  
  
  
|
  מערכת אל-קודס וזכות השיבה | |||||
| אבנר בן בסט (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 23:56) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  אבנר, זה ''סימפליסטי'' |
|||
|
|||
השמאל שלנו, לא מסוגל להתמודד עם היגיון פשוט. זה חסר תיחכום, או ''סימפליסטי'' כפי שמקובל היום להתייחס לכל מי שלא מוכן להשלים עם הגישה של ''ערפאת האחד ואין שני לו''. תשכח מלראות איזו שהיא התייחסות עיניינית לטענות העובדתיות שהעלית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אני מקווה שבכל זאת יהיו דוברי שמאל שיתייחסו |
|||
|
|||
לנושא ברצינות ובכובד ראש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשרי המאמין! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| בן בסט - הניתוח ההסטורי נכון , המסקנות רק בחלקן |
|||
|
|||
אתמקד באי ההסכמה בלבד. דוקא בגלל שאני מקבל את התפיסה של תורת השלבים, ועקב העובדה שגם באם יחתם הסכם שלום / הפסקת אש /אי לוחמה... המאבק ימשך, אני בעד ההפוגה וההסכמים, בתנאי מסוים שאציין אותו בהמשך. ראה את ההסטוריה של המאבק שלנו ב100 השנים האחרונות. כדאי מאד לקרוא סיפורים פרטיים של אנשים מתקופת העליה הראשונה ואילך. גם הסיפור של ביקור מונטיפיורי בירושלים במאה ה 19 -פשוט מאלף ללמוד כמה הם סבלו ומה עברנו במהלך ה100 שנה. המאבק הינו מתמשך, בהפוגות, שבמהלכן אנו תמיד ניצלנו טוב יותר: התחזקנו כלכלית, מדינית, בנינו תשתיות, בנינו עם (והיו תקופות שרבים האמינו שנאכל זה את זה, ושרדנו והתאחדנו. לא טעות: אנו הרבה יותר מאוחדים כיום מאשר מתקופת מלחמת השחרור). הפוגה - שתיקרא הסכם... בחסות העולם ובהסכמת מדינות ערב, מקפיץ אותנו כמה מדרגות למעלה ואת הפלשתינאים משאיר היכן שהם היום. אסביר את עצמי: מעולם לא הכירו בנו כה הרבה מדינות כפי שהיום. פעם, היה גוש הבלתי מזדהות והגוש הקומוניסטי שאוטומטית לא הכירו בנו (בנוסף למדינות האיסלאם). כיום, כל המעצמות, הגוש הקומוניסטי לשעבר וחלק ממדינות האיסלאם מכירות בנו. הסכם בינלאומי , מההיבט הפוליטי / מדיני נותן לנו לגיטימציה מלאה ובו זמנית מונע (ברמה הפוליטית ) את הלגיטימציה של הפלשתינאים ושל העולם הערבי /מוסלמי מהמשך הסכסוך ושלילת זכותם של היהודים למדינה יהודית במרחב המוסלמי. הסכם כזה יפסיק את האמברגו הכלכלי של האירופאים, שהפיוז שלהם קופץ בכל עת שיש סכסוך יהודי ערבי (אינו קופץ כאשר מוסלמים שורפים כנסיות והורגים נוצרים / בודהיסטים בסודן, אינדונזיה , הודו, פיליפינים ובמקומות אחרים). אנו נמצאים כיום בשפל כלכלי, ולמעשה אנו ממצים את שארית עוצמתנו, ויש צורך בבנית תשתיות חדשות בכמה תחומים (טכנולוגיים, חינוך והשכלה, מים, מבנה השלטון, בחינה מחדש של תפקידי הממשלה וחובותיה ביחס לאזרחים ולהיפך, מי הוא יהודי וחוק השבות, דת ומדינה, חקלאות ועוד). לצורך זאת, חובה עלינו להגיע להפוגה ממושכת. היות ששנינו יודעים שבמדינת ישראל בין הים לירדן, לא יכולות לחיות שתי הישויות בשלום (בכל העולם המוסלמי אין תקדים לכך שהאיסלאם איפשר לדת אחרת ולתרבות המערבית לחיות בדו-קיום סובלני לצד האיסלאם), הרי העימות הבא יתרחש ומתרחש מידי יום. אבל - וכאן האבל הגדול, ניתן לתרגם את כלי המאבק מכלי מלחמה, הרג ופציעה, למאבק בכלים אחרים ואיני רוצה להרחיב את הדיבר בנושא. לכן, לדעתי, תנאי הכרחי ושהוא קזוס בלי, עילה למלחמה ולאי ביצוע הסכם בתחום,הינו הפרדת יש''ע מירדן. שליטה שלנו על הגבולות וניתוק הפלשתינאים מארץ ישראל בגדר הפרדה, אשר יפגע בהם קשות מההיבט הכלכלי, ימנע הגירה בלתי חוקית, ניתן יהיה לגרש מהגרים פלשתינאים, יכביד על הקשר בינם לבין אחיהם בארץ. יבצר אותנו כלכלית כי יפחתו עד מאד מעשי הטרור , דבר אשר יחזיר את התיירות והעסקים למדינתנו. לתגובתך אודה! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היה לי נוח לטעון שאתה מתפרץ לדלת פתוחה |
|||
|
|||
שכן ניסיתי לצייר את המצב כפי שאני רואה אותו, ורק בסיומם של דברי נתתי קווים כלליים לפתרון הנדרש, לדעתי. לא התייחסתי ליכולתה של ישראל להמשיך להתמודד בעצימות נמוכה עם הטרור הפלסטיני, מתוך הנחה מובלעת שישראל מסוגלת גם מסוגלת לכך. ישראל התמודדה ומתמודדת עם סוג לחימה זה עוד בטרם נולדה (פרדוקס אבל מציאות). מתוך מה שאמרתי נגזרים הרבה משמעויות בתחומים המדיני, ביטחוני, כלכלי, חברתי, משפטי ....... , ואף שלצערי ישראל לא ערוכה אופטימלית להמשך המאבק, היא ערוכה כדרכה על טלאי ועוד טלאי, אבל איכשהו המשימה מבוצעת. הנחה זו לא משלימה עם המצב השלטוני/כלכלי/מדיני הלא תקין של ישראל, אבל לוקחת בחשבון שאפשר לנצח גם כך. זה נכון שישראל צריכה להיערך להמשך המאבק, בהפוגות. שהרי כך זה כבר כמאה שנים. זה נכון שישראל תשקיע יותר בחינוך, תשתיות, טכנולוגיה, מים. זה נכון כעת, כפי שזה היה אתמול וכפי שזה יהיה מחר. אך לכך צריכה להיות הבנה ציבורית רחבה שכך צריך לנהוג, ודבר זה חייב לבוא לידי ביטוי בקלפי ביום בחירה. אין זה קשור ישירות לנושא הישראלי-פלסטיני שעליו דיברתי. לגבי ''האמברגו האירופאי'' - למיטב ידיעתי אין כל אמברגו, ואישים אירופאים אף טרחו להדגיש את הדבר בסוף 2001 תחילת 2002. אין זה אומר שאין אמברגו פרטי-עיסקי של אנשי עסקים המחוברים לגורמים מזה''תיים שטורחים לצאת בהצהרות בעניין. ראה לדוגמה, האמברגו הבריטי על מוצרי עזה ויו''ש. לדעתי זו הצהרה פוליטית בלבד ליציאת ידי חובה, ושאינה יכולה להיות מיושמת בפועל. מאמצי האירופאיות להיכנס לתיווך בסכסוך, יטרפדו כל נסיון נוסף. אלא אם כן יהיה משבר חריף כאן וישראל תואשם בו. לגבי פיסקתך האחרונה לא הבנתי את כוונותיך. - מה זאת אומרת: ''...... תנאי הכרחי ושהוא קזוס בלי, עילה למחלמה ולביצוע הסכם בתחום, הינו הפרדת יש''ע מירדן .... ''? * האין יש''ע מופרדת דה-פקטו מירדן מאז 67' ודה-יורה מאז 1988, עת חוסיין ויתר על כל תביעותיו לגבי יש''ע, להוציא את הר הבית ועוד מספר מקומות קדושים לאסלאם? - ''.... השליטה שלנו על הגבולות וניתוק הפלסתינאים מארץ ישראל בגדר הפרדה ... ''? * על איזה קו גבול אתה מדבר? מה זאת אומרת ניתוק הפלסטינים מארץ ישראל? ומדוע אתה קורא לערביי ישראל=ערביי ישראל ולא נניח, פלסטינים אזרחי ישראל (כפי שהם מעדיפים?)? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לבן בסט, הסבר. |
|||
|
|||
1. יש אמברגו בפועל. אני עובד בתע''א וכן בהרבה חברות הי-טק וגורמים המוכרים מוצרי חקלאות חשים בכך היטב. אולי לא אמברגו רשמי, אבל נותנים לנו להבין! 2. בנושא ההפרדה מירדן, אני מצפה שהפרדה זו תימשך גם כאשר תקום המדינה הפלשתינאית אשר קום תקום. הויכוח בין ארצות הברית למדינות אירופה הוא טכני ולא לגבי מהות או עצם הקמתה של המדינה הפלשתינאית. 3. לגבי ערביי ישראל, כאן יש פרדוכס לא קטן. המוסלמים , בראשות חברי הכנסת המכובדים שלהם, מנסים לגבש חזית אחידה של מגוון העדות והמיעוטים הערבים, מוסלמים, בדואים, דרוזים, צרקסים והנוצרים. דבר זה נעשה בתיאום עם יאסר עראפת המגדיר עצמו כנציג של העולם המוסלמי והנוצרי בארץ ישראל, ולכן הוא מגן המקומות הקדושים. 4. רוב רובם של המוסלמים הערבים בארץ רואים עצמם כפלשתינאים, אבל יש כ 200 אלף מהמיעוט הערבי ואולי הרבה יותר שרואים עצמם ישראלים: דרוזים, עלאוים, מוסלמים, נוצרים . הם קשרו גורלם עם מדינת ישראל. יש לקחת זאת בחשבון ולא להקל על טיבי דראושה ושאר הפלשתינאים אויבי מדינת היהודים באופן מוצהר. הם, על פי גישתם, קשרו גורלם במדינה הפלשתינאית, באופן טבעי והגיוני, אך בו בזמן מתנגדים לקיומה של מדינת היהודים אשר צריכה לההפך למדינת תושביה ואזי חלה עליהם חוק השיבה כמו לנו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לי כמה הערות |
|||
|
|||
1. האמברגו שאתה מדבר עליו הוא אמברגו ארוך שנים (מאז 1967) על אמצעי נשק או מערכות תומכות נשק. האמברגו הוא רישמי, מובן וסביר בעיניים אירופאיות ובמידה והם שומרים על הנורמות האלה מול מדינות ערב. דבר, שנדמה לי, שהם לא מקפידים עליו כל כך. יחד עם זאת אנחנו מוכרים לאירופאים מערכות נשק וציוד תומך נשק, והשיקולים האירופאים בנושא הם בעיקר שיקולים צבאיים-כלכליים ורק לאחר מכן מדיניים. מערכות נשק מגיעות אלינו דרך ארה''ב, כמו ציוד המחשוב הבריטי שמותקן על מטוסי ה-f-16 שארה''ב אמורה להתחיל לספק משנה הבאה. אני דיברתי על אמברגו כלכלי-אזרחי, כפי שבריטניה הכריזה על אחד כזה לאחרונה (על מוצרים המיוצרים ביש''ע/עזה). נראה שגם הבריטים הצהירו הצהרה זו מנוחות פוליטית פנימית, והם כבר משלימים עם הדרך בה היצרנים ביש''ע הולכים לעקוף את המכשול. אמברגו אירופאי מקיף כללי יכול להיות, לדעתי, רק בזמן משבר מדיני עמוק ומעיק שבו ישראל תואשם ע''י האירופאיות, או שהאירופאיות יראו באמברגו אמצעי לחץ על ישראל לקבל עמדות ותנאים פוליטיים. וכל זאת רק אם המהלך ישרת את האינטרסים של האירופאיות. ישראל צריכה להיערך לאפשרות קיצונית כזו בדרכים של: * בדיקת המשמעויות הכלכליות והתעשייתיות של אמברגו כזה, * שווקים חלופיים, דרכים טכניות לעקיפת האמברגו, * אמצעי לחץ ישראלים מול האירופאיות, * שיפור ההסברה הפורמלית באירופה (ולא רק לזמן משבר, אלא הסברה שוטפת), * התארגנות קבוצות לחץ תומכות ישראל, יהודיות ולא יהודיות,שיפעלו בשיגרה ובמשבר. 2. עדיין לא הבנתי למה אתה מתעקש וכותב ''הפרדה מירדן''. ההפרדה כבר בוצעה מזמן, דה-פקטו ב- 1967 ודה-יורה ב- 1988. 4-3. ערביי ישראל הם אזרחי המדינה לכל דבר. נדמה לי שמרביתם מעדיפים להישאר בסטטוס הזה. המיעוט, לדעתי, דוגל במדינה אחת 'דמוקרטית' לשני עמים, בה הרוב יקבע את אופי המדינה. כמו למשל הצעתו של ח''כ עזמי בשארה.עם אלה יש לנו בעיה רצינית. ומיעוט קטן עוד יותר ירצה להיות 'אזרח פלסטין'. לאלה אנחנו צריכים לאפשר להיות אזרחי פלסטין, לדעתי, תוך שלילת אזרחותם הישראלית. הם יחיו בבתיהם כאן, יהיו תושבי חוץ, יצביעו לרשות המקומית, אבל יבחרו לפרלמנט ברמאללה/עזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם אתה מסכים, במסגרת החלפת שטחים, אם יתקיים |
|||
|
|||
שנוותר על שני הגושים הפלשתינאים-ישראלים: ואדי-ערה מזרח והמשולש הקטן? כאשר אני מדבר על הפרדת יש''ע מירדן, כוונתי שבמסגרת הסכם כזה או אחר ניסוג לגבולות 1967+ , אזי הבקעה חייבת להשאר בשליטתנו. (בynet של היום ישנה הצעה אשר גבשה International Crises Group הצעת שלום כוללת (כולל עם סוריה), המבוססת על תוכנית ביילין-מאזן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חילופי שטחים הוא רעיון בידיוני לחלוטין. |
|||
|
|||
רעיון זה צמח ממחוזות השמאל הרדיקלי הסהרוריים ביותר, וקנה שביתה במרכז השיח הציבורי שלנו. כאשר הציעה השרה שולמית אלוני בשנת 1994, להעניק שטחים בנגב לערבים, כפיצוי על הפקעת הקרקעות בירושלים - היא נחשבה עוד לחריגה צבעונית בנוף הפוליטיקה הישראלית. בעבר הלא-רחוק, נהגו אנשי השמאל (הציוני) לגנות את הליכוד ולווייניו כ''מפלגת הדר'', מעין מכונת-הצהרות חגיגיות, ללא שום אחיזה במציאות. ''אנחנו'', כך אהבו להתפאר אנשי מפלגת העבודה, ''אנשי הציונות המגשימה, אנשי חזון ומעש, פרגמטיים למהדרין''. כיום - התהפכו היוצרות. בחינה ''פרגמטית'' של רעיון חילופי השטחים, מובילה אותי למסקנה, שאין לרעיון הזה שום יסוד, ולו גם במחוזות הרחוקים ביותר של הדימיון האנושי... שטחי הקו הירוק הם בריבונותנו מקדמת-דנא (1949), ואין שום סיבה ''פרגמטית'' שבעולם, לפתוח תיבת פנדורה זו מחדש. שטחי ההתנחלויות מאוכלסים ביהודים, ואלו, כידוע, אינם ''בני עם זר'', שסיפוחם למדינת ישראל ייצור ''בעיה דמוגרפית'', מה גם שנוכחות צה''ל בהם איננה בבחינת ''דיכוי אוכלוסיה עויינת'', או צרה דומה. אותו הדבר לגבי שטחים ריקים: מה הבעיה בשליטה וב''כיבוש'' של שטחים ריקים? מרד ההרים והגבעות? הגדרה עצמית לעצים ואבנים? ממתי יש לפלשתינאים מה להציע לנו, תמורת שטחים מתוך הקו הירוק? את הסכמתם האדיבה לריבונותנו על בקעת הירדן או על אריאל? לא תודה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה אני חושב שיש לך אי הבנה בסיסית בנושא |
|||
|
|||
אומנם הכותרת היא ''חילופי שטחים'', אבל בפועל הכוונה היא למתן שטחים. כמעט בכל עיסקאות החליפין שישראל עשתה עד היום, מה שמכונה בלטינית Quid pro quo, ישראל תמיד מיהרה לתת את ה Quid ובסופו של דבר וויתרה, מרצון או מאונס, על ה Quo. כל ממשלות ישראל אחרי מילחמת ששת הימים, הצהירו ש''לא תהיה חזרה לגבולות 1967''. רק שכחו להבהיר מאיזה צד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראה גם קישור בנפרד |
|||
|
|||
לינק קישורים: לינק: תגובה 5576 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשליות, מר גרפיט. |
|||
|
|||
''הסכם בינלאומי , מההיבט הפוליטי / מדיני נותן לנו לגיטימציה מלאה ובו זמנית מונע (ברמה הפוליטית) את הלגיטימציה של הפלשתינאים ושל העולם הערבי /מוסלמי מהמשך הסכסוך ושלילת זכותם של היהודים למדינה יהודית במרחב המוסלמי.'' מעולם לא היווה הסכם בינלאומי מחסום בפני המוסלמים ו/או הערבים מלבצע פשעים, פלישות, ומעשי אלימות, איומים, חרמות ועויינות לרוב. ראה ערך חיסול לבנון בידי סוריה. מעולם לא היוותה התנהגות ''טובה'' של ישראל, או התבססותה של ישראל על צדק/משפט בינלאומי/הסכמים חתומים - כל עזרה במתן לגיטימציה או בפיחות כלשהו בעוצמת הגינויים כלפי ישראל. כמו כן, מעולם לא ראו עצמם המוסלמים מופרעים או מעוכבים מאיומי השמדה או גידופי אי-לגיטימציה כלפי זכות היהודים לחיות בארץ או כל כדור הארץ. הם לא הופרעו לא על-ידי הסכמים, לא אמנות, ולא ''לגיטימציה'' מכל סוג ומין. התשוקה להיות מקובלים, אהובים ו''לגיטימיים'' ברחבי העולם, מעבירה לעתים את העם המוכה והחבול שלנו על דעתו, וגורמת לו להיות מוכן לפשוט את מכנסיו - ובלבד שיגידו עליו שהוא בסדר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האויב מסתמך על מחנה קטן וצעקני שבתוכנו. |
|||
|
|||
כאשר קיימים ישראלים שמאשימים את ישראל במצב שנוצר, הם חוסמים את הערבים לעשיית ''חשבון נפש''. הרי, איך אפשר לדרוש מהערבים ''חשבון נפש'' במקרה זה, אם קיימים יהודים רבים שלפעולת פשע נגד אנושות כזה או אחר שהופנה נגדם מגיבים בחיפוש אחרי ''אי-צדק'' שישראל, לפי דעתם, עשתה לערבים. ______________________________ כדי לשרוד, מנהיגי הערבים (יאסר ערפאת בתוכם) חייבים להציג הישגים בפני עמם. ההישגים בעיניהם אלה הוויתורים שהם הצליחו להשיג מהמנהיגים בישראל. אם המנהיגים ישראלים מוותרים מהר מידי, ולפעמים עוד לפני שערפאת דרש, לערפאת לא נשאר מרחב תמרון בדרישותיו ואז הוא דורש ויתורים שגם ה''שמאל'' לא יכול להיענות. כן, במדיניותם מנהיגים בישראל הופכים את מנהיגי ערב לבלתי ניתנים לדיאלוג או, במלים אחרות, גורמים לצד השני להקשיח את עמדתו עד לבלתי אפשרית. ______________________________ משום שבתקופה הראשונה של מלחמת ''אינטיפדה'' האחרונה, הערבים נוכחו לדעת שאין אין יכולים להצליח בעימות מול צה''ל, ולאור העובדה שהערבים לא רואים פסול ברצח חפים מפשע כאמצעי לחץ, הם עברו לביצוע פעולות טבח באוכלוסייה אזרחית בישראל ככלי במלחמתם נגדינו. ______________________________ ברמה הסברתית בישראל ובזירה בינלאומית מנהיגי האויב יכולים להסתמך גם על כך, שקיים מחנה קטן ושולי, אבל מאוד פעיל וצעקני (''גוש שלום'', ''יש גבול'' ועוד) שיצדיק ישירות או בעקיפין את הרצחנות הערבית. בנקודה אחרונה מנהיגי האויב עוד לא טעו. נתן גפן קישורים: מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תגובה לאבנר בן בסט |
|||
|
|||
לאבנר בן בסט מאמר יוצא מהכלל. השאלה איך הופכים ניתוח זה שהוא נחלת המיעוט שהיה נגד ''אוסלו'' מראשית ההסכם, וכיום נחלתו של רובד הולך ומתרחב בציבור בארץ, לדרך חשיבה ומעשה של הרוב שבמרכז המפה הפוליטית. רוב זה שבמרכז הספקטרום הפוליטי, אף שהתאושש מחלומות ה''שלום'' של אוסלו ויקיריו ואף בונים לו גדר לשם ההרגעה הזמנית, עדיין עונה במישאלים שהוא בעד מדינה פלשתינאית ממערב לירדן. זאת הבעיה שלנו, הבעיה הכי בוערת לדעתי: האנשים רואים, שומעים אך לא מסיקים מסקנות! יש כיום רק פיתרון אחד והוא פתרון ההגדרה הלאומית הפלשתינאית ממיזרח לירדן, שם יושב עם ש 70 אחוז ממנו הוא פלשתינאי. בעית התושבות של ערביי השטחים תיפתר במו''מ מאוחר יותר, אך השאיפות הלאומיות - רק ממיזרח לירדן. אם להיות גלוי וכנה, אני מתפלא על הפלשתינאים שלא מתחילים את מאבקם ממיזרח לירדן. תנסה לשלוח את החומר ל''הארץ''... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאבנר ולרפי אשכנזי: מחיר ההכרעה |
|||
|
|||
ישראל מסוגלת היום להשיג הכרעה צבאית את הפלסטינים במלחמת הטרור, אבל המחיר יהיה גבוה מדי בתחומים אלה: העדר קונצנזוס פנימי, התנגדות בינלאומית, הרוגים רבים בשני המחנות, מחיר כלכלי אדיר. מי שמבקש להכריע את הטרור צריך להשיג זאת במחיר נמוך ככל האפשר. מערכת הביטחון שלנו היום איננה מסוגלת לעשות זאת. מכאן שהמשימה הלאומית המיידית היא לחולל רפורמה במערכת הביטחון ולהתאימה ליעד הלאומי העליון: הכרעת הטרור הפלסטיני במחיר נמוך בכל התחומים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מילשטיין - אנא תן פרידגמה של צה''ל לתפיסתך זו! |
|||
|
|||
לעניות דעתי, צה''ל גם היום יכול בשעות למחוק , ללא הרוג אחד את הפלשתינאים כישות, כמדינה, אבל ניצחון זה לא יביא לנו את השקט, כי תגובת העולם תהיה קשה מנשוא. נוסף לכך, כפי שכתבתי בעבר, מה תעשה באם הפלשתינאים יודיעו על כניעה מוחלטת ועל נכונות למסור את כל כלי הנשק כולל סכיני מטבח וסכיני גילוח וכן יודיעו שהם מוכנים להתגייר? אנא - תן תגובה רצינית! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תשובה רצינית למר גרפיט |
|||
|
|||
אינני יודע על מה מסתמכת החרדה שלך בדבר ''תגובה קשה מנשוא'' לאור חיסול היישות המדינית הפלשתינאית? בהתחשב בכך שהדבר ייעשה תוך מס' שעות, כפי שאתה עצמך אמרת, ובהתחשב בכך שרוב העולם (כולל העולם הערבי) רואה ב''יישות הפלשתינאית'' מטרד חמור - רוב הגינויים יהיו מן השפה ולחוץ, ועם מעט העיצומים האמיתיים שיינקטו נגדנו (שודאי יהיו זמניים עד הירגעות העצבים) - נוכל גם נוכל להסתדר. האם אתה זוכר? לפני כשנתיים התראיין איזה דתי אחד, בעל חזות ''משיחית'', עם עיניים ''נוצצות ומטורפות'', ואמר בקולו המפחיד כי יום יבוא וצה''ל ייאלץ להשתלט על כל יש''ע. הוא אף הודה כי דבריו נשמעים ''קיצוניים בשלב זה''. שמו חנן פורת. באותה התקופה, נהוג היה לצאת בתחזיות אפוקליפטיות מחרידות על מלחמת גוג ומגוג אם חלילה ''נכבוש'' ערים ערביות ביש''ע. לאן נעלמו הדחלילים, ומדוע הם שבים לצוץ חדשות לבקרים? בנוגע לתסריט האופטימי שהתווית: לי אין איתו בעיה. אני אקבל בשמחה את הכניעה; אדחה בנימוס את בקשת הגיור, ואמשיך לממש את זכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי להתנחל בכל רחבי מולדתו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פרלמן היקר, בוא נפרוט את תפיסתך לפרוטות! |
|||
|
|||
נמשיך במשחק של נדמה לי,בנוסח '' משחק מלחמה''. 3.5 מליון הפלשתינאים נכנעו. סרבת לקבל את הצעתם לגיור, משמעות הדבר שהם חיים כאן ללא זכויות בסיסיות? האם תאפשר להם ילודה חופשית? אני מניח שכן. האם תאפשר להם להביא לארץ ישראל השלמה את בני משפחתם במסגרת איחוד משפחות? זכור שמדובר בכמה מליונים המצויים בתפוצות + כ 1 מליון בארץ! לאלה שלא יהיה כסף לתשלום עבור מים, חשמל, מזון, רפואה, האם תדאג לספק להם שירותים בסיסיים אלה בחינם? או שתמית אותם? או תגרש אותם? בבית סוהר הם מקבלים שירותים אלה בחינם. לכן, יתכן שרבים מהם יעדיפו לבצע מעשי פשע ולשבת בבית הסוהר רק על מנת לקבל אוכל ובריאות וכן כמובן השכלה. מי יממן את שהותם בבתי הסוהר? אני ? אתה? או ארצות הברית של אמריקה? האמן לי, אילו הן רק השאלות הפשוטות ביותר ובקלילות רבה אני מוכן לקפוץ איתך מעל המשוכה הבאה ולבדוק האם גם אתה יכול לקפוץ אותה! תגובתך בבקשה! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ממד הזמן מעלה את המחיר |
|||
|
|||
ככל שנקדים לחסל את ממלכת אש''ף - כן ייטב. עם הזמן, אנחנו משלמים גם בהרוגים, גם בביקורת בינלאומית, גם בכלכלה מדשדשת, וגם בהתפוררות ההסכמה הלאומית. והטרור? הטרור ממשיך. כך מוצאים אנו את עצמנו גם אוכלים דג מסריח; גם מקבלים מכות, וגם מגורשים מן העיר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פרלמן, חדל שמוש בסיסמאות: הבעיה איננה אש''פ בלבד, |
|||
|
|||
מדובר בחמאס, בג'יהד, במאות אלפי יושבי מחנות הפליטים שמקרבם יוצאים המתאבדים ושאר הטרוריסטים. אנו מכים בהם מזה 100 שנה, זכינו לנצחונות ולהפסדים. זכינו למדינה עצמאית, אך לא למנוחה. יש להם עשרות רבות אלפי נפגעים בגוף, בנפש וברכוש והם מוכנים, כמו נחיל ארבה , או נחיל טרמיטים, ללא חשבון להמשיך להסתער. לכן המצב נכון להיום - עומדות בפנינו שתי אלטרנטיבות עקריות: השמדה טוטלית של כל העם הפלשתיני (דבר שכנראה גם אתה מבין שלא ניתן), או לחפש מוצא מדיני( עם קוים אדומים משלנו כמו למשל: אי החזרת פליטים, גבולות ביטחון, בינאום המקומות הקדושים, מניעת הכנסת צבא זר בין הגבול המזרחי שלנו ועד הירדן).הקמת מדינה פלשתינאית - אופציה זו עדין לא ניסינו. מדינה תאפשר להם חיים עצמאים עם כבוד עצמי. כאשר יהיה להם מה לאבד , סביר שיפחת הרצון שלהם לפגוע בנו. להכנס בהם שוב, זו לא תהיה בעיה טכנית, אלא רק החלטה מדינית, ואז העולם יראה זאת אחרת. כדאי לתת לזה הזדמנות! יש בכך הרבה מאד יתרונות ורווחים למדינה היהודית! (אם תרצה אשמח לפרט לך!) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''כאשר יהיה להם מה לאבד'' |
|||
|
|||
באמת לא ניסינו הקמת מדינה פלשתינאית. את הכל ניסינו - רק לא את זה. ומדוע שלא ננסה? לקחנו את כל הכדורים האפשריים, שתינו את כל כוסות הרעל תוצרת בית ותוצרת חוץ, אך למרבה הצער עודנו חיים. מדינה פלשתינאית - איך לא חשבתי על זה? כאשר פרצו לחלל האוויר הסכמי אוסלו, היסו את המבקרים מימין כל אותם כוהני השלום בנוסח: ''מה אתם מפחדים? תהיה להם אוטונומיה, משטרה, מועצה מחוקקת, הכרה בינלאומית, סיוע ופרוייקטים, נסיגה ישראלית נרחבת... יהיה להם מה להפסיד... אם חלילה יתפרעו, ''צה''ל החזק'' ירמוס אותם תוך יומיים וחצי''. שמעתי את סיפורי אלף לילה ולילה הללו, מר גרפיט, ומה שאני מקבל הוא סיפורי אלף הרג והרג. כמדומני, שלא נדרש אלא היגיון בסיסי, על-מנת להבין שמן המרורים ששבענו מ''אוטונומיה'' ו''משטרה'' פלשתינאית, נקבל שבעתיים ממדינה עצמאית וצבא. מה גם שהעולם לא יעמוד לצידנו, מר גרפיט: העולם, אם רק נעז להפר את ריבונותה של ''מדינה עצמאית החברה באו''ם'' ר''ל, נואשם במה שמכנה הרכבי ז''ל בשם ''פוליסייד'' = השמדת מדינה. אילו הבעיה הבסיסית היתה תביעתו של העם הפלשתינאי לעצמאות בשטחי ''מולדתו'', דהיינו יו''ש ועזה, באמת שהייתי מוכן להודות שיש היגיון בעמדה הגורסת הקמת מדינה עצמאית בחבלים אלו, אם כי הייתי מתנגד לכך נחרצות מנימוקים אידיאולוגיים. אלא שלא זאת הבעיה. הבעיה היא חוסר רצונם של רבע מיליארד ערבים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון. כל הבעיות הקשורות בסכסוך, נובעות מנוקדה ארכימדית זו, והן כולן תיפתרנ בבת אחת, ברגע שנקודה זו תיעלם. מה כוונתי? ראה, למשל, את בעיית הפליטים: כל עוד מעוניינים הערבים להשמיד את מדינת ישראל, הם משמרים את הפליטים כנשק יום הדין, למהלומה דמוגרפית על המדינה. ברגע שיכירו, באמת ובתמים, שהשמדת ישראל אפשרית בערך כמו השמדת שביל החלב - או-אז הם יקפלו את כל הדגלים ואת כל הסיסמאות שנועדו להשמיד את מה שכבר ממילא לא ניתן להשמיד. בנוגע למשחק המלחמה שדיברת עליו, אם ייכנעו שלושת מיליוני הפלשתינאים, אשמח לדון עם ירדן, מצרים, סוריה ועיראק על העברתם המסודרת למדינות אלה, במימון בינלאומי ובסיוע ישראל. בינתיים, יחיו ערביי יש''ע מצויין, תחת שלטוננו, כאשר הם יהיו תושבי קבע ממערב לירדן, ואת אזרחותם יממשו באמצעות הפרלמנט ממזרח לירדן. איחוד משפחות לא חייב להתקיים דווקא בצד שלנו. ניתן בהחלט להתאחד גם ממזרח לירדן. ההיגיון הזה חייב להפסיק לפעול בצד אחד בלבד. כל עוד לא מתממש הטרנספר בהסכמה, יש לבצע טרנספר מרצון, שהוא זהה לעידוד הגירה. ניתן לעודד הגירה במגוון דרכים, לא רק באמצעות שיחוד חמולות שלמות בסכומי עתק, ואם המדיניות תהיה נחושה, חכמה, מערכתית-כוללת ובעיקר עקבית - ניתן יהיה להוריד את העקומה הדמוגרפית בהדרגה במהלך השנים (התהליך עשוי להיפסק, תמיד, ברגע שיושג הסכם טרנספר). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניתוח יפה, אך ישנה בעיה עם אחת מהנחות היסוד. |
|||
|
|||
אני מקבל את קביעתך כי ערפאת ואש''ף מעוניינים בהשמדת ישראל - אך באותה מידה אני שולל את קביעתך כי מטרתם היא הקמת מדינה עצמאית כלשהי. לפי הנחת יסוד זו, מר בן בסט, עלולים קוראיך להגיע למסקנה, שאש''ף הינו אירגון ל''שיחרור לאומי'', השואף ל''הגדרה עצמית''. והרי מה נעלה וצודק מכך? (אולי) יסכימו איתך שהאמצעי להגשמת הערך הנעלה והמוסרי של ההגדרה העצמית - השמדת ישראל - הוא פסול, אך מצד שני עלולים גם לטעון בפניך שהמטרה מקדשת את האמצעים - כולל אמצעי זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בהחלט צודק בהנחותיך |
|||
|
|||
אש''פ הוקם במקורו בידי מדינות העימות מול ישראל ככלי להמשך המלחמה בעצימות נמוכה נגד ישראל. בשנות ה- 60 ובודאי שבשנות ה- 50 כלל לא דובר על הקמת מדינה ערבית נוספת על חורבותיה של מדינת ישראל. יחד עם זאת בשלושים השנים האחרונות נוצר מומנטום, שאנחנו נגררנו לתוכו, שמדובר על 'עם פלסטיני' שתמיד היה קיים ושדורש את זכויותיו ההיסטוריות. תודעת כולנו (וכל העולם) מכילים את ההנחה הזו, ללא שאלה או פקפוק. והקביעה היא שכל קבוצה בעלת מכנה משותף יכולים להגדיר את עצמם כמבוקשם. מול זה אנחנו צריכים להיערך ולתת תשובות מתאימות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אדוארד סעיד ומחמוד דרוויש |
|||
|
|||
שני האינטלקטואליים הפלסטיניים ( ואולי אף הערביים בכלל ) החשובים ביותר כיום הם החוקר אדוארד סעיד ,והמשורר מחמוד דרוויש. השניים הם גם עויינים את ישראל באופן קיצוני אם כי הם בניגוד לאחרים מנסים להסוות זאת במילים יפות. עוד על כך ראו : קישורים: הצד השני: http://www.haayal.co.il/story.php3?id=1063 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ¨בעקבות ''מערכת אל קודס'' |
|||
|
|||
צירוף המילים ''מערכת אל קודס'' שכיכב במאמרו של בן בסט כאן למטה, הזכיר לי פיתאום קטע אישי, סיפור אישי . אשר על כן, ובאשמת המאמר של בן בסט, ייגיע לו, ע''פ כל אמות צדק, העונש לשתפו בסיפור הזה, ולצערי העונש יהייה קולקטיבי שגם אתם תשתתפו בו.. : בשנת 80 עליתי ארצה מסוריה, ואחרי כמה חודשים במעון עולים ביבנה ובקיבוץ חצור ללימוד עברית (למרות שהעברית לא היתה זרה לי..), עברתי לירושלים להמשיך את לימודי באונב'. התחלתי במכינה אקדמאית לעולים חדשים, בבנין גולדשמיט- עדין זוכר את שמו, מעניין אם עוד קיים . גרתי במעונות סטודנטים בשמואל הנביא, עם שני שותפים לחדר קטן מידות במיוחד. באותה תקופה, היכרתי את משמעות הבדידות ובפעם הראשונה בחיי . היתי אומלל בודד חסר פרוטה ולפעמים לא היה לי מה לאכול ולא אמשיך בתיאור מחמת הספק אם לכולכם ישנה ממחטה לניגוב דמעות.. יחד איתי בבנין גולדשמיט, למד בחור פילסטיני ממזרח ירושלים ששמו נשמט מזכרוני . היכרתי אותו והתיידדתי איתו . דיברנו בערבית כמובן, ואולי זאת היתה הסיבה האחראית ליידידות בינינו . שפכתי לו, ככל ידיד, את מצוקותי האישייות ובמייוחד הכלכלייות מתוכן.. גם הוא נפתח בפני ולא הייו חסרים מצוקות גם מצידו. אני זוכר אותו כבחור חכם עם ראש פתוח ועומק אינטלקטואלי . פעם סיפרתי לו סיפור, בנושא אהבתי לכתיבה מאז שאני מכיר את עצמי, ואיך פעם שלחתי מכתב ארוך וביקורתי במיוחד לאחת התוכנייות המוכרות ברדיו דמשק, (המכתב עסק בביקורת קטלנית על תוכן התוכנית בעצמה) והמכתב במלואו הוקרא בתוכנית- דבר יוצא דופן ברדיו הסורי! ועל המקום הוא הפתיע אותי בהצעה מקורית: למה שלא תכתוב בזמנך הפנוי מאמרים בערבית לעיתון אלקודס בירושלים? הוא הזכיר שמכיר את סגן עורך העיתון, ויש אפשרות לסדר לי פגישה איתו למחרת, וכמה שישלמו לי הרי זה ריווח נקי וכסף שאני זקוק לו! זה היה מתוק הרעיון הזה- רקדתי משמחה.. וסיכמנו באותו מעמד שאכתוב מאמר למחרת, כדוגמית שאצטייד בה לראיון עם סגן עורך אלקודס, שישתדל לסדר לי למחרת . חזרתי לשמואל הנביא, מלא שימחה ושאיפות, ותפסתי עט ונייר : על מה אכתוב לעזאזל! שום דבר מהמציאות הישראלית לא מוכר לי! את שם ראש הממשלה אפילו לא יודע! לא הספקתי להתערות לא בחברה ולא בפוליטיקה ולא בשום דבר שיכול לפתח אותו למימד של מאמר, על מה כותבים? זה דחוף! איך יוצאים מהבעיה? ו.. מצאתי רעיון מקורי שאני זוכר רק את הכותרת שלו, שהיוותה למעשה גם את כותרת המאמר : '' למה אנחנו כותבים?'' ניתחתי את ''הדחף'' העומד מאחרי כל איש שתופס בידו עט לכתוב! ניתחתי אותו לנתחי נתחים.. למחרת הוא לקח אותי לסגן העורך והתקבלתי מייד לכתוב בעיתון מבלי שום תנאים מוקדמים. השיחה היתה נעימה ודיברנו בה על הכל, ורק דבר אחד נשמט מהשיחה: כמה אני אקבל עבור מאמרי/שרותי- ולמעשה כן נזכרתי בנושא אולם התביישתי בלהעלות אותו.. באותו מעמד סוכם שהמאמר יירד לדפוס עוד באותו יום כך שיופיע למחרת היום, ועוד הוזמנתי להתייצב למחרת בשעה מסויימת להכיר לי את העורך הראשי . ואת הפגישה עם העורך הראשי לא אשכח. הוא הכניס אותי, הסגן, אל משרד אלוהים, בצירוף העיתון, שבו הופיע מאמרי . אלוהים היה עירקי ועליתי על זאת מייד מהערבית שלו, אולם הוא דיבר רוב הזמן בעברית, עובדה שהסקתי ממנה את זהותו הלאומית: הוא היה איש שלומינו ''שפיקד'' על מערכת עיתון ערבי שיוצא בירושלים . הוא עיין בעניין רב במאמרי ולא הסתיר את הרוק שנזל לו מהפה: סוף סוף ייצטרף יהודי לכתבי העיתון! ופיתאום: פיתאום אלוהים- האיש הנעים והחייכן משנה את תווי פניו, מסובב את כיסא העורך ב- 360 מעלות עצבנייות, ופונה לסגנו בצעקה (בלשון המעטה) : מה זה? מצביע על מילה במאמרי שהודפסה בטעות! והסגן רועד במקום בלי לפתוח את הפה! וגם אני! מאז נחרטה בראשי ייראת העורך! הרי היא ייראת אלוהים . את העתק העיתון בו הופיע מאמרי עדין אני שומר, וזה היה המאמר היחיד שאי-פעם פירסמתי בעיתון, ערבי או עברי, והסיבה היא השוואה פשוטה : סוף סוף אזרתי אומץ ושאלתי על תנאי השכר! השכר שאקבל עבור יום עבודה בעיתון (מאמר אחד) קטן בארבע פעמים משכר של משמרת אחת של שמירה לילית! ומה אני פראייר? העדפתי לישון בשמירה על מחסן באיזור תעשייה בירושלים, ולקבל על זה כסף טוב , מאשר לחם העוני שמקבל עיתונאי בעיתון ערבי . איך זה אצל היהודים אני לא יודע! / אלברט שבות | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי