אבא אבן אמר פעם על
משה ארנס שהוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שאפשר לדבר שטויות גם באנגלית מושלמת.
מעבר לשנינות החדה והאופיינית, לא בטוח שזה הגיע לארנס, אבל יש לא מעט אנשים אחרים שכותבים ומדברים שטויות בשפה נפלאה. אחד הכותבים החביבים עלי במיוחד הוא
מאיר שלו. כתיבתו חדה, בהירה, עתירת דימויים ומעניינת. חבל רק שהתוכן לפעמים נמצא על הגבול שבין רשעות, בורות וטיפשות. כל זה מלווה באיוריו המופלאים באמת של
ירמי פינקוס.
בשבוע שעבר (ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 27.8.10) הוא בחר להתגולל על שר הפנים
אלי ישי. העילה הפעם – שעון החורף המגיע מוקדם מדי לטעמו של מר שלו. וכך הוא כותב:
האיש שמחשיך את ארצנו ומקצר את ימינו בטרם עת הוא שר הפנים אלי ישי, והוא ממשיך כאן מסורת מקודשת של שרי פנים דתיים וכפיה דתית.
מלים כדרבונות, רק שאין להן שחר. במשך שנים היתה סוגיית שעון הקיץ לנושא טורד קואליציות ומספק שמן למדורות מהסוג שאותן אוהב מר שלו להבעיר. לפני מספר שנים הוחלט לשים לכך קץ. ישבו חברי הכנסת על המדוכה, שמעו את הטיעונים בעד ונגד והגיעו להחלטה. שעון הקיץ ייקבע מעתה ואילך על יד החוק והתאריך ולשר הפנים אין יד ורגל בכך.
אבל לא סופר פורה וחד קולמוס כמר שלו יירתע מחשיפת האמת שהוא מאמין בה, ולעזאזל העובדות.
כשלעצמי, יש לי שתי תובנות אישיות בנושא.
- אני שונא את שעון הקיץ. גם כך הבוקר שלי עמוס. אני מבלה אותו בהכנת כריכים לילדים. השנה הגעתי לשיא של 14 כריכים בכל בוקר או בלילה שלפני. אני צריך להגיע לעבודה בשעה 8 בבוקר ולתפקד בצורה טובה. כשמזיזים לי את השעון בצורה שרירותית, הדבר אינו גורם לי להירדם מוקדם יותר ולקום מוקדם יותר. הוא גורם לי לקום עייף.
- את מאיר שלו אמשיך לקרוא. הוא פשוט כותב נפלא.