעים והפגעים המציקים לנתיניו, לנו, והוא בא לקראתנו בהבטחה (ויקרא ט''ז): ל כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ.

לא נכנס כאן למחלוקת אם הכפרה הזאת מותנית בתשובה או לא כי לענייננו חשובה רק העובדה שלכל הדעות ''עיצומו של יום מכפר''. הקב''ה קבע את היום הזה לסליחה, למחילה ולכפרה (שאולי נצליח להבין את ההבדל ביניהן) ואנחנו צריכים לנצל את היום הזה ככל יכולתנו. שכן השאלה היא, מה אמורה להעניק לנו הכפרה הזאת? והאם אפשר להסתפק בה, או שצריכים להשקיע איזשהו מאמץ מעבר לעצם הכפרה האוטומטית? כי אם מישהו חושב רק על פטור מעונש עתידי, בעולם הבא – דומה שזו החמצה של עצם הרעיון. שכן כאשר אדם עמוס בחטאים, עצם העומס הוא עונש עבורו, שהרי החטאים מגבילים ואף מונעים את התעלותו הרוחנית, לא רק בעולם הבא אלא כאן ועכשיו. כלומר הכפרה, הטהרה שלנו מחטאינו מעניקה לנו הזדמנות לצאת לדרך חדשה, דרך של התעלות רוחנית שלא יכולנו להגיע אליה כל עוד הכבידו עלינו החטאים.

את ההזדמנות אנחנו מקבלים במתנה, זה לכל הדעות כי ''עיצומו של יום מכפר''. יש רק תנאי אחד וגם הוא לכל הדעות, שנשמור את ההלכות המחייבות ביום הקדוש הזה. כלומר, צום מוחלט של עשרים וחמש שעות והימנעות מעוד כמה עינוגים, כגון יחסי מין ואפילו שימוש בקרם גוף ונעילת נעלי עור. זה מספיק כדי שנזכה לאותה כפרה וטהרה שניתנות לנו במתנה מלמעלה. השאלה היא כיצד נכשיר את עצמנו לנצל את המתנה הזאת להתעלות רוחנית, מה אנחנו אמורים לעשות כדי שהמתנה הזאת לא תתבזבז לשוא, כמו עוד הרבה מתנות שנותן לנו הרבונו של עולם ואנחנו מבזבזים אותן. את התשובה כתבנו לעיל, וידוי ובקשת סליחה ומחילה. כי כדי להתוודות, אדם חייב להנמיך את עצמו, לצמצם את הישות שלו. בצמצום הישות, בהנמכת האגו, האדם פותח בפני עצמו נתיבים חדשים להתעלות רוחנית, נתיבים שהיו חסומים על ידי האגו הנפוח.

איך זה עובד: כאשר אדם חוטא – ואגו נפוח זה בהחלט חטא ואפילו חמור, מה גם שהוא מהווה מניע להרבה חטאים – הוא מעליב כביכול את הקב''ה. שהרי באותה שעה שחטא – הוא השתמש בחיות שהקב''ה נתן לו באותו רגע, כמו שנותן לו כל הזמן, כדי לעשות את החטא. נו, נדמיין לעצמנו מישהו שאנחנו עושים לו טובה ובו זמנית הוא יורק לנו בפרצוף בכך שעושה הפוך ממה שביקשנו ממנו... למרות זאת הקב''ה מרבה לסלוח, כמו שאנחנו אומרים בתפילה, והסליחה פירושה ביטול הרובד הזה של הפגיעה האישית. אלא שכדי שזה יקרה, אנחנו צריכים לבקש: ''סלח לנו''.

ועדיין יתכן שבלי קשר לפגיעה האישית שנסלחה, יהיה על האדם לשלם על מה שעשה, כמו שצריכים לפרוע חוב גם אם אין שום עניין של פגיעה אישית. כמו שופט המחייב אדם לשלם בלי שתהיה לו כל נגיעה רגשית בעניין שנדון בפניו. על כן אנו מבקשים מהקב''ה גם מחילה, ''מחל לנו''. כי מחילה זה ויתור על תשלום שאני זכאי לו בדין.

ומה עושים עם הזוהמה הנפשית רוחנית שדבקה בי בעשיית החטא? מילא שהקב''ה סלח לי על העלבון ואפילו מחל לי על התשלום, אבל הלכלוך שהדבקתי לעצמי – איך אני נפטר ממנו? ובכן, זוהי מעלתו המיוחדת של יום הכפורים וזו פעולה שהקב''ה בכבודו ובעצמו עושה עבורנו במתנה: כי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. אמנם יש דרכים שבהן אדם יכול לסייע בטיהור נפשו מזוהמת חטאיו, אבל ביום הכפורים הטיהור הזה ניתן לנו במתנת חנם.

וכאמור, כדי שהמתנה הנפלאה הזאת שאנחנו מקבלים מהבורא יתברך ביום הכפורים לא תתבזבז, אנחנו אמורים להכשיר את עצמנו לקבל אותה ולהשתמש בה, וההכשרה נעשית על ידי הוידוי. כי ברגע שמודים ''אשמנו, בגדנו וכו''' ועושים זאת באמת ובתמים, מכל הלב, בכך אנחנו פותחים בפני עצמנו אופקים חדשים ואין סופיים להתעלות רוחנית.

והקב''ה יחתום את כולנו לשנה טובה ומתוקה כדי שיהיה טוב לכולם.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי