|
| גלעד דנבום (שבת, 20/07/2002 שעה 13:25) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
מבחינתי הדבר הופך אותו מלוחם נועז ליצור בזוי ,עוד תומך של החרם הערבי. | |||
|
|||
דיסידנט שהשמאל דחה , או לחילופין ע''פ עדותו של חומסקי, הוא הרגיש לא נוח בקרב שולי השמאל הישראלי (יהודי). אשתדל לא להתייחס לעמדתו בסוגיית בעיית ישראל-פלסטין, או קיומו של עם ישראל, אלא בעמדותיו בנושאים חברתיים ומדעיים. חומסקי הוא טיפוס של בן אדם שהשינוי התמידי (מהמצב הקיים) הוא לחם חוקו. והשינוי צריך שיושג בתנועה מתמדת כל הזמן. לכשתשתנה המציאות לכיוון התודעה שלו, בטוח הוא שהוא יילך וימשוך את עקרונותיו למחוזות חדשים. העיקר להמשיך במומנטום. להמשיך בשינוי. להתרחק מה-מייןסטרים. השינוי הוא העיקר ולאו דווקא היעדים . הבעיה שהוא רואה בשינוי התמידי מטרה ולא אמצעי לתיקון המערכות אנושיות, חברתיות ומדיניות. אין לו ראיה רחבה, מתכון אחד ואפילו אוטופי, אליו צריכים כולם לחתור. ומאמץ החתירה הזה הוא שיסיר יסיר מכשולים בלתי מוסריים ובלתי מובניים מחיי החברה האנושית. למשל טענתו כי המשכילים המודרניים טרם התמודדו עם תגליתו של ניוטון את חוק הכבידה (כל גוף נופל לכדור הארץ). לטענתו : 'The possibility of affecting objects without האם הוא לא מעודכן במדע המודרני?touching them just exploded physicalism and materialism. It has been common in recent years to ridicule Descartes's 'ghost in the machine' in postulating mind as distinct from body. Well, Newton came along and he did not exorcise the ghost in the machine: he exorcised the machine and left the ghost intact. So now the ghost is left and the machine isn't there. And the mind has mystical properties או שלחילופין האם הוא רוצה לחזק השקפות דתיות על מצב הטבע? בכל מקרה הוא לא מנסה לחבר בין המגמות, ובודאי מתעלם מתגליות הרלוונטיות לטיעוניו. או לחילופין טענות פסיכולוגיות גרידא הבאות לערר לכאורה על עקרונות המדע, כמו: ''אם אתה עומד על החוף ורואה את שקיעת השמש, על אף שאתה מכיר ומודע לתורת היחסות, אבל אתה תמיד תראה את השמש שוקעת אל תוך המים''. טיעון מצחיק ולא מלומד לכל הדעות. זכורים לי ויכוחים כאלה עם חברים, לפני שנים כשהיינו עושים קומזיץ על החוץ. בכל מקרה, זו הכנסת הדואליות של המדע והפסיכולוגיה, כאילו הפסיכולוגיה היא אבן היסוד של עקרונות הטבע. חומסקי הוא בין המחדשים בהבנת ובהוראת הלשון. הכנסת לימודי הלשון הקוגניטיבית להיכל הפילוסופיה, תהליך שבו הלשון היא דרך ביטוי של החשיבה המוחית. תהליך שלא נעשה לפניו, אבל תהליך שיש החולקים עליו מן היסוד. כלומר, הוא מנסה להפוך את הלשון למקצוע מדעי צרוף, ודי בהצלחה מבחינתו. אולי הוא נוהג כאיש רוח מתוסכל שלא הצליח להתמודד עם משוואות מתימטיות פשוטות. ה''תכנית המינימליסטית'' שלו על עקרונות הלשון, התקבלה כבשורה לעולם האקדמאי ואוהדיו משווים את תרומתו לתרומת איינשטיין ופרויד, בתחומם. אין ספק שחומסקי הוא אינטלקטואל צמרת מחונן. אבל זה אומר שיש לו את כל הכלים לבצע ניתוח לוגי מבריק של בעיה. להוציא את עניין הבעיה הלוגית, בעניינים של סכסוכים היסטוריים-מדיניים, מלבד ניתוח הבעיה יש להתייחס ליעדי המעורבים בסכסוכים. ונראה שכאיש לינגוויסטיקה מבריק הוא ניכשל בלהתייחס לעמדות הערכיות וליעדים השונים של הצדדים בסכסוך המזה''תי. כאמור יעדים אלה נעים סביב שעון האינטלקט שלו, מקפידים לתקן ולשפר את דרך נסיעתם במשעול הצר והמתפתל. שהדרך היא החשובה לו, ולא איזשהו יעד ערכי המחמם את ליבו. ולסיום, יש לי שאלה. האם אין זה מוזר, האם זה רק מיקרי, שדווקא חומסקי ואדוארד סעיד הלשונאים, מרבים להתבטא ולפתח ''תיאוריות של תנועה'' בנושאים שאינם ענינם העיקרי? כנראה שהלשון עושה להם את העבודה ולא התיזות או המסקנות המתבקשות. קישורים: מובניים: http://www.synaptic.bc.ca/ejournal/chomsky.htm לטענתו: http://monkeyfist.com/ChomskyArchive/about/truth_htm... | |||
|
|||
(בפרט פילוסופים של המדע) את איכות עבודתו של חומסקי לשלוש שכבות (כמו כל דבר בצבא..) במקום הראשון מבחינת איכות - עבודותיו הפסיכו-לינגוויסטיות במקום שני -כתביו הפילוסופיים במקום שלישי - ביקורתו החברתית/מדינית הרדיקלית. הצבתי כאן היבט נוסף של בעייתיות בהווייה החברתית - מבנים חברתיים/כלכליים עויינים הקיימים בה. אלה גרועים מיחסי היצור האובייקטואליים (אדם-סחורה) שמרקס מייחס לקפיטליזם. שכן הלוגיקה והאידיאולוגיה של זיקות אנוש תחת הון הסמים מפשיטים למעשה את האדם מזיקותיו הבסיסיות ביותר, תוך הכפפתו לעריצות גלויה ולוחמה באוטונומיה שלו. | |||
|
|||
מבנים עוינים לאדם ול''חשיבתו הפראית'' (פרפראזה לשם ספרו של קלוד לוי שטראוס) מובנים כחלק בלתי נפרד בחברת האדם, לפחות מאז המהפכה החקלאית שהתחוללה לפני כעשרת אלפים שנה ואולי עוד קודם לכן. ניתחתי נושא זה בהרחבה בספרי ''קץ החיים'' (1994). גם מרכס גם חברי אסכולת פרנקפורט הניאו מרכסיסטים וגם חומסקי שהוא אולי פוסט מרכסיסט, מופיעים על תקן של משיחים וגואלים. הגאולה שלהם היא גאולת הצעקה ולא גאולת ההבנה. מבלי להבין את אבני היסוד ואת תהליכי היסוד במציאות האנושית לא ניתן אלא להתבכיין. זה מה שעשה מרכס וזה מה שעושה חומסקי בתנאים טובים בהרבה משל מרכס. | |||
|
|||
נועם חומסקי הינו אדם משכיל ואינטיליגנט המתבונן על העולם בו אנו חיים בראייה רחבה, מעמיקה ומקיפה. אפשר להסכים או לא להסכים עם ''צעקתו'', מאמריו, ספריו ורעיונותיו, ואפשר להתווכח עליהם. לא ניתן לומר שהאיש אינו מבין תהליכי יסוד במציאות האנושית. כן אפשר לומר שחומסקי רואה תהליכים באופן שונה ממך. חומסקי מוערך ואינו זקוק לאישורנו על השגיו, אך הקטנתו לרמת ''משיח'' או ''מתבכיין'' פשוט אינה יאה, ומסיטה את הדיון מהעיקר. ישנם תהליכים שמתחילים מצעקתו של יחיד, מהתעקשותו, מפירסום דבריו ברבים, מהבאתם למודעות ציבורית ואישית, מהפנמתם האיטית, ומשינויים קטנים שתחילתם במישור הביתי או השכונתי. | |||
|
|||
זה שתרומתו לחקר הלוינגוויסטיקה היא עצומה עדיין אינו אומר שהוא מבין בדברים אחרים. בענינים אינטלקטואלים כולם שווים, אין אצילים ואין ברונים ולא עושים שום וויתורים. עם כל הכבוד לחומסקי אלברט אינשטיין היה גדול ממנו וגם מוערך ממנו. בכל זאת בעיסוקיו ובאמירותיו הפוליטיים הוא שירת את ''תנועת השלום'' של ברית המועצות, ואיש לא העריך את השקפותיו בתחום זה מחוץ אולי לאנשי מק''י והשומר הצעיר בישראל וממשיכי דרכם בארצנו עד עצם היום הזה. תודה על הטפת המוסר. זאת תכונה נשית שהרי האבולוציה מנתה אותן לגדל ילדים. | |||
|
|||
כך הצהרת באחת הפעמים, לא? האבולוציה אכן מינתה אותנו לגדל ילדים, וגם ללדת אותם - על כך אין עוררין. להטיף מוסר זו תכונה נשית? - זו כבר סטיגמה גברית! (שלא לומר שוביניסטית) הכוונה לא הייתה להטיף מוסר (אפילו לבתי איני מטיפה), לא לטעון שעליך להצדיק או להסכים עם חומסקי, אלא לומר שהדרך שבא עשית זאת מסיטות את הדיון מהעיקר. | |||
|
|||
אני עדיין פמיניסט! | |||
|
|||
|
|||
למשפחה. אז בואי נחליט שאנחנו משפחה אחת ונמשיך הלאה בלי הטפות מוסר. | |||
|
|||
ומכאן הביטוי האנגלי Dutch Uncle, שהוא אדם המטיף לאחרים מוסר, בין אם ההקשר מצדיק זאת ובין אם לאו. אל תיטפל לנשים, אורי. חבל על הזמן שלך. | |||
|
|||
וחוסר סבלנות. | |||
|
|||
|
|||
תחילת הדומיננטיות של התרבות האנגלו אמריקאית בעולם בסוף המאה ה- 16, בהשמדת הארמדה הספרדית. הניצחון הזה גרם לספרד ולספרדים סבל רב ונעם חומסקי בוודאי יושב שבעה על כך. דומיננטיות זאת מבוססת על שילוב של עליונות טכנולוגית עם תפיסת עולם ליברלית (יחסית). אבל התרבות האנגלו אמריקאית פועלת מאותם מניעים שפעלו תרבויות ומעצמות על אחרות לרבות הפרסית, האתונאית, הרומאית הסינית והאחרות: רצון לנטרל איומים כדי להמשיך לשרוד כמעצמה. תהליך ניטרול האיומים גורם סבל רב למערכות המנוטרלות. במקרה האמריקאי על פי חומסקי - בין היתר לפלסטינים. חומסקי עושה דיאגנוזות, אך אין לו אנליזות ובוודאי לא תרופות. הוא קורא תיגר על המציאות שלא ניתן לשנות. על כך הצביע כבר ניקולו מקיאוולי. בכך מצטרף חומסקי לקבוצת ההוגים האוטופיסטים בהיסטוריה, שכתביהם פופולריים אך הם מביאים תועלת רק להוגה בכך שעושים אותו מפורסם ולפעמים גם עשיר. | |||
|
|||
אורי! מדוע כתבת שלחומסקי אין תרופות? תרופה אחת דווקא יש לו: להטיל חרם אקדמי על ישראל. מעניין איזה חרם הציע להטיל על הפלשתינאים השולחים פצצות חיות להכחיד משפחות שלמות בישראל. הוא ממין המשומדים שהדריכו את הכמרים בויכוח התיאולוגי הפומבי עם הרבנים. הוא שותה מן הבאר האמריקאית ויורק את יריקותיו, אלא שכוחו לא מספיק לו לזהם אותה. | |||
|
|||
של המדוכאים עלי אדמות. את הישראלים בוודאי שאין הוא מיצג כי הישראלים אינם מדוכאים | |||
|
|||
ראשית כל, ברצוני להתנצל בפני כולם על העיכוב בתגובות. הוא נבע ממניעים טכניים גרידא, שטרם נפתרו, אך נמצא להם פיתרון מספק באופן זמני. אינני מבין מדוע אתה טוען כי נועם חומסקי מתנגד לתרבות האנגלו-סכסית, בניגוד לתרבות הלטינו-רומאית, למשל. מעולם לא נתקלתי בנימה כזו בכתביו, וקראתי רבים מהם. אפשר לומר שהוא מתנגד באופן נחרץ לקולוניאליזם ולאימפריאליזם, אבל הרי גם האימפריה הספרדית הייתה קולוניאליסטית למדי, כך שמבחינה זו אין הבדל ממשי בין התרבויות. חומסקי מבקר את עצם התפיסה של הרצון לנטרל איומים בעזרת כוח הזרוע, ומנסה לקדם את השקפת העולם של שלטון חוק אוניברסלי כאמצעי לפתרון סכסוכים מדיניים ופוליטיים. האחרון שאפשר להגיד עליו שאין לו תרופות הוא חומסקי. הרי חלק ניכר מעבודתו סובב סביב תפקידו של האינטלקטואל בחברה, והוא מבקר חריף של מגדלי השן האקדמיים אשר עוסקים בהזיות אוטופיסטיות ומנותקים לגמרי מהמציאות התקשורתית והאזרחית של השיח הציבורי. אינני יודע אם ניתן להגדירו ''הוגה אוטופיסטי'' (ואם כן, האם יש בכך גנאי?), משום שחלק מעבודתו (בעיקר זה העוסק בעמדה האנרכו-סינדיקליסטית) אכן נגוע באוטופיזם מסוים, שכן הוא מנסה למצוא פיתרון כולל למגוון רחב של סוגיות ובעיות, אך אני בטוח כי הוא איננו מסוג האנשים שעושים את מה שהם עושים בשל הפרסום או הממון, שכן הוא בהחלט צבר לעצמו שם בעולם האקדמי הרבה לפני שהחל לעסוק בפוליטיקה רדיקלית, ואני בטוח שהוא יכול היה למצוא דרכים טובות יותר להרוויח ב''שוק החופשי'' מאשר לבקר בחריפות את השקרים שנמצאים בבסיסו... | |||
|
|||
בתגובתי הקודמת שמתי את הדגש על הצד הטכנולוגי והליברלי של האנגלו-אמריקאיות ולא על הצד הקולוניאליסטי והאימפריאליסטי.התנגדותו של חומסקי לתרבות הזאת איננה כמובן במודע ולכן לא מצאת לה סימנים ישירים בכתביו. טענתי שהתרבות האנגלו אמריקאית דומיננטית בעולם בחמש מאות השנים האחרונות משום שהיא ניטרלה בכוח איומים באופן יעיל יותר מכל תרבות אחרת.והוא הרי מתנגד לניטרול איומים בכוח. לפיכך הוא מתנגד לאותה תרבות שזאת גדולתה. אשר לאוטופיזם העקר שלו: אין דרך לנטרל איומים אלא בכוח. גם אם יהיה בעולם ''שלטון חוק אוניברסלי'' צריך יהיה לתת לו שיניים אחרת הוא יהיה מצוי רק בספרי החוקים. כוח = אנרגיה. ללא אנרגיה אין קיום. מכאן שחומסקי יגיע למטרותו כשלא יהיה קיום וזה אוטופיזם עקר בטוהרתו. | |||
|
|||
ממשפחה יהודית שומרת מצוות. כמו ליהודים רבים שמקורם ממשפחות דתיות, כולל את עצמי, יש התחשבנות פנימית וחיצונית עם היהדות, עם משמעות להימנות על העם היהודי, מה תפקיד היהדות, האם צריך העם להתרכז בארץ ישראל, או היהדות הינה דת היכולה, או רצוי אף, שתתקים ללא מדינה (לא לחינם טרוצקי ורבים ממנהיגי המהפכנים באירופה ודרום אמריקה - באו ממקור יהודי)ובארץ ליבוביץ', בובר, ועוד דגלו שאין אנו זקוקים למדינה במובן הפיזי - צבאי. חומסקי אינו ציוני. בביקורתו כלפי חלקה של ארה''ב בבמעשי האלימות / מלחמות /פשעים (לתפיסתו) יש בסיס. ראיה לכך (מי שקרא את הספר האמריקאי המכוער אשר נכתב בשלהי שנות ה60 של המאה ה 20) וכן מעורבותם הכפייתית בכל סכסוך בעולם. יחד עם זאת, למרות שנכונה העובדה שארה''ב כופה בכוח את כלכלתה ואת האינטרסים הכלכליים והלאומים שלה על כלל העולם, בין זה לביקורתו על הקפיטליזם העולמי, הדרך ארוכה. חומסקי הינו אנרכיסט, חסר פשרות ולכן קיצוני ומתעלם לחלוטין, כדרך כל האנרכיסטים, מהמחיר של דרכו. הוא די מעופף! אמחיש זאת באופן שיהיה ברור לכולם. רבים מאד מאיתנו מתנגדים לשבי של בעלי חיים. אני הייתי פעיל שנים רבות בהגנת הטבע, בשמירה על אתרים ובהגנה על בעלי חיים בטבע. ספגנו על כך ביקורת. אך ללא מעורבותם של בני אדם בשמירת בעלי החיים, דין רבים הינו כליה. חיי בעלי חיים בטבע הינם קצרים. רק מעורבות של בני אדם במתן מזון, בשימור זנים, לעתים בויסות אויבים מאפשרת את הצלתם של בעלי חיים במסגרת שמורות מוגנות. גישה זו מנוגדת לגישה של אי מעורבות בטבע, שלדעתי תואמת את גישת חומסקי ביחס לכלכלה חופשית, ארחיב בהמשך. באנלוגיה זו, באם ניתן לחברות באפריקה למשל לנסות לקיים עצמם ללא סיוע החברות הבינלאומיות (כולל במתן תרופות, מזון, חינוך ועוד), דין חברות אלה - כליה. חומסקי מתבונן רק בהיבט צר מאד במקום לראות את כל התרומה החיובית של הקפיטליזם המערבי. פלוס גדול של המשק החופשי שהינו מאפשר צמיחתו של הפרט תוך כדי שבירת המסורות הישנות (שחומסקי כועס על כך). הקפיטליזם מאפשר התפתחות הפרט ללא תלות הסטורית בשבט, בקסטה, במין, בהיתר של זקן השבט או של הקאדי. ביפן, למשל, חברות אמריקאיות היו הראשונות אשר העסיקו נשים יפניות בתפקידים טכנים מתקדמים ובתפקידי ניהול. העולם הערבי , למרות כל מגבלותיו, רק באמצעות הקפיטליזם המערבי, מצליח, במידה שמצליח, לשבור את כבליו ההיסטוריים, ולכן השנאה הגדולה אליו. גם במשק הישראלי, בזכות אימוץ תפיסות מערביות אלה, רואים אנו נשים דתיות בתחום המחשבים, באוניברסיטה ועוד. חומסקי מתעלם מהצדדים החיובים. גם ראייתו את הסכסוך היהודי ערבי - הינה חד צדדית. הוא שולל היסטורית את זכותנו למדינת ישראל ההסטורית. לו אין כלל בעיה או זהות הסטורית כי הוא חי בארה''ב, וגם למדינה זו אין הוא חייב נאמנות. הוא נאמן לעצמו בלבד. אך למרות כל זאת, ביקורתו מאד חיונית כי היא מכריחה את האנשים לחשוב ולהתבונן. ממש כשם שאנגליה נתפסה לאורך שנים כמדינת חוק וצדק למרות מדינות הקולוניאליזם שלה, כן גם ארצות הברית, אשר ביצעה פשעי מלחמה חמורים ביותר, נתפסת על ידי רבים כ''אור למערב'', ולא בצדק! טוב שחומסקי עושה רעש, הוא אוהב כותרות כמו פרופסור ליבוביץ', אך יש לקחת אותו בפרופורציות הנכונות. | |||
|
|||
שמחתי לקרוא את שכתבת על הדיכוטומיה הפנימית שביהודים (חילוניים? יהודים לשעבר?) רדיקליים שבאו מתוך חינוך יהודי מסורתי, שכן הנושא מעסיק אותי מאוד לאחרונה, ויצא לי להרהר בו, גם מתוך מחשבה על אלמנטים מזוכיסטיים כלשהם הקשורים בו (ממליץ בחום על הסרט ''המאמין'' להקשר זה). אולי אכתוב על כך בקרוב. חומסקי איננו ''מעופף'' לשום מקום. האנרכיזם שלו הוא תוצאה שקולה של תהליך מחשבתי מהודק וראוי להערכה, גם אם זה לא שיכנע אותי למדי. יחד עם זאת, ראוי להבחין בין דעתו זו לבין ביקורתו על הפשעים האמריקאיים ברחבי העולם, על תפקידה האינדוקטרינרי של התקשורת בחברה ליברלית-קפיטליסטית, ובשאר הנושאים הרבים בהם הוא עוסק, ביניהם גם הסכסוך הציוני-פלסטינאי, ויחסה הצבוע של ארה''ב לסכסוך זה. מדוע אתה חושב כי חברות אפריקאיות ייכחדו באם תיפסק המעורבות המערבית? חברות אלו התקיימו במשך מאות ואף אלפי שנים לפני שארצות אירופה, ולאחר מכן ארה''ב, באו להשליט עליהן קצת ''מוסר'' ו-''דרך ארץ'' מבית המדרש הנוצרי. מובן כי תהליך זה, הידוע בשם קולוניאליזציה (חידה - על שמו של מי נקרא שם זה?), הותיר את אותם ארצות הרוסות, את אדמתם חרובה, את אנשיהם רעבים ועניים (אם לא גרוע מזה), ואת עתידן עלוב למדי. כיום, עם ביטול מרבית השליטה הקולוניאליסטית בעולם, צצה ועולה לה שיטת שלטון חדשה, אשר מאופיינת בשלטון בלתי-ישיר, המבוססת על אמצעי לחץ וכפייה כלכליים (אך לעיתים גם צבאיים, אם כי לרוב סמויים, כמו המימון והאימון שהעניק ומעניק ה-CIA למיליציות טרוריסטיות בדרום-אפריקה כנגד משטרים דמוקרטיים) דרך גופים בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית, ובמידה פחותה גם הבנק העולמי אשר דואגים כי האינטרסים הכלכליים האמריקאיים ימשיכו לעמוד בראש סדר העדיפויות של אותן מדינות המעזות ומנסות לנתק את עצמן מאותו ''שוק חופשי'' ההורס את כלכלתן, תחת מסווה של עקרונות דמוקרטיים-לכאורה. לקפיטליזם האמריקאי יש מטרה אחת ויחידה, מיקסום רווחים. כל האמצעים כשרים להשגת מטרה זו, כולל אי-ציות בוטה לחוק. התפתחות הפרט תחת השיטה הקפיטליסטית, אם ישנה כזו, איננה מטרה בפני עצמה, אולי תופעת לוואי נסבלת כל עוד היא איננה מתנגשת עם המטרה העיקרית. טענתך כי חומסקי איננו חש נאמנות לארה''ב איננה נכונה. הוא הצהיר לאחרונה בראיון טלוויזיוני כי הוא גאה להיות אמריקאי, אך לא שכח להזכיר לצופים כי היא עוסקת במעשי טרור ודיכוי כנגד עמים חופשיים על בסיס קבוע, וכי שיטות הממשל והכלכלה הנוכחיות שלה מושחתות, ועומדות בניגוד לחוקה ולמגילת הזכויות. (הניסוח שלי) | |||
|
|||
לגבי הביקורת לגבי ארה''ב, ציינתי שיש לי ביקורת וכן הזכרתי את הספר ''האמריקאי המכוער'' אשר נכתב לפני הפלישה הגדולה לויאטנם. אפריקה כבר לא תחת שלטון קולוניאלי! מההסטוריה לא ניתן ללמוד על העתיד! לא מעט מדינות , אמפריות מוצלחות נעלמו. למרות זאת מלחמות הפנים שלהם לא חדלו. אפריקה , בכל תקופת ''האין קולוניאליזם'', יש בה מלחמות פנים, חיסולים פנימיים, פלגנות שבטית,שחיתות רבה. לא ניתן להקים בהם מינהל תקין! מחלות המין (האידס אינה המחלה העקרית שם), הרעב, חוסר היכולת הבסיסית להעביר מים ממקום שיש (איזור זרימת הנילוס למשל, או נהרות אחרים, אי היכולת התמוהה לחפור בארות ולהעביר מים לאזור צחיח והרשימה ארוכה. אפריקה בתהליך מואץ של כליון! רק עזרה חיצונית, אולי, יתן להם תקווה מסוימת. | |||
|
|||
בכנסיה הגרמנית! מטרתי להראות שכל מי במתבטא באופן קטגורי, כולל ספירו, חומסקי, ליבוביץ, או כבודו, מסתכן במצבים לא נעימים. החיים אינם שחור לבן. הדרך פתלתלה, אך צריך לשמור על כיוון ועל האור אך תמיד יהיו מצבים שיש לסטות, בצער אולי, ולדעת שבכל בחירה יש מחיר. | |||
|
|||
אכן, חומסקי הוא הוגה נערץ כאן (בעיירה שבה אני גרה ובארה''ב בכלל) -- אך קשה למצוא את כתביו, משום שהוטל עליו חרם כולל על ידי המדיה האמריקאית. החרם הזה מנסה להסתיר את חומסקי מפני ה''mainstream'' של ארה''ב. לדוגמה, CNN העולמית מציגה ראיונות איתו, אבל CNN בתוך ארה''ב נמנעת מלדבר איתו. לעומת זאת, הוא *מוזכר* בארה''ב ומנותח על ידי אקדמאים אחרים (להיות ''מנתח דברי חומסקי'' זו קריירה מכובדת, כאן...) אך הדבר המעניין, מבחינתי, הוא שבעיירה שבה אני גרה (עיירה שבחרתי בלי שום קשר לרמת האינטלקטואליות וה-counter-culture שלה) יש קבוצה גדולה של אנשים שקוראים כל ראיון של חומסקי ודוגלים במובהק בעמדתו. חוק הממוצעים אומר שרמת תמיכה כזו במקום אחד מיתרגמת לתמיכה כללית לא-קטנה, אשר אמורה להגיע, בסופו של דבר, להכרה הכללית של אזרחי ארה''ב. | |||
|
|||
ומעמיקים. ניסוחיו חדים. זוהי כתיבה ביקורתית במיטבה. הניסוח החד והטעון העמוק מאפשרים לכן למקד גם התנגדות. שכן אין כל דרך להפריך או לבנות טעון נגד עמוק לטענה עמומה. מאמריו מצטיינים גם בתנופה, והינם יצירתיים. אין בהם לשון גידופים, אלא, מדובר בדיון תרבותי. גם המתנגד לעמדותיו עשוי לחדד את תובנותיו, ולהרחיב אינטגרציות, מתוך התמודדות עם טעונו. | |||
|
|||
דינה, ראשית כל, אני שמח מאוד לראות שחזרת לכתוב בפא''צ. ברוכה השבה. מעניין אותי לשמוע מה היחס לחומסקי בתוך ארה''ב עצמה. האם האדם ברחוב שמע עליו? האם הפוליטיקאים במיין-סטרים שמעו עליו? מה דעתם עליו? במיוחד מעניינת אותי יחסה של הקהילה היהודית לחומסקי. זכור לי שקראתי פעם כי את אנשי השמאל הרדיקליים היהודים מחלקת שאר הקהילה היהודית לשניים: חומסקיאנים וסעידאיים (ע''ש נועם חומסקי ואדוארד ו. סעיד, בהתאם), כאשר שני הביטויים נועדו להביע סוג של שנאה עצמית (ככל הנראה בשל הביקורת של שני אלו כנגד מדינת ישראל והציונות), אך השני נחשב חריף יותר (שכן סעיד תומך במדינה דו-לאומית, שהיא ההפך הקוטבי של הגישה הציונית). האם יש בכך משהו? בחוגי שמאל אירופאיים, גם מתון (סוציאל-דמוקרטי), כתביו של חומסקי נחשבים לחומר קריאה חובה, והוא זוכה להערכה רבה, גם אם לא תמיד מסכימים עם כל ניתוחיו. ידוע לי שהוא עושה סיורי הרצאות ללא-הפסק, בכל רחבי העולם, ומופיע במקומות רבים. | |||
|
|||
האדם ברחוב שמע עליו -- בכל מקרה, כל האנשים ברחובות העיירה שבה אני חיה. ספריו מיוצגים היטב בספריה המקומית והספקתי לשמוע אותו מספר פעמים בתחנות הרדיו המקומיות. לא ראיתי אותו בטלויזיה, בעיקר משום שאיני משתמשת במכשיר ההוא (יש אחת בבית, אבל -- כמה משעמם לספוג מידע ממנה!) לגבי הקהילה היהודית -- אין לי מושג, משום שאין לי שום קשר עם קהילה זו, כקהילה. ברמה של אדם-בודד, אחת המפגינות הקבועות במשמורת השלום השבועית היא יהודיה-אמריקאית שמכירה היטב את חומסקי. היא התקשתה מאוד להאמין לדברים שסיפרתי לה על ישראל ועל הסיבות שאיני אוהבת את המדינה הזו. היה לה רושם שהמדינה הישראלית היא קיבוץ אחד גדול, עם מיליוני חלוצים המגשימים את עקרונות היהדות העובדת ומקבלים בזרועות פתוחות כל מי שרוצה להצטרף. בהן צדק. תאר לעצמך את הזעזוע שלה כשסיפרתי לה על עיירות הפיתוח, על העובדה שיש אי-אלו ערבים בישראל (היא לא ידעה זאת) ועל הפרשי השכר בין העובד למנהל... ...הלוואי, הלוואי שהיתה איתי מצלמה. | |||
|
|||
אשית ברכה לקראת הטור הכתום. על נועם......ובכן.....לצערי אינני נמנה על חסידיו,אולי מפני שהאיש נוהג לא רק כחסיד שוטה ההולך בעוורון אחר מנהיגו,אלא מפני שהוא....המנהיג המשטה לא מעט באחרים...... עד לפני שנים מעטות נהגתי,לעקוב אחריו בעניין גובר (גם ראיתי סרט או שניים על חייו) והשתתפתי,בוויניפג בחוג שהתכנס בבית הקפה והמועדון ''מונדרגון'' או מסביבו ( מונדרגון -עיר ספרדית שהיתה בסיס אנארכיסטי חשוב) לפני זמן לא רב סיימתי לקרוא חלק מדברי ''גורו חומסקי'' בתחום אמונתו האנארכיסטית,שהיא בעוונותיו,אוטופית ומסוכנת ומכוון שיש לי ''וכוח'' עם מהות האנארכיזם בכלל- קשה (לי) להצטרף למחנה הסוגדים.... באשר לדעותיו בעניני תבל,כולל הסכסוך הישראלי-ערבי,האיש מתפלפל ומתפתל וזוכה לקהל יעד קבוע,עם הרבה מאד יחצנו''ת שהצליח להפעיל בענווה מלאכותית.... בעניין הצר-רחב הזה,של הסכסוך הישראלי ערבי,מקובל עלי ספירו יותר מחומסקי....שכן אצל חומסקי לא יודעים מה בולעים.. מר או מתוק חריף או מלוח? יחד עם זאת אין בכך לבטל כבוד חסידיו,שממשיך להיות מונח במקומו.... | |||
|
|||
אינני מבין מדוע בחרו אנשים שונים ממשתתפי הדיון לקרוא לחומסקי 'אנארכיסט' או כל דבר דומה. מעודי לא שמעתי את חומסקי קורא קיום השיטה האנרכיסטית כצורת שלטון מועדפת, או כל דבר דומה. חומסקי קורא לביקורת קוגנטיבית ולבדיקת האינטרס הישיר של אילו השולטים באמצעי התקשורת והמידע. טענתו המרכזית היא שבניגוד לדיקטטורה, בה יש לשליט היחיד את המקל לכפות רצונו, הדבר מורכב ומסובך יותר בדמוקרטיה, שם יש צורך לשכנע את ההמונים בצדקת דבר זה או אחר, על ידי יצירת 'קונצנזוס' רעיוני משותף, שבמסגרתו משתפת התקשורת החופשית פעולה מלאה עם הדיעה הרצוייה. חומסקי מסביר באריכות ובטוב טעם כיצד מתרחש תהליך שכזה בארה''ב ולמעשה בכל דמוקרטיה אפשרית, ומציע לבדוק היטב את האינטרסים השונים של בעלי המונופול על אמצעי התקשורת, על רצונם לגרוף רווחים מפרסומות, שאינן רוצות להופיע בעיתונים או בערוצים 'בלתי נוחים'. במסגרת זו מבקר חומסקי למעשה את תרבות הרייטינג הקיימת בעולם המערבי, אך הבעייה המרכזית היא שאין הוא מציע אלטרנטיבות של ממש. גרוע מכך; דומה שהוא נכנע לרעיון שהוא עצמו מעלה, ש- 80 אחוז מצופי הטלביזיה וצרכני המדיה הם אנשים פשוטים שניתן לבצע מניפולציות שונות עבורן, ואם הוא כבר מתייחס לקבוצה אחרת, הרי זו הקבוצה של ה- 20 אחוז, אשר מצמיחה את את הקבוצות המשתתפות בניהול השלטון, שפירושו הגנה על האינטרסים הכלכליים של בעלי הממון. קבוצה זו של 20 האחוזים מייצרת לשיטתו את העילית האקדמאית, הציבורית והתקשורתית בחיי כל קבוצה אמורה - אשר אליה יש לנסות ולהגיע. מבחינה זו חומסקי עצמו נוהג כאליטיסט לא קטן, אשר מבקש להשפיע על קבוצת ה- 20 אחוז בלבד, אולם כאמור - אינו מציע כל אלטרנטיבה של ממש לתופעות שהוא מבקר, לבד מהתקווה שמקבוצת ה- 20 אחוז יקומו גם מתבוננים אובייקטיביים לשיטתו נוספים. בעייה. בעייה נוספת שחומסקי אינו מצליח לתת לה תשובה ברורה היא מדוע מלחמת העולם השנייה היתה גם לשיטתו דבר לגיטימי, וכאן מתגלה חומסקי כסותר עצמו משהו בכל הקשור ללגיטימיות היציאה היזומה למלחמות, או לפחות מתגלה כהוגה דיעות שאין לו כלל מחייב בתחום זה מחוץ הבאת המקרה הנאצי כמעין מס שפתיים פאבלובי. יחד עם זאת אין ספק כי למרות ביקורת זו היה ונשאר חומסקי דמות מרתקת, גם אם כישוריו הלינגוויסטיים אינם זהים לרמת הרטוריקה הסדורה במשנתו החברתית, אשר חלקים ממנה נכונים עד כדי להכאיב. | |||
|
|||
בנוגע לשאלת הרוב הפסיבי לעומת המיעוט ה''אקטיבי'': זכור לך בוודאי כי בסרט טען חומסקי כי בעוד הרוב עובר שטיפת מוח המונעת ממנו כל מחשבה, ביקורתית או לא, באמצעות תרבות הצריכה על שלל טמטומיה: ספורט, ידוענים, רכילות, פורנוגרפיה להמונים וכו', תהליך שטיפת המוח למיעוט ה''איכותי'' יותר הינו סובטילי, ואחראים לו העיתונים ורשתות הטלוויזיה הגדולות ומערכת החינוך על שלל צדדיה. אינני חושב כי חומסקי קורא ל''שחרור'' הקבוצה השנייה בלבד, אדרבא ואדרבא, הוא טוען כי על מנת להביא לשינוי אמיתי חייבים להביא כמה שיותר מידע אודות המערכת המטמטמת לכלל האוכלוסייה, אשר בתורו יביא לכדי חשיבה, ואולי אף חשיבה ביקורתית ופעולה. מידע שכזה נע בין העובדה כי כתריסר תאגידי ענק שולטים על כ-95% משוק התקשורת האמריקאי, דרך העובדות בנוגע למעורבות שירותי הביון האמריקאיים בהפיכות צבאיות כנגד שלטונות דמוקרטיים ברחבי העולם, וכלה בחשיפת הקשרים בין שתי המפלגות הגדולות, העומדים בראשיהן, ותאגידי הענק (נפט, היי-טק, מתכת, נשק, ובעבר סוכר ושאר משאבים טבעיים), ומהות ההשפעה והאינטרסים של אלו. מה לעשות ומידע שכזה באופן עקבי איננו מגיע לציבור; לציבור הרחב, ''האדיש'', הוא לא מגיע כלל, ולציבור המצומצם, ''המתעניין'', גם אם הוא מגיע, הוא מתובל בפרשנות המעוותת אותו לחלוטין. (כמו למשל יחסו ההפכפך של שופר הממשל, ה''ניו-יורק טיימס'' להפיכה בוונצאולה לפני מספר חודשים, אשר נעשתה בשיתוף פעולה בין גנרלים בצבא, גורמים כלכליים, כנסיתיים וכנראה גם תקשורתיים, כנגד השלטון הדמוקרטי של צ'וואס. תוך יומיים החליף הטיימס את הכינוי שהדביק להפיכה, בהתאם להתפתחות בשטח, כאשר מאות אלפים יצאו להפגין כנגד המשטר החדש, והרפורמות החוקתיות - קרי, ביטול החוקה - שזה הנהיג, בתמיכתה הברורה של ארה''ב) אשמח אם תוכל להרחיב בנוגע לעמדתו כלפי מלחמת העולם השנייה. זכור לי מהסרט רק ציטוט קצר בו הוא אומר שזו הייתה מלחמה מוצדקת, אך לא זכור לי שקראתי משהו שהוא כתב על נושא זה בעבר. | |||
|
|||
גלעד שלום, טוב לראות שאתה חוזר ומגיב כבימיך הטובים והפוריים. האמת היא שאתה כמובן די צודק בניתוח מגמות העיתונות החופשית בארה''ב בבואה לטפל במדיניות החוץ האמריקאית; מסתבר כי עיתונות זו עומדת כמעט תמיד לימין הממשל הנבחר, וממלאת את רצונו במאמרים המסבירים את התנהגותו בשטח. חומסקי מבין למעשה, כי הקרב על מוחם וליבם של 80 האחוז הוא קרב אבוד, וכי הללו יעדיפו כמעט תמיד לחם ושעשועים על פני התמודדות ישירה עם מציאות קשה ובלתי נעימה. זוהי תכונה אנושית כללית, ואני לעיתים גם מגלה אותה אצלי בנסיבות שונות. זו הסיבה שחומסקי חושב שרק מקרב ה- 20 אחוז הנותרים עשוייה לבוא הישועה בדמות הגברת המידע ויצירת אקלים של שיח ציבורי לצורך ליבון פעולות שונות מבית ומחוץ. מבחינה זו חומסקי הוא בהחלט אליטיסט, גם אם הוא מנסה להסתיר ולהסוות שונות בכל מיני טכניקות רטוריות. באשר למלחמת העולם השנייה, הרי שדווקא כאן מתגלה חומסקי כמגן על רעיון היציאה למלחמה יזומה נגד השלטון הנאצי, לשם ''הגנה על ערכים דמוקרטיים''. אני כמובן מקבל זאת ללא הינד עפעף, אך מדוע אין כלל זה תקף למלחמה במשטרי עריצים אחרים, אשר במקרה ממוקמים בעולם השלישי? אני חושש שדווקא בנקודה זו מתגלה חומסקי כחכם בדיעבד לשיטתו, אשר לפי כל קריטריון הנובע ממנה לא היתה אנגליה מחוייבת בהכרזת מלחמה על גרמניה בתחילת ספטמבר 39, היות ואנגליה עצמה לא הותקפה. זו גם השאלה למעורבות ארה''ב בהתקפות השונות על סרביה, אותן ביקר חומסקי קשות. לשיטתו האמורה היה על ארה''ב ומדינות מערב אירופה להביא לנפילת סרביה בדרכים אחרות לחלוטין, נעדרות כל פעולה אלימה, כפי שאלפי פציפיסטים גרמנים הפגינו יומם וליל עבור כך. זה בהחלט לגיטימי לדרוש התנהגות מסוג זה, אך אינך יכול להצדיק את היציאה למלחמה בנאצים מצד אנגליה וצרפת. ישנם פציפיסטים גרמניים שחושבים עד היום כי ניתן היה להתגבר על רוע הנאצים על ידי אמונה יצוקה בטוב האדם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בוויכוח מרתק בשאלה זו במספר גליונות ''צייט'' מלפני כחמש שנים. | |||
|
|||
|
|||
לתנועות אנארכיסטיות שמשתמשות בארגומנטים מבית היוצר החומסקאי. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |