פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(שלח לך תשע) הגיע הזמן לעבור לערבית מדוברת
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 04/06/2010 שעה 6:00)


(שלח לך תשע) הגיע הזמן לעבור לערבית מדוברת

נסים ישעיהו



אם לתמצת את האמור עד כאן, התסבוכת הגדולה היא תוצאה של שפה שקרית. תוצאה מהעובדה שמעולם לא ענינו לראש הממשלה התורכי בשפתו שלו. הרי לא מאתמול הוא התחיל לדבר אלינו ועלינו לא יפה
או לתורכית. ואולי יותר טוב לפרסית. בקיצור, למוסלמית. למסקנה הזאת יגיע כל מי שיתבונן באירועי השבוע, בעיקר כמובן ב''משט השלום'' ותוצאותיו, אם רק יעשה זאת, כלומר יתבונן, בראש פתוח, בלי דעות קדומות. כי הרי לתוצאות המשט המדובר, כמו אגב לכל תוצאה, יש סיבה. אז מה הסיבה שהעניינים השתבשו עד כדי כך? איך זה שהלוחמים לא היו מוכנים למלכודת שהכינו להם שם על האניה התורכית? כי לא הכינו אותם, אבל למה לא הכינו אותם? כי כל הזמן דיברו על משט של ''פעילי שלום'' או ''פעילי זכויות אדם'' אף אחד לא דיבר על טרוריסטים השטים בספינות אלו. ולא מדובר רק בתקשורת שכבר מזמן אימצה את השקר כשפה רשמית, מדובר במנהיגים ואפילו באנשי צבא שמדברים על הטרוריסטים כעל ''לוחמי חופש'' במקרה הטוב ועל פעילי זכויות אדם וכדומה, במקרים הגרועים והיותר נפוצים.

וגם אחרי האירועים הקשים, בשלב בו הומטרו על מדינת ישראל גינויים מקיר לקיר וראש הממשלה התורכי שבישל לנו את הדיסה הזאת השתמש כלפינו בביטויים קשים, אנחנו המשכנו לדבר בעדינות. ומלבד שר החוץ שכינה את משתתפי המשט בכינויים הראויים, הנה כל האחרים המשיכו לנקוט שפה עדינה, כאילו, כדי לא להחמיר את מצבנו בעולם. וגם הוא לא העז להשיב לתורכי בשפתו שלו. אמנם הוא דיבר בשפה שנשמעה כמו רוסית מקורית, אבל דומה שלפחות הפעם מן הראוי היה שיאמץ זמנית את השפה התורכית. היה פה פעם שר ביטחון שקראו לו עזר וייצמן. בזמנו היו הפגנות ב''אוניברסיטת'' ביר זית וכוחות הביטחון השתמשו נגד המפגינים במידה מסוימת של כח. במקביל היו הפגנות סטודנטים באוניברסיטאות בקהיר ושם, כרגיל, נהרגו מפגינים מאש כוחות הביטחון.

כאשר מר וייצמן היה בביקור אצל נשיא מצרים, נזף בו הלה על אירועי ביר זית; לא יפה שככה מתייחסים לסטודנטים מפגינים. מיניה וביה השיב לו שר הביטחון – אין בעיה, נשלח את אנשי הביטחון שלנו אליכם ללמוד כיצד לטפל בהפגנות כאלה. היום כבר איש אינו מעז להעלות בדעתו תשובה כזאת. שאנחנו נציע לראש הממשלה התורכית ללמוד אצלו כיצד לטפל בטירוריסטים או במיעוטים בכלל – השתגענו? ככה לפגוע ברגשותיו העדינים? ככה זה, לו – מותר לומר לנו כל מה שעולה בדעתו החולנית, לנו אסור. אנחנו אמורים לשמור על תרבותיות בכל מצב, לדבר מערבית, בשום אופן לא ערבית. גם לא תורכית. וזה אחרי שכבר ברור לכולם שאותו תורכי התומך בטירוריסטים, הוא שהתניע את גל הרפש שאיים להטביע אותנו השבוע.

אם זו השפה שלנו אחרי הגל העכור, קל וחומר לפני השלב הזה. הוא הרי ראש ממשלה של מדינה ידידה, בת ברית למדינת ישראל, מי בכלל יעז לפצות פיו בביקורת נגדו. אז מה הפלא שהלוחמים נקלעו לסכנת חיים שלא לצורך – הרי סיפרו להם שהם הולכים לבלום משט של שלום, של פעילי זכויות אדם, רק בשם העיקרון, בשם העמידה האיתנה על שמירת הסגר הימי, לא באמת בגלל שהם מסוכנים או משהו. אף אחד לא אמר להם שמשימתם היא השתלטות על ספינות טירור. אם היו אומרים להם את זה – סביר להניח שהתוצאות היו אחרות. הרי כבר עשו דברים כאלה בעבר ובשקט מוחלט, בלי נפגעים משום צד. אז הפעם אולי לא היה עובר בשקט, כי הטירוריסטים בהנהגת התורכי עשו הרבה רעש, אבל בהחלט יכול היה להיות בלי נפגעים ולפחות בלי סיכון מיותר לחיי הלוחמים.

אם לתמצת את האמור עד כאן, התסבוכת הגדולה היא תוצאה של שפה שקרית. תוצאה מהעובדה שמעולם לא ענינו לראש הממשלה התורכי בשפתו שלו. הרי לא מאתמול הוא התחיל לדבר אלינו ועלינו לא יפה. למען האמת, מעולם הוא לא הפגין ידידות כלפינו, וככל שחולף הזמן לשונו נהיית יותר ויותר ארסית בהתייחסו אלינו. אנחנו הבלגנו, תמיד היינו טובים בלהבליג ולמחול על הכבוד הלאומי שלנו, אבל הבעיה האמיתית היא שגם כעת אנחנו ממשיכים להבליג, לא רוצים לקלקל עוד יותר את היחסים עם תורכיה בת בריתנו... על זה כבר אמרו חכמים מאתנו שעם בני ברית כאלו – אין צורך באויבים. והמסקנה העגומה היא שאנחנו האויבים המסוכנים ביותר של עצמנו. לתשומת לב כל מי שאיכפת לו.

השאלה היא איך הדרדרנו עד כדי כך. איך זה ששר הביטחון דהיום אינו מגיב כמו שר הביטחון המוזכר לעיל. לענ''ד, התשובה מצויה בפרשת השבוע. הרי לא במקרה כל הסיפור הזה קרה בשבוע של פרשת שְׁלַח-לְךָ, פרשת המרגלים המואסים בארץ.

יהודי, דבר יהודית

סיפור המרגלים די ידוע ובמהלך הדורות דנו רבים וטובים בלקחים הנלמדים ממנו. גם אנחנו התייחסנו אליו לא אחת בשנים קודמות, אבל מסתבר שהתופעה הזאת חוזרת על עצמה שוב ושוב למרבה הצער ותמיד מתגלים לקחים אקטואליים בפרשה העתיקה הזאת. הסיפור בקצרה: משה שולח שנים עשר נשיאי השבטים לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן כאשר משימתם היא (במדבר י''ג): יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן (...). כלומר, מטרה מודיעינית. כי רצוי מאד שלפני מקבלי ההחלטות יהיו כמה שיותר נתונים אודות היעד שהולכים לכבוש.

הם שבים כעבור ארבעים יום ומדווחים אמת על מה שראו: כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ. כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. כאן, יש להניח, נשתררה דממת הלם בעם. או להיפך, או שכולם כאחד פצחו בדיבור נרגש אודות הנתונים (עֲמָלֵק, וְהַחִתִּי, וְהַיְבוּסִי, וְהָאֱמֹרִי) המפחידים ששמעו זה עתה. בלי שאמרו זאת בפירוש, לכולם היתה ברורה המסקנה: לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. תחושת אין אונים השתלטה על העם, רפיון רוח כללי (פרק י''ד): אוַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא. זה מה שעושים כשחשים אין אונים, בוכים. אח''כ גם עולים רעיונות מוזרים כמו נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, אין לנו כח למלחמות, עדיף לוותר.

צריכים לזכור שהאירוע הזה בא בהמשך ועל רקע מה שקראנו בפרשה הקודמת (פרק י''א): א וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה'; וַיִּשְׁמַע ה', וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה', וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. ומיד אחר כך: ד וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. והשיא הוא מה שקראנו בסוף הפרשה הקודמת וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה. רש''י מצטט מהמדרש את פירוש חז''ל לסמיכות שתי הפרשיות הללו: למה נסמכה פרשת מרגלים לפ' מרים – לפי שלקתה על עסקי דבה, שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. ובאמת, איך זה שלא לקחו מוסר מאירוע שהם היו עדים לו? מסתבר לומר שהיא הנותנת, האירועים המסופרים בפרשה הקודמת, אירועים לא נעימים של ירידות רוחניות, החלישו את כח העמידה שלהם עד לכדי נפילה קשה.

אגב, זו תופעה מוכרת ועמדנו עליה במאמרנו מלפני כשבועיים, לפרשת נשא. כח העמידה מותנה בשמירה קפדנית על המסגרת הרוחנית. כשמוותרים לעצמנו פה ושם בדברים קטנים לכאורה, בסוף זה מידרדר לכדי נפילה קשה ח''ו, כי לא נשארים לנו מאגרי כח שמהם נוכל לשאוב את היכולת לעמוד מול הקשיים המתחדשים. אולי אפשר להשוות את זה לספורטאי המתאמן לקראת התחרות הגדולה. המאמן קבע לו תכנית עבודה מדויקת וסדר יום קפדני, כולל כמה קלוריות יצרוך ביום וכמה שעות יישן. עד שתתקיים התחרות, עליו להתנזר מכל מיני עניינים שהוא נורא אוהב, כגון בילוי לילי בפאב ושתיית אלכוהול. את מרבית ההוראות הוא ממלא בקפדנות, אבל הוא מתקשה לשלוט בתאוותו לאלכוהול נניח. משהו קטן, נראה לו לא משמעותי, אבל כשהוא מגיע לתחרות – מתגלה האמת, שלמשקה הזה יש השפעה מכרעת על כושרו להתחרות והוא מפסיד.

אבל הגשמיות זה רק משל, ברוחניות העניינים מורכבים קצת יותר וגם אינם ניתנים להוכחה מדעית. לכאורה הם גם אינם כפופים לחוקי המדע, אבל לא ניתן להתעלם מהעובדה שככל שניסינו, ביותר משלושים השנים האחרונות, למצוא חן בעיני העולם – ניסיון שהוא הפוך מהוראות התורה הקדושה, כך הסתבכנו יותר ויותר. מרגע שהחלטנו, בהסתמך על כוחו הגדול של צה''ל, לוותר על שטחים שכבשנו במלחמת מגן, אנחנו מידרדרים והולכים. ככל שניסינו לשפר את תדמיתנו בעיני העולם בדרך של מחוות וויתורים למבקשי נפשנו – כך הגברנו את האנטישמיות עד למצב הנוכחי בו כל העולם כועס עלינו על שהעזנו לממש את זכותנו הבסיסית והחוקית להגנה עצמית. וכדאי שלא נשלה את עצמנו, זה עוד לא נגמר. כלומר, אם נמשיך להתרפס בפני התורכי ודומיו.

מכאן נובעת מסקנה פשוטה, ברגע שנשיב לעצמנו את גאון יעקב, ברגע שנשוב למודעות שאנחנו כאן כי זה שלנו, כי כך כתוב בתורת אמת תורת חיים – נפסיק להתרפס בפני כל זב ומצורע והעולם כולו יכבד אותנו. וזו כמובן הדרך הישרה לגאולה האמיתית והשלמה ע''י משיח צדקנו.

וכאשר כך ננהג – יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  יישר כוח  (spinner013@gmail.com)
  אתה צודק  (עמיש) (2 תגובות בפתיל)
  מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ  (חזי, הרצליה) (2 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי