פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_5893

השקרים על מצב ספרות המקור
יוסף אורן (יום ראשון, 14/02/2010 שעה 13:00)


השקרים על מצב ספרות המקור

יוסף אורן



בראיון שהתפרסם ב-‏22.1.10 במוסף ''שישבת'' של העיתון ''ישראל שלנו'' אמרה עינת יקיר, מהמבטיחות בין סופרי המשמרת החמישית בסיפורת הישראלית, את המשפט הבא: ''אני חושבת שהייתי מחליפה את התארים והפרסים שקיבלתי עבור דירה בתל-אביב''. מובן מאליו שלא התכוונה לומר במשפט זה ששכר-הסופרים על רומאן אמור להיות בגובה ערכה של דירה בתל-אביב, אלא ביקשה להבליט באופן אירוני את אכזבתה מאי-יכולתה מסיבות כלכליות להתמסר לכתיבה רצופה בהיקף הדרוש להשלמת יצירה. עובדי ענפים אחרים, המאורגנים טוב יותר מהסופרים לנהל מאבקים להעלאת שכרם, היו ודאי מתרגמים את דברי הסופרת הצעירה באופן הבא: עם שבחי הביקורת והקוראים אי-אפשר לקנות במכולת.

ראיון זה – מהנדירים שהעיתונות שלנו מקיימת כיום עם סופר עברי – מפריך את האשליה של ציבור הקוראים, כי מעולם לא היה מצבה של הספרות הישראלית כה טוב וכה יציב כמו בעשור הראשון של המאה הנוכחית, שזה מקרוב נחתם. לכן ודאי נדהם הציבור הזה לקרוא את המידע, שהובלט במשבצת לצד הראיון עם עינת יקיר, לפיו צריך סופר ישראלי לקוות שיימכרו 50,000 עותקים מספרו כדי שתכוסה ההשקעה בכתיבתו – 3 שנים לפחות. אך כיוון שלתפוצה כזו מספריהם מגיעים רק קומץ סופרים, אלה מוגדרים כ''כוכבים'', הם בלבד זוכים לקבל 12 שקלים ממחירו של עותק. לסופר מהשורה משלם המו''ל רק 6-3 שקלים מהמחיר הממוצע של ספר שהוא כיום 90 שקל, ולכן לעולם לא יכסו הכנסותיו מהכתיבה את השנים שהשקיע בהשלמת יצירותיו.

לעומת זאת כלל המידע במשבצת גם שתי עובדות מרנינות לכאורה: מדי יום נדפסים בישראל כ-‏20 ספרים חדשים, ומחזור ההכנסות ממכירת ספרים בישראל מסתכם ב-‏1,5 מיליארד שקלים בשנה. אך את שתי העובדות הסטטיסטיות האלה צריך לפרש נכון. רוב הספרים מתוך ה-‏20 המופיעים מדי יום הינם ספרים מתורגמים, ובעיקר ממכירתם מצליחה תעשיית הספר שלנו להגיע למחזור הכנסות שנתי כה מרשים. חלקה של ספרות המקור בהכנסה הזו הוא מועט, והסופר העברי לא רק שאיננו נהנה כמעט ממחזור המכירות הזה, אלא שבדרך כלל הוא נדרש גם לשלם למו''ל כדי שיאות להדפיס את יצירתו.

העובדות על מצבה של הספרות העברית הינן, כמובן, עגומות אפילו יותר. כל שנה מופיעים 100-50 כרכים של כותבים חדשים, אך רק מיעוטם שורד בספרות אחרי הופעת הספר הראשון. אחת לפרק זמן גם צצות הוצאת ספרים חדשות, ושלא במקרה הן מבטיחות לטפח את ''ספרות המקור'' בעזרת סדרת סיפורת חדשה – כי כבר ידועה להם העובדה המרה, שהסיפורת היא סוגת הספרות היחידה שיש לה עדיין ביקוש אצל הקוראים. מו''לים חדשים אלה, שהם לרוב תקוותם היחידה של הכותבים בארץ בעודם אלמונים, שורדים רק אם הם זונחים הבטחה זו ועוברים במועד להדפיס ספרים מתורגמים.

וישנן עוד עובדות שמפרשים אותן באופן מוטעה. אמנם במקום חנויות הספרים המקומיות וצנועות הגודל והמראה, צמחו רשתות ארציות למכירת ספרים, שלהן חנויות גדולות ומפוארות בכל הערים וברוב הקניונים, אך הן מתחרות זו בזו במבצעים – ואלה שוחקים את שכרו המגוחך של הסופר וגם רומסים את הכבוד לספריו. ואחת לשנה גם מתקיים שבוע הספר העברי, אך הוא הפך זה מכבר לחגם של המו''לים, המותחים את החג הרבה מעבר לשבוע שהוקצב לו, כדי לשפר את תזרים המזומנים לעסק המקרטע שלהם.

באופן מפוכח כזה צריך לפרש גם את מצב העיתונות הספרותית. אמת היא, ששום עיתון טרם החליט לבטל לחלוטין את המוסף הספרותי, שכמעט ואיננו מביא לעיתון רווחים מפרסומות, אך הנפוצים מביניהם ביטאו באופנים אחרים את היות המוסף הזה מיותר בעיניהם. תחילה צומצם היקפו ואחר-כך הודח לחלק המוקדש ל''תרבות'', שתבניתו מוקטנת וצביונו הוא מגזיני-ז'ורנליסטי ורובו עוסק בבידור, שהיא פעילות הפוכה מזו שעליה שוקדת הספרות. שני השינויים הכתיבו בעשור שהסתיים את מראהו ואת תוכנו של המוסף הספרותי בעיתוני סוף השבוע. מירב שטחו מנוצל ל''פינות'' מידע ורכילות, המובלטות בתוך משבצות, וביניהן נדפס משהו דמוי-ביקורת על ספרים – מעין מכתמי-תגובה של סוקרי-ספרים על כל מה שנדפס באות העברית, ולאו דווקא על מה שמשתייך לספרות העברית.

ואין, כמובן, לשכוח, שעדיין מחולקים פרסים ספרותיים אחדים, אך גם הם העכירו את שמיה של הספרות הישראלית בעשור שנחתם, שכן בהגיע מועד חלוקתם לאחד הספרים או לאחד הסופרים, מתחוללת סביבם איזו שערורייה המשביתה לזוכה את שמחת הזכייה וממאיסה על הציבור את סופריו.


ההשקה והשיווק

תיאור פרטני יותר, מסע התלאות המצפה לספר מקור חדש בספרות הישראלית, ימחיש עוד יותר את מצבה העגום והמביך של הספרות העברית כעת, בתקופה הישראלית שלה.

זה מכבר ממעטים המו''לים לדבר על הספרות כאגף הבונה את התרבות הלאומית בדור הזה, אלא בעיקר כפעילות האמורה להניב הכנסות גבוהות ל''תעשיית הספר'' המקומית. ולכן הם משקיעים יותר בחיצוניותו המושכת של הספר מאשר בבדיקה קפדנית של תוכנו. מעידים על כך העטיפות המכוערות והשמות הצעקניים, שנבחרו להרבה מהכותרים אשר נוספו למדף ספרי המקור בעשור שהסתיים, כדי להגביר את סיכוייהם להימכר.

כמו כן שינו המו''לים בעשור שנחתם את הסדר ההגיוני בהשקת יצירה חדשה של הסופר העברי. אין הם ממתינים עוד לפסקי-הטעם של מבקרי-הספרות ולשיפוטם של הקוראים, אלא מקדימים להפעיל מערך שיווק אגרסיבי שמְיַתֵר לחלוטין את ההערכה הבלתי-משוחדת של אלה. משום כך, גם ספר בינוני ואפילו דל-ערך המופיע אצלנו בשנים האחרונות איננו צריך לחשוש שמא יידחה בשל איכותו הספרותית הירודה, כי גורלו לא נקבע לפי טיבו העצמי, אלא על-ידי המאמץ השיווקי שמשקיע בו בית-ההוצאה שלו.

מאמץ זה כולל הבטחת הבלטתו ברשתות להפצת ספרים, על-ידי הגדלת אחוזיה של הרשת ממחיר הספר, גיוס המוכרים בסניפי אותן רשתות להמליץ עליו, בתמורה לבּוֹנוּסים המובטחים להם על מכירה כמותית ממנו, והכללתו החפוזה במבצעים שונים. כל הפעולות הללו נוגסות, כמובן, משכרם של הסופרים. מול תעלולי שיווק אלה וההפרזה בכמות הספרים חסרי-הערך והמיותרים שנדפסים אצלנו תחת המותג ''ספרות מקור'', שום ספר מקור איכותי לא יצליח לשרוד בחנויות הספרים.

יתר על כן: כבר ביום הופעתו מרופד ומוגן הספר, שהתמזל מזלו להופיע במסגרת סדרת פרוזה של בית-הוצאה גדול, כמו אתרוג. לקורא הוא מגיע כשהוא מאובזר עם הרשימה המגוננת של כל מכריו וידידיו של המחבר, שקראו-העירו-יעצו-עודדו-תמכו-עזרו ובכך לא רק תרמו להבקעתו לאוויר העולם, אלא גם סייעו לו להפוך כבר ביום הופעתו ל''מאורע'' המתרחש רק אחת לעשור בספרות הישראלית. כמו-כן מלווה הספר בהמלצה חמה של עורכו ובדברי-הלל של סופרי-הבית האחרים של ההוצאה. ולבסוף תושלם מעטפת ההגנה עליו בעזרת רצנזיה מתפעלת על העמוד האחורי של העטיפה מטעם בית-ההוצאה.

ולכן, החל מיום ההופעה מובטח לספר המסלול המצפה לכל ''ספר מקור'' ב''רפובליקה של הספרות הישראלית'', שאין מקפידה ממנה על ערך השוויוניות. ההוצאה תקיים לספר ערבי-השקה בשלוש הערים הגדולות, בעיר-מגוריו של המחבר (או לחלופין באוניברסיטה או במכללה שבה הוא עובד) ובמספר רשויות מרוחקות שעדיין מתאמצות לקיים ערבי ספרות אחדים במשך השנה בתקציבים הדלים שלהן. לערבי-השקה אלה תטרח, כמובן, לגייס מאנשיה או ממקורביו של הסופר את הדוברים בשבח ספרו, וגם המחבר יתאמץ להבטיח שכל בני משפחתו, ידידיו ומכריו יוזמנו וגם יתייצבו לערבים אלה, כדי למנוע מעצמו את חרפת מיעוט המשתתפים. ושם יתברר לסופר שהשחית את זמנו בחברת אנשים שלא קראו את ספרו וספק אם יקראו בו גם אחרי שהאזינו לדבריו.

במקביל תפזר ההוצאה עותקי-חינם לבעלי ההשפעה באמצעי התקשורת כדי להבטיח שמוספי הספרות ומדורי התרבות שלהם יציינו את הופעת הספר. ספר שסיכוייו מעטים להגיע לתפוצה סבירה כבר בשבועות הראשונים להופעתו גם ייתמך מיום הופעתו בתשדירי רדיו במימון המו''ל שלו. ואל התשדירים יתווספו מודעות אחדות במוסף ''ספרים'' של העיתון לאנשים חושבים, ובהם משפטי שבח שנתלשו-נלקטו מתוך רצנזיות קצרצרות, שרובן התפרסמו עליו במדורים זניחים של מקומונים או באתרי אינטרנט פטפטניים.

בפעולות אלה תמצה ההוצאה את ההשקה של הספר בחודשים הראשונים, שהם המכריעים, כי בהם יתברר גורלו, אם עותקיו יימכרו או שרוב כרכיו יישארו במחסני ההוצאה עד שיישלחו לגריסה. ורק הסופר יגיע מדי פעם בצנעה אל המחסנים של המו''ל – כל עוד לא הועברו ספריו לגריסה – לרכוש שם בהנחה עותקים מספרו כדי להעניקם כמתנות לקרוביו ולידידיו.

אחרי כל מסע התלאות הזה, אם ישלים הסופר כרך סיפורת נוסף ואם תסכים ההוצאה להסתכן בהוצאתו לאור – כבר תקטין את שכרו ממכירת כל עותק וגם תתעקש להגדיל את דמי השתתפותו בהוצאות ההפקה. אך בה-בעת תדפיס על העטיפה בהבלטה, שהספר החדש ממשיך את ההצלחה שרשם לזכותו הספר הקודם של המחבר, אשר מיד עם הופעתו נחקק כאירוע בתולדות הספרות הישראלית, זכה להערכת הקוראים והיה רב-מכר בולט בשנת הופעתו.


תכונות היצירה הממוסחרת

התיאור הזה מסכם את ההחמרה בתהליך המיסחור ששטף את הספרות הישראלית בעשור שהסתיים. רבים צפו את ההחמרה הזו כאשר התהליך היה עדיין בתחילתו, אי-שם במחצית הראשונה של שנות השמונים של המאה הקודמת, אך אז לא היטו אוזן לאזהרתם. ובעשור שהסתיים כבר אי-אפשר היה למנוע את הצטרפותם של טקסטים ממוסחרים ונחותים, שבעבר היו נפסלים על-ידי המו''לים, למדף ספרי המקור. ולמעשה טקסטים אלה השתלטו על המדף הזה באמצעות שיטות השיווק האגרסיביות שתוארו קודם.

נסתפק בציון שלוש התכונות הבולטות ביותר של הטקסט הממוסחר:
  1. הטקסט הממוסחר יעדיף עלילה טריוויאלית, עלילה ''מן החיים'' המוכרים היטב לקוראים, על פני עלילה תובענית, שמחייבת את הקורא להתמודד עם ''עולם'' זר. אין מדובר דווקא בגיבורים מארצות זרות, אלא בישראלים שחוו חוויות גופניות, רגשיות, מוסריות ומחשבתיות שהן זרות לקורא, כי לא התנסה בשכמותן.
  2. הטקסט הממוסחר יעדיף דרך סיפר פשוטה וידידותית ועלילה המסופרת באופן ליניארי וכרונולוגי, על פני עלילה המערבת זמנים, מקיימת פערים, מסתייעת במספר ''מספרים'' ומזרימה נקודות-תצפית ותודעות של הגיבורים. ואלה רק אחדות מהאפשרויות היותר מתוחכמות.
  3. הטקסט הממוסחר יעדיף שפה דיבורית, מילים מוכרות ומשפטי חיווי קצרים וברורים על לשון עשירה שמבעיה הם אירוניים, מטפוריים ורב-משמעיים.
ולכן, אין להשתומם, שאחרי הפצה של כרכים כאלה – ובמיוחד אם סופרים הנחשבים ל''בכירים'' או ל''מצליחים'' חתומים על הכתוב בהם – מרגיש כל מי שהמחשב בביתו, שכדי לכתוב ספר פרוזה לא צריך כישרון מיוחד, ניסיון חיים מספיק עשיר וחוכמה טבעית, ואפילו לא נדרשת שליטה מספקת בשפה או התמצאות מספקת באפשרויות הכתיבה – בנושאי ''המספר'', ''הדמות'', ''העלילה'', ''המבנה'' וכדומה – שכל ספר בסיסי העוסק בתיאוריה של הסיפור מפרט ומדגים.

רוב ''כותבי המחשב'' האלה בוחרים משום-מה דווקא בתבנית הרומאן – סוגה בעלת היקף גדול, שצריך בשלות מיוחדת ומיומנות ניכרת כדי להתמודד עם אתגריה – ודוחסים לתוך ''הרומאן'' סיפור-מעשה חסר-דמיון, הזרוע באירועים ''מדהימים'', רובם סנטימנטליים או מלודרמטיים – סיפור-מעשה שהוא לרוב העתקה פשטנית מהביוגרפיה של עצמם תחת שמות ''גיבורים'' מומצאים. בסיפורי-מעשה מגושמים כאלה כמעט תמיד מתפענחים ''תעלומות'' מעברם של הגיבורים או ''סודות'' מעברה של המשפחה. וכל זה טובע בנופים מ''כאן'' ו''משם'', מתובל בפירורי ''פנטסיה'', מנומר בתיאורי-מין ''רכים'' או ממש פורנוגרפיים ומקושר חזק ל''מצב'' – לסכסוך עם הפלסטינים, ל''כיבוש'' ולשאר התוספות ברוח השאננות לציון.

כיוון ש''סופרי המחשב'' הם למעשה חקיינים ברמות שונות, השואבים את השראתם מספריהם של סופרים מוכרים ומצליחים – מתאים מיפרט-התוכן הזה גם לספרים שמהם הסיקו, מה אמור לכלול רומאן מצליח. ולכן, האסון שפקד את הספרות הישראלית בעשור שזה עתה נחתם מתבטא בכך, שגם הסופרים האמיתיים, שבעבר הקפידו על רמת יצירותיהם, נכנעו ל''רוח הזמן'' והתאימו את ספריהם המאוחרים לדרישות השוק, שהמיסחור כילה בו כל חלקה בריאה.

במצב דברים זה אין להלין על הקוראים, אם רבים מהם איבדו עניין בספר המקור, זנחו את הסופרים הוותיקים והפסיקו לצפות להצטרפותם של סופרים חדשים. אחרי שאבד להם האמון ב''תעשיית הספר העברי'', הם מעדיפים לקרוא את ספריהם המתורגמים של כותבים מהניכר על ספריהם של הסופרים מישראל. עובדה זו מתבטאת במספר העותקים המתורגמים שנוספים מדי שנה למדף הקריאה של הקורא העברי, העולה זה מכבר על מספר ספרי המקור החדשים המוצעים לקורא בארץ בפרק זמן כזה. כך ירד לטמיון מאמץ של שנים, מאמץ שהצליח, לשכנע את הקורא בארץ להעדיף את ספר המקור על הספרים המתורגמים.







http://www.faz.co.il/thread?rep=146102
איכות
(יום ראשון, 14/02/2010 שעה 14:49)

לק''י
המאמר לצערי רב מלל - נקודה אחת לא הבהרה בו - האם הספרות הישראלית היא ברמה שראוי לקראה?
לטעמי הספרות הישראלית אינה דבר שראוי לבזבז את הזמן עליו וממילא אין טעם להוציא עליה כסף
אליצור

http://www.faz.co.il/thread?rep=146107
המתנחלים ועוזריהם מנותקים מהמציאות הישראלית
עמיש (יום שני, 15/02/2010 שעה 8:38)
בתשובה לelizorrsegal@013.net.il

ומרחפים להם בעולמות משלהם.
חלק גדול מהספרות הישראלית הוא טוב וראוי ביותר לקריאה ועיון.
לא חייבים להוציא על כך כסף, אפשר בהחלט להשאיל ספרים בספריה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146111
המתנחלים ועוזריהם מנותקים מהמציאות הישראלית
אבנרש (יום שני, 15/02/2010 שעה 9:08)
בתשובה לעמיש

אליצור ציין גם את בזבוז הזמן.
שאילה בספריה אינה תורמת הרבה לכסם של המחברים.
וממילא, גם בספריה אני מעדיף ספרות קלאסית, שמוציאים לאור כי היא טובה, על פני ספרות בת יומיים, שמוציאים לאור כי הסופר צריך לאכול.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146112
על טעם ועל ריח
אבנרש (יום שני, 15/02/2010 שעה 9:19)
בתשובה לאבנרש

אתה יודע, על טעם ועל ריח וגו'.

את הדיונים בהתלבטויות ערכיות עכשויות אני מוצא בספרים מצלחים וישירים יותר משל א.ב.ג.ד.ה.ו. מנחם למינהו, ספרי מחקר והסטוריה מעניינים אותי הרבה יותר מרומנים עבשים של סופרים המבקשים לחקות את עגנון, וספרים מתורגמים עם עלילה רצינית שוים בעיניי יותר מספרות מקור מנופחת הכתובה גרמנית באותיות עבריות.

לא שאין ספרות מקור מצלחת, אבל חלקה של הספרות החדשה בה דל למדי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146114
באמת?
עמיש (יום שני, 15/02/2010 שעה 11:41)
בתשובה לאבנרש

סתם דברי שחץ מטופשים, אני לא מכיר שום סופר המנסה לחקות את עגנון, אנא האר את עיני למי אתה מתכוון.
וכך גם דבריך לגבי ''ספרות מקור הכתובה גרמנית באותיות עבריות'' שהם סתם אמירה נתעבת שאתה אינך יכול לבסס אותה בשום דוגמה של השואה בין ספרות גרמנית לספרות עברית.

אבל כמובן שכל אחד יקרא על פי טעמו, לי כבר אין סבלנות לקרא רומאנים, אני עושה את זה רק במקרים יוצאי דופן.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146118
הארת עיניים
אבנרש (יום שני, 15/02/2010 שעה 14:08)
בתשובה לעמיש

אינני רואה שום דבר נתעב בשפה הגרמנית. פשוט מבנה המשפטים בה דומה יותר לתקן בעתון הארץ מאשר לעברית תקנית. תכן המשפטים אינו קשור כלל לשפה.

כשסופר בן דורינו מתמקד באוירה במקום בעלילה, ועוטף את זה בשפה פסאודו-מליצית, מנופחת מאד, עם רמיזות מתוחכמות מדי למקורות, אני תופס זאת כנסיון לבצע חקוי זול של עגנון. זכותך לחלוק עלי, כמובן.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146121
שטויות מקושקשות
עמיש (יום שני, 15/02/2010 שעה 15:19)
בתשובה לאבנרש

אין שום דמיון בין הסגנון והשפה בעתון הארץ לבין השפה הגרמנית. זוהי רמיזה מכוערת ונתעבת שאין לה כל קשר לשפה העברית.
הסגנון של הארץ הוא עברית עילית ותקנית למהדרין ואם הוא דומה לסגנון של שפה זרה כלשהיא הרי שהוא דומה לעתים לסגנון האנגלית האמריקאית במדורי סגנון החיים והכלכלה.

קשה לי לעבור בשתיקה על שגיאת הכתיב המטופשת שלך במילה ''דורנו'' אך הפעם לא אגיד עליה כלום.

מה שכן אגיד הוא כי ניכר שאין לך כל מושג איך כותבים הסופרים בעת הזאת. הדבר האחרון שמעניין אותם זה להדמות לעגנון (שכבר כמעט אין איש הקורא אותו). הסגנון העגנוני הוא קשה, מסובך ורחוק כמרחק שמים וארץ מסגנון הכתיבה הנפוץ כיום.
הסופרים של היום משתדלים לכתוב רבי מכר שיש בהם עלילה מורכבת וכותבים בסגנון פשוט, שקוף, עכשוי וחף מכל מליצה ושעשוע לשוני.
ולסיכום, הוכחת הן רשעות ברמיזות הנתעבות שלך על עתון הארץ או על סופרים שאינך מסוגל להזכיר בשמם, הן בורות בכתיבה בעברית וגם חוסר התמצאות מוחלט בכל הקשור לסגנון, לצורה ולתוכן של סופרים עכשויים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146123
במסגרת לא להגיד כלום
אבנרש (יום שני, 15/02/2010 שעה 15:29)
בתשובה לעמיש

ממה נפשך:
או ''המטפשת שלך במלה'' (בד''ה ''קשה לי''), או ''להידמות'' (בד''ה ''מה שכן'') ו''עכשווי'' (בד''ה ''הסופרים''). האין זאת?

http://www.faz.co.il/thread?rep=146156
עמיש, אתה מנותק ⅝ ממה כתוב במאמר
איתן אדיר (יום שלישי, 16/02/2010 שעה 11:28)
בתשובה לעמיש

אתה ₲ לא מגיב לעניין
וזה מגניב.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146103
מה למדתי מהמאמר וכיצד הוא עבר את הפילטרים שלי .
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום ראשון, 14/02/2010 שעה 18:15)

במאמר הזה קראתי את ששמעתי כבר בטלוויזיה וברדיו על מצבם העגום של סופרי ישראל . גם הוזכרה כאן פעילותם של הוצאות הספרים ושל חנויות הענק לספרים .עוד הוזכרה עובדת ההעדפה של ספרות מתורגמת על זו המקורית בעיני הקורא הישראלי .
מה שהמאמר אינו מזכיר זה את עובדות היסוד . העולם הוא גדול ורחב וקוראי העברית בו הם מיליונים מועטים . גם יצרני הנעליים הישראליים , תופרי הבגדים ויצרני המכוניות , המזגנים , תנורי החימום ושמן הבישול סובלים מהגלובליזציה .זול יותר להפיק שמן , נעליים , חולצות , מזגנים במזרח הרחוק ולא רק שם . זול יותר לייצור דבר מה כשהשוק הרוכש מונה עשרות מיליונים ולא חמישה מיליון לדוגמא .
אך בזה לא מסתכם הענין . כמו בנושאים אחרים יש כאן אפקט שאני קורא לו אפקט הפירמידה . מתוך אוכלוסיה היודעת קרוא וכתוב בגודל נתון רק מעטים יהיו סופרים ומתוכם רק מעטים יהיו ''טובים'' ומתוך אלה קומץ בלבד יהיו ''יהלום שבכתר'' .
ישנם סופרים ששם הולך או הלך למרחקים . סופרים ששמם ידוע יותר מאחרים . הדיוטות יודעים מעט מאד אך גם הדיוטות-למחצה יודעים שמות של סופרים אחדים . וכעת נשאלת השאלה – כמה סופרים ישראליים מגיעים לאותה רמה ?
על הסופרים הישראליים חלים חוקי הקיום בשוק . האם מישהו מציע חוקים אחרים ?
אותם כללים חלים גם על תעשיית הסרטים הישראלית . הרבה בורקס ומעט קוויאר .
לא כולם אוהבים קוויאר . לחם אוכלים כולם .

והעיקר וזה מעליב מאד אך אמת – מי טוען שהסופרים הישראלים איכותיים ? האם אין בניהם חמורים כמו בקרב השופטים ?

http://www.faz.co.il/thread?rep=146106
הכותב מביא דוגמה מהסמרטוטון
עמיש (יום שני, 15/02/2010 שעה 8:36)

הקרוי ''ישראל היום'' ומתעלם מההשקעה העצומה של עתון הארץ הן במוסף תרבות וספרות נרחב ומעמיק, הן במוסף השבועי ''ספרים'' הסוקר את הספרים החשובים שהופיעו לאחרונה והן במוסף ''גלריה'' המוקדש בחלקו הגדול לסופרים ואמנים.
הכמות העצומה של ספרים היוצאים בישראל מדי יום ביומו מעידה על מקומה החשוב של הספרות בחיי אזרחי ישראל הקוראים עברית, ברור כי הספרות והשירה האיכותית היא מיעוט במספר הגדול של ספרים. הדבר דומה לנעשה בכל העולם בכל הדורות, הספרים הטובים נשארים והגרועים שוקעים ונעלמים.
לשבחו של הקורא העברי יש להוסיף כי קוראי הספרות והשירה הם ברובם חילוניים דוברי וקוראי עברית רהוטה כך שלא מדובר בכל אוכלוסיית ישראל.
כמו כן יש לזכור כי רק חלק מאלפי הספרים היוצאים לאור בכל שנה הם ספרי קריאה. רבים מאד הם ספרי מדע, ספרי קודש, ספרי היסטוריה ומחקר, אלבומים, ספרי ילדים, ספרי בישול וכו'.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146108
הכותב מביא דוגמה מהסמרטוטון
ע.צופיה (יום שני, 15/02/2010 שעה 8:38)
בתשובה לעמיש

הוא כנראה לא קורא את עיתון הארץ.
שמאלני מדי לטעמו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146109
כותב המתיימר להבין
עמיש (יום שני, 15/02/2010 שעה 8:52)
בתשובה לע.צופיה

בנושא בו הוא עוסק חייב לקרא ולהכיר את כל המקורות הרלוונטיים, בין אם הם לטעמו ובין אם לאו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146110
הוא מכיר את המציאות
דוד סיון (יום שני, 15/02/2010 שעה 9:00)
בתשובה לעמיש

אני מעריך בלא מעט ביטחון שמבקר ספרות ידען כמו מר אורן מכיר את הנעשה בשטחי התמחותו. אלא שזה לא מספיק כדי להסביר את החוסרים המופיעים במאמר כפי שציינתם.

אני חושב שהעמדה הפוליטית שלו, ''השאננות לציון'', משפיעה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146122
אני אגב מסכים עם טענה אחת של הכותב
עמיש (יום שני, 15/02/2010 שעה 15:22)

והיא שמאיר שלו הוא סופר מחורבן למדי.
לכל היותר הייתי אומר שהוא טכנאי כתיבה משוכלל, מבחינה זו הוא מזכיר את אמנון דנקנר אלא שבאספקט האישי הוא אדם טוב בהרבה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=146157
Ω אתה לפחות כותב הרבה יותר טוב ממנו
איתן אדיר (יום שלישי, 16/02/2010 שעה 11:33)
בתשובה לעמיש

↔ אני בהחלט יכול להעיד על כך !!!

http://www.faz.co.il/thread?rep=146206
ספרות עברית למאמר ולתגובות
יוסף אליעז (יום רביעי, 17/02/2010 שעה 13:33)
בתשובה לאיתן אדיר

ספרות עברית- למאמרו של יוסף אורן
************************************

רבותי, מה התנפלתם על המחבר ועל הספרות העברית?
אני סבור שיוסף אורן כתב יפה. הוא אינו חייב לכתוב דיסרטציה לדוקטורט. הוא התייחס לאשר נראה לו ראוי, וטוב שכך. יישר כוחו.

אני גא להמנות על 'עם הספר' ולקרוא, במעט הזמן הפנוי, את הספרות המעולה שנכתבת כאן.
נכון, יש גם הרבה זבל. לשם כך יש לקורא זכות בחירה. הלחינם נקרא עמנו גם ''עם הבחירה'' [כן, אני יודע שהתואר ניתן למטרה אחרת...].

כל שָׂדֶה הנותן יבול עדיף על שדה חַרֵב.
בכל שדה יש חלק מהיבול שהוא עידית, חלק הוא בינונית וחלק הוא זיבורית. לא כל היבול ראוי להשלח לחו''ל כסוג א', לא כל המותר ראוי לשווק בישראל. רק ביכורים הובאו למקדש, אך גם שאר היבול נאכל.

מעבר לכך : כל איש וטעמו. זה מחפש ספרות מקור, וזה ספר מבדר . זה מחפש רומן וחברו מעדיף ספר מתח. גם לספרי קריאה בנסיעה או בטיסה יש מקום. אליצור מחפש ספרות חכמה ודת ואבנרש מעדיף ספרי הסטוריה. האם בשל כך אין מקום לספרות אחרת?

נכון, לא כל משורר הוא ח.נ. ביאליק או נעמי שמר.
האם בגלל רמתו של שקספיר נחסמה הספרות האנגלית בפני אחרים?
הומרוס כתב את האיליאדה על אודיסאוס. כמה סופרים גדולים יש כיום ביוון? יותר מבישראל הקטנה?
לא אשאל על בנגלדש, אוגנדה, ונצואלה, עיראק או סוריה. כמה כותבים דגולים יש בשוודיה, שלא ידעה מלחמה כבר כארבע מאות שנה? וכמה בנורבגיה?

כאן הסופרים והמשוררים כותבים לציבור קוראים מצומצם מאד, הן בשל קטנות האוכלוסיה והן בשל מספר דוברי העברית בתבל. ובכל זאת צומחים פה סופרים טובים וספרים מצוינים.

ישראל, פרט לגודלה המצומצם, אינה ארץ רגילה. בכמה מדינות בעולם צריכים הן הכותבים והן הקוראים להתמודד עם בעיות פרנסה, בטחון, שנים של שירות צבאי סדיר ומילואים? בכמה מדינות אנו עדים מדי יום לפעולות חבלניות, לתאונות דרכים מיותרות ומדי סוף שבוע לדקירות ורצח בידי שיכורים וסתם פראי-אדם? ובכל זאת – שדותינו פוריים יותר מאשר כל מדינה בגודל ישראל או גדולה ממנה פי עשר.

נכון שמוסף הספרות של ''הארץ'' נכבד, אך הוא גם כבד ולא כל הציבור אוהב את ''העטיפה'' שסביב אותו מדור. מה רע בביקורת שב''ישראל היום''?

חז''ל אמרו: ''אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו''. האם כל ''הכסחנים'' שכסחו לעיל את סופרי ישראל כתבו מימיהם דבר של איכות? האם כך ראוי לקטול סופרים שכותבים ממש בְּחֶלְבָּם וּבְדָמָם?
נכון, לא כולם באותה רמה. אך בשמש יפרחו אלף פרחים, גם ורד ריחני וגם הרדוף נחלים רעיל.

ההוצאה לאור בישראל בעייתית מאד. פרט לש.י. עגנון המנוח הנה סופר עברי אינו יכול לחיות כאן על עטו. חבל. כמעט כל הסופרים והמשוררים מצאו ומוצאים פרנסתם במישור אחר: טשרניחובסקי היה רופא, ביאליק היה (גם) מו''ל ועורך, מאיר שלו כותב גם בעתון, עמוס עוז וחיים באר עבדו כעורכים ועתה מכהנים כפרופסורים להוראת ספרות. לוואי וגם בחורי הישיבות היו לומדים אחרי שעות העבודה...
האם יוחנן הסנדלר ויצחק הבורסקאי, וחבריהם רבי יצחק נפחא ורבי יהושע הפחמי לא עבדו בטרם תרמו כה רבות לתרבות העברית? תורה נקנית ביסורים וספר נכתב בדם הלב.

המוציאים לאור מקפחים את הסופרים כדברי יורם קניוק? אני חושב שאכן כך. ובכל זאת- עדיף שיוציאו לאור תוך קיפוח משלא יוציאו לאור כלל !!

כמה מו''לים עובדים לשם שמיים? האם הם אינם רשאים להתפרנס?

פעם כותבים שלא יכלו להתאפק כתבו ''למגירה''. היום, ב''ה, אפשר לכתוב ב''בלוגים'', ולהתנחם בכך שלפחות ''הכסחנים'' יעברו ברפרוף על היצירות... בבנין ציון ו''ארץ הצבי'' ננוחם.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.