פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חמור כחול-לבן / טור אישי
אריה פרלמן (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 1:22)


חמור כחול לבן


אריה פרלמן



למה 'אקדמיה', באמת?






בשנת 1890, נוסד בירושלים ועד הלשון העברית, שמטרתו היתה לשמש תמיכה מוסדית ומקצועית להתחדשות הדיבור העברי בארץ-ישראל. ועד זה ליווה את תחיית השפה עד שנת 1953, בהוצאת כתבי-עת ומילונים, בלימוד, במחקר, בקביעת כללי דקדוק ומבטא - ובחידושי מילים לרוב.
בין חבריו היו ממיטב הסופרים והמלומדים העבריים, ביניהם אליעזר בן-יהודה, דוד ילין, ש''י עגנון ואחד העם.

והנה, בהגיע שנת 1953, סר חינו של שם המוסד בעיני חבריו, והם התחילו לתור אחר שם 'מכובד' יותר. אמנם, היו לנו ועד צירים והוועד הלאומי, גופים מכובדים לכל הדעות, אשר הנהיגו את היישוב היהודי - והיה מקום לשקול האם זה כלל מחוייב המציאות להחליף כותרת.
לא מחוייב אמנם - אך בהחלט מותר. מוסדות, מפלגות, ואף מדינות שלמות שינו את שמם, אז ודאי שאין להוציא את ועד הלשון מכלל זה.

התדיינו חברי הוועד, והחליטו פה אחד כי יכונו מעתה ואילך: ''האקדמיה ללשון העברית''.

בתחילה לא נתקל השינוי בהתנגדות, אך ככל שחלפו השנים - הלכו וגברו התהיות: הנה רואים אנו לפנינו מוסד מדעי מכובד, שכל תכלית קיומו היא מחקר, טיפוח וקידום הלשון העברית - והנה מתהדר הוא בשם לועזי כה מובהק כ''אקדמיה'', בעודו מטריח את ראשו של הציבור בחידושי מילים, שלפחות חלקם קשים לעיכול, כגון איטלולית (קריקטורה).

האמנם קצרה ידם של מומחי הלשון המעולים ביותר מלהושיע? הייתכן שיעסוק הסגל המלומד, במציאת תחליף עברי לג'ינגל (זמריר), אך ימשיך להתהדר בנוצות ה''אקדמיה''?

מסתבר שבדיוק כך.




באתר האינטרנט של האקדמיה, מוקדש מקום מיוחד, כנהוג, לשאלות ותשובות נפוצות. אך את השאלה המרכזית שבמאמר זה, לא ניתן למצוא שם. לה מוקדש מאמר תשובה מיוחד, תחת הכותרת: ''למה ''אקדמיה''?''

ברם, דומה כי בעת קריאת המאמר, לא רק שנחה דעתו של הקורא, אלא אף נוספת תמיהה על פליאה, וסימן קריאה על סימן השאלה.

המאמר פותח בהצטדקות בזו הלשון: ''מאות רבות של מילים שאלה העברית כבר בתקופותיה הקודמות[...] ובהן אף שמות מוסדות נכבדים ומקומות ציבור, ולא נמנעו מכך אנשי הדורות וחכמיהם. סנהדרין, איצטדיון, אכסניה וגו'''.

מפליא, שדווקא מוסד השוקד על החלפת מילים שאולות - מסתמך על עובדת קיומן של מילים שאולות - על-מנת להצדיק אי-החלפת מילה שאולה.

מסובך? מבלבל? אכן כן: זהו אופיו של אבסורד.

ממשיך המאמר ומביא מילים כגון רדיו, טלוויזיה, שוקולד, קפה, וטוען את הטענה המוזרה כי ''אין תרגום לכל אלה, ואף איננו רואים צורך בכך''.

טענה זו, על שני חלקיה, מופרכת: ראשית, העובדה ש''אין תרגום לכל אלה'' - היא בראש ובראשונה מחדל של האקדמיה עצמה. שנית, גם העדר הצורך - אין לו אחיזה במציאות: במקום טלויזיה - מוצע סיכיון, מהשורש ס.כ.ה = ראה, ואילו בנוגע לקפה, נהג ש''י עגנון להשתמש ב''קהווה'' הערבי כתחליף. את הרדיו מוצע לעתים לכנות ''מקלט'', כקיצור ל''מקלט רדיו'', ואילו את מכשיר הוידיאו (שאינו מופיע במאמר אך שייך למשפחת הרדיו-טלויזיה) קיימת הצעה לכנות ''חוזי'', מלשון חיזיון.

טובות ההצעות הללו אם לאו - לא זה המקום לקבוע, אך צורך ורצון לתרגם - קיים גם קיים.




כל ההסברים שלעיל, אינם אלא חלקיים. התשובה האמיתית, נמצאת ככל הנראה לקראת סוף המאמר:

''זה שם בין-לאומי, מחייב הרבה, ויפה למוסד זה שמשימותיו גדולות וחשובות כל כך, וזקוק ליחס של כבוד ואמון מן העם במדינה ובתפוצות, וגם מחכמי העמים. כל ניסיון לתרגם את השם 'אקדמיה', או למצוא לו תחליף, נדון לכישלון, ועלול רק למעט את דמותו ואת אפשרויותיו של המוסד.''

כאן טומנת לעצמה האקדמיה ללשון העברית פח, שבו נופלים רבים מבין דוברי העברית בדורנו, והוא:

התבטלות בפני מילים לועזיות והתייחסות אל הלעז כאל סמל ליוקרה ואיכות.

נפוץ במקומותינו להתהדר בשיבוץ מילים זרות בלשון הדיבור: בני-אדם כבר אינם 'נאמנים' לאף אחד - הם רק מאוד 'לויאליים'; ישנו 'טרנד' (ולא: 'מגמה') לפיו מעדיפים 'לדסקס' את ה'אישיו', במקום 'לדון' ב'סוגיה'; 'סדר היום' כבר לא נמצא על שום 'אג'נדה', וכבר אין 'זיקה' בין דבר אחד לבין דבר אחר - רק 'לינקג'.

במיוחד בולטת התופעה בפרסומות ובמותגים: ''בסט-ביי'', ''נודלס'', ''כרמל סלקטד'', וכו'.

''ברור'' הרי לכל בר-דעת, כי ''סלקטד'' הוא טוב יותר מ''מובחר''. מדוע? כי זה - סתם מובחר, ואילו זה - ''סלקטד'' - ''שם בין-לאומי, מקדם מכירות הרבה''...
כך גם ''אקדמיה'' טובה יותר, כי זהו ''שם בין-לאומי מחייב הרבה''.
אפילו באחד המעוזים האחרונים של העבריות הפשוטה והטבעית - ענף הבניה - חדרו כבר אנגליזמים כגון ''מאליבו''.

מה לנו כי נלין על דוברי עברית מן היישוב, אשר נמשכים לזוהר וליוקרה שמקרין הצלצול הזר, שמספק למי שמשתמש בו תחושת שייכות לעולם הגדול? מה לנו כי נלין על ההתהדרות בנוצות הלעז הנוצצות - אם כך נוהגת העילית שבעילית הלשונית?




הטענה, לפיה אין בלשון העברית שם ראוי דיו, על-מנת לעמוד בתקנים המחמירים של הכבוד והאמון של האקדמיה ללשון העברית - אין לה שום אחיזה במציאות.

אם ניקח לדוגמא את מכון וייצמן, שהוא לכל הדעות מוסד מחקר רציני, מכובד ואמין - נגלה כי ראשיו אינם נבהלים מפני אובדן אמון או חלילה זילזול מאת ''חכמי העמים'', ואינם אחוזים חרדה לנוכח מיעוט ב''דמותו ואפשרויותיו'' של המוסד - רק בגלל עבריות השם.

כך גם לגבי המכללה לפיקוד ומטה; מדרשת שדה-בוקר, המועצה להשכלה גבוהה, ועוד.




מקובל לציין את מותה של העברית כלשון דיבור חיה, בזמן חתימת המשנה - בסביבות תחילת המאה השלישית לספירה הנוצרית.
שורשיה של שקיעת הלשון מצויים כבר בסוף ימי הבית הראשון, כמתואר במלכים ב', י''ח, כ''ו:

''ויאמר אליקים בן-חלקיהו ושבנה ויואח אל רב-שקה: דבר-נא אל-עבדיך ארמית, כי שומעים אנחנו, ואל-תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה''.

התופעה החמירה בסוף ימי המשנה, לאחר מותו של רבי יהודה הנשיא. אז כבר נקלעו האמוראים למצבים שבהם נאלצו להיעזר במשרתת, חסרת ההשכלה התורנית, כדי להבין מילים וביטוויים בעברית, כגון ''מטאטא השמד'', ''לסירוגין'', או צמח בשם ''חלגלוגות. (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ''ו ב').




בימינו, שוב אנו עדים לאותה התופעה - האופיינית, אגב, גם לעמים אחרים - לפיה בני המעמד המבוסס והמשכיל, נוטים לתבל את לשונם יותר ויותר במילים זרות ובביטויים שאולים - עד כדי נטישת הלשון הלאומית.

על האקדמיה ללשון העברית, לנקוט בשיטה הפוכה: לא די בכך שהיא פועלת להנחות את העם בכיוון של שמירה וטיפוח הלשון. בראש ובראשונה חייבת לבוא הדוגמא האישית - ולשם כך עליה ליטול את הקורה הגדולה הנתונה לה בין עיניה.

חוסר האמון הציבורי הנובע משימוש בשם הזה, נזקו גדול לאין שיעור מהגמישות הקלה הנדרשת - אם בכלל בדייקנות התרגום.

ניתן להחליף את השם לאחת מהאפשרויות הבאות, או יותר:

א) המוסד/המוסד העליון ללשון העברית.

ב) הרשות הלאומית ללשון העברית - בדומה ליד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.


ג) בית המדרש/מדרשת הלשון העברית - כך נקרא ועד הלשון למשך תקופה קצרה ב- 1922, ואין שום סיבה שלא ייקרא כך גם היום: למונח ''בית-מדרש/מדרשה'' ישנם הקשרים חינוכיים, לימודיים ןמחקריים כאחד.

ד) המכון/המכון העליון ללשון העברית, בדומה למכון וייצמן. אין שום רע בכך: טובי המוסדות המחקריים בעולם נקראים ''מכון'' - ''אינסטיטוט'' בלעז. זאת, כמדומני, ההצעה הטובה ביותר.

אקדמיה? זהו אכן שם מכובד. הבה נשאיר אותו לאקדמיה הלאומית למדעים.

חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  אריה.מסכים אתך,אך העברית נפגמה כמו הרבה ערכים  (יורם המזרחי) (9 תגובות בפתיל)
  מילים כדורבנות  (טל כהן) (2 תגובות בפתיל)
  דין דומה לגבי שלטי חוצות, פרסומות ומותגים  (אבנר בן בסט)
  ברכות כלליות ומספר הערות  (אלכסנדר מאן) (6 תגובות בפתיל)
  אריה - ברכות עם צאתו לדרך של טורך החדש  (רפי גטניו) (4 תגובות בפתיל)
  פרלמן, כל הכבוד. אני משתדל בכל כוחי להשתמש במילים  (ראובן גרפיט)
  אריה: פה מפיק מרגליות  (מוטקה צביאלי) (4 תגובות בפתיל)
  לא ניתן לשבש שפה  (סתם אחד)
  קריאה וידיעת השפה  (סתם אחד)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי