משלוחי הענק של מאות משאיות בשבוע מישראל לרצועת עזה, עמוסות מצרכי מזון, תרופות, דלק ועוד, הם מעשה חלם ולא מעשה הומאני.

אמנם האוכלוסייה שם אינה ראויה לסיוע מישראל או דרך ישראל, בשל בחירתה מרצון בכנופיות הטרור של החמאס לנהל את ענייניה, בשל שליחת הילדים לקייטנות המכשירות אותם כשאהידים, בשל התעמולה הארסית המתנהלת אצלם נגד יהודים, בשל תמיכתם בטרור ונתינת מחסה לשיגורי רקטות וטילים לעבר יישובים בישראל - אך ההחלטה לתת להם מה שלא מגיע להם, אינה מעשה חלם אלא מדיניות שגויה, ואילו החלמאות שבמעשה - היא אחרת:

חוסר ההבנה לגבי היעדים אליהם מגיעים המשלוחים, והנאיביות המלווה את הפעילות הזו – היא החלמאות בהתגשמותה.

מעשה חלם זה, פוגע בצה''ל בזמן לחימה, מאושש את האויב, ובמקום שי לחייל - משוגר שי לאויב.

להבהיר:

נודע מהעיתונות, מה שהיה צפוי וברור מראש לכל מי שעיניו בראשו, כי המחבלים הנלחמים נגד צה''ל ברצועה – הם הנהנים מחבילות השי, מהמזון, מהדלק שכה חיוני להם במלחמה נגד צה''ל, מבלי שיעבירו את המצרכים לאוכלוסייה, תוך שדידת המשאיות לצרכיהם בלי חשבון ובלי מעצורים; הם נוטלים לעצמם את השי לחייל המשוגר מישראל, בעצם ימי המלחמה.

וממשלת ישראל ממשיכה במשלוחים, כאילו לא היו דברים מעולם.

מה חבל שמשלוחים אלו אינם מועברים לתושבי אשקלון, שדרות, אשדוד, באר שבע ובקרוב תל אביב הנפגעים מהטילים, או לחיילי צה''ל.

המעט שהמחבלים מעבירים הלאה לתושבי עזה (מה שנשאר לאחר שימוש עצמי) – יוצר תלות של התושבים בהם, ומחזק את שליטתם בשטח.

כלומר, ההסדר הזה מחזק את האויב בכמה תחומים:

א. העלאת המוראל עקב קבלת חבילות השי מישראל בזמן הכי קריטי.

ב. קבלת מזון ותרופות, דלק ועוד – מצרכים המאפשרים את הטרור.

ג. קבלת כוח שליטה באוכלוסייה המקומית ויצירת תלות של האוכלוסייה בהם.

וזאת, כאשר מובטח להם כי לאחר המלחמה - יקבלו עשרת מונים...
מה שחסר בכל זאת, כמחווה לטרור, זה מכתבים של תלמידים נרגשים, שיצורפו לחבילות...