מקום המשפט – שמה הצדק?

בית המשפט אינו מקום בו נעשים ניסיונות כנים ובלבדיים במטרה להגיע אל האמת והצדק.
יש בין השיקולים הקובעים את סדר יומו ואת מהלכיו של בית המשפט גם שיקולים אחרים המרחיקים את הצדק ממנו, ובמצב זה התואר ''היכל הצדק'' לא מתאים לכנות בו את בית המשפט.

• • •

בספרות המקצועית והכללית, יש ומזהים את בית המשפט כהיכל הצדק.

השאלה האם אכן בית המשפט הוא ראוי להיקרא היכל הצדק, היא סוגיה השנויה במחלוקת. כדי לקיים דיון משפטי ולהגיע בסופו של יום אל פסק דין צודק, דרוש לנהל דיון שהוא מתנהל ללא מגבלות פרוצדוראליות העלולות להסיט את ההליך מדרך הצדק.

להלן שתי דעות מנוגדות:

א. דעתו של השופט יעקב קדמי, בספרו ''על הראיות''¹, אשר היא באה לידי ביטוי בדבריו כדלקמן:

החקירה שכנגד נחשבת לאמצעי ההתגוננות הבדוק והטוב ביותר העומד לרשותו של נאשם – ובסופו של דבר, לרשותו של בית המשפט, כנגד עדי שקר ועלילות שווא. חקירה שכנגד ראויה לשמה, חזקה עליה שהיא חושפת כל פגם של מהימנות שבו לוקה העדות ומאפשרת לבית המשפט לקבוע עמדה נכונה באשר למשקלה הראייתי.

ב. דעתו של עורך הדין רם אורן, כפי שהובעה בהקדמתו לספר ''תבונת העדות''², מאת א. בן עזרא היא שונה, ולהלן דבריו שם:

צר לי לחלוק על דבריו של כב' השופט יעקב קדמי. החקירה הנגדית אינה מגלה את האמת הצרופה אלא היא בבחינת מאבק מחשבתי בין החוקר לבין הנחקר, כאשר תוצאותיו של מאבק זה מושפעות מאלמנטים רבים, כגון: כושרו האינטלקטואלי של העד לעומת כושרו של חוקרו, מידת ההכנה של העד לעדות, ההכנה של החוקר לחקירה, העובדות והראיות המצויות בידיהם של החוקר ושל הנחקר, וכמובן אופיו ויכולתו של כל עד לעמוד בחקירה שכנגד ומן הצד השני יכולתו של החוקר להפיל את הנחקר ולהצביע על סתירות וחוסר היגיון בגרסתו. החוקר שכנגד תמיד ינסה, בכל מקרה, להפריך את גרסת העד, אפילו הוא יהיה סבור כי העד דובר אמת''.

ועוד, בספר ''תבונת העדות'' הנזכר יש שפע של דוגמאות בדבר הטיית הדין מהאמת העובדתית, לרבות כתוצאה מפרוצדורה ובידיעת בית המשפט.

כמו כן מתוארות בספר זה טכניקות של מתן עדות, ונחשפות נקודות תורפה בזירה המשפטית. דומה שלא תמיד ניצבת מול עיני בית המשפט המטרה הצרופה של עשיית צדק, ויש ושיקולים אחרים, כגון: קיצור הליכי המשפט, כבודו של בית המשפט, היצמדות לעקרונות משפטיים, עניינים פרוצדוראליים, וכיוצא בזה - גוברים על המטרה שלכאורה נועדה להיות היחידה, והיא - כאמור - חתירה לדין של צדק על סמך האמת העובדתית.

זאת ועוד, האמת המשפטית היא מונח שאינו חופף לאמת העובדתית, שכן האמת המשפטית היא זו המתקבלת על סמך ראיות וטענות המובאות והמתבררות בין כותלי בית המשפט בלבד, להבדיל מהאמת העובדתית, שהיא אמת מוחלטת.
מכל מקום, המסקנה המתקבלת (אף כי כאמור יש גם דעות אחרות) היא, כי לא רק שבית המשפט אינו מקום הצדק, אלא יתירה מכך, בית המשפט אף לא שואף להגיע אל פסק דין של צדק בכל תנאי ובכל מצב.

---

1. על הראיות מאת השופט יעקב קדמי, הוצאת ''דיונון'', 1999.
2. תבונת העדות מאת א. בן עזרא, הוצאת ''שי'', 2002.

---