אתמול בשעות אחר-הצהרים חזרתי מירושלים לתל-אביב.
בתחילה היינו בפקק מהיציאה מירושלים עד מחלף הראל. למה? ממש לא ברור, לא תאונה, לא עבודות בכביש, ממש כלום. פקק וזהו. קילומטרים ספורים לפני מחלף בן-שמן כל התנועה עצרה. התקדמנו במהירות של מטר לדקה. סרקנו את כל תחנות הרדיו, לשמוע מה הסיבה, נאדה, אפס, כלום, כאילו שהפקק באיסלנד.
לאחר כשעת נהיגה הגעתי למחלף לוד החלטתי לסטות ימינה לכיוון שדה התעופה כדי להגיע לצומת הטייסים ומשם לתל-אביב דרך צומת מסובים. מיד ראיתי כי גם דרך זו פקוקה, אך מאוחר היה להתחרט, כשעה נוספת נהגתי עד לצומת הטייסים.
משם הפקק השתחרר ובמהרה הגעתי הביתה.
בזמן הנסיעה מירושלים שמענו את חדשות השעה שש והשעה שבע והשעה שמונה ולא היתה כל תזכורת לפקק האדיר הזה. עשרות אלפי אנשים, אולי יותר, שהו שעות על הכבישים מבלי לדעת למה ועד מתי ואף אחד לא שמע עליהם. היתכן?
ברור שלא, לכל אחד יש סלולארי ומדברים בו, כל הזמן, עם כל העולם, אז רק בתקשורת לא שמעו על כך? בטח ששמעו, אך זה לא חדשות, לא פיקנטי, אין בזה פוליטיקה, סתם ישראלים רגילים מזיעים על הכביש, אז את איזה עיתונאי או עורך זה בכלל מעניין.
מדי חודש אנו שומעים על רוכב אופניים שנהרג בתאונת דרכים. תיאורי התאונות בדרך כלל מצביעים על נהגי הרכב כאשמים, כנראה שלרוב זה, אכן, כך.
כל מי שנוהג בעיר, נתקל מדי יום, לפחות פעם אחת ברוכבי אופניים שנוהגים כנגד כל חוקי התנועה. נגד כיוון התנועה, באמצע הכביש, חוצים רמזורים באור אדום ועוד. בחיי לא ראיתי שוטר עוצר רוכב אופניים. ואם יעצור, מה יעשה? ישלול לו את הרישיון?
לפני מספר שנים בנוסעי בדרכי באחד מכבישי עירי, אני רואה רוכב אופניים נוהג מולי. לא בצד השני של הכביש, אלא ,ממש, מולי. כאשר קרב אלי, הוא סטה ונכנס בין 2 מכוניות חונות, נתקל בהן ונפל. שלחתי את בני לראות מה מצבו והוא חזר וסיפר לי כי הוא נושם בכבדות. בינתיים התאספו עוברי אורח ושמעתי מישהו שואל את השכנה שעמדה במרפסת מה קרה והיא אמרה שהאדון, והצביעה עלי, פגע בו. הבנתי שעלי להסתלק לפני שאסתבך ואכן כך עשיתי. זו דוגמא, מניסיון אישי, מהו אופי נהיגתם של רוכבי האופניים ומדוע צריך להוריד את כל רוכבי האופניים מהכביש.
אין כל סיבה שרוכבי אופניים ירכבו בדרכים מהירות, הן בשוליים והן בצדדים. הנהיגה באופניים אלא למטרת מעבר ממקום למקום היא לשם ספורט ושעשוע. הכבישים המהירים אינם מיועדים לאימונים ספורטיביים או לשעשועים, הם מיועדים לנסיעה מהירה והצורך להיזהר מרוכבי אופנים מזגזגים היא תענוג מיותר. על המדינה לסלול או לייעד עבורם מסלולים מיוחדים אך בשום אופן לא על הכבישים שמיועדים לכלי רכב בעלי 4 גלגלים.
בעיר אנו עדים לשיטפון של כלי רכב שונים ומשונים על 2 גלגלים. חלקם מכאניים בלבד וחלקם חשמליים. המדינה לא קבעה תקנות מי רשאי לנהוג בהם, אפוא ואיך. ספק אם יש להם ביטוח כלשהו. אני קורא לרשויות התחבורה לאסור על נסיעת כלי רכב כאלה על הכבישים. או שיבנו להם מסלולים מיוחדים או על המדרכה בלבד. וכן התקנת תקנות תעבורה מיוחדות עבור כלי רכב אלה, כולל אחריות של הורים לילדיהם הנוהגים בהם.
ובכלל, כיצד מענישים נהג סורר ופוגעני של כלי רכב כאלה אשר פוגע באזרח וגורם לו נזק?
צלע נוספת במשולש של הנהגים ורוכבי הדו-גלגלים היא המשטרה.
אנו קוראים ורואים פעם רבות את שוטרי משטרת התנועה, אך בפועל כל מי שנוסע בכבישים נתקל בהם כאשר בניידת חונה בשולי הכביש והיושב בה או מנמנם או מדבר בטלפון.
מתי ראיתם שוטרים מכוונים תנועה ומשחררים פקקים? אולי פעמיים בשנה. הסיבה פשוטה, אין בזה כסף, אי אפשר לתת דו''חות על עמידה בפקק לכן עיסוקם הוא בתפישת עברייני תנועה. כולנו חוזים בשוטרים המסתתרים בפתחי חנויות, ליד רמזורים, בכדי לתפוס עברייני ''אור צהוב''. מדוע שלא יעמדו בגלוי ליד הרמזור, כדי שהנהגים יראו אותם וימנעו מעבירות תנועה?
אין בזה כסף.
ולפקק שבו התחלתי את המאמר.
אילו עמד שוטר בצומת הטייסים והיה נותן עדיפות לתנועה מדרום למערב, הרי, תוך 10 דקות הפקק היה מתחסל. אבל, כפי שהתחלתי, את מי, בכל, מעניינים הנהגים?
את מי, בכלל, מעניינים הנהגים?
