על אנשים ותקשורת

למרות שנולדתי בארץ לא הייתי מודע למאפיינים מאד בולטים בתקשורת הבין-אישית של אוכלוסיית ישראל. השינוי בתפיסה החל להתרחש לאחר שהות ממושכת בחו''ל – בעיקר בארה''ב. כבר בראשית התקופה התברר לי שאינני מצליח לשמוע אנשים במצבים שלפני נסיעתי שמעתי. בשלב ראשון חשבתי לתומי ש''האמריקאים מדברים יותר מידי בשקט''. קצת יותר מאוחר נפל לי האסימון והבנתי ששמיעתי לקויה. אבל אז עלתה השאלה איך זה שלא שמתי לב לכך קודם והתשובה התבררה בביקור בארץ: הישראלי הטיפוסי יותר קולני מהתושב הטיפוסי בצפון אמריקה ובארצות מערביות אחרות; הישראלי הטיפוסי מתקשר עם סביבתו האנושית בקול רם יותר מאחרים.

אבל כאשר חזרתי ארצה לקראת ראש השנה תשמ''ה (1984) שמתי לב שיש רעשי רקע בזמן דיונים או ישיבות – אנשים מנהלים דיונים מקבילים באותה ישיבה. ישנה גם תופעה של אנשים שבשיחה אחד על אחד ממשיכים לדבר לאחר שהעבירו לך את זכות הדיבור. כאשר שמתי לב שזה המצב גם בדיונים ברדיו או בטלוויזיה הבנתי שזו תופעה רחבה יחסית בחברה הישראלית.

בהמשך, ובמיוחד בשנים האחרונות, גיליתי שיש באמצעי התקשורת מראיינים שמתפרצים לדברי המרואיינים ולא נותנים להם לסיים משפט או רעיון בלי הפרעה. התברר שישנם מראיינים שממשיכים לדבר במקביל למרואיין. בהקשר הזה ראוי לציין לגנאי את תוכנית הטלוויזיה ''פוליטיקה'' (שנקראה בעבר ''פופוליטיקה'') בה לפעמים כל היושבים סביב השולחן מדברים בוזמנית.

---

זה מה שקרה גם בתוכנית ששודרה ביום ג', 18.11.2008. כל מי שירצה יכול להקשיב בעצמו ולהיווכח שהמנחה-מראיין, עודד שחר, מתפרץ לדברי המשתתפים ושאין לדבר גוון פוליטי כזה או אחר. כל אחד יכול להיווכח בעובדה שהמשתתפים מתפרצים איש לדברי רעו או יריבו. וישנו גם קטע שלפחות כמה מהם מדברים ביחד. (''פוליטיקה'')

למשל בתוכנית ''סדר יום'' (רשת ב', 08:05, 20.11.2008) המראיינת המשיכה לדבר לאחר שהמרואיינים החלו להשיב לשאלותיה. בחלק מהקטעים מדובר בהנחיה ''לוחצת''. זה ''קורה'' גם כאשר המרואיינים מזדהים עם עמדותיה. בהמשך בשעה הראשונה של ''הכל דיבורים'' (רשת ב', 10:05, 20.11.2008) התפרצה המראיינת לדבריו של שר הפנים, מאיר שטרית, יותר מפעם אחת במהלך ראיון שנמשך לא מעט זמן. אחר כך, בתחילת השעה השניה היא התפרצה לדבריה של כתבת שדיווחה על תאונה בנתיבי איילון. היא גם התפרצה לדברי המרואיין הבא, חה''כ אופיר פינס, וגם מראיין המשנה עשה כך.

אבל בזה לא תמו המוזרויות: המראיינת הרשתה לעצמה להביע דעה פוליטית. לכן ראוי לציין שלא מדובר ביום מיוחד ברשת ב' ושהתופעה ''הירודה הזאת'' אפיינה גם ימי שידור אחרים.

---

על הרקע הזה תלונתו של בן-עזרא שמנחה בדיון רדיופוני מתפרץ לדברי האורח האחד מהימין הקיצוני בעוד שלאורח מהשמאל הניח לסיים את דבריו (כנועים לתקשורת) נראתה לי מוזרה ביותר. הרי אפליית הימין הקיצוני לא מסבירה את הדוגמאות שהוצגו כאן.

לדעתי יש לכל הדברים הללו הסבר טוב יותר מאשר אפליה כלפי גורמים מהימין הקיצוני. זה מתחיל בכך שהתקשורת מציגה גישה שמאד מקובלת בציבור. התפרצות מראיין לדברי מרואיינים מקורה בהתנהגות מאד מקובלת בציבור הרחב; התפרצות המראיין היא תופעה ש''פוגעת'' בפוליטיקאים מכל המפלגות. הראינו שכאשר יש משדר בו משתתפים מספר מרואיינים ומראיין אחד (''פופוליטיקה'') אז ההתפרצות אחד לדברי השני לא נעצרת אצל המראיין. לעיתים קרובות כולם או חלקם מדברים ביחד.

כאשר התופעות הללו חוזרות על עצמן לאורך זמן צריך להניח שהן גם משקפות את השפעת העורכים והבמאים של אותן תוכניות. התוצאה הזאת היא חלק מתופעה מאד רחבה בציבור הישראלי שהתקשורת היא חלק בלתי נפרד ממנו. יתכן ואפשר להסיק מכך שהתקשורת מתנהלת כך, כי מנהליה מניחים שרבים בציבור מצפים להתנהלות כזאת.

---