המצב בעת כתיבת שורות אלו הוא כדלקמן:

א. ארגוני הטרור משגרים טילים לעבר שדרות, אשקלון וישובים אחרים. יש גם נפגעים.

ב. צה''ל פועל ברצועת עזה.

ג. פוליטיקאים ישראליים מהשמאל נותנים ראיונות בזה אחר זה לכלי התקשורת.

יש להבין: התקשורת הישראלית פרושה כמרבד אדום לאח''מים בפני כל ח''כ שמאלני ואיש ציבור הנוטה למחנה השלום, כמו גם בפני כל אזרח במצוקה שיכול לתרום לבלימת הימין ההולך ונוגס אהדה מן השמאל, כך על פי הסקרים.

צריך עוד להבין: כדי להיות מקובל ולזכות באהדה ובתמיכה ציבורית, בימים בהם ארגוני הטרור משגרים טילים לעבר יישובים בארץ – עדיף להיראות ולהישמע נחוש, לוחמני, ביטחוניסט.
אז איך הולך יחד – שמאלני ונחוש?
הולך; כשצריך – עושים.

חיים רמון, לדוגמא, בריאיון לטלוויזיה במוצ''ש ‏01 מרץ 2008 אמר כי ''ישראל צריכה להפגיז כל אזור ממנו יורים קסאמים, עד שלא ישוגרו מאותו אזור קסאמים, כי כל מה שאנו רוצים זה הפסקת הירי''.
דברים אלו עומדים במבחן ההתאמה ל''תבוסתנות במסווה נחישות'', כי הם נשמעים כאילו היו אזהרה חמורה כלפי האויב ונקיטת עמדה אקטיבית, ולא היא;

כי – אין כאן שום אמירה בדבר פעולות אלמנטאריות שישכנעו את כנופיות הטרור לשנות את דרכם, וגם מעשים בפועל בהתאמה לאיום זה - לא יעשו את העבודה.
כי – ההתייחסות לקדושת החיים ולקורבנות הדמים של ישראל, אינה דומה לזו הקיימת אצל ארגוני הטרור וכנופיות הפשע, שם כללי ההערכה שונים ומה שכואב כאן – לא כואב שם. אי אפשר להתעלם מההבדל המנטאלי והמוסרי שבין מדינת ישראל ואזרחיה לבין ארגוני הטרור.
כי – אין כאן (בדברי רמון) איום. הם יודעים כי אם רק ירצו ויפסיקו את הירי אז אנו נתקפל, ובמצב זה הם בוחרים להמשיך ולירות – אז מה בדיוק מודיע להם רמון? ממש כלום...
כי – זו אמירה תבוסתנית של מי שמתחנן מהאויב להתמתן, תוך הבטחה שלא תהיה כאן תבוסה חס וחלילה של האויב, תוך מסירת המושכות לידי האויב – רק יפסיק, נפסיק; ימשיך – נמשיך... משהו בדומה ל: ''יתנו – יקבלו'' של נתניהו. כלומר, הם מובילים, הם קובעים, גורלנו - בידם...
כי – יש באמירה זו הסבר לאויב כי הוא לא יופתע ולא יובס.

ועוד נאמר על ידי פוליטיקאים מהשמאל, ש''תזרים הדלק לרצועת עזה יצומצם''.
לכאורה – אמירה נחושה, ביטחוניסטית, אמיצה.
למעשה – תבוסתנות ברורה.

כי – באמירה ''מאיימת'' זו גלומה הבטחה שהכסף הגדול ימשיך לזרום לקופות הטרור על חשבון משלם הדמים הישראלי, עם פה ושם הפרעות זמניות שייפרעו אחר כך בריבית דריבית, ואין כל חשש לשלומה ולתפקודה של התרנגולת הישראלית, המטילה לחמאס ולאשף ביצי זהב בהן נרכש נשק לפגיעה באזרחים.
כי – הפרדוכס ביחסי ישראל מול כנופיות הטרור לא רק שהוא מתקיים, כולל בזמן לחימה, אלא שהוא גם מתמסד, ונהיה עובדה בלתי מותנית כחוק טבע, והחוק הזה הוא כאמור פרדוכס – ישראל מממנת את אויביה ב''החזרי מע''מ'', בדלק, במים, בחשמל, ובכל טוב הארץ ומאפשרת גניבת ציוד חקלאי ומכוניות בהיקף שלא מוכר בשום מקום אחר על פני כדור הארץ, גניבות שאף הן מתמסדות כחוקי טבע אצלנו.

אם ייבחנו דבריו של רמון, יתברר כי מימוש מאווייו מהווה חזרה על מחדל שש השנים שבין שתי המלחמות האחרונות בלבנון. להזכיר, הגבול היה שקט שש שנים ולא נורו לא קטיושות ולא טילים. שש שנים אגרו שם נשק ואמצעי לחימה באין מפריע, וזה מה שמציע רמון כי יקרה בעזה: הם צריכים רק להפסיק לשגר שש שנים קסאמים, והיום קל מתמיד לאגור שם לא רק קסאמים אלא גם נשק לא קונבנציונאלי, ורמון ישמח, כי חלומו על הפסקת הירי יתגשם, וקדנציה נוספת תתגשם

הטיפול בבעיית הירי לשדרות, אשקלון וישובים אחרים צריך להיות שונה בתפישה ובמעשה.
ראשית, יש לבטל לאלתר ולצמיתות כל תמיכה כספית, תשתיתית, כלכלית בטרור תוך הגשת חשבון על כל מה שניתן ללא דין וללא בסיס מוסרי עד כה. החזרי המע''מ הם קשקוש ומסווה להזרמת הון עתק למטרות טרור ופשע ולהתעשרות רבי המרצחים בדמות פוליטיקאים.
יש לצפות כי צעד זה יספיק, כי הטרור אינו יכול להתקיים ללא תמיכה רבתי, הן לכיסי מנהיגיו והן למימון שוטף של הפעילות הטרוריסטית. ייבושו על ידי ישראל – יבטלו.
אף על פי כן, מדינת ישראל יכולה לתת מענה גם במקרה שהפסקת המימון לא תספיק להפסיק את הטרור, לו רק יתקיים דיון כנה על מה שישפיע שם, בהתאם לחשיבה שלהם ולא על פי תפישת העולם שלנו.
במלים אחרות, צריך לתת את הדעת מה יגרום להם להימנע מהטרור, מה יהפוך את הטרור לבלתי כדאי עבורם:
הגבלות תנועה?
ביטול תעסוקה?
גירוש?
וזאת בצד הפיכת הטרור לבלתי אפשרי באמצעות שליטה ומניעה אקטיביים, לבל תהיה עזה בשש השנים הבאות מה שהייתה לבנון בשש השנים בין המלחמות, ואולי גם מה שלבנון – עכשיו.

נכון הדבר, שליטה ומניעה אקטיביים משמע כיבוש מחדש של גוש קטיף, דבר שיקרה.

וקיימת גם אופציה צבאית שלא מופעלת במלוא עוצמתה, להיפך, המופעלת תוך בלימה, ובמקביל להמשך המימון המוזר של הטרור כולל בזמן הלחימה, כפי שהיה במלחמת ''בין המצרים''.

---