פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
אדון חסון הנפח, או: ''מכה במאה ועשרים''
יוסף אליעז (יום שלישי, 26/01/2010 שעה 20:00)


אדון חסון הנפח, או: ''מכה במאה ועשרים''

סיפורים ירושלמיים

יוסף אליעז



זה לא מכבר השתחררתי אז במפתיע מהצבא. התפרנסתי מהיד לפה, והחלטתי לרכוש אופנוע. קל מהרה עברתי את הבוחן (''טסט'' בלשון הקודש), שכלל אז ''שמיניות'' במורד התלול היורד מקולנוע אדיסון ז''ל אל ''כיכר השבת'' המפורסמת, על גבול שכונת ''גאולה'' ורחוב ''מאה שערים'', וזכיתי ברשיון הרכיבה המיוחל.

מאחר והפרוטה לא היתה מצויה בכיסי, וגם חשבתי שאסתפק באופנוע קטן-מנוע תחילה, התפתתי לרכוש אופנוע ''ג'אווה'' משומש, מתוצרת צ'כיה. סברתי שדי יהא בו עד שאצבור מעט נסיון רכיבה וארכוש אופנוע גדול, כמו ''בי.אס.אי.'' מהולל משרידי מלחמת העולם השניה, ''מצ'לס'' או ''נורטון'', שהיו אז האופנועים, בה'א הידיעה.

אלא שכנהוג במקומותינו הזמני הופך קבע והקבע, לרוב, הוא זמני מאד. כך רכבתי על אותו אופנוע עתיק שש שנים תמימות, עד שהגעתי רכוב עליו, בתום לימודי באוניברסיטה הירושלמית, עד למאהלו של שיך-השייכים סולימאן אל-הוזייל המנוח, לערך מול קבוץ שובל. לימים הוקמה ממזרח לביתו של השיך העיר הבדואית רהט. שם שבק אופנועי חיים לכל חי, ולא עלה בידי לתקנו על אם הדרך. צעיר בדואי הוביל את שנינו, את האופנוע ואותי, תמורת עשר לירות, על טנדר עד לבירת-הנגב באר-שבע, בה השתקעתי.
אחר תיקון האופנוע מכרתיו לידיד שלי במאה לירות, ואף שלימים נעשה עשיר גדול מפינוי האשפה בעיר, לא סלח לי על אותה קניה עד סוף ימיו. אלא שלא על כך רציתי לספר כאן.

באותם ימים הפריד ''מסך הברזל'' בין מזרח אירופה הקומוניסטי למערב אירופה הקפיטליסטי. לישראל כמעט ולא היו יחסי מסחר עם צ'כוסלובקיה, כך שאי אפשר היה להשיג חלקי חילוף לאופנועי, שחברי כינוהו ''אופנוע החלבנים'', אולי משום זוג שקי העור שהיו תלויים לו מאחור, משני צידי הגלגל האחורי, והזכירו להם חלבנים ירושלמים של אז, שבאופנועיהם היו תלויים באותו חלק של האופנוע צמד כדי-חלב.
עיקר הבעיה היתה הרגלית המשמשת להתנעה, ה''קיק סטארטר'' בלשון העם. אותה רגלית היתה מורכבת על גלגל שניים, ומשקהו השניים שבתה הרגלית ממלאכתה ולא היית יכול להתניע את האופנוע אלא בדרך של ריצה לצדו תוך דחיפתו, עד שיצבור מהירות מינימלית, שילוב מהלך ועליה בקפיצה לולינית למושב בטרם ''יברח'' האופנוע מידיך. או-הו, קילומטרים רבים צברתי אז בריצה לצדו...
מטבע הדברים נזקקתי אז לעזרת מומחים שונים, כי מוסך לאופנועים כאלו לא היה בעיר, וזאת אם לריתוך הרגלית ב ''פיקים'' לגלגלי השניים, אם להסרת הריתוך כדי לבצע תיקון פנימי במנוע, ועוד תיקונים כהנה וכהנה, וכך הכרתי את הנפח אדון חסון.

רחוב אגריפס בירושלים עולה לאטו ממערב למזרח, מגן סאקר, לצד שכונות ''הנחלאות'' שמדרומו, עד לשוק ''מחנה יהודה'' מצפונו, ומשם משתפל ויורד אל קולנוע ''עדן'' ורחוב ''קינג ג'ורג''', הוא המלך ג'ורג' השישי, שותיקי ירושלים, ''הג'ורג'ים'', לאמור: עולי גרוזיה הותיקים וצאצאיהם ילידי ירושלים, ראו בו, בשל שמו, את מלכם האותנטי.

בשיאו של רחוב אגריפס, בצדה הדרומי של פסגתו, היו מצויים כמה וכמה בתי-מלאכה, אליהם היית יורד מהרחוב בשש עד שמונה מדרגות. בין חנות סדקית לחנותו של מתקן פרימוסים, שכנה הנפחיה של אדון חסון. כך קראו לו כולם.

אדון חסון כבר אז לא היה צעיר. להערכתי בשנות השישים כבר היה בן ששים, אדם לא גבוה אך חסון כשמו, וידיו חזקות. בחנותו, בתווך, בערה אש-התמיד מעל סדן פלדה כביר, ומפוח היה מפיח רוח ומלבה את האש. אדון חסון, קורנס בידו האחת ומלקחיים בידו האחרת, היה מכה בברזל מלובן, האחוז במלקחיים, על הסדן. הברזל, אדום או ממש לבן, היה מתפתל כנחש על הסדן תחת מהלומות הקורנס, ומקבל את הצורה שהועיד לו הנפח, ואז, משעוצבה צורתו, היה אדון חסון מרימו לנגד עיניו, בוחן את צורתו, ומטילו באחת לחבית מים והברזל המלובן אכן היה משמיע קול כנשיפת אזהרה של נחש: ''פסססססס...''.
אדון חסון כבר התרגל לזרם המבקרים שבקשו והורשו באדיבות להכנס לנפחיה הקטנה, לעמוד ולהתפעל ממעשי חרש הברזל בברזילו. דומני שבימי החורף רבו המבקרים, שאז נהנו גם מהחום שהפיצה הלהבה.

יום אחד, ואני באותה נפחיה, ממתין שאדון חסון יתפנה מעיסוקו עלי-סדן ואש ויבחן איזה נזק טעון-תיקון באופנועי,
נכנס בבהילות צעיר לנפחיה, ובקש: ''אדון חסון, אתה חייב לעזור לי, יש לי בעיה שרק אתה תוכל לתקן...'' אדון חסון הפסיק ממלאכתו, נשא עיניו אל אותו צעיר ושאל: ''מה הבעיה?'' הצעיר הסביר שזה עתה קנה מכונית חדשה, וכבר זו נפגעה התאונה, נמעכה והפח כופף פנימה.

מכוניות פרטיות, ובעיקר מכוניות חדשות, לא היו אז חזון נפוץ בירושלים, וכולנו הבינונו ללבו של אותו צעיר. מה גם שאפשר והרכב היה בכלל של אביו...
אדון חסון עווה פניו: ''שמע בחור, אני נפח ולא פחח. גש לאזור המוסכים ומצא פחח שיתקן לך את המכונית!''
אך הצעיר לא הרפה: ''אדון חסון, רק אותך אני מכיר ולא אתן לשום אדם אחר לגעת במכונית''. אדון חסון שב למלאכתו וסירב בתוקף לתקן את המכונית, אך ללא הועיל. אותו צעיר ביקש, התחנן, עתר ונדנד, עד שכוחו של חסון לא עמד לו עוד להתמיד בסירובו.''טוב'', נתרצה לבסוף,''איפה מכוניתך?'' .
''כאן'' השיב הצעיר, שניכר בפניו כי רווח לו ואבן נגולה מעל לבו.
''תעלה אותה בשני גלגלים על המדרכה לפני החנות ותיכף אצא אליך''.
הצעיר נחפז להציב את המכונית, שקמט גדול בכנפה, על המדרכה, כפי שנצטווה.

אדון חסון יצא מהנפחיה, העיף מבט במכונית, חזר לנפחיה ושב ויצא ממנה ובידו מקבת-עץ ושמיכה מהוהה. הוא פרש את השמיכה מתחת לרכב, נדחק לאטו, שכוב על גבו אל מתחת למכונית, התבונן בה כדקה מלמטה, ואז הניף את המקבת, הלם מכה חזקה אחת וראו זה פלא: הפח התישר כאילו לא נמעך מעולם, ואותה מעיכה היתה כלא היתה. אפילו הצבע לא נפגם.
הבחור נראה מאושר. ''כמה מגיע לך, אדון חסון?'' שאל הבחור.
''מאה ועשרים לירות'', קצב הנפח את מחירו.
''מאה ועשרים לירות?'' נזעק הצעיר: ''מאה ועשרים לירות בשביל מכה אחת?''
''לא'' השיבו אדון חסון, ''עבור המכה אתה תשלם רק עשרים לירות, את המאה תשלם בשביל הידיעה איך ואיפה להכות את אותה המכה...''




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  זוכר  (אריק פורסטר) (2 תגובות בפתיל)
  כזה אופנוע היה לך?  (חצי חציל) (3 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי