יש לציין תחילה, כי מתוך טעות בחשיבה והיכנעות להלכי רוח תקשורתיים, טוענים רבים כי השלום הוא ערך חיובי בפני עצמו, דבר שאינו נכון מהבחינה הבסיסית, המוסרית, החברתית.

השלום – מקרב רחוקים, ואילו מהרשעים – מוטב להתרחק.

ראה משלי א' ט''ו, בו מלמדנו החכם באדם להתרחק מהרשעים, בפנותו לצעירים בשלב מוקדם כדי לחנכם ללכת בדרך הישר:

בְּנִי–אַל-תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם; מְנַע רַגְלְךָ, מִנְּתִיבָתָם.

אכן, יש מצב בו הרשעים באים הם אליך, ופוגעים בך, ואז, אחת דתם (משלי, י''ד י''א),

בֵּית רְשָׁעִים, יִשָּׁמֵד...

לאמור, השלום כשלעצמו אינו ערך חיובי, אלא מותנה באובייקט הניצב מול הרוצה לעשות שלום – ואם האובייקט הזה הוא ציר הרשע והטרור, אזי השלום אתו הוא ערך שלילי, פסול, בלתי מוסרי ועלול להמיט אכזבות ואסונות.

כך סוריה:
מדינת טרור החובקת בחום את בכירי הפושעים בעולם ותומכת בהם ככל יכולתה הדלה,
מדינה בה השלטון המושחת של כת העלאווים, המהווה בה מיעוט בטל מהבחינה של המבחן הדמוקרטי – שולט ורומס זכויות אדם,
מדינה המחוברת אל איראן ואל אל-קאעידה, מאמנת טרוריסטים בשטחה, דיכאה עד עפר את המיעוט היהודי שבתוכה – דיכוי של עינויים וחיסולים פיזיים, הרבה מעבר לצמצום ולביטול זכויות,
מדינה המייחלת בחידלון-אונים לחיסולה של מדינת ישראל.

עם מדינת סוריה לא ייכון שלום, גם לא כנגד שטחים.

הרי צה''ל, לכשיתעורר הצורך, לא יהא זקוק לחסדי סוריה ולאישורי שליטיה הנרפים כדי לכבוש שטח סורי ככל שהדבר יהיה חיוני לביטחון מדינת ישראל, כפי שנכבש בדין ובצדק חלק מן הגולן, לאחר פעולות רבות שנים בהן סוריה מיררה את חיי תושבי ישראל בצפון באמצעות גניבות, הסגות גבול, הרג ורצח.

מאז הכיבוש, הגולן על פי חוקי ישראל – המדינה הדמוקרטית והנורמלית היחידה במרחב – שייך לישראל, והגבול השקט רק מוכיח כי הוא גבול טוב לישראל, כי הרי לא מטוב לבם של הרשעים שקט הגבול.

אולמרט יכול לערוג ולחלום על העברת רמת הגולן לשלטון האופל הסורי, אולם אין לו דרך לממש את הזיותיו. מכל בחינה – הרעיון ההזוי הזה מתגלה במערומיו כרעיון נפל.

ההבדל בין הסכם שלום עם סוריה לבין היעדרו של הסכם כזה הוא רב; עדיף לאין שיעור מצב בו אין הסכם ואין שלום, ללא כל קשר להעברות של שטחים – פעולות שנעשות בדרך כלל כתוצאה ממלחמות, ולא נצפה כל סיכוי לשינויי גבול: הסורים אינם יכולים לכבוש, וישראל אינה מעונינת לכבוש.

אבל אפשר להזות, לחזות, לדמיין, לחלום, כאילו שיהיה ערוץ עתידי של ניגוב חומוס בדמשק, ואין כוונת החולמים לחיילי צה''ל בעת פעילות צבאית שם.

ואז, במסגרת החלום על השלום, מה שנקבל זו מלחמה, לא לפני שנפסיד כמה דברים משמעותיים:

דמים רבים תרתי משמע,
ערכי מוסר,
זילות בהערכה בקרב אומות העולם, שלא יקבלו בינן לבין עצמן את השטות הזו ומידת הערכתן לישראל תפחת,
החזרת רמת הגולן הפורח לשממה – כפי שהיה בתקופת שלטון סוריה וכפי שקיימים שטחים נרחבים מהגולן במרחב הסורי כיום,
הגדלת מניין האוכלוסייה הישראלית הנעקרת מהבתים ומהשדות, מהמפעלים ומהאתרים וחבירתה של אוכלוסיית המפונים החדשים לנפגעי גוש קטיף – ייתכן כי נטל זה יהיה כבד מנשוא על המדינה,
ולא מניתי כאן את כל ההשלכות של חלום הבלהות האולמרטי האחרון.

ייטיב אולמרט, כמו גם כל שר בממשלה, כמו גם כל חבר כנסת, להתמקד בהחזרת גוש קטיף כדי לבלום את הפקרת ישובי הדרום הסובלים ירי אקראי כשמתחשק לאויב מאז התנתקות השלום השלילי, מאז הניסיון המעשי להגשים שם את חלום השלום (כי כבר איננו שם - אז מדוע שהם ימשיכו בטרור, אדרבה, יבנו איתנו מזרח תיכון חדש לתפארה).

והיה אם אסד הבן יואיל לחתום על הסכם שלום מגביל, עם תנאים טובים למדינת ישראל?

הכי פשוט שיש:

אז התנאים החתומים – יהיו באמת טובים,
המציאות – לא...

---