מקורות פלסטינים דיווחו היום ‏(21 מרץ 2008) כי מחבל (''פעיל חמאס'') נהרג ושני טרוריסטים שסייעו לו נפצעו בפיצוץ שאירע במתקן של חמאס בחאן-יונס שבדרום רצועת עזה. הפיצוץ התרחש 24 שעות בלבד לאחר ששני בני אדם נהרגו עקב פיצוץ שאירע במתקן אחר של חבורת רוצחי החמאס, על חוף הים ברצועת עזה. ההרוג בפיצוץ באירוע האחרון הוא המחבל ואהל חמודה (30). המקום שבו ארע הפיצוץ הוא בסיס אימונים של תנועת חמאס.
עד כאן תיאור תמציתי של אירועים שגרתיים אצל רוצחי החמאס, כן ירבו.
ולא עצם קיומו של האירוע מפתיע אלא – החוצפה ועזות המצח של דוברי חבורות הרצח, להודות בריש גלי כי יש להם מתקנים מוסדרים ובסיסי אימונים שכל תכליתם להכשיר רוצחים שפלים המתמחים ברצח על ידי ירייה בגב של אזרח יהודי (אם אפשר) אנונימי, מבלי להתרגש יותר מדי אם הנרצח הוא בעצם שמאלני קיצוני תומך חמאס, או אם הוא לא יהודי כלל, והיו דברים מעולם.
ועוד מפתיע, כי מתחת לאפו של הצבא החזק בעולם, מתקיימים ופועלים מחנות אימונים מוסדרים שעוסקים בטרור הכי נאלח שיש, כולל שליחת שאהידים בעל כורחם למוות, וצה''ל מאפשר זאת בשתיקה.
ועוד יותר מפתיע, כי ''דוברי החמאס'' לא נרתעים מלציין כי יש להם בשטחים שבשליטת מדינת ישראל, או כאלה שראוי שיהיו בשליטתה, מחנות למחבלים משם משוגרים השאהידים ודומיהם.
דווקא השלומיאליות של רוצחי המחאס שבעטייה נגרמות ''תאונות עבודה'' – אותי אינה מפתיעה כלל, אולם כן מפתיעה אותי השלומיאליות של מדינאי ישראל העכשוויים, אשר נמנעים מלשחרר את ידי הצבא הישראלי לשם חיסול מיידי של מחנות מוסדרים אלו.
ברור לכל, עד כדי כך שזה לא טעון הוכחה כלל, כי צה''ל יודע בדיוק היכן מתקיימות קייטנות הרצח, וכל מה שנחוץ כדי למנוע פעילות מסוג זה הוא לחסל פיזית כל מחנה כזה על יושביו בעודו באיבו; אין פעולה מוסרית מזו.
כך הייתה נוהגת ארה''ב לו נקלעה למצב דומה, וכך הייתה נוהגת מצריים או ירדן, אוסטריה או שווייץ.
כך צריכה לנהוג כל מדינה החפצה בחיים.
כך חייבת לנהוג מדינת ישראל.
מול המדיניות החלמאית שלנו, נוצרת ומתעצמת החוצפה הפלשתינית, כי חלל שנוצר – מטבעו להתמלא: היעדר הפעילות של צה''ל מתפרש כתבוסתנות על ידי העוסקים שם ברצח-עם כמשגת ידם, הא ראייה, מיד כשיצא משם צה''ל – נכנס החמאס.
הם מרשים לעצמם להודיע ברבים על קיומם ופעילותם של מחנות הטרור, וימלאו כל נסיגה וכל חלל שנותיר אחרינו, בין נסיגה הבאה לידי ביטוי בשטחי אדמה ובין נסיגה בשליטה, באופן שכל ויתור ישראלי יגרור מיד הגברת הטרור הרצחני, כי הויתור – מטבע ברייתו – מאפשר ואף מזמין זאת.

הצעד השלומיאלי הבא הוא לתת לרוצחי החמאס ולתומכיהם במה בערוצי התקשורת שלנו, מקום בכנסת, משכורות עתק ותמיכה כספית שוטפת, חופש במעברים ויחס של אח''מים.
אלא שכהמשך למדיניות חלם של ממשלת ישראל, העתיד הזה כבר כאן...

---