|
| אריק פורסטר (יום שישי, 31/08/2007 שעה 15:00) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
אף אחד לא מחייב אותך להכניס אייטולה לחדר השנה. אף אחד גם לא מכריח מישהו להתחתן בכנסיה, עיריית פמגוסטה, או על ידי רבנית רפורמית. בסך הכל כל אחד מתחתן איפה שהוא רוצה. רוב היהודים בישראל נישאים ע''י חופה וקידושין שנערכים על ידי רב אורתודוכסי כדת משה וישראל. גויים, פסולי חיתון, ממזרים, ונאורים שרוצים,מתחתנים כחוק במקומות אחרים- מה הסיפור? | |||
|
|||
במדינה שהיא כביכול נאורה, יש להרשות לכל זוג מבוגר להכנס להסכם שותפות שמסדיר את חייהם המשותפים. לשלוח אנשים לקפריסין זה לא פתרון. | |||
|
|||
לא מבין מדוע חוק השבות לא בוטל ? מה הגזענות הזו ? בכלל מדוע יש לקיים מדינה בצורה של נקניק מכורסם ? מה החברה מחפשים פה ? מה הם שכחו פה ? שיחזרו מנין שבאו ? מה אשמים הערבים ? מה נתפלו לפלשתין ? וכו' | |||
|
|||
לק''י הרב ישראל רוזן ראש מכון צומת כבר מזמן כתב והציע בכמה וכמה במות לעשות הסכם בן זוג רשום שאין לו קשר עם הנשואין. זה שאף אחד לא רוצה לשמוע זו בעיה אחרת. אליצור | |||
|
|||
אני חושב שהתכוונת לרוזן אחר, פרופ' רוזן-צבי ז''ל, שהציע מסלול כפול לנישואים. הצעתו נמצאת בקישור המצורף: | |||
|
|||
לק''י אנ יודע בדיוק על מה ועל מי אני מדבר - התכונתי לרב ישראל רוזן מגוש עציון ראש מכון צומת. הוא כתב על כך מספר רב של מאמרים. אליצור | |||
|
|||
האם תוכל לצרף קישור? לא הצלחתי למצוא דבר ברשת. | |||
|
|||
לק''י אני מדבר על הרב הזה הוא כתב מספר מאמרים בכיון בעלון מדי שבת בשבתו וגם במקומותנוספים בכיון אבל אין לי זמן לחפש היכן הם נמצאים ברשת. אליצור | |||
|
|||
מצאתי את מאמרו של הרב רוזן בנידון (קישור מצורף) אך הצעתו שונה לחלוטין מהצעתו של פורסטר. | |||
|
|||
לק''י התכונתי למאמר אחר שלו - אבל בכל זאת תודה על ההפניה. אליצור | |||
|
|||
בקרב היהדים, ורוב היהודים גם הליברליים ביותר טורחים להירשם גם ברבנות. אפילו אלה שמתחתנים בחתונה רפורמית או סתם בחתונה-מסיבה של עצמם, או כאלה שנשבעו וחתמו לפני שופט בקפריסין. כל זאת במידה ושני הצדדים רשומים ומוכרים כיהודים. לישראל קשה עדיין להיפרד מהקונצנזוס שנישואין נעשית בדרך השמרנית, היהודית. אבל כל אחד ואחת יכולים להתחתן ולהיות מוכרים כנשואים בנישואי חו''ל. זה ערוץ פתוח ולגיטימי שהמדינה מסכימה לו ולדעתי בשל אופיה היהודי של המדינה עדיין לא בשלו הפתרונות האחרים לחתונה בישראל. | |||
|
|||
ניתוח זהיר ושקול, אך אינו מספק מבחינת שאלת השאלות: האם מדינה ריבונית חזקה אינה מסוגלת לספק שירותי אישות בסיסיים לאזרחיה השונים ללא הבדל דת או עדה? הרי אתה בעצם אומר בתגובה זו שישראל מתקשה להיפרד משיטת המילאט (Milet), וכי יש כאן מקרה שיש להקל בו, שכן זהו רצון אוכלוסייתה. אני בספק רב אם מדינה יכולה להיחשב כמתוקנת אם אינה מאפשרת לשני אזרחים בוגרים בעלי דת שונה להינשא בתחומה, ועזוב אותך מכל האפולוגטיקה והרחמנות-העצמית הנלווית. הנה, אני ישראלי ממוצא יהודי שמעוניין להתחתן עם וויאטנאמית שאוחזת בדרכו ישראלי (שמעודה לא עברה שום גיור, קל או מחמיר, שכן זה לא מעניין אותה), ומה שאתה מציע לי זה לנסוע לקפריסין, טונדר או רנו – שכן מדינתי אינה מסוגלת לספק לי שירות בסיסי של חתונה אזרחית שווה לכל נפש, שכן אין לי שום דרך אחרת להתחתן בתוך ישראל. אתה יכול לפטור את תשובתי בבת צחוק ולומר לי שאין שום סיבה להיות כ''כ אידיאולוגים ועקשניים בדברים שאי שם בעתיד יסתדרו מאליהם, אולם שים נא לב לכך שעל ידי טענות מסוג זה אתה מחליש את הבנת הריבונות הישראלית את עצמה, ולמעשה מקבל את הסדרי אזרחות-המילט הנהוגים בה. גם אם תטען לפניי שישראל לא יכולה להיפתח לנישואין מעורבים כתוצאה מסיבות גיאו-פוליטיות, אטען לפניך שזהו הא''ב הבהנת המדינה את עצמה. לו היתה מדינה אחרת ברחבי העולם המערבי נוקטת בשיטה דומה עבור אזרחיה ממוצא נוצרי או יהודי – היתה קמה זעקה עד לב השמיים. ארגו: לא ייתכן שמדינה ריבונית תפקיד את חוקי האישות שבה בידי ממסד דתי, שמעצם קויומו אינו יכול אלא לסרב לבצע את הדברים שכל מדינה ריבונית ודמוקרטית עושה. נימוקי ביטחון פנים או ביטחון חוץ לא יעזרו כאן הפעם. | |||
|
|||
יש כאן אלמנט חשוב שכל הכותבים כאן התעלמו ממנו. כידוע, אחת הסכנות שעמדו ועדיין עומדים בפני העם היהודי, הינה ההתבוללות. למזלינו הרב, עניין זה עדיין לא חמור בישראל של היום, ''בזכותם'' של הערבים אשר אינם מוכנים להכיר בנו כמדינה יהודית כאן. כתוצאה מכך, נשואי התערובת עם ערבים אינם נפוצים. אחת הסיבות שזוגות יהודים נדרשים לגושפנקא של הרבות, גם אם התחתנו בקפריסין, נעוצה ברצון שלהם שלא ליצור ''בעיות'' לצאצאים שלהם. | |||
|
|||
אתה צודק אלכסנדר, אבל רצון הרוב קובע. ורצון הרוב נשען על כל מיני שיקולים החשובים לרוב, אבל דווקא השיקולים הגיאו-פוליטיים הם השיקולים המינוריים. לדעתי השיקול העיקרי הוא דווקא שיקול המסורת, שגם הציבור החילוני רוצה להיות קשור אליו. אין זה מעיד ''אם מדינה יכולה להיחשב כמתוקנת'' או לא, כי בכל מדינה מתוקנת שהיא יש חוקים היוצאים מהכלל והחורגים מתקן המקובל ברוב המדינות המתוקנות. כל עוד האוכלוסיה בישראל מתמודדת עם זה ומוצאת פתרונות חיצוניים לבעיות המעטות יחסית שנוצרות, אפשר לומר שהחריגות האלה הופכות להיות תקן. וזה ה''קונצנזוס הקדוש''. אני משער שעם חלוף הזמן המדינה תמצא פתרונות נוחים יותר לכל מתקשי הנישואין בתחומה. צריך בכל זאת לתת לזמן לעשות את שלו והפתרון הנוח כבר יימצא. | |||
|
|||
בסוף חולם על להוציא אותו.פורסטר, אם לא היית מכניס אותו לראשונה לא היית צריך להוציא אותו בכלל, אז ראוי שתתחתן ברבנות כדין ולא תבוא לידי דבר עבירה | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |