פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
ש א וֹ ל  בעיר - ללא הפסקה
צבי גיל (יום ראשון, 02/12/2007 שעה 7:11)


ש א וֹ ל  בעיר - ללא הפסקה

צבי גיל



כשראיתי את העצים הכרותים האלה התחלתי לבכות. ככה התבטא ראש המועצה המקומית בית ג'אן, יוסף קבלאן, לאחר ש-‏24 אלונים עתיקים נכרתו במזיד בלב שמורות הר מירון (גם השמורה וגם תושבי בית ג'אן נפגעו, 25 בנובמבר 2007). ובאמת הלב נחמץ לנוכח גדיעה כזאת של עצים נדירים שהגיעו לגיל מאה ויותר. אולם בפרפראזה על אמירתו של אחד העם (מכתבים מארץ ישראל) אפשר לומר כי עצים כי ייגדעו יבואו להם רשות הגנים הלאומיים, יוסף קבלאן, הקרן הקיימת ואחרים וייטעו עצים חדשים במקומם, אבל נפשות כי יגוועו בשאול תחתית מי יקום להם ומניין תבוא עזרה.

זאת אני כותב לאחר שקראתי את כתבת השער במוסף ''הארץ'' (מיליון רסיסים קטנים) לפני 3 שבועות שכותרתו גיהינום המין והסמים ברחוב פין 1 בתל אביב מאת: וורד לי (צילומים לאה גולדה הולטרמן). מכיוון שלא מדובר בחדשות חמות, שבהן אני כלל לא עוסק, אלא בענייני היום, אני בדרך כלל מחכה ל''הבשלה''. כלומר אם ישנו איזה עדכון, קרה משהו בינתיים בנושא, או כאשר, כמו במקרה הזה, לא קרה הרבה, ומבחינתי זה מרעיש יותר. המשקעים גברו. ניסתי לראות כיצד התיאור המבעית, המזוויע, האיום והנורא - יחלחל בנפש הקוראים והלאה מהם, בחברה ופסגת הפירמידה הישראלית. ואכן בעיתון ''הארץ'', שהוא עושה כדרכו מעקב - ,follow up מדווחת וורד לי לפני כמה ימים על אישה נוספת, שלישית, שמתה תוך חודשיים ברחוב פין 1. משהו זמני, למתן מחסה לכמה נשים מכורות לסמים, אמנם מסתמן, לפי הדיווח של וורד לי.

יחד עם זאת, החלחלה שאחזה בי עדיין ממשיכה בויברציות, הן לנוכח התיאור הזה, ועוד יותר לאור (נכון יותר- לחושך) העובדה ששוב עברנו לסדר היום. אורית קמיר, במאמר בנושא סמים באתר שלה ב ''רשימות'' ב- 10.11.2007 (שאת הסיכום אביא בהמשך המאמר), התייחסה לתחקיר הזה של וורד לי,תוך הֶקשר ל''פלנטה אחרת''..

אביא כמה ציטוטים מן המסה הזאת, המשא הזה, שהנחיתה עלינו וורד לי, לאחר עמל מפרך והצצה לגיהינום. בכישרון רב ובמברשת גסה במיוחד השפריצה על הבד צבעי דם, יזע, הפרשות, טרוף חושים מזוויע, עבדות מכורה, מתים מהלכים - הדביקה קולאז' אימים ותלתה אותו על הקירות שלנו. צרור של זוהמה מורעלת, בצורת מטען צד, הניחה לפתחנו. ככה היא מוליכה אותנו.
הכניסה הראשית למבנה ברחוב פין ארוכה ומתפתלת. מבוא חשוך, פנייה שמאלה, ואז מתגלה גרם מדרגות תלול המוביל מעלה. הקירות ספוגים טיפות דם שהותזו ממזרקים, ועל המדרגות פרוש ''שטיח אדום'' - שובל דם, ארוג בגוני אדום טבעי. עבודת יד...

רחוב פין
''חוג הסרטן'' בתל אביב
הצחנה, העזובה והריקבון תוקפים מיד. ברוכים הבאים לגיהנום. ברוכים הבאים לבניין ברחוב פין 1, שהפך בחסות המשטרה לסניף המוביל של סוחרי הסמים מלוד, לממלכת שאול תחתיות. מתחת לאף, בפינה ותיקה ומוכרת בעיר, הפכה תל אביב לסיוט אורבני המוכר מסיפורים על ניו יורק בשנות ה-‏70 וה-‏80, מכל אותם סרטים המציגים מאורות סמים חשוכות ושברי אדם המתפלשים בהן ללא מוצא. עכשיו זה כאן, אצלנו, בתחנה המרכזית...

ייתכן שהריכוז של סוחרי הסמים, הנרקומנים, הזונות והסרסורים במבנה אחד נוח לכולם. באופן הזה הנרקומנים והזונות לא יוצאים מהמתחם, לא מפריעים למהלך החיים בעיר, לא פורמים את הסדר הטוב, נמקים זה על זה. נדמה שגם למשטרה זה נוח - חומר מודיעיני מרוכז שוכן במבנה, לא מתפזר, קל לאיתור בשעת הצורך...

מבערי גז, הסנפות, מזרקים, מבחנות, ניירות כסף, שאיפות עמוקות, לקוחות העולים למבנה עם זונות, המולה ורעש סואן, ריח סם וריקבון אנושי. הכל סוגר עליך. הבעתה שמלווה אותך מרגע הכניסה, הבטן המכווצת והחלחלה מתחלפות אט אט במרה שחורה. מוזר עד כמה עצב יכול לשכך פחד.
אורית קמיר סיימה את מאמרה (''מיסוד הזנות'') ככה:
תיאור ''הבית ברחוב פין 1'' קשה מאין כדוגמתו. בלילה שאחרי קריאתו לא ישנתי טוב. חלומות הביעותים עשו את הקישור שהתודעה הערה לא העזה לראות. שחייהם של נשים מוזנות ועבדי-סוחרים דומים רק לדבר אחד: לחיים במחנות הריכוז. אותם חיים נטולי תקווה עליהם קראנו אצל פרימו לוי. החיים הסובבים אך ורק סביב ההשרדות עד המנה הבאה. שבשביל המנה הבאה – בין שהיא מעט מרק דלוח או הרואין או קרק, תושב ''הפלנטה האחרת'' יעשה הכל, פשוט הכל, לעצמו ולזולתו. ועכשיו כשביקרנו ברחוב פין 1 ביחד עם ורד לי, אי אפשר להגיד שלא ידענו.
ולי נותר לשאול שאלות.


סדום- כאן ועכשיו

איך, גם לנוכח דברים אלה, אפשר להחריש, כשריד שואה, אך לא פחות-כיהודי וכישראלי. ''הארץ'' )במוסף המצוין שלו) האיר לנו בזרקור אדיר פינה אפילה זאת בתופת שעלי אדמות. והיו גם תגובות. כרגיל רוב החצים מכוונים למשטרה - ברווז קליעה נוח וזמין תמיד. אבל הכתבה יכולה להיות רק trigger - גירוי שמיועד לקוראים, להמשיך, לא בקריאה, אלא במעש. אחד מגדולי ההוגים של העיתונות הכתובה במאה ה- 20, וולטר ליפמן, המשיל את העיתונות לזרקור. הוא מטיל אלומה חזקה על נקודה מסוימת אך הוא ממשיך הלאה. יש עוד נושאים מטרידים בחיינו. אף כי ,כפי שציינתי, ''הארץ'' באמצעות וורד לי, לא עובר לסדר היום- הוא עוקב.

אמות הספים לא רעדו. אין אמות ואין ספים. יש מבול אך אין אפילו תיבת נוח. אין כימותראפיה לסרטן הזה שמתפשט ושולח זרועותיו לכל הכוונים. זאת התנחלות מיוחדת במינה שהגידול ''הטבעי'' שלה הוא מהיר מאוד. ושאלה נוקבת אני שואל את עצמי ואת הזולת: היכן אנחנו, היכן אתם. היכן האֶלֶן פטון שלנו שיכתוב ''זעקי ארץ אהובה'' על ישראל של שנת 2008. היכן מורי הנבוכים, בייחוד האקטיביסטים שביניהם, הסופרים, המשוררים, האמנים, הטרובדורים, אלה שחותמים על עצומות. הם אכפתניקים מאוד. היכן הם- שישמיעו קול על השאול שנמצא לפתחנו. היכן מארגני העצרות ההמוניות בכיכר רבין, אלה הלוקים בתסמונת ''כיכָריטיס''' ,שזיהה באחרונה דורון רוזנבלום, שיוליכו משם תהלוכה לרחוב פין 1 בלווי מכוניות כיבוי עם זרנוקי מים, לשטיפת הזוהמה, סולמות הידראוליים, לחלץ מן המבנה דיירים שעדיין מפרפרים ואמבולנסים של מגן דוד אדום להעברת המפונים למקומות מבטחים.זה גם יצטלם מצוין.

היכן האגודות למיניהם שזועקות במגפונים על זכויות אזרח, והיכן אגודת צער בעלי חיים, שכן כאן מדובר באנשים שאפילו לחיי כלב אינם זוכים. היכן 40 חברי הכנסת, הנלעגים, שרוצים להדיח את שרת החינוך במקום את הסרסורים במעוזם. איפה הגופים, הפוליטיים והחברתיים, שמרימים את הדגל החברתי, כאשר ברחוב פינס 1 לא יודעים מה זה דגל ומה זה חברה. או כפי שהתבטאה אותה נערה תמימה בת 17 שהגיעה לא מכבר לרחוב פין:
בגלל אנשים כמוך הגעתי לפה. בגלל אנשים כמוך שאמרו לי שיש משהו אחר, ואפשר אחרת, והאמנתי להם והלכתי אחריהם. הגעתי לכאן.( היא מתרסקת בבכי) אני לא יודעת מה לעשות, לאן ללכת, איך לצאת מכאן. יש פה כול מה שאני צריכה. פה אני לא שונה. תלכי מפה, פשוט תלכי מפה.
מה תגידו בתל אביב ומה תאמרו בחוצות ירושלים, שחוברה לה יחדיו, מה תגידו לנערה הזאת שהיא רק הגיעה לכיתה א' בבית הספר שברחוב פין 1, ומודיעה בגאווה שהזרועות שלה נקיות. היא שומרת על עצמה, לא מזריקה. רק מסניפה הרואין, קריסטל וקצת קראק - מה שנותנים לה. מה תאמרו הצדיקים, על סדום ועמורה, כאן ועכשיו. מה תאמרו בימין השפוי, בימין ההזוי, במפלגת האבודה, במר''ץ ,בש''ס. וב''זאת ארצנו'', כיצד יעמדו האידיאלים שלכם , אם נותרו כאלה, בגובה הביצה האנושית, הטובענית, הזאת שמתפלשים בה ושוקעים לתוכה יצוריי אנוש.

ומה בפיכם חסידי ארץ ישראל השלמה שסוגדים לעצים, רעננים ונבולים, לאבנים, חורבות, שרידי חאנים, קברים קדושים, חרסים ועצמות יבשות. בארץ ישראל הזאת, בגבולות הקו הירוק, בעיר העברית הראשונה- שהיא ''שלמה'', נחנקים אנשים אשר מסתכלים בקנאה על העכברושים שנוברים סביבם, והם חיים בסחי של עצמם. זאת ארץ ישראל נגועה, ממאירה, עם צלקת מוגלתית, ארץ שמתבוססת בדמה ומרווה את החלקות הקדושות של עיי חורבות, חורבות שלא רעש גרמם אלא אנשים, כמוכם. אנשים ששכחו על מה חרבה ביתר: על ''אשקא דריספק''- על קוצו של יוד, על התעלמות מצרכי החיים.

כשם שלא רעידת אדמה גרמה לשואה (וזאת האסוציאציה של אורית קמיר), אלא אנשים ש''נבראו בצלם'' והפכו למפלצות אדם שמשמידים אנשים אחרים בציקלון או ב''ספריי'' כאילו היו פרעושים, כאילו היו דיירי רחוב פין מספר 1. אתם, חלילה וחס, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות- לא כמוהם. אבל אתם עומדים מנגד. אתם מפנים מבט לעָבָר. אתם רק סוגרים את התריסים. גם אחרים לא עשו את כל מעשי הזוועה, כולל באפריקה של ימינו. רובנו עמדנו מנגד, והנדנו ראש. ומה אני מחדש לכם. הרי אתם יודעים בע''פ את הכתוב (משלי ז'):

כד וְעַתָּה בָנִים, שִׁמְעוּ-לִי; וְהַקְשִׁיבוּ, לְאִמְרֵי-פִי.
כה אַל-יֵשְׂטְ אֶל-דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ; אַל-תֵּתַע, בִּנְתִיבוֹתֶיהָ.
כו ִּי-רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה; וַעֲצֻמִים, כָּל-הֲרֻגֶיהָ.
כז דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ; יֹרְדוֹת, אֶל-חַדְרֵי-מָוֶת.

אלה לא ''מעמקי הגיהינום'' בסרטם של האחים יוז. אלה המישורים שלהם, כאן על ידינו, ברחוב פין מספר 1.

הכל בטחנה המרכזית, טחינה מיוחדת במינה, מעורב תל אביבי, מנגל אנושי, בפיצוציה הגדולה ביותר שבגיהינום עלי אדמות, בעיר- ללא הפסקה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  ומה תאמרו השמאלנים שכה סוגדים לעעץ, לפרח לשתיל  (סריג גמיש) (3 תגובות בפתיל)
  זה ממש ממש עצוב  (האח של יוסלה)
  כל הקבוד  (שליימזל) (3 תגובות בפתיל)
  שיתוף פעולה של המשטרה  (לוי) (3 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי