החניון העירוני בירושלים לא נפתח בשבת האחרונה, ולא ייפתח גם בשבת הקרובה. לא בגלל המהומות שעוררו החרדים, יותר בשל ריב ומדון ביניהם מאשר בשל חילול שבת, אלא משום שאכיפת החוק במדינת ישראל, אם היא כבר קיימת אינה שוויונית ואף מעוותת. יש והחוק נאכף ויש שלא. מי שאמור לאכוף את החוק היא משטרת ישראל.

כלל ברזל הוא במערכת החוק והמשפט. חוק מיושם, למרבה הפליאה, בעת הפרתו. אחרת אינך יודע הלכה למעשה אם החוק קיים בפועל, אלא בכוח- כלומר בפוטנציה. כאשר משטרת ישראל ומפקדיה מזהירים מראש שיש לצפות למהומות נוראיות של חרדים אם מצעד הגאווה ייערך בירושלים, לא זו בלבד שהם מודים שהם לא מסוגלים להתמודד עם המשימה הראשית שלהם, הקבועה בחוק ושבעבורה אנשיה מקבלים שכר, אלא הם פועלים בעצם בשרות הקהילה החרדית בלוחמה הפסיכולוגית שלה. גם מי שמתייחס בביטול לאיומי החרדים או סבור כי משטרת ישראל יכולה וחייבת לטפל בהפרת הסדר הציבורי, יתייחס ברצינות לאזהרות שבאו מן המשטרה עצמה.

בעיקר משתמשים בה בעת ''פרוק'' מאחזים, בשעה שהאיום הגדול לשלום הציבור בא מ''נוער הגבעות'' פלוגות המחץ של הקדוש ברוך הוא לכיבוש ארץ ישראל. אבל מי הם נערי הגבעות לעומת ציבור החרדים בארץ ובקודקוד שלהם החרדים בירושלים שכמעט כול מלחמת קודש שהם מנהלים עוברת דרך שסע, ריב ומדון בין החצרות או בין פוליטיקאים. שום מעשה מלוכלך בפוליטיקה החילונית לא ישתווה לשטיקים ולעליהום בפוליטיקה החרדית. ואם צריך להכות בחילונים כאמצעי להעניש את הבת באמצעות הכלה
(כפי שקובעת הנורמה היהודית הידועה) - אז מכים. נקמת הפורושים באגודת ישראל, על שלא בחרו בפורוש ה''צעיר'', בנו של הפורוש הקשיש והמאיים בחורבן, על כסא הגלגלים, אם חניון ספרא ייפתח.

והתופעה חוזרת על עצמה. בעקבות המהומות שעוררו החרדים בשל פתיחת החניון של העירייה סמוך לחומת העיר העתקיה, יעץ מפקד מחוז ירושלים, ניצב אילן פרנקו, לראש העיר לחפש פתרון חלופי. ואכן החניון לא נפתח בשבת האחרונה חרף הודעתו החד משמעית של ראש העיר ניר ברקת שהוא ייפתח את החניון ויהי מה. זה אותו ראש עיר שהדבר הראשון שעליו הכריז לאחר בחירתו הוא הפסקת ההנחה של המסילה לרכבת הקלה. אם בדברים הקלים האלה הוא לא עומד, איך הוא יעמוד בפני הארטילריה הכבדה של צבאות השם. אז גם הוא חיפש פתרון קל, על חשבון הציבור הגדול וקבל את עצתו של מפקד המשטרה הממונה על המחוז ובמרכזו הבירה. לא רק קיבל אלא ככה הוא התבטא בתגובה על מחאת החילונים שהוא התקפל. הנה דוגמה לאסקפיזם, חור גדול ברשת הביטחון של מפקד בכיר, שדרכו ניתן להימלט מלקיחת אחריות של איש ציבור כמו ראש עיר. ואינך יודע אם מפקדי משטרה הם מפקדים או שהם מתווכים - go between, מאכערים, שדכנים. בשביל זה לא צריך משטרה. אפשר למצוא כאלה בכול חוג, החל בעולם התחתון וכלה בעולם החרדי, או גם החילוני. ''עיצה געיבערס''- בידיש.

עניין אחד הוא כאשר המשטרה מצויה במקום במהלך מהומות בין עדתיות או דתיות ובצד אכיפת החוק ושמירה על הסדר היא מתווכת בין ראשי הנצים. כמו המהומות האחרונות בשפרעם. זה חלק מן המשימה שלה. עניין אחר הוא להסיר מעצמה כול אחריות, מלכתחילה, בשל אי יכולתה לאכוף את החוק באמצעים שעומדים לרשותה ושהיא לא משתמשת בהם. זהו מעשה ששם ללעג ולקלס את החוק, את אלה שאמורים לאכוף אותו, אלה שמחוקקים אותו, את השר אהרונוביץ', הדברן מ''ישראל ביתנו'', שמופקד על המשטרה, שגזר על עצמו שתיקה בעניין הזה, ואת הציבור שבשמו ובשליחותו הם פועלים.

האם מישהו מכיר תופעה כזאת בעולם החופשי? כנראה שהתשובה היא שאנו עדיין לא שייכים לעולם הזה.

---