  
  
  
|
  לקחי השואה. למה הכוונה? | |||||
| נתן גפן (שבת, 29/06/2002 שעה 4:48) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  הפקת לקחים, לקחי השואה ולקחי רצח רבין |
|||
|
|||
שפה היא תופעה דינמית ומשמעות מילונאית של מלה איננה פורשת את כל היבטיה, בייחוד אם למלה יש שימוש רחב בשיח התרבותי. עד לפני עשרים וחמש שנים כמעט לא השתמשו במלה ''לקח'' בשיח הישראלי. באותה תקופה בערך התחלתי לפרסם, במאמרי ובהרצאותי, את הטענה ש''צה''ל אינו מפיק לקחים''. שותפי, סגן אלוף אריה טפר-עמית ז''ל, שהיה גדול המפקדים הטקטיים בתולדות ישראל (פוצץ את גשר אלנבי ב- 1946, הציל את הגדוד ה- 6 של הפלמ''ח בקרב שיירת נבי דניאל, ב- 1946, היכה את סורים בקרב תל מותילה ב- 1951 ועוד) טען שאני המצאתי את המושג ''הפקת לקחים'' במובן שעד אז כמעט לא דברו על כך בישראל. בעשרים וחמש השנים שחלפו מאז התעמקתי מאוד בנושא והגעתי למסקנה שאין עדיין בידי בני אדם כלים להפיק לקחי אמת משום שאין הם מבינים את המציאות ההתנהגותית הבנה מספיק עמוקה, כדי שיוכלו לעשות זאת כמו שהם יכולים להפיק את לקחי עישון הסיגריות.לידל הארט כתב את זה בספרו: ''הלקח העיקרי של ההיסטוריה שאיננו מפיקים ממנה לקחים'', וברברה טוכמן כתבה את זה ב''מצעד האיוולת''. מטעם זה אנחנו נמצאים בתחום זה, בעידן הפרימיטיבי של ההתפתחות, שבו כל אדם והלקחים שלו כמו שכל אדם והאמת שלו. אהרון ברק ולקחיו בפרשת רצח רבין, ברי חמיש ולקחיו, מיכאל ברונשטיין ולקחיו, נתן גפן ולקחיו ומשפחת רבין ולקחיה וכו' וכו'. מסקנה: השימוש במושג ''לקח'' הוא רטורי, ומבחינה זאת אנחנו נמצאים בתקופה הסופיסטית, הקדם-סוקרטית, של הבנת הלקחים וכיצד להפיק אותם. הדברים אמורים גם לגבי לקחי השואה, גם לגבי לקחי רצח רבין, גם לגבי לקחי ''הסכם אוסלו'' והרשימה כמעט אין סופית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מילשטיין, נכון ולא נכון. הנמשל הינו הברון מינכאוזן |
|||
|
|||
טענתך נכונה מהבחינה הבסיסית, אבל תהליכי הפקת לקחים מתבצעים. נשאלת השאלה, או השאלות הבאות: 1) האם הדיווחים הם דיווחי אמת? האם יש תהליך טיוח? 2) האם האנשים שהיו מעורבים בפעילות, במחדל, בפשלה, בהצלחה, שלעתים קרובות יד המקרה (כפי שתארת מספר רב של אירועים כולל מלמת ששת הימים) מסוגלים להפיק את המסקנות? רק הברון מינכאוזן יכול היה למשוך עצמו בשערותיו ולהציל עצמו מהטביעה. זאת אומרת, גם אם המעורבים משתפים פעולה, האם הם מסוגלים להבין את ''המחדלים'' כאשר הם פעלו על פי מיטב יכולתם והבנתם. כאן אני לחלוטין מסכים עם התזה שלך, לא עם הניסוח, שחובה לבצע הפקת לקחים עם גורמים חיצונים, עם אנשים מדיספלינות שונות עם הבנה טקטית ואסטרטגית ופוליטית. על זה אתה צריך להתמקד ולא לתקוף את החילךים / המפקדים אשר עשו כמיטב יכולתם. אמשיל לך דוגמה: ילד בן חמש, שש רץ בכביש על מנת לחצות אותו ונפגע מרכב. שאל אותו , מדוע הסתכנת? הוא יענה לך,הרכב היה רחוק. תוכל להסביר לו אלף פעמים והוא ימשיך לפספס את הערכת המרחק . הסיבה התגלתה לאחר מחקרים ממושכים.הערכת המרחק והמהירות של ילדים וכן גם זקנים, פגומה ומעוותת. הם לא שגו או שוגים במתכוון. ההגיון שלהם נכון, הבנת המציאות שלהם פגומה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 8 קלסרים |
|||
|
|||
ציינת את כמות המידע שהשופט היה צריך לקרוא. אני זוכר כאשר אבי הגיש בפעם הראשונה את הבג''צ שלו היו בעתירה כ400 עמ' . השופט החזיר לנו תשובה כי מדובר בעתירת נפילים וביקש מאיתנו לקצצה. אז לא הבנתי מדוע איני יכול להביא 400 עמ'. התשובה באה לי לאחר מכן בדיונים. על כל שלושה שופטים מוטלת כמות עצומה של מידע גם כאשר מדובר בכמות מינימלית של דפים. כמות ההחלטות שהם פוסקים ביום היא ממה שראיתי מינימום 4 בשעה. (כ15 דקות דיון בכל תיק שהגיע לבית המשפט העליון) גם אם ירצה בית המשפט להתחיל ולקרוא עתירות כאלו לא יוכל. על מנת ששלושה שופטים יקראו עתירה של 8 קלסרים או 400 עמ' יש צורך במספר ימים רק בשביל הקריאה הראשונה. היות ויש לא פעם צורך לקרוא חלקים נרחבים מהעתירה בפעם השניה ולאחר מכן יש לקרוא כתב הגנה לא קטן אשר ישיב על הכתוב וגם הוא לא יהיה קצר יותר, לא יהיה ניתן לטפל אפילו בחלק מזערי מתוך כמות התיקים שבהם היום מטפל בית המשפט העליון. יתכן וראוי למצוא שיטה חדשה שתיתן פיתרון יעיל יותר אולם כמו שכיום בנוי בית המשפט, לא ברק ולא אחרים יכולים להספיק לקרוא עתירות מסוג זה ולטפל בעתירות נוספות באותו הזמן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקח השואה ולקח רצח רבין הם אותו הלקח |
|||
|
|||
אסור לתת לנאציזם לעבור. אין הבדל אידיאולוגי עמוק בין הנאציזם הוואגנרי הגרמני לבין הנאציזם הקבליסטי היהודי. הם אותו פן של שנאת אדם, דמות ראי. ההבדל היחיד ביניהם הוא שלנאציזם הגרמני ניתן כוח להשחית, והנאציזם היהודי-קבליסטי עדיין מחפש את הכוח. נגד שני סוגי הנאציזם יש לנהל מלחמת חורמה. והערה לסיום: אני מבין שכל הטובלים ושרץ בידם, המנסים להוכיח תיאוריית קונספירציה כלשהי הקשורה לרצח רבין, פועלים מתוך תחושת אשמה עמוקה. הבעיה היא שתחושת האשמה הזו מוצדקת. כל הקונספירציות בעולם לא יצליחו להכחיש שלש עובדות: שהרוצח צולם בעת מעשהו, שהוא הודה במעשה והתגאה בו, ושאחיו וקושר אחר (אם כבר חיפשתם קונספירציות) הודו בתכנון הרצח וביצור קליעי הרצח. כשיתחילו לסנוור את עיניכם ולהביא לכם שברי קטעים מתוך דו''חות נתיחה פתולוגיים, בהם אינכם מבינים (וזו בדיוק הסיבה שמביאים אותם), זכרו את שלשת הנקודות הללו: הרוצח הודה, הוא צולם בעת מעשה, וחבריו לקשר הודו בתכנון הרצח. זה הכל. את השרץ הזה, את ההתנקשות הזו בדמוקרטיה הישראלית (''מושג יווני'' במערכת החינוך הממלכתית-דתית), שום תיאורית קונספירציה לא תטהר. היחס שלנו כלפי התיאוריות הללו צריך להיות כיחס לתיאוריות של אחיהם הרעיוניים של אנשי הימין הדתי על הכחשת השואה: בוז מוחלט לדברים שכלל אינם מצריכים תגובה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ומה עם העניין העקרוני שהובע במאמר? |
|||
|
|||
נכון שהמאמר נוגע בדעתו של המחבר שמדובר בקונספירציה, אך לא זה היה נושא המאמר. המאמר דן בתהליך קבלת החלטות, שלדעתו של כותב המאמר אינו מתבצע בארץ בצורה מקצועית, ולכן מחדלים ימשיכו לקרות. את עניין רצח רבין הוא הביא כדוגמא בלבד. מה דעתך על המגמה הכללית שעליה הוא כותב? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יובל: עצם הבחירה בפסק דין זה היא כה מגמתית |
|||
|
|||
שלא ניתן להתעלם ממנה. אילו רצה האדון הנכבד להביע את דעתו המלומדת על מערכת המשפט בארץ או על המושג ''הפקת לקחים'', הרי היה טורח ומפשפש בארכיונים ומביא מספר דוגמאות לנושא החשוב באמת (ולשם כך לא צריך להיות מוסמך לעריכת דין). עצם הסתפקותו בדוגמה ספיציפית זו מעידה יותר מכל שבמסווה של טיעונים על טיוח, יש כאן ניסיון לקשור שוב את רצח רבין לתיאוריית הקונספירציה שעדיין מלהיבה את מחנהו של הכותב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליוסי גורביץ, מי שמשווה בין השואה |
|||
|
|||
בין רצח רבין, לא רחוק ממכחישי השואה. מלבד זה היחס שלך לרבין הוא כאל קדוש שאסור לערער ואפילו להרהר על ''האמת'' של חסידיו. ואם יגאל עמיר רק חושב שהכדורים שלו הרגו את רבין, והיו אלה כדורים אחרים? אם האינטליגנציה שלך אינה מספיקה להיווכח שיש סתירה בין דוחות בית החולים והדוחות של פרופ' היס, אל תחשוב שכולם כמוך. ומה עם ה''סרק, סרק'' שאפילו לאה רבין שמעה? מותר להרהר בדבר? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נו, באמת |
|||
|
|||
לפני כמה וכמה שנים כתבתי מאמר ב''אייל הקורא'' היוצא כנגד ההערצה ליצחק רבין, מה שמראה על הדיוק של מה שכתבת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כן, באמת |
|||
|
|||
אינך יכול לצפות מדרורית להכיר את הביבליוגרפיה שלך. יכולת להזכיר את המאמר שלך בצורה מנומסת יותר, ואף לתת קישור (הנה, מצאתי תוך פחות מדקה, בעזרת מנגנון החיפוש ב''אייל הקורא''). את המאמר כתבת לפני שלוש שנים, והתיאור ''כמה וכמה'' שנים נשמע מוגזם משהו, אגב. קישורים: הנה: http://www.haayal.co.il/story.php3?id=49 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובכל זאת |
|||
|
|||
לא ציפיתי ממנה להכיר את הביבליוגרפיה שלי, ציפיתי ממנה להמנע משיפוט סטריאוטיפי לחלוטין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נקודה אחת |
|||
|
|||
מהו האותו רוע קבלי יהודי? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לניר, זהו רוע המצוי בדמיונם |
|||
|
|||
בדמיונם של כמה אנשים אשר, כנראה, לא למדו קבלה מעולם. ואם למדו, הרי שלא במסגרת מסורתית. נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רבני ישע עם דיני המוסר והרודף שלהם |
|||
|
|||
ניסים שלום אולי תוכל להרחיב בנושא מהם המקורות שמהם ניזונו וניזונים עד היום אותם רבני ישע, שגם הרב בי-נון התחלחל ממעשיהם ? לדעתי זה יתן לניר תשובה קצת יותר מלאה מזאת שנתת. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי, אינני סניגורם של רבני יש''ע |
|||
|
|||
וגם לא של אחרים. מר גורביץ' הזכיר מה שהזכיר וניר שאל. השבתי לשאלתו במה שלענ''ד הוא האמת. אם יש לך או למישהו אחר בעיה עם אדם זה או אחר - פנו אליו. אני מתייחס אל הרעיון. בהתאם לכללים שקבעתי לעצמי ופירסמתי כאן, לא הגבתי לדברי מר גורביץ'. עניתי לניר. אם לניר או לך יש שאלה בנוגע לרעיון - אשמח להתייחס אם יהיה לי מה להוסיף. לא ביחס לאנשים ולדעותיהם, גם אם הם רבנים. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובכל זאת אתעקש - ברשותך |
|||
|
|||
ניסים שלום אשמח אם תוכל להשכילני , ולהבהיר את המקורות ביהדות לדין רודף ולדין מוסר. רקע , הסטוריה , ומהות. את ההקשרים להבנת הרקע לפעילותו של יגאל עמיר ניתן יהיה לעשות אח''כ. לדעתי , הבנת הרקע הזאת תיתן תשובה שלמה יותר לשאלתו של ניר. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תפישה לפיה לא-יהודים הם בני השטן |
|||
|
|||
התפיסה הקבלית הרווחת גורסת כי הלא-יהודים הם צאצאי השטן, ''הסיטרא אחרא'', ושאר שמות לאותו דבר. ככאלה, הם אויבי האלוהים, צאצאי שדים, ודמם מותר (או, ליתר דיוק, הריגתם אינה בת ענישה - וזו כבר הלכה, לא רק קבלה). דינם להיות מושמדים ביום הדין. לפרטים, והנושא באמת ארוך מאד, ראה פרק שביעי בספרו של ספי רכלבסקי, ''חמורו של משיח''. אם אצה לך הדרך, אל תקרא את הפרק, אלא רק את הציטוטים - די בכך כדי לאשש את האבחנה שעשיתי. רכלבסקי מציין, ובצדק, כי הקבלה חדרה עמוק אל תוך כל תנועה אורתודוקסית יהודית הקיימת כיום. כל תנועה כזו נשענת על שנאת המין האנושי (ושים לב לכינוי בו מכנים היהודים את הלא-יהודים: ''אומות העולם''). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בניגוד אליך, מר גורביץ, אני משתדל ללמוד את הקבלה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא יהודים כבני אדם. |
|||
|
|||
בניגוד אליך, מר גורביץ, אני משתדל ללמוד את הקבלה במקור ולא להסתמך על חמור זה או אחר. לא קראתי את הספר האמור וגם אין בדעתי לעשות זאת. יש לי עניינים חשובים יותר לעסוק בהם בזמן המועט שיש לי. המושג 'בני שטן' כמתייחס ליצורים הולכי-על-שתיים - הוא פרי דמיונו של מישהו ולא מחכמי הקבלה. בתפיסה היהודית, לשטן יש כוח בדיוק במידה שאנחנו נותנים לו כוח. לא פחות גם לא יותר. 'סיטרא אחרא' (= ארמית - צד אחר) זו הגדרה כוללת לכל מה שנמצא בצד האחר ביחס לקדושה וזה כולל אותי ואותך גם, לפעמים. הלכה שדמם של גויים מותר??? אודה לך אם תמציא לי מקור בעניין. דומני כי הרחקתם לכת יותר מדי אתה וחבריך בדמוניזציה שאתם עושים ליהדות. בהלכה, ואת זה כתבתי בפורום נכבד זה מספר פעמים, גוי שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, אנחנו מחויבים לחייו ולרווחתו. המצע שלנו כולל התייחסות לנושא זה והוא מיוסד כולו על ההלכה. אתה מוזמן לעיין בו. הבעיה שלנו, כיהודים, היא שאנחנו למדים על עצמנו, אם לומדים, דרך השקפתם של אנטישמים נוצרים עד כדי כך שאימצנו לעצמנו תפיסות אנטישמיות כחלק משיגרת חיינו, בלא להיות מודעים לכך שנהיינו אוטו אנטישמים. לסיכום, מר גורביץ, אינני נוהג להיכנס לויכוחים מסוג זה ואולי כבר הבחנת בכך. מי ששואל - אני משתדל להשיב כמיטב יכולתי הדלה. מי שכותב בלשון של קביעה - שיהיה לו לבריאות. אינני מגיב. הפעם נסחפתי להגיב בגלל שאלתו של ניר ואתך הסליחה. בברכה, נסים. קישורים: המצע של תנועת 'אור ישראל': http://www.ohrisrael.org/MAMR/solution.html | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קל מאד לפסול מבלי לקרוא |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני חוזר כעבור שבוע. |
|||
|
|||
גולשי פורום ''ארץ הצבי'' בעוד מספר שעות אני טס לחו''ל וחוזר כעבור שבוע. אני מקווה שלא יהיה מאוחר מידי להגיב על תגובותיכם. נתן גפן | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקח השואה הוא שאין כל אפשרות לקח מהשואה |
|||
|
|||
לשואה אין לקח, היות וכל עמדה המבוססת על משפט המפתח ''בגלל מה שעוללו לנו יש לבצע X'' היא עמדה פסולה, אשר פותרת את האוחז בה מכל אחריות מוסרית למעשיו, ואשר מקשרת בין אירועים היסטוריים שונים שאינם ניתנים לקישור ראציונלי. בישראל ובעולם הרחב קיימים גופים פוליטיים שונים, אשר מבקשים לנצל ולנמק מתוך אירועי רצח יהודי אירופה דברים שונים, אשר לשיטתי מהווים זילותה של השואה לצורך קידום אינטרסים שונים. הימין הישראלי מבקש להתעטף באירועי השואה על משקל 'אמרנו לכם' שממנו נובע באופן ישר ומפורש כי 'העולם כולו נגדנו' כאן ועכשיו, אולי יותר מתמיד. תפיסה זו גורסת כי לקח השואה הוא הצורך בהתחזקותה והתחמשותה האינסופית של ישראל במלחמת קיום ושרידות ללא כל קץ וללא כל ניצחון, אשר במסגרתה לא יכולה להיות כל תקווה לשלום, מעצם הגרעין האיזוטרי הטמון לכאורה ברעיון מסוג זה; בעולם רע, אכזר ומצומצם זה נגזר על היהודים להירדף ולהיות שנואים כפי שנרדפו בעבר, ולכן רק כוחניות ועליונות מלחמתית תוכל לספק קיום ריאלי בעולם עגום שכזה. השמאל הישראלי רותם אף הוא את אירועי השואה לצרכיו, כאילו רק מהם ניתן ללמוד ולהסיק מסקנות נגד גזענות יומית בישראל ובמקומות נוספים בעולם, משמע השואה היתה בבחינת שיעור לעולם לאן יכולים להתגלגל מחשבות שכאלו, ולמה עלולה לגרום גזענות. זהו רעיון טוב ונחמד אך עמוס בפדאגוגיות יתר, רעיון אשר ממנו נרמז למעשה כי אירועי השואה דומים לאירועים גזעניים אחרים, אמיתיים או מדומים, ברחבי העולם הגדול - כשהדגש היחידי במסקנות אלו הוא תמיד העולם הראשון ה'רע' בפועלו כנגד העולם השלישי ה'טוב' מעצם קיומו הנגזל והנעשק. זוהי כמובן תמונה פשוטה להחריד של מצב העניינים בעולם, תוך שימוש באגאטלי באירועי השואה כמכנה משותף להדגשת עוולות אחרות, על פי רוב מתחום הקיפוח והאפלייה. השימוש המוגבר במוטיב השואה גורם להישחקות אירוע חד פעמי ובלבדי זה, ועל כן דבר פסול לשיטתי. למותר לציין כי בעייה זו קיימת גם במקומות אחרים בעולם, אשר נסמכים על אירועי השואה להוכחת צדקת דברם בכל צורה אפשרית, ועל כך אולי בתגובה אחרת. לגבי רצח רבין - אשר אינני מבין כיצד התגלגל לוגית וסמנטית אל תוך המאמר - הרי שלשיטתי כל נסיון למציאת קונספרציות ותכליות מנוגדות, אשר אמור לרמוז כי הרוצח המוכר והמוכרז, אשר הודה במעשיו, לא ביצע מעשה זה, בנוי ומתקרב להגדרתו כנסיון הסבר המשלב אלמנטים סופיסטיים פסולים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השופט אהרון ברק ולקחי השואה |
|||
|
|||
השופט אהרון ברק ולקחי השואה סקירת תגובות - לפני כשבוע פורסם מאמרי ''לקחי השואה. למה הכוונה?''. לצערי המאמר פורסם כמה שעות לפני נסיעתי לחו''ל ולכן לא יכולתי להשיב מידית לתגובות הגולשים. אני מתנצל על כך. כעת אני מבקש לעשות סקירה של התגובות. - --- שתי גישות עיקריות --- את התגובות הייתי מחלק לשתי גישות ברורות. אחת מהתגובות ביטא היטב יוסי גורביץ: ''אין הבדל אידיאולוגי עמוק בין הנאציזם הוואגנרי הגרמני לבין הנאציזם הקבליסטי היהודי. הם אותו פן של שנאת אדם, דמות ראי. ההבדל היחיד ביניהם הוא שלנאציזם הגרמני ניתן כוח להשחית, והנאציזם היהודי-קבליסטי עדיין מחפש את הכוח.'' את הדמוניזציה (כדוגמה) של העם היהודי את יוסי גורביץ לא מעניינת כלל. את הדמוניזציה, שעושים להעם היהודי במדינות ערב בכלל, ובמיוחד אצל שכינינו ערביי פלשתינה (ארץ ישראל) כפי שהיה בגרמניה תחת המשטר הנציאונל-סוציאליסטי. דמוניזציה שהכשירה שם את העם הגרמני לביצוע רצח המוני. מה שמעניין את יוסי גורביץ הוא, איך לנו לא להימצא במצב שבו היו הגרמנים בתקופת הרייך השלישי. - תגובה שניה ביטא היטב aharon5: ''הלקח הוא שכאשר מתחילים לשחוט אותנו בקטן, יתכן שזהו בסה''כ חימום הקנה לקראת פתרון קצת יותר סופי. הלקח הוא שכאשר ישנם סימנים של לילות בדולח, יתכן שהם רומזים על ימים אפלים יותר. הלקח הוא: לעולם לא לזלזל בחששות למזימה הנרקמת למען השמדתנו, גם אם הן נשמעות קונספירטיביות ואווילות . . .'' הנושא איך לא להימצא במצב הגרמנים בתקופת הרייך השלישי אותו לא עניין כלל. מה שעניין אותו הם הסימנים שעם היהודי התעלם מהם. סימנים שהיו לפני השואה שהצביעו על האפשרות השואה, שאכן התרחשה בסופו של דבר. לפי המבטא את הגישה זו, הממשלות והציבור בישראל לא מתייחסים לסימנים שקיימים בצד הערבי ושדומים להפליא לסימנים שהיו בגרמניה לפני השואה. מכאן העם היהודי לא למד שום לקח מהשואה. ברור, אפוא, שמהתגובות על מאמרי ניתן להבין שהתייחסות למושג זה תלוי בהשקפה פוליטית-ערכית של האדם. כאן אנו מגיעים לנאומו של השופט אהרון ברק, כפי שפורסם ב''מחלקה הראשונה''. (הקישור מצ''ב) --- מה אפשר ללמוד מגישת השופט ברק --- מנאומו של השופט אפשר ללמוד שני דברים: א. בפיו, לפי איך שהוא מבין ומתייחס ללקחי השואה, יש הכרזה פוליטית חד משמעית שהוא, השופט העומד בראש מערכת משפטית, שייך למחנה פוליטי מסוים קטן שאליו משתייכים שולמית אלוני, א. ב. יהושוע ודומים להם. ב. לפי הצהרתו שעקרונות הללו (דרך פריזמת השקפתו) מנחים אותו בעשיית הדין משתמע, שהוא מנחיל במודע את ההשקפה הפוליטית-ערכית שלו על כלל הציבור בישראל. לפי דעתי, נאומו של השופט אהרון ברק היה צריך לגרום לזעזוע בחברה ישראלית ולתגובות שרשרת של פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי ציבור, דבר שלא קרה. --- שיקולים זרים במערכת משפטית --- לפי דעתי, אם כבר השופט אהרון ברק טוען ''שאין דבר חשוב יותר מכבוד האדם וחירותו'', אזי הוא צריך לעשות הכל, כדי שהמערכת המשפטית לא תהפוך לכלי פוליטי או לכלי שרת של גופים שיש להם שיקולים זרים אחרים. כאן הזכרתי, כדוגמה, משפט דרייפוס ומשפטי ראווה של סטלין בתור משפטים שהיו לכלי פוליטי של הממסד במדינות אחרות. גם אצלנו היו משפטים ששימשו כלי פוליטי או למטרת הסתרת פשעים. פרשת ''חבורת מע'צ''. לפני זמן לא רב, שי סמכי, מי שהיה חוקר בפרשת ''חבורת מע'צ'' הראשונה, פיצץ את הפרשה מחדש. לפי תחקיר הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית, המטרות הראשיות בפרשה זו היו ראש הממשלה מנחם בגין ושר המשפטים שמואל תמיר, אותם ביקשו החוקרים לקשור לחבורת צעירים משכונת התקווה להם הדביקו אשמות שאו. אם, במקרה ואותו עד המרכזי היה נשמע יותר אמין מכפי שהוא היה נשמע באמת, האשמות שאו הללו (נגד בגין ותמיר) היו מגיעים לבית המשפט. אזי ראש הממשלה מנחם בגין היה נאלץ להתפטר. במילים אחרות, באותה תקופה נעשה ניסיון להפיל את השלטון בישראל דרך שימוש במערכות החקירה והמשפט. פרשת עמוס ברנס. לפי החומר שקיבלתי מיו''ר העמותה ''צדק לעמוס ברנס'' רב פקד בדימוס יצחק קרן, בפרשת ברנס היה חיפוי של רצח שבוצע ע''י איש השב''כ. רחל הלר גילתה את הסוכן של השב''כ בחבורת השמאל הקיצונית בשם ''אבנגרד'', אליה היא השתייכה. על הגילוי זה היא שלמה בחייה. מפעילו של הסוכן, איש השב''כ צבי פורסטר רצח אותה. על מנת להסתיר מעורבות איש השב''כ ברצח, הפילו את התיק על עמוס ברנס, שהיה מכר חפיף של רחל הלר. בפרשה זו מערכת החקירות והמשפט בארץ שימשו ככלי של השלטונות במטרה לחפות על פושעים מאנשיה. --- משפט ראווה בישראל --- אני אישית לא חקרתי את הפרשות ''חבורת מע'צ'' ו''עמוס ברנס'' ולכן החומר שקיבלתי בפרשות הללו הוא, מבחינתי, לא ממקור ראשון. לכן אני בחרתי כדוגמה במסמכים מהפרשת רצח יצחק רבין ז''ל. בפרשה זו יש בידי את השמונה קלסרי החקירה, את הפרוטוקולים מבית המשפט, חלק נכבד מהחומר הגולמי שהוצג בפני ''ועדת שמגר'', סרטי אודיו ווידיאו של חקירות יגאל עמיר שהוקלטו במשטרה. חומר הגיע אלי ממקור ראשון, כלומר מאנשים שהיו מעורבים בחקירתו ובמשפטו של יגאל עמיר. לכן אני בטוח לחלוטין באותנטיותו. המאמר לא עסק בפרשת רצח רבין ז''ל, אלא על הגישה המשפטית של השופט אהרון ברק. ללא קשר לאשמתו של יגאל עמיר, אני הצגתי רק מעט מהסתירות שבממצאים שהוצגו במשפטו של יגאל עמיר. קיימים ממצאים רבים אחרים הסותרים אחד את השני. לא יתכן שבית המשפט יתעלם מסתירות אלו מבלי לתת את דעתו עליהן אלא אם המשפט הוא משפט ראווה. משום שבית המשפט כן התעלם מהסתירות - ניתן לומר, ללא ספק, שמשפטו של יגאל עמיר היה משפט ראווה. העובדה שיומיים בלבד הספיקו להחליט לשופט אהרון ברק בפרשה זו מצביעה שמלותיו של השופט על כבוד האדם וחירותו הן מילות סרק או שמילים אלו חלות רק על המזדהים אתו פוליטית-ערכית. נתן גפן קישורים: מאמרו של השופט ברק כפי שפורסם במחלקה ראשונה: http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?docid=1205&sub... | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי