עבודתו של מאלתוס

תומאס רוברט מאלתוס חי באנגליה בתקופת נפולאון. מאלתוס פירסם כמה ספרים בנושא גודל האוכלוסין והקשר של גודל זה אל העוני. הספר הידוע בהם הוא עיקרון של התאכלסות. שתי דוגמאות הבולטות מתוך סיפרו של מאלתוס הן אירלנד וארצות הברית של אמריקה.

בין שתי דוגמאות אלה יש הבדל. אירלנד הייתה די מאוכלסת כבר בימיו של מאלתוס. מספר התושבים באירלנד היה בימי מאלתוס בערך שלושה מיליון, וארבעים שנה אחר כך כשישה עד שבעה מיליון. מאתיים שנה אחרי מאלתוס מספר תושבי אירלנד ארבעה מיליון.

בארה''ב היו בימי מאלתוס כחמישה מיליון תושבים והיום יש שם שלוש מאות מיליון. בימי מאלתוס לא היה לארצות הברית גבול התרחבות. שלוש עשרה המדינות הראשונות של ארה''ב היו רק הקצה המזרחי של ארה''ב היום. לאירלנד לעומת זאת יש גבול התרחבות, כי אירלנד היא אי. שטחה של אירלנד כמעט פי שלוש משטח מדינת ישראל. שטח ארצות הברית היום, בערך פי 120 משטחה של אירלנד.

העם האירי היה עני ומאלתוס ניסה להראות במאמרו המפורסם, כי סכנה מרחפת על תושבי האי. בהיות אירלנד מקום תרבות וחלק מהכנסיה הקתולית נערכו באירלנד רישומים של לידות ופטירות, נישואין ומפקדי אוכלוסין. דבר המאפשר לעקוב בקלות אחרי תמונת האוכלוסין שם. חשיבות רבה יש לעובדה כי אירלנד היא אי המגביל את יכולת ההתפשטות של האוכלוסייה. בכך דומה אירלנד לשושנה בבריכת המים.

בשנים 1780 עד 1845 היגרו מאירלנד 1.8 מיליון אירים. כמחציתם לארה''ב והיתר לאנגליה, קנדה ואוסטרליה. בשנת 1841 היו באירלנד 6.7 מיליון נפש. בשנים 1845 – 1847 היה באירלנד אסון נורא. הרעב של תפוחי האדמה. יבול תפוחי האדמה נפגע קשה על ידי מזיק ולאירים לא היה מה לאכול. בשנת 1851 שוב היו באירלנד רק 3 מיליון תושבים. בכמה שנים מתו ברעב או היגרו מחצית האוכלוסייה. מאה שנים אחר כך, בשנת 1950 היו ברפובליקה של אירלנד 2.9 מיליון נפש, כיום יש באירלנד 4 מיליון נפש. בצפון אירלנד חיים עוד כ-‏700,000 נפש.

למרות שתושבי אירלנד קתולים ואינם מבצעים פיקוח ילודה, בכל זאת כמעט ולא חל גידול באוכלוסיית אירלנד במשך מאתים שנה האחרונות. הדבר בולט במיוחד יחסית לתקופה שבה היה שיפור אספקת המזון בעזרת תפוחי האדמה, לפני האסון הגדול.

במאתים שנים במאתים שנים אלה גדלה אוכלוסיית העולם פי שבע. בשנת 1800 היו 980 מיליון בני אדם והיום יש 6.6 מיליארד. אני רואה כאן הבדל מאד משמעותי.

באירלנד פעלו כמה מנגנונים, שכל אחד מהם תרם משהו בהקטנת מספר התושבים ובעצירת גידול האוכלוסין. הייתה הגירה, רווקות מרצון, נישואין מאוחרים, רעב ותמותת תינוקות. תינוקות שהכבידו על משפחות עניות הונחו בלילות בפתחי הכנסיות. תינוקות אלו רוכזו בבתי יתומים. שם מתו תינוקות וילדים בהמונים. יש הטוענים כי התמותה בבתי היתומים של אירלנד הייתה עד 99.6% מהילדים. סיפוריו של צ'רלס דיקנס היו 0.4% מהאמת האכזרית.

אזכיר כאן בלי להרחיב, כי בשנת 1801 חיו באנגליה (U.K.) 10.9 מיליון תושבים. למרות הגירה, רווקות ספנים, מלחמות ותוחלת חיים של 27 שנים (בחלק מהזמן) גדלה אוכלוסיית אנגליה בשל מזון זמין והיא היום 59 מיליון נפש.

למאלתוס היה מידע על ארה''ב. המידע התייחס לאוכלוסייה הלבנה. זאת ידע מאלתוס על ארצות הברית: בשנת 1790 - 3.2 מיליון תושבים, בשנת 1800 - 4.3 מיליון, בשנת 1810 5.9 מיליון, בשנת 1820 - 7.9 מיליון תושבים אירופאים-לבנים. בתקופה של שלושים שנה אלה היגרו לארה''ב רק 300,000 נפש. כל יתר הגידול היה ילודה. בזמן זה לא היה שום שיפור משמעותי במדע הרפואה. גידול האוכלוסייה נבע כולו מהעדר גבול, מהאפשרות לרכוש אדמה ''ריקה'' חינם וחוסר מעצור להתפתחות חקלאית, תעשייתית ומסחרית. מאתיים שנה היתה הסיסמה בארה''ב young man go west. או בשפה של היום settlements.

מול הדוגמא של אירלנד ישנה הדוגמא של ארה''ב. ההבדל הגיאוגרפי העיקרי בין אירלנד לארה''ב הוא אפשרות התפשטות האוכלוסייה. לארה''ב של שלוש עשרה המדינות המקוריות היה מחוז ספר אך לא גבול ממש. מעבר להרי האפאלצ'ים הייתה יבשת פתוחה של מאות ואפילו אלפי קילומטרים. היבשת הייתה בתולית ומלבד כמה אינדיאנים שאפשר היה להבריח או להרוג, לא היה מעצור להתרחבות האוכלוסייה שממקור אירופי.

אוכלוסיית ארצות הברית (אלפים)

תושבים	שנה	תושבים	שנה	תושבים	שנה
75,994.6	1900	5,308.5	1800	275.0	1700
75,994.6	1900	5,308.5	1800	275.0	1700
92,407.0	1910	7,239.9	1810	357.5	1710
106,466.0	1920	9,636.5	1820	474.4	1720
123,077.0	1930	12,866.0	1830	654.9	1730
131,954.0	1940	17,069.5	1840	889.0	1740
151,326.0	1950	23,191.9	1850	1,207.0	1750
179,323.0	1960	31,443.3	1860	1,610.0	1760
203,185.0	1970	38,558.4	1870	2,285.0	1770
226,545.8	1980	50,155.8	1880	2,781.0	1780
248,709.9	1990	62,947.7	1890	3,929.6	1790
מקורות: ספריית הקונגרס Linda Morris (POP) וכן US Bureau of the Census

יש להזכיר עובדות אלה לכולם. יש לאפשר מגורי ישראלים הרוצים בכך, בכל המזרח התיכון ולא החזרת פליטים פלסטינים בישראל. כאן צפוף, שם מרווח.

התרבות האוכלוסייה הלבנה (אך גם השחורה) בארצות הברית, היא דוגמה של שפע מקום ושפע מזון, שהביא לגידול עצום באוכלוסייה. זה גם היה גורם מעודד למהגרים. לעג הגורל הוא שאנו היהודים לא ידענו להגר לשם כשעוד היה ריק. באותו זמן ישבנו במזרח אירופה, בתוך אוכלוסייה גדולה וענייה שראתה בנו תמיד מיעוט זר.

אירלנד בשונה מארה''ב היא אי עם גבול ימי ברור. האוכלוסייה האירית הייתה עניה וסבלה תמיד ממחסור במזון. אוכלוסיית אירלנד לא גדלה במשך שנים רבות. רק אחרי פיתוח זנים חקלאיים ופרנסה תעשייתית החלה אוכלוסיית אירלנד שוב לגדול גידול מתון.

בשני דוגמאות אלה אנו רואים כי כאשר יש לאוכלוסייה מקום להתפתח, עם מזון זמין היא גדלה, כמו שושנת המים. כאשר יש גבול במזון ובקרקע נעצר גידול האוכלוסין. באירלנד הייתה עצירה ואף ירידה בגידול האוכלוסין ובארה''ב היה ויש גידול מתמשך.

אין האוכלוסייה גדלה מעבר לתפוקת המזון.
גידול האוכלוסייה אינו רע כשלעצמו אבל תוצאותיו עוולה וסבל.

ת. ר. מאלתוס

ריבוי האוכלוסיה הערבית בעולם היא בעיה אשר אפילו סילוקם המוחלט של היהודים מישראל לא יכול לפתור. מגורי יהודים ברחבי המזרח התיכון תביא מידית לגידול מספר היהודים בעולם. זו מסקנה ביולוגית ולא פוליטית. בניגוד לדעתו של עמוס קינן, מדינת ישראל נועדה לאפשר חיים ליהודים ולא ''ליצור עם שייצר תרבות'' (5.7.99).

---