  
  
  
|
  מידע מודיעיני מוצק ביותר. [*].. | |||||
| אנונימי (יום שלישי, 02/07/2002 שעה 1:05) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  לא עבד באף סיטואציה רצינית |
|||
|
|||
נשמע מאד ''ירוק'' הלוואי והיו עוברים למרי אזרחי מסוג זה.מעבר לכך זה אפשרי רק בתאוריה,לא באופן מעשי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ליורם המזרחי |
|||
|
|||
מדוע אין זה אפשרי באופן מעשי? איך יעצור הצבא (ההומני) אלפי בני אדם לא חמושים הצועדים עם שלטים המבקשים לחם כאשר מאות עתונאים וצלמי טלויזיה מכל רחבי העולם מסקרים את האירוע ?! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאודי-המציאות במזה''ת אינה הוליווד |
|||
|
|||
שלום אודי כדי להגיע למצב של תסריט הוליוודי בו מאות אלפי פלסתינאים שמחים או מוחים,טובי לב ולא חמושים באבנים או ססמאות ''פדיון פאלסתין'' צריכה החברה הפלסתינאית כולה מא' עד ת' לעבור מהפך תרבותי מושלם. כדי להגיע למצב הוליוודי בו חיילי צ.ה.ל יעמדו מול התהלוכה בעיניים דומועות מהתרגשות ויקדמו את פני מלאכי השלום השכנים בזרועות פתוחות או באיפוק מירבי צריכה האוכלוסיה הישראלית לעבור מהפך תרבותי מושלם. מהפכים אלה,לפי שעה ובעתיד הקרוב והריחוק כאיד -הם בחזקת אוטופיה. ------------ הבמאי המזרח תיכוני הגדול מועמר קדאפי,ניסה פעם לאלץ את מצריים לפתוח גבול לבבות וזרועות כדי לקדם תהלוכת ענק של לובים מיילים מאושר ושמחה....התהלוכה דעכה ליד השלט הראשון שאמר...אל'ראם/מוקשים... פתרונות אוטופיים יפים רק להוליווד ובנותיה ולבני אדם מסוג שאינו קיים באף מקום בעולם. גורם האופי האנושי לא יהפוך מליון פלסתינאים ''לשאהידי שלום'' שילכו בשירת עלה נעלה ישר מול מקלעי צ.ה.ל ולא יעשה את אוכלוסיית ישראל,כה מכניסת אורחים,עד שרבבות פלסתינאים,רעבים או שבעים,יפשטו על עריהם יכנסו לחנויות ויקחו מכל הבא ליד...... אוטופיה שווה לחלומות וחלומות מייצרים בהוליווד-לא במזרח התיכון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איך לעצור צבא של מבקשי לחם? |
|||
|
|||
ע''י חלוקת לחם, כמובן. (ואת החשבון יש לשלוח לאו''ם). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לטל רעיון מצויין |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| בהקשר להצגתם של הפלסטינים כקורבנות תמימים |
|||
|
|||
הנה מאמרי העוסק בשאלה: איך עלינו לתפוס אותם? האם הם ''כמונו'', או תרבות ברברית? קווים לדמות האם המפלצטינית ========================== מי מאיתנו אינו מכיר את הקלישאה הידועה על ''האם היהודיה'' - ''היידשע מאמע''? אם דואגת מדי ומפנקת. האם מותר להכליל ולאמר שכל האמהות היהודיות הן כאלו? בוודאי שלא. האם מותר להניח שהתנהגות כזו אכן היתה רווחת בקרב אמהות יהודיות רבות? בהחלט כן. === ''שמעתי שבני מת - וצעקתי משמחה'', כך סיפרה אמו של איש חמאס שרצח שלושה חיילים בישוב דוגית, לעיתון ''א-שארק אל-אווסט''. לדבריה: ''טיפחתי אצל בני את אהבת הג'יהאד והמוות למען האל. אחרי שהוא יצא לפעולה, הייתי טרודה מחשש שהפעולה לא תצליח ולא הצלחתי לבשל'' האם הפלסטינית היתה מודאגת מאוד שמא בנה לא יצליח לשחוט יהודים אלא סתם יחזור הביתה בשלום. עד כדי כך הדבר הטריד את מנוחתה שהיא לא הצליחה להתרכז במלאכת הבישול, ובני ביתה המסכנים (שנותרו בחיים) כנראה שגם נותרו רעבים. היא טיפחה אצלו את אהבת המוות, וברגע שקיבלה את הבשורה המרעננת שחינוכה אכן נשא פרי - יבבה דקה של אושר פרצה מפיה. מי שלא ראה צהלת אם פלסטיניה בקבלת הודעה על מותו של בנה, לא ראה כנראה שמחה מימיו . . . === האם מותר להכליל ולאמר שהאם הפלסטינית היא אם שטופת שנאה ותאוות רצח? אינני יודע. מה שאני כן יודע הוא שברשות הפלסטינית קיימת אווירת מלחמה: אווירה של רוח קרב, שנאה, נקמה. אווירה של צהלות שמחה על כל פעולת טרור מוצלחת - גם אם היא גובה מהם מחיר כבד. אווירה של הקרבה, לכידות לאומית, ונכונות קולקטיבית לסבול ולחיות במצוקה ברעב ובמצור, ובלבד שיוכלו להמשיך לשחוט אותנו. אווירה של עידוד מעשי לינץ', שנאה והסתה (גם של הילדים והפעוטות). אווירה של חלוקת סוכריות עם היוודע מותו של בן בפעולת טרור, ריקודים על הגגות עם היוודע על הרצחם של בני תרבות המערב, אווירה של אומנות ''סופר פוסט מודרנית'' כגון תערוכת ''פיצות וגופות'' לתפארת מדינת פלסטין . . . באווירה שכזו תגובתה של האם הזו ממש איננה מפתיעה. כך גם תמונת התינוק המחופש למחבל מתאבד. האם התמונה היא תעמולה זולה או יקרה? אינני יודע, אך ברור לי שבאווירה הכללית שתיארתי להלן התמונה הזו משתלבת כמו כפפה ליד. === האם כולנו ''בני אדם''? האם אסור להכליל? האם צריך להתייחס לכל אדם באופן אישי? האם אין תרבויות שונות? האם אי אפשר למצוא מאפיינים שונים לתרבויות שונות? איך נכון יותר להתייחס אליהם: כאל אנשים שהם בדיוק כמונו -רק שהם כה אומללים שהיאוש דוחף אותם למות, או כאל תרבות ''אחרת''? האם גם אנו, לו היינו במקומם, היינו שולחים את בנינו אל מותם בחדווה וברננה, ובלבד שישחטו ויטבחו את נשי וילדי האויב? (האם התנהגותם היום מזכירה אותנו בתקופת המחתרות?) נהוג לאמר שהציבור הפלסטיני הרחב והתמים הוא ''חף מפשע'', אך האם זה באמת נכון? האם מדינה שהיא כולה תשתית טרור היתה יכולה לקום ללא תמיכת האוכלוסיה? האם שטיפת המוח המפתה את נעריהם להתאבד היתה יכולה להיות אפקטיבית ללא האוירה הרווחת בקרב האוכלוסיה הכללית? האם ''לוחמי החופש'' הטובחים בנו מנהלים מאבק עצמאי משלהם, או מטעמו של אותו ציבור ''חף מפשע'' (כביכול)?האם ערפאת מנהל מלחמה להנאתו הפרטית או שהוא מייצג אותם? העם הפלסטיני בחר. הוא בחר באסטרטגיה ברברית של רצח שחיטה וטבח, והוא מתעקש להתמיד בה גם בהבינו את מחירה: טנקים, מחסומים, עוצר, מצוקה, פצועים, הרוגים. העם הפלסטיני בחר במלחמה, מלחמה ברברית, והוא מוכן לשלם את מחירה. והוא משלם, ובצדק. אין שום סיבה לרחם עליו על כך שהוא נושא בתוצאות בחירתו. מה הם חשבו? שהם יטבחו בנו ובתמורה יקבלו קפה וסימפטיה? אופס, זה בדיוק מה שהם מקבלים מהשמאל (כנראה שהיתה להם סיבה טובה לחשוב כך . . .). אבל לנו מותר להתחיל לפקפק בגישה הזאת: האם ה''הבנה'' הגדולה ליאושם והמוסר הגבוה התומך בדאגה לרווחתם, האם זו ההתייחסות הנכונה? אנחנו מתלהבים מעצמנו על כושרנו המופלא ''להבין'' אותם . . . והם אפילו לא העלו על דעתם שהם כה ''מובנים'' . . . אולי בעוד אנחנו כה מאושרים מעצמנו על המוסר הנעלה שלנו אשר מצליח לבצע הבחנה ''מיקרוסקופית'' בין מחבלים ובין ''חפים מפשע'', אותם דווקא ההבחנה הזו ממש איננה ''מבלבלת'' -פשוט משום שהם תרבות שלמה העומדת כולה מאחורי ''לוחמי החופש'' שלה? . . . אולי בעוד אנחנו כה מאושרים מיכולתנו המוסרית והאינטלקטואלית הנשגבת לאהוד את אויבינו ולתמוך במאבקם, הם דווקא משתמשים בכך כנשק מוראלי המדרבן אותם לשחוט ולטבוח בנו? האם אנחנו לא מעודדים במו ידינו את שפיכת דמנו שלנו? . . . ==== מחבלת מתאבדת בשם ארין אחמד התחרטה כאשר הגיעה לראשון לציון ובמקום חיילים גילתה להפתעתה שקורבנותיה המיועדים הם נשים, זקנים וטף. גם שמענו פה ושם על עצומות ברשות הפלסטינית הבוחלות בטרור, והקוראות לחדול ממנו. איזו גישה לדעתכם מצידנו תעודד ניצוצות אנושיות כגון אלו המנסות בקושי להפציע ולנבוט בתוך התרבות האדירה הזו של ''מכונת ההשמדה הפלסטינית'' המשומנת, הממומנת והמתוחכמת? גישה ש''מבינה'' את הטרור, או גישה של תיעוב חסר פשרות כלפי הטרור וכלפי הציבור הברברי הדוגל בו? מה יגרום להם להתבייש בעצמם ובלאומיותם? ''הבנה'', השלכה (הם כמונו), סובלנות, ''קבלת האחר'' ו''הבנת יאושו'', האם זו הגישה שתעודד את הבודדים שנפשם בוחלת ממעשים ברברים? האם ''מוסר'' פירושו ''נימוסים והליכות''? אולי לפעמים ''מוסר'' פירושו דווקא להטיח את האמת המרה במלוא חריפותה, כדי שאנשים יביטו על עצמם בראי ו(אם יש בהם ניצוץ אנושיות) אולי יבהלו ויתביישו בעצמם? מה הייתם אומרים לו נער מתאבד שטוף מוח היה מגיע לשמיים, ושם לאחר שהיו מסבירים לו את האמת הוא היה מתחרט ואומר: אופס, סליחה, הייתי משוכנע שאנחנו צודקים, אפילו הישראלים עצמם חשבו כך . . .? סליחה, איזה מוסר בדיוק ואיזו הומניות יש ב''הבנת'' ציבור ברברי ומפלצתי הטובח בנו ושוחט אותנו? היו כנים לרגע עם עצמכם: האם זה ''מוסר''? האם זו ''הבנה''? האם זו ''הומניות''? האם זו באמת ''אנושיות''? . . . שוב אני חוזר כפי שאמרתי במאמרי הקודם: ההפרדה המלאכותית בין האזרחים הפלסטינים ''החפים מפשע'' ובין המחבלים היא תפיסה טועה ומטעה. כל עוד הפלסטינים בוחרים באסטרטגיית הטרור, הרי שהם הרעים הם המפלצות, והם תתי האדם. כל מחווה הומנית כלפיהם, כל ''הבנה'' ל''יאושם'', כל הצדקה למאבקם, כל התייחסות ''מוסרית'' למצוקתם, כמוה כעידוד לאסטרטגיה בה בחרו (לטרור). סיכום: התפיסה לפיה מוסר פירושו הצדקת שוחטינו - צריכה לעבור מן העולם. את כל המאמר הארוך הזה ניתן לתמצת במשפט אחד (של גולדה מאיר כמדומני) - אין סיכוי לשלום כל עוד האם הפלסטינית תאהב את מותנו יותר משהיא תאהב את חיי בנה . . . === לקינוח אצרף שאלה קטנה לחברים המתקשים להבין את ההבדל ה''פעוט'' בין האם היהודיה נוגה כהן מכפר דרום (שרגלי שלושת ילדיה רוטשו), ובין האם הפלסטינית (שבנה ריטש את רגליהם). עבור אלו המתקשים להבין את ההבדל ה''קטן'' שבין הרוצח לנרצח, הטובח לנטבח, הברברי לקורבנו. עבור אלו המטילים על האם היהודיה את האשמה על ריטוש רגלי ילדיה, ובכך רומזים על ''הבנה'' ל''צורך הטבעי'' והלגיטימי של הפלסטינים לרטש אותנו . . . עבור אלו שכל התנהגות אחרת פרט לכניעה ובריחה - זרה להם. עבור אלו המתקשים להבחין בין אם גיבורה ואמיצה, העומדת בחזית ואיננה בורחת משום שהיא יודעת שברגע שהיא תברח החזית תעבור לת''א, אשת החייל המתנדבת לחיות בחזית כדי להגן עלינו ולהשאיר את המלחמה שם, ובין האם הברברית השואגת מאורגזמה כאשר נודע לה שבנה מת. ומת למען ''המטרה הנעלה'': ריטוש רגלי בניה של האם השניה . . . אהה, גיבור לאומי. עבור אלו שעבורם אי כניעה לדרישות טריטוריאליות, שקולה ואולי אף חמורה יותר ממעשי טבח ושחיטה. לכל יפי הנפש המתקשים להבחין בהבדל ה''פעוט'' הזה, ובאותה נשימה ממש מבלי להניד עפעף, הם גם משוכנעים בכל נימי נפשם ומאודם שהבעלות על ''מוסר - העל האקזיסטנציאלי'' וה''הבנה הקוסמית האובייקטיבית'' לא הופקדה בידי אף אחד אחר אלא . . . בידיהם. אליכם אפנה ואשאל: חברים יקרים, ההיה אבסורד גדול מכם בהיסטוריה האנושית כולה? . . . עד כאן להיום. המשך הבנת והצדקת הטרור מהנה לכולם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שוב? |
|||
|
|||
ואני שב ותוהה, מה מביא אנשים לספר לנו את הידיעות המצוצות מהאצבע האלו? כבר הייתה כאן טענה לפני כחודש כי ערפאת יוגלה בתוך שעות עד ימים. אשר לבשן תיקן באייל הקורא כי לאחר שחרב בית המקדש נתנה הנבואה או לשוטים או לחכמים. אני חושב שבמקרה הזה מדובר על הקבוצה הראשונה. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי