פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
הוא שוב קושר כתרים לא לו
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 26/06/2007 שעה 15:00)


הוא שוב קושר כתרים לא לו

ד''ר דוד סיון



נתניהו: הובלנו מדיניות שתכליתה לנתק ככל האפשר את הכלכלה מהפוליטיקה. במידה רבה המדיניות הצליחה. אבל יש עוד עבודה רבה בדרך לשחרור המשק מהמעורבות הביורוקרטית... יצרנו דרגות חופש במשק, כך שהפעילות הכלכלית לא תלויה בפעילות הממשלתית, אלא להפך. הפעילות הכלכלית מזנקת קדימה. היא תלויה ביוזמות ובתעסוקה ובפתיחת מפעלים, ולא בהחלטות של הפקידים... היום כולם מדברים על הכסף שיחלקו, אבל מאיפה הכסף? זה הכל פירות המדיניות שלי כשר אוצר.
נתניהו, כמו כל פוליטיקאי, קושר לעצמו כתרים: כל ''הדברים הטובים'' שקורים במשק כמו הצמיחה הכלכלית, שיפורים ביכולת של הממשלה להקצות כספים למטרות שונות ועוד רשימה שלמה של שיפורים שונים הם בזכותו. הוא מוסיף, איך לא, ומאיר צדדים ''נסתרים'' מהתקופה שכיהן כשר האוצר (ראשית 2003 עד אביב 2005). הוא מדגיש את המעלות החברתיות שלו ואת מה התכוון לעשות בהקשר הזה, כדי לשפר את סיכוייו לזכות במשרה הרמה – ראש הממשלה.

יותר מפעם בעבר טענתי שנתניהו מתאים מאד להיות שר האוצר של מדינת ישראל. בניגוד לרבים שזכו לכהן כשר אוצר, נתניהו מבין ויודע היטב מהי מדיניות כלכלית ''נכונה'' ועל כן הוא ראוי יותר מרבים לכהן כשר אוצר. היתה לי הסתייגות עיקרית אחת: חששתי שהוא לא ישאר קדנציה שלמה כפי שלדעתי נחוץ במקרה של שר האוצר. את אשר יגורתי בא.

הפעם אנסה לקבוע עמדה אם האיש ראוי לכתרים שהוא קושר לעצמו, בגין המדיניות שהנהיג במהלך התקופה ''הקצרה מידי'' של כשר האוצר, במסגרת הראיון המצוטט למעלה. האם באמת הכל הן תוצאות המדיניות הכלכלית של נתניהו?



בניגוד לפוליטיקאים רבים אחרים, נתניהו בדרך כלל אומר את דברו ברור מאד ולא צריך לנחש מה הוא אמר או מה התכוון להגיד. על הטענות בהקשר החברתי נתניהו השיב בהאשמות כלפי הציבור שחלקים ממנו לא הבינו את צעדי המדיניות שנקט, שתמיד היה חברתי, לא פחות מאשר כיום. בשפה ציורית הוא הסביר באמצעות המשל על המנתח והחולה האנוש את הדילמה לפניה עמד: המשק היה חולה אנוש [די נכון] והמנתח [נתניהו] היה צריך להחליט אם להכאיב לפציינט לנתחו כדי להצילו. על פי נתניהו הניתוח שהיה נחוץ הציל את הפציינט שלא רק שעומד הוא על רגליו אלא הוא גם רץ [צומח מהר].

בראיון, נתניהו מספק לא מעט פרטים על ההצלחות שהוא מייחס למדיניות כלכלית שהוביל או לשינויים שגרם במערכת הציבורית. הוא הוביל מדיניות:
  1. שיצרה צמיחה מרשימה (מעל 5% בשנה שעברה); הכלכלה העולמית לא עזרה.
  2. שהקטינה את גודלו של המגזר הציבורי באופן משמעותי מ-‏56% ל-‏47% ביחס לתוצר.
  3. שמטרתה לנתק ככל האפשר את התנהלות הכלכלה מהפוליטיקה.
  4. שפתחה את המשק ליותר תחרות ולכן עודדה צמיחה כלכלית.
כספתח נזכיר שנתניהו מתקשה להודות באחריות לדברים לא פופולריים. הפעם זה קורה בעניין קיצוץ הקיצבאות: קצבאות הזיקנה קוצצו, אבל לא אני קיצצתי אותן. היתה מדיניות קיצוצים עוד לפני. בתקופתי בוצעו חלק מהקיצוצים, ובהם קיצוץ בקצבאות הילדים. המשמעות היה קיצוץ אבל אני לא אשם. אלא שזה לא מסתדר עם הטיעונים שלו על זה שחוק אלפרט (קצבאות ילדים) הוא מרשם לאסון ושהפתרון לפערים הוא בצמיחה ובחינוך. זה נכון מאד שהפתרון הוא בצמיחה ובחינוך שמשפר את הסיכוי והיכולת להצטרף לכוח העבודה או לעולם העסקי. אבל מה הוא עשה בזמן כהונתו בהקשר הזה? את חוק אלפרט נתניהו לא ניסה לבטל ואת הרפורמה בחינוך לא עזר לשרת החינוך, לימור לבנת, לקדם. אפשר גם לטעון שבכך שלא הקציב לכך את המימון הנדרש הוא בעצם מנע את יישום הרפורמה.

עיקר הביקורת שלי על טענת ה''הצלחה'' של נתניהו נוגעת לצמיחה הכלכלית שהחלה בשלהי 2003, כ-‏6 חודשים לאחר שהתמנה לשר האוצר. ראשית, ואת זה יודע כל כלכלן, לתהליכים כלכליים לוקח זמן עד שהתוצאות שלהם נראות בנתונים, במציאות. שנית, הרי לקח לנתניהו מספר חודשים לפני שהטביע את חותמו על המדיניות הכלכלית. המשמעות היא שכנראה התחלת הצמיחה התרחשה לא כל כך בגלל המדיניות של שר האוצר. יותר חשוב לציין שבגלל שלמדיניות כלכלית לוקח זמן עד שהיא משפיעה ועוד יותר זמן עד שזה נראה בשטח הרי שהמבחן האמיתי הוא בטווחים יותר ארוכים.

כדאי לנו לזכור שהמיתון של ראשית שנות ה-‏2000 החל בגלל המיתון החריף במשק העולמי, ובעיקר בארה''ב וגם בגלל המצב הביטחוני. המיתון אצלנו הוחרף בגלל המדיניות כלכלית של שר האוצר סילבן שלום איש הליכוד מפלגתו של נתניהו. גם תהליך הצמיחה הכלכלית שהחל בשנת 2003, ועדיין נמשך, הושפע מאותם הגורמים: הצמיחה בארה''ב, שוק היצוא העיקרי שלנו, שהונעה באמצעות מדיניות כלכלית מרחיבה באופן חסר תקדים והענקת הערבויות לממשלת ישראל תהליך שהושלם בזמנו של נתניהו במשרד האוצר. היתה גם השפעה לרגיעה במצב הביטחוני וכמובן למדיניות הכלכלית שהנהיג בנימין נתניהו – בעיקר הקיצוצים בשיעורי המס.

מה שבטוח שהטענה ש''הכלכלה העולמית לא עזרה'' אין לה על מה לסמוך. יותר מכך יש מחקר שנערך בבנק ישראל שמראה את מידת ההשפעה על הצמיחה של הגורמים השונים. חלקה היחסי של השפעת הגורמים החיצוניים (הכלכלה העולמית למשל) היה 2/3 והשאר, המיעוט, בהשפעתה של המדיניות הכלכלית (גורמי הצמיחה הכלכלית). מכאן שנתניהו ראוי לשבח אבל אינו יכול לטעון ביושר שהכל מפירות המדיניות שלו. נזכיר אולי שבעבר נהג נתניהו להבטיח שפירות הצמיחה יפוזרו בכל המגזרים ובכל קבוצות האוכלוסייה. היום, לפי דבריו, הוא מודה שצמיחה כלכלית לבד לא בהכרח מרימה את כל המגזרים, שבמקרה של מדינת ישראל זה לא קורה. נרחיב על כך בחלק הבא.

הביקורת שלי על הטענה השניה בעניין גודלו של המגזר הציבורי מבוססת גם על הנתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם על התייחסות לדברים שנתניהו ''הבטיח'' בהקשר הזה. המדד שעליו מסתמך נתניהו, גודלו של המגזר הציבורי (או משקל ההוצאה הציבורית) ביחס לתמ''ג (תוצר מקומי גלמי), הוא חישוב של הלמ''ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

מנתוני לוח 1 (באדיבות א. ד. מהלמ''ס) אפשר לראות שבאף אחת מהשנים המוצגות לא היה היחס הזה בקרבת 56%. מצד שני בשנתיים האחרונות היחס הזה הוא באמת כפי שנתניהו טוען – כ-‏47%. נתניהו טען שהשינוי בזמן כהונתו היה גדול ממה שנמדד בפועל. גם אם השינוי ''לטובה'' הוא לא גדול כפי שנתניהו טען הרי הוא בכל זאת משמעותי. בכל זאת מעניין לדעת מאין צץ הגודל 56% בו השתמש נתניהו. מסתבר שביולי שנת 2006 שונו ההגדרות של התמ''ג כך שהוא גדול בכ-‏20 מיליארד שקלים, או 4 – 5 אחוזים. אם מחשבים את גודלו של המגזר הציבורי כאילו לא שונתה ההגדרה יתקבל שבשנים 2002, 2003 התקרב המספר ל-‏56%. אני לא בטוח שנתניהו לא ידע או לא שם לב לשינוי הזה.

לוח 1: משקלו, גודלו, של המגזר הציבורי ביחס לתמ''ג
שנה199819992000200120022003200420052006
גודלו של המגזר הציבורי50.7%50.0%48.4%51.1%52.2%51.5%49.2%47.446.8%
מה באמת גרם לשינוי המשמעותי הזה? נתניהו אומר במסגרת הראיון שהצמיחה הגבוהה במגזר העסקי היא הגורם המשמעותי ביותר. כאן ראוי להזכיר את הבטחתו לאחד רשויות מקומיות כדי לחסוך בעלות המנגנון הציבורי שלא קויימה בעצם. המאבק של עוזי כהן וחבריו עצר את המהלך בעודו באיבו. למרות שהוא לא ממש קיים את הבטחתו לצמצם את המגזר הציבורי באופן אבסולוטי חלקו היחסי של המגזר הזה ירד. צריך גם לזכור שהצמיחה במגזר העסקי הושפעה (2/3) מהכלכלה העולמית. לכן גם כאן לא הכל, אולי רובו של השינוי, נובע ממהלכי המדיניות הכלכלית של נתניהו.

גם בתחום ניתוק הכלכלה מהפוליטיקה ופתיחת המשק לתחרות תרם נתניהו לא מעט. די אם נזכיר את הרפורמה בשוק ההון (רפורמת בכר) שהיתה צעד קטן חשוב בכיוון בנכון של הגברת התחרות במערכת הבנקאית. די אם נזכיר את הפרטת אל-על ופירוק רשות הנמלים בדרך להפרטה. אבל דווקא אי ההצלחה של נתניהו בולטת הימים אלו. כבר למעלה מעשור קיימת תוכנית טובה, שעברה לא מעט בדיקות, לפירוק והפרטת חברת החשמל.
כבר למעלה מעשור היא לא מיושמת משום שהפוליטיקאים שאמורים לייצג את האינטרס הציבורי נרתעים מפני כוחם הפוליטי של עובדי חברת החשמל. מטרת הרפורמה (חברת החשמל נגד הרפורמה) היתה:
  • להזרים הון חדש למערכת היצור והאספקה,
  • פיתוח תחרות במשק האנרגיה לרווחת הצרכנים,
  • לסלק את מגבלה להשתתפות משק החשמל בשוק ההון המקומי,
  • ייעול פיתוח מערכת החשמל בכל חלקיה: ייצור, הולכה וחלוקת החשמל,
  • עידוד הגדלת כושר היצור והרזרבה.
אבל במקום לפתוח את המערכת הזאת להתייעלות, תחרות (מס' 4 לעיל) וצמיחה לפי צרכי השוק ויתר נתניהו על המאבק כמעט כאשר החל. בכך הוא לא פעל למען מטרתו להפרדת הפוליטיקה מהכלכלה (מס' 3 לעיל). בכך הוא הצטרף לפוליטיקאים אחרים שדיברו בעד התוכנית ולא עשו מספיק כאשר זה היה תלוי בהם. לאחר הבעיות שהיו לפני שנה (הפסקות חשמל לא מתוכננות...) אפשר היה לצפות שבעת הזאת יהיה לחברת החשמל כושר יצור יותר גדול ורזרבה יותר גדולה כדי להתאים לצרכים בימים אלו. אבל שר האנרגיה בן אליעזר, כמו קודמיו, בחר לעסוק ''בחינוך'' הציבור לחסוך בחשמל במקום לדאוג באמת שחברת החשמל שתחת חסותו תהיה בעלת יכולת יצור גבוהה יותר. לדאוג באמת משמעו ליישם את הרפורמה במשק החשמל.



יש לנתניהו גם ''הבטחות'' בקשר למה שיעשה במקרה שיבחר כראש הממשלה:
  1. לעשות מהפכה ענקית בחינוך,
  2. להחזיר בתוך 4 שנים את דירוג ילדי ישראל לרמת עשרת המדינות הראשונות,
  3. ליצור צמיחה כלכלית של 8% בשנה במשך 10 שנים,
  4. לעשות רפורמות לפירוק מונופולים ודואופולים,
  5. המשך הפחתת המסים, המשך התייעלות הממשלה וצמצום הבירוקרטיה.
אולי סוף סוף נפל האסימון. מסתבר שנתניהו מבין שבמקרה של הצמיחה במדינת ישראל הצמיחה לא מחלחלת לכל שכבות האוכלוסייה בגלל מאפייניה. זוהי צמיחה שמבוססת בעיקר על הצמיחה במגזר ההי-טק. לכן ההבטחה בעניין החינוך- עידוד היציאה לעבודה היא חשובה מאד. שיפורים בביצועי מערכת החינוך היא הדרך להעניק לצעירים מספיק הון אנושי בסיסי כדי שיוכלו להצטרף בבא העת לשוק העבודה. חינוך במובנו הרחב יותר הוא גם דרך להעניק למבוגרים מספיק הון אנושי כדי שגם הם יוכלו להצטרף או לחזור אל כוח העבודה. כאשר יותר אנשים יהיו בעלי רמה בסיסית של הון אנושי, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה יעלה ואיתו תעלה גם רמת החיים.

אבל מול ההבטחה לרפורמה ''ענקית'' בחינוך עומד הזכרון מהעבר הקרוב. אנחנו זוכרים את העובדה שנתניהו לא הקצה תקציבים כדי ששרת החינוך, לימור לבנת, תעסוק ברפורמה במערכת החינוך. התוצאה שהרפורמה מעלה אבק במגירות ממשלתיות שונות כמו קודמותיה. מי לידנו יתקע שנתניהו יקדם רפורמה משמעותית בחינוך, כזאת שתשפר באופן משמעותי את רמת ההון האנושי של אלו שנמצאים מחוץ לכוח העבודה, דבר שהוא עצמו מנע בעבר הקרוב?

אם המדד והדירוג שעליהם מדבר נתניהו בקשר לילדי ישראל באמת מייצגים את רמת ההון האנושי הרי חשוב מאד להתקדם לראש הדירוג. אבל אני מסופק אם ניתן לשפר את הדירוג באופן משמעותי בתוך 4 שנים. בדרך כלל קשה לתקן בהרף עין מה שמתדרדר במהלך שנים רבות. גם ההבטחה שאם יבחר כראש הממשלה תגיע הצמיחה הכלכלית ל-‏8% בשנה במשך 10 שנים היא לא מציאותית. ממילא חלקה של המדיניות הכלכלית המקומית בתוצאה כזו תהיה קטנה יחסית, כפי שהוסבר למעלה. לכן מבחינתנו נתניהו זו הבטחה בערבון מוגבל מאד כי הוא מבטיח משהו שאינו בשליטתו.

בשני הסעיפים האחרונים אינני צופה מהפכות בולטות אלא המשך איטי באותו הכיוון בו הלך נתניהו בתקופה שהיה שר האוצר. אבל בלי ספק נתניהו ידע לנצל הזדמנויות שיצוצו בדרכו, כאשר הכלכלה העולמית תצמח הוא ידע לאן צריך לכוון את המדיניות הכלכלית. אלא שהמקרה של הרפורמה במשק החשמל מעיד שהוא לא ינצל הזדמנויות נכונות אם זה עשוי לסכן את הישרדותו בכס ראש הממשלה. כך הוא ידאג ששר האוצר יפחית מסים אם וכאשר המגזר העסקי יצמח כי אין בכך סיכון פוליטי.



העובדה שהשפעת הכלכלה העולמית על צמיחת התוצר היא חלקית אומרת שלשר האוצר בכל זאת יש תפקיד והוא לא יכול להסתפק ברוח גבית בלבד. הוא צריך לדאוג שחלקו בהשפעה יפעל בכיוון הנכון – יתרום לצמיחה כלכלית. כפי שכתב מישהו לפני ימים אחדים שר האוצר צריך לדעת איך לנצל את הרוח, הוא צריך לדעת מתי להרים את המפרשים. אבל לא כדאי לשכוח מגבלות היכולת של שר אוצר במשק כמו המשק שלנו.

נתניהו ידע מתי להרים את המפרשים וגם איך לכוונם, הוא נתן את חלקו כראוי עד אשר נזכר בשאיפתו הראשית להגיע לראשות הממשלה. אז נתניהו ראוי לשבח אבל בהחלט לא כל הפירות בזכותו. במונחיו של נתניהו הפציינט היה חולה אבל לא חולה אנוש. הגורם העיקרי למחלה ולכן להבראתו של הפציינט היתה הכלכלה העולמית והמנתח [נתניהו] יכול להסתפק באמצעים פחות דרסטיים. אשר על כן, עדיף שלא יפאר את תרומתו מעל ומעבר למה שהיתה – טיפול בפציינט חולה ביחד עם רופאים יותר חשובים. עדיף שלא יקשור לעצמו כתרים לא לו.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


תרומתו של נתניהו
ע.צופיה (יום שלישי, 26/06/2007 שעה 16:59) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לדעתי תרומתו הגדולה של נתניהו לכלכלת ישראל היא ברפורמות שהוא קידם. ''בכר'' ,הרפורמה בנמלים,ובקרנות הפנסיה.
למשל, חוק עמלות הבנקים שעומד להיחקק בימים אלו לא יכל לבוא לעולם אלמלא רפורמת בכר.גם בנושא קרנות הפנסיה (שיש בציבור בורות די-גדולה בנושא)הרפורמה שיזם נתניהו הצילה את כספם של רבבות או לחילופין מאות מיליארדים של הקופה הציבורית.
כפי שציינת ,הבעיה של נתניהו כשר אוצר הייתה שזו כהונה לשם הקפצה למעלה ותו לא.
_new_ הוספת תגובה



תרומתו של נתניהו?
דוד סיון (יום שלישי, 26/06/2007 שעה 20:13)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נתניהו בונה חזק על העובדה שאנשים נוטים לשכוח את הביקורת ואת אי-ההצלחות. אצלו זו לא הפעם הראשונה. מצד שני על פי חלק מהתגובות בפורום שלנו נתניהו יכול לישון בשקט. הם יודעים לכתוב אבל כנראה לא מסוגלים לקרוא ולעכל עובדות מהמציאות בצורה רציונלית (תגובה 99969). בכל מקרה הנה כמה תזכורות מהביקורת שנזכרתי בהם כאשר קראתי את תגובתך, לגבי מפעלותיו של נתניהו:

1. עם כל הכבוד לרפורמת בכר גם שם היו נקודות ויתור של נתניהו. היה שם ויתור בנושא עמלות ההפצה ושיעורן. והיו עוד בעיות, למשל: ''בעקבות הלחצים שהופעלו על ידי הבנקאים, ''סבר'' משרד ראש הממשלה שראוי שהבנקים יגבו גם מהלקוחות וגם מן היצרנים של המוצרים הפיננסיים. משרד ראש הממשלה ''סבר'' שהטיפול בניגודי העניינים לא מספיק חשוב''. (דיון 2989, 28.7.2005). העובדה שהבנקים נשארו עם עיקר כוח השוק שהיה להם לא ממש מוזכרת אצל נתניהו ואצל רבים אחרים.

2.ועוד ביקורת (29.5.2006): ''בצד החובה נמצא את חוסר הטיפול בהורדת שיעור החוב הציבורי, התרחבות התעסוקה במגזר הציבורי כמנוע חשוב לגידול בתעסוקה, טיפול לא מאוזן בבעיית קרנות הפנסיה, הרפורמה שהובטחה במבנה חברת החשמל והפרטתה (מאיימת הועד...) ויתורים חשובים בעניין הרפורמה בשוק ההון'' (דיון 3592).

3 ''מסתבר שיש לנו תהליך מואץ של הלאמת קרנות הפנסיה במקביל להפרטה של חברות ממשלתיות שונות. תהליך פירוק המונופולים המובטח הוא בנתיים חלקי ביותר. לכן עולה בליבי החשש שבעצם היעד האמיתי של כל זה הוא אחר'' (דיון 1804, 15.11.2003).

בקיצור תרומתו של נתניהו היא חלקית מאד משתי סיבות עיקריות:
א. השפעת הכלכלה העולמית (2/3).
ב. נתניהו ויתר על חלק מהצעדים הנחוצים, וגם נטש את המשרה, בגלל הרצון לחזור להיות ראש הממשלה.

-----

שאלה: לפי מה החלטת שחוק עמלות הבנקים לא יכל לבוא לעולם אלמלא רפורמת בכר?
_new_ הוספת תגובה



תרומתו של נתניהו?
ע.צופיה (יום רביעי, 27/06/2007 שעה 7:24)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מסתכל על המאקרו.
''רפורמת בכר''והרפורמה בקרנות הפנסיה שינו לחלוטין את שוק ההון המקומי וכפועל יוצא השפיעו חזק על הכלכלה.
גםאם נתניהו השיג רק מחצית משאיפותיו-דהיינו.
הרפורמה בנמלים תתן את אותותיה בעשור הבא.
אני תומך בבסיס מצעו הכלכלי של נתניהו:הגברת התחרותיות והגגלת כושר הייצור כאמצעי לחיסול העוני,במקום הגדלת התמיכות. די אם נזכר במחול השדים החברתי שהתחולל עם בחירת ע.פרץ למנהיג העבודה והכזב שבא בעקבותיו.
בנושא הבנקים מספר הערות: א. אל תשכח כי בתקופת גיבוש הרפורמה הייתה המדינה עדיין בעלת 2 בנקים גדולים והיה לה אינטרס סמוי בנושא רווחיות הבנקים וחוזקם.
ב.מאז ועדת בייסקי מנסים להפריד בין הבנקים ושוק ההון ועד נתניהו לא הצליחו.
הרפורמות בשוק ההון השאירו לבנקים שוק אחד ''קשיח''-שוק הקמעונאות ולא פלא ששם גדלו העמלות באורח ניכר ופרוע.
חוק העמלות שעבר אתמול בכנסת הוא פועל יוצא מהתאבון ה''מופרע'' של הבנקים בנושא.
עדיין אין מספיק תחרותיות בבנקאות בישראל.הצעדים הרגולטוריים הבאים יהיו כנראה הפרדת כרטיסי האשראי ממערכת הבנקאות ועידוד פעילות בנקים זרים.
כוחו של נתניהו הוא ביכולות השיווק שלו ולכן הוא הצליח,מצליח ויצליח במקומות שאחרים כשלו.
_new_ הוספת תגובה



המוטיבציה של נתניהו
דוד סיון (יום רביעי, 27/06/2007 שעה 15:46)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. בעיקרון אתה צודק המצע הכלכלי של נתניהו הוא נכון. אלא שתחת הכיסוי הזה הוא עוסק בשירות אינטרסים פוליטיים לא רלוונטיים למצע:
1. הטיפול בנושא הפנסיה - מכר קרנות מבלי לשאול את העמיתים ועוד.
2. אי פירוק חברת החשמל.

ב. גם הסיפור על עמלות הבנקים הוא כנראה תרגיל מוצלח מהסוג הזה. בסך הכל טיפלו במקטע בגודל של 7% מנושא העמלות וכל מיני דמי שרות ודומיהם (http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId...).

עדין לא ענית על שאלתי האם זה מקרי? אם כן נסה כעת.
שאלה: לפי מה החלטת שחוק עמלות הבנקים לא יכל לבוא לעולם אלמלא רפורמת בכר?
_new_ הוספת תגובה



המוטיבציה של נתניהו
ע.צופיה (יום רביעי, 27/06/2007 שעה 21:42)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בנושא קרנות הפנסיה:בזמנו לא היה צורך לשאול את העמיתים מהסיבה שההצטרפות לקרן הפנסיה הייתה מפעלית ולא אישית. כיום הממונה על החסכון יצר מנגנון שכל אחד יכול לבחור לעצמו את הקרן המתאימה לו.
חברת החשמל: לא הספיק,אך נטע את השתיל.
עמלות הבנקים: הכוונה אינה לחסל כליל את העמלות. הכוונה לפשט את מנגנון העמלות ולהתאימו לעלות הנכונה.לכל פיקוח מקצועי של בנק ישראל הוא הפתרון הרצוי. אנו נזקקים לוק בענין בגלל הזלזול של הבנקים והבנקאים ברשות המחוקקת.
קראתי את המאמר בדהמרקר,כרגיל אצלם שטחי ופופליסטי.
רפורמת בכר עקרה מידי הבנקים את העוצמה העיקרית שהייתה בידם: השליטה בשוק ההון.זכור את הרצת מניות הבנקים,זכור את חגיגת ההלואות לרכישת קרנות נאמנות בתחילת שנות התשעים.זכור את הבעלויות על חברות הביטוח,חברות ההשקעה הגדולות,חברות הבנייה ,לא היה גוף גדול שלבנקים לא היה חלק בבעלות שלו.
כל זה נעקר ברפורמה.בנק לאומי(לדוגמא) נאלץ למכור את מגדל,את אפריקה-ישראל לעוד הרבה אחרים.
נכון שלרגע קט זרמו אליהם מיליארדים עקב מכירת קרנות הנאמנות וקופות הגמל. אך זה תשלום מראש על אובדן הכנסות עתידיות. כבר בשלב הראשוני הבינו הבנקים כי תוך מספר שנים הכנסותיהם ירדו פלאים ולכן החלו להעלות בהדרגה את העמלות.
לעסקים הגדולים ובינוניים יש ברירה. ניתן לגייס כסף במקורות חוץ בנקאיים,הם רצויים ומחוזרים על ידי כל בנק. אך מקבלי המשכורות תקועים בסניפיהם ולכן הם טרף קל לגביית עמלות.
הטעות הגדולה של בעלי הבנקים הייתה שבעקבות ההכנסות הגדולות כתוצאה ממכירת נכסים(קרנות נאמנות וקופות גמל)הם מיהרו לתגמל בעין יפה את מנכליהם.דבר זה ''ניקר'' יותר מדי בעיני הציבור ויצר גל של קנאה-שיטנה כלפיהם ויחד עם הגדלת העמלות נתן את הכוח הציבורי בידי חבר כנסת אלמוני אך נמרץ (ח''כ כחלון)לחוקק חוק שמגביל את יכולתם של הבנקים לגבות עמלות כרצונם.
וזו רק תחילת הדרך.
_new_ הוספת תגובה



המוטיבציה של נתניהו
דוד סיון (יום חמישי, 28/06/2007 שעה 6:19)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. לא נתניהו נטע את השתיל בפרשת חברת החשמל. זה נעשה שנים לפני בואו וכאשר הוא בא והיתה לו ההזדמנות וכוח לחתוך והוא נבהל. בהקשר הזה הוא לא שונה מלמשל בן אליעזר שגם מבטיח והסיכוי שיקיים קטן.
2. הסיפור העיקרי הוא העמלות בהן טיפל החוק החדש. החוק הזה לא מטפל בכל מיני נלווים לשרותים שנותנים הבנקים ללקוחות. בין אלו העלויות הסמויות של ההלוואות, דמי ניהול וכו'. שם עיקר ההוצאה של ציבור הלקוחות ולא בעמלות בהן טיפל החוק.
3. דבריך בקשר לצורך לשאול את העמיתים ממש לא נכונים. החוק שעבר מכר נכסים בלי להתייחס לבעלי הנכס ולא משנה איך הם הגיעו לבעלות.
4. לדעתי אתה מערב ברפורמת בכר דברים ששייכים לרפורמה או רפורמות קודמות. עניין הבעלות על הנכסים הריאליים כמו בחברות בניה וחברות ביטוח סודר כבר לפני רפורמת בכר.

העובדה שנחקק חוק מיוחד בנושא העמלות אומרת הכל לגבי מה וכמה ''נעקר מידי הבנקים''. למרות רפורמת בכר לבנקים יש כוח שוק עודף מאד - מצב אוליגופוליסטי. במצב תחרותי, לאחר ש''נעקרה עיקר עוצמתם'' של הבנקים לא היה נוצר הצורך בחוק החדש.
_new_ הוספת תגובה



המוטיבציה של נתניהו
ע.צופיה (יום חמישי, 28/06/2007 שעה 7:34)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לגבי נתניהו זה ויכוח בנוסח ''אילו''.
למיטב ידיעתי החוק מטפל בכל מה שמוגדר בהכנסות הבנקים במאזנם כעמלות.מה שלא נכנס לקטגוריה הזו היא הריבית בלבד.
איני יודע למה אתה מתכוון בעלויות סמויות של הלוואות.דמי ניהול הן עמלה!
קרנות הפנסיה היו בבעלות חברות ניהול שונות כגון מבטחים ומקפת. לא היה ניתן להצטרף כיחיד(אלא אם כן אתה עצמאי או שבמקום עבודתך המעביד אינו מפריש לפנסיה.)אלא במסגרת מקום העבודה.החוק הלאים את חברות הניהול( כי היו למעשה בפש''ר)והמפרק מטעם המדינה ''מימש'' נכסים בצורת מכירת הניהול.לעמית לא היתה דעה בפעולות הללו, אלא אם כן רצה לסיים את חברותו בקרן, דבר שהיה כרוך בהפסדים כספיים ניכרים.לאחרונה יצר הרגולטור כלים למעבר אינדיוידואלי בין הקרנות.
לעניות דעתי הרשות המחוקקת נזקקה לחוק בנושא העמלות בגלל הזלזול של הבנקים ומנכ''ליהם ברשות.אילו היו נוהגים בפחות טיפשות היו מונעים מעצמם את כל התהליך.
אני מסכים כי עדיין אין תחרות חופשית מלאה בבנקאות ןאנו כציבור משלמים את המחיר,אך לאט לאט זה משתנה. זה תהליך שדורש זמן אם איננו רוצים ל''שפוך גם את התינוק''.
_new_ הוספת תגובה



אני לא קונה את הפרשנות שלך
דוד סיון (יום חמישי, 28/06/2007 שעה 8:38)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העניין הוא לא המצב החוקי של העמית אלא העובדות: החוק הלאים את נכסיו של העמית בלי לשאול לדעתו. מבחינתי זו סיבה לומר שהחוק (הרפורמה) לא ראויה. אפשר גם לטעון עם הרבה היגיון וסימוכין שהמטרה הפוליטית - חיסול כוחה של ההסתדרות - היתה יותר חשובה מהדאגה לציבור העמיתים. זהו הסיפור.

לגבי מה שאינך יודע מדברי כדאי שתקרא שוב את המאמר עליו טענת שהוא שטחי. הוא מסביר מה הכוונה איפה השומן העיקרי.
_new_ הוספת תגובה



אני לא קונה את הפרשנות שלך
ע.צופיה (יום חמישי, 28/06/2007 שעה 20:00)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה לא מדייק. החוק לא הלאים את נכסיו של העמית. החוק הלאים את חברות הניהול לנכסיו של העמית מאחר והן הגיעו למצב של חוסר יכולת להבטיח את תשלומיו העתידיים כמתבקש מחסכון פנסיוני.התוצאה (אלמלא בוצעה ההלאמה)יכלה להיות רעה צאוד לחוסך או רעה מאוד לאוצר המדינה אם המדינה הייתה נאלצת בעתיד לתמוך בקרנות הקורסות.לדעתו של העמית לא היתה חשיבות בשיקולים אלו. תמיד הייתה לו את הברירה לברוח מקרן הפנסיה בהפסד מסוים.
זו דמגוגיה (לא שלך אלא למי שטען זאת בזמנו בתקשורת),כי מי שהביא את הקרנות למצבן העלוב זו ההסתדרות שניהלה אותן.להסתדרות אין כבר כוח משנות השמונים (כאשר כור וסולל בונה עמדו בפני פש''ר ונמכרו)אז איזו מטרה פוליטית הייתה בכלל?
כתבת על עמלות סמויות כלשהן, האם אתה מוכן לפרט,או להביא דוגמא?
המאמר שאתה מפנה אותי אליו הוא שטחי ופופוליסטי כי הוא משחק במספרים שונים בסדרי גודל של מיליארדים רק בכדי לסבר את האוזן ותו לא. זה שבסיכום הוא מגיע למסקנה כי הכל בא בכדי לממן את משכורות עובדי הבנקים שקול כנגד מסקנתו של ניוטון כי קיים כח משיכה.
משכורות עובדי הבנק הם ( כמו של גופים אחרים)תוצאה של כוח לדרוש ויכולת לתת. כאשר תסתיים היכולת לתת יגוז גם הכח לדרוש.ובעקבות רפורמת בכר וחוק העמלות זה כנראה יקום ויהיה תוך שנתיים-שלוש.
_new_ הוספת תגובה



אני לא קונה את הפרשנות שלך
דוד סיון (יום חמישי, 28/06/2007 שעה 21:56)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

החוק מכר את נכסי העמיתים למנהל אחר וגם שינה את התנאים רטרואקטיבית בלי להתייעץ איתם. ראשית הסיפור עם הגירעונות האקטואריים לא היה כל כך דחוף ובודאי לא יותר דחוף מזה של בעלי הפנסיה התקציבית. שנית, וזה יותר חשוב האשמה במציאות שנוצרה היא לא רק של חברות הניהול (העמיתים) אלא גם של ממשלות ישראל שרצו לגלגל את כספי הקרנות והבטיחו כל מיני דברים תמורת זה (למשל אג''ח מיועדות). הרי בשנות ה-‏50 כספי הקרנות היו מושקעים בנכסים יצרניים - למשל מפעלי חברת העובדים. שלישית, לאחר שהממשלות השתלטו על המקורות ולקחו את האחריות על תשלומי הפנסיה באה הממשלה בימיו של שר האוצר נתניהו וביטלה את האחריות הזאת.

רוב הזמן נעשו המהלכים בלי לשאול את העמיתים עד שפתאום נזכרו בגירעונות. זה בערך הסיפור ''''הרפורמה בקרנות הפנסיה'' (דיון 1649). את הטענה שלא שאלו או התייעצו עם העמיתים שמעתי ממנהל בחברת ניהול שהרוויחה מסיפור המכירה ולא משום דמגוג.

אתה מתעקש לטעון שהמאמר (http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId...) הוא פופוליסטי ושטחי אבל מסרב לקרוא את העובדות עליהן דיברתי. מדוע?
בכל מקרה הנה: ''שירותי מערך התשלומים, כרטיסי אשראי, טיפול באשראי ובעריכת חוזים, שירותים ממוחשבים, דמי ניהול, דמי שמירה ועוד. בכלל העיסוק בעמלות העו''ש מרחיק אותנו מהדיון על יצירת יותר תחרות בכל התחומים של המערכת הבנקאית, כפי שהמאמר ''השטחי-פופוליסטי'' טוען נכון.

אתה ממש חולם שזה ''יגוז'' תוך שנתיים שלוש כי החוק החדש עוסק רק בחלק קטן מההכנסות הנובעות מכוח שוק. חבל שאינך רואה זאת.
_new_ הוספת תגובה



אני לא קונה את הפרשנות שלך
ע.צופיה (יום שישי, 29/06/2007 שעה 4:06)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

קראתי ,היום, בפעם הראשונה את מאמרך בדיון 1649,וכל מה שכתבתי תואם את מה שנאמר שם. אני גם מסכים מילה במילה לכל מה שכתבת. אז מה גרם לך היום לשנות את דעתך ועמדתך?
אף פעם לא נשאלה דעתם של העמיתים בקרנות הפנסיה לגבי הרכב הועד המנהל, לגבי הרכב ועדת ההשקעות ולגבי מדיניות ההשקעות.אז מה פתאום שישאלו אותם עכשיו?
ההבדל היום הוא,שאם אינך מרוצה,עבור לקרן אחרת. עד לפני כשנה זה לא היה אפשרי.
אני אכן מתעקש לכנות את המאמר כשטחי ופופוליסטי. הוא דומה לאלפי מאמרים אחרים שמתפרסמים בעיתונות בנושאים שונים.העמלות שאתה מזכיר אינן סמויות, הן גלויות ביותר וחוק העמלות בא בדיוק לטפל בכך.לעמלה הבנקאית יש גם תפקיד חיובי-לייעל את המערכת. דהיינו: אם משהו עולה ללקוח כסף הוא לא ''יטרטר'' את המערכת.מנגד צריך שיהיה הגיון מסוים בעמלה ולא שתבוא כתחליף לריבית.
העיסוק בעמלת העו''ש דוקא נובע מכך שהיא חלה על כל הציבור ושאין בה הגיון כלכלי-שיווקי. אם אתה כבנקאי רוצה שיבואו אליך כמה שיותר לקוחות אז מדוע אתה מחייב אותם בתשלום על כך שהם באם אליך?
אי התחרותיות המספקת בבנקאות הישראלית נובע בעיקר מריכוזיות ''היסטורית'' בידי 2 הבנקים הגדולים.לכן הרגולטור מנסה לקדם תחרות על ידי יצירת ועידוד בנקים בינוניים ,הן על ידי הכנסת בנקאות זרה ואין על ידי עידוד מתן שרותים בנקאיים מחוץ למערכת הבנקאות. זה לוקח זמן וזה בסוף יצליח.
הרפורמות שאנו דנים בהם יוצרים מצב שפעילות הבנקים מצטמצמת ומתמקדת יותר בתחומים פיננסים מסוימים. הדבר יכריח את הנהלות הבנקים ואת בעלי המניות לשנות את מדיניות השכר אחרת מצבם יתדרדר.זה לא יעבור ב''שקט'' אך זה יהי כואח המציאות. אגב, כבר בגל פרסומי המאזנים האחרון רואים ירידה בהכנסות מפעילות שוטפת רגילה.במקביל שונה הרכב השכר באופן שהוא מנסה לשקף השגים אישיים של העובד לעומת ''זחילת שכר'' קבועה בעבר.
החוק החדש הוא עדיין רק בגדר חוק. ומבחנו יהיה ביישום ( כמו כל חוק אחר).
_new_ הוספת תגובה



אני לא קונה את הפרשנות שלך
דוד סיון (יום שישי, 29/06/2007 שעה 7:03)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. פנסיה:
לא שיניתי את דעתי אלא הבהרתי עוד פעם, כפי שעשיתי לא פעם בעבר, פרשנות נוספת למה שכתבתי באותו מאמר. חלק ממנה (העניין שלא שאלו את העמיתים) התברר לי יותר מאוחר. הלימוד לא צריך להיפסק בנקודת זמן מסויימת ואם עוסדות ונתונים שנוספים מובילים למבט נוסף על התמונה (מכיוון קצת אחר) אין רע בכך.

לא שיניתי את דעתי שבעיקרון לאחר שממשלות ישראל ביחד עם ''חברות הניהול'' הובילו את קרנות הפנסיה לבור, היה צריך לבוא תיקון. אני חולק כמו שחלקתי בעבר על הצורה והדרך שזה נעשה.

ב. חוק העמלות (http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/BillKnesset/154/...):
הפיספוס הגדול שלך הוא שאתה חושב שהוא מטפל בעיקר הבעיה.
1. החוק הזה לא מטפל בתחרות אלא משמש כתחליף עד ש...
2. אני סומך על כותב המאמר, משמע העובדות החשובות על מה שהחוק אינו מכסה מוזכרות שם בברור. אני עוקב אחרי הדברים שהוא כותב מספר שנים והפרשנות שלו בדרך כלל ''נכונה''. השקפתו דומה מאד לשלך, לשל נתניהו ולשלי, והוא בדרך כלל קורא את המציאות נכון כפי שעשה גם במאמר, שהוא לא עוד אחד מאלפי מאמרים.
3. העובדה שאתה קובע שלעמלת ההעו''ש אין ''הגיון כלכלי-שיווקי'' ומתעלם משאר העלויות שמוטלות על הלקוחות היא תמוהה ביותר.
_new_ הוספת תגובה



אני לא קונה את הפרשנות שלך
ע.צופיה (יום שישי, 29/06/2007 שעה 8:43)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רק דברים טובים קורים מלימוד ושינוי דעה בעקבות כך. איך אמר ראש ממשלה חקלאי: ''רק חמור אינו משנה כיוון''(שיניתי קצת למען הבידור).
כפי שאמרתי קודם,אני מסתכל על המאקרו ולא על המיקרו. גם בענין קרנות הפנסיה.בסיכומו של דבר נתניהו הקפיטליסט נתן מתנה של כ-‏100 מיליארד שקל לחמשת העשרונים התחתונים.
בענין העמלות אתה מפספס אותי. אני לא טענתי שהמשיח הגיע רכוב על חוק העמלות.אני ציינתי כי החוק הזה יכול להיות פתח למשהו טוב לציבור צורכי שרותי הבנקים.
גם אני קורא לפעמים אותו. כמו כל עיתונאי טוב הוא קצת ''משחק'' בעובדות בכדי להצדיק נושא מסוים. השיטה הזו אינה אהובה עלי בלשון המעטה.
אין הגיון לדרוש מהבנק לבצע כל דבר בחינם. יש עלויות ולכן צריכה להיות תמורה נכונה. הבנק כמוסד ציבורי למתן שרותים מסוימים,צריך חבילת שרות בסיסית שניתנת בחינם וזהו לדעתי חשבון העו''ש הבסיסי. עבור שרותים מורכבים יותר מגיע לו כסף.זה ההגיון הכלכלי. ההגיון השיווקי הוא ,שאם הבנק קורא לך מכל פרסום שהוא לבוא לפתוח אצלו חשבון אין לגבות על כך כסף. זה כמו לגבות דמי כניסה לחנות.הרי כמעט אף אחד לא ישלם. אך מאחר ואין תחרותיות בבנקאות אז חייבים לשלם בכדי להכנס. ופה חזרנו לענין החוק.
_new_ הוספת תגובה



פרשנות שגויה
דוד סיון (יום שישי, 29/06/2007 שעה 8:50)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא שינוי כי אם הרחבת התמונה.

פיקוח באמצעות חוק הוא לא פתח למשהו טוב, ממש כמו
שציקוריה אינה קפה. מה גם שפיקוח עשוי לשכח את היעד
האמיתי.

ראוי שהעו''ש ינתן ללא עמלות או כמעט ללא.

שאר הדברים מקורם בכוח שוק ולכן אינם ראויים. לכן לא משנה כמה אתה אוהב את כותב המאמר או את סגנונו.
_new_ הוספת תגובה



פרשנות שגויה
ע.צופיה (יום שישי, 29/06/2007 שעה 10:53)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נו, אז כתבתי שחוק העמלות לא היה בא לעולם אלמלא הזלזול של הבנקאים בחכ''ים.
גם הציקוריה לא היה נמכר אילו תמיד היה קפה בשפע ובמחיר סביר.
אמרתי שעו''ש בסיסי צריך להינתן בחינם.
כוח השוק הוא השולט בחיינו ולא אנו בכוח השוק.
איני אוהב את הכותבים שחושבים שכולנו אידיוטים ולכן הם יכולים למרוח לנו מילים ומספרים ומסקנות. למחרת הם עם אותם מילים ומספרים יגיעו למסקנות הפוכות.
ואין בזה כל דבר אישי כלפי העיתונאי המסוים הזה.
_new_ הוספת תגובה



פרשנות שגויה
דוד סיון (יום שישי, 29/06/2007 שעה 11:13)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הבנתי מה אינך אוהב אלא שהטענה הזאת כאילו כלפי גיא רולניק היא שגיאה רבתי. הוא לא נוהג להציג מסקנות הפוכות. הוא בדרך כלל מאד מאד עקבי ולא מחליף דגלים בצורה לא עניינית. אני עוקב אחריו כבר הרבה זמן ולא ראיתי שדבר כזה קרה אצלו.

כוח השוק במערכת הבנקאות הוא הסיפור שלא מטופל מעבר לקצת שנעשה עד וכולל רפורמת בכר. זה לא נכון ולא ראוי שזה יהיה שולט בחיינו. העובדה שגם אחרי רפורמת בכר זה המצב אומרת שרפורמת בכר לא טיפלה בעיקר: הקטנה משמעותית של כוח השוק.

חוק העמלות שמטיל פיקוח רק על חלק (רק על חלק מעלויות השרות הבנקאי) מתוצאת המציאות שיש כוח שוק במערכת הבנקאית הוא לכן לעג לרש.
_new_ הוספת תגובה



פרשנות שגויה
ע.צופיה (יום שישי, 29/06/2007 שעה 14:20)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך הגעת למסקנה שחוק העמלות מטיל פיקוח רק על חלק?
אולי במונח כח השוק שנינו מתכוונים לדברים שונים. מאחר ואיני כלכלן (למרות שאני משלה את עצמי שאני כן מבין),כוח השוק הוא אצלי קודם כל חופש התחרות והיזמה.למיטב הבנתי ההדיוטית ,לא ניתן לשעבד כוח זה לרצון האדם לאורך זמן ובכל מקום. בסוף הוא (כח השוק) מנצח.
_new_ הוספת תגובה



דויד סיון ''הקובע''
זוהר בדשא (יום שלישי, 26/06/2007 שעה 17:55) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מילא שעד לא מזמן כתר סיון לנתניהו כתרים , מילא שעד לא מזמן סיון ראה בנתניהו אב רוחני ..אללי , מילא שעד לא מזמן סיון הטיף מעל במה זו בעד נתניהו וחזירותו הכלכלית מתוך שיכחה פתאומית גבולית שחזירות קפטליסטית ''והסוציאליזם'' אינם אותו דבר - כן כן -..ברם ..אהה לאחר שהוא קבל מנה גדושה זוהרת בלי קשר לממטרות בדשא הרוננות , פתאום נזכר לו סיון ה''סוציאליסט'' ולאחר כל מיני רמזים גסים ובוטים מכמה מהעדר שלו הסובלים ורוטנים, הנה נגמל סוף סוף סיון מהנטיה הטיבעית לו לקוד קידה ולהשתחוות ארצה אפיים אחת ושתיים ליקירו הנערץ הוא ביבי בנימין נתניהו , אמן כן יהי רצון וישתבח שמו המבורך לעולמי עלמא יא.
לו אני הצעיר מבנימין הדל מאלפי המנשה לא הייתי טורח ביכולתי הדלה להקצות מזמני לסיון , ספק אם היינו זוכים ליום הנכסף ולא על שום שערותיו הכסופות של נתניהו בו קבע(!) דויד סוף סוף מה היא מדיניותו של ביבי (כאילו שמישהו זקוק להסברים נוטפי עגלי זיעה מלחלחים), במו העין המביטה בהשתוממות זכה כן זכה ובדולחית אני נפעם עד עמקי שורשי שערי השופע והבריא (תקנאו).

אממ..מה סיון היומרן ואין לו מפלט מההיבריס הקבוע הנטוע בו ,שנדמה לו שהארץ משוועת לגחמת מקלדתו כותב על נתניהו כאילו סיון ונתניהו נמצאים באותה כיתת מחוננים - הנה המשפט המרשיע- ''
הפעם אנסה לקבוע עמדה אם האיש ראוי לכתרים שהוא קושר לעצמו, בגין המדיניות שהנהיג במהלך התקופה ''הקצרה מידי'' של כשר האוצר, במסגרת הראיון המצוטט למעלה. האם באמת הכל הן תוצאות המדיניות הכלכלית של נתניהו?''

הוא ינסה לקבוע עמדה ..חי שמיים , אדוני הארץ ולרשעים לא תהא תיקווה סיון הולך לקבוע עמדה ..ומה הלאה?

מה עוד יקרה כאשר העמדה של סיון תיקבע?

אולי יגיע השלום , אולי ימצאו תחליפי אנרגיה שלא פולטים זיהום אולי ביבי יתן חיבוק חם לתלמידו הנערץ סיון.

נו טוף, יש תיקוה בארץ הצבי.

במשרד הדל של נתניהו עוקבים בדאגה עקב הנטישה המסתמנת של מעריצו זה מכבר שמבין פתאום ככה סתם שלא כל חזירות קפטליסטית היא סוציאליזם קטגורי , ועל זה לא נותר לי אלא לברך, להשתעל ולרקוע בידי על העכבר.
_new_ הוספת תגובה



אהה תיקוות שוא
זוהר בדשא (יום שלישי, 26/06/2007 שעה 18:07) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רק מראית עין , כי סופו שהוא שוב חוזר לסורו ומקלס את נתניהו -

''
נתניהו ידע מתי להרים את המפרשים וגם איך לכוונם, הוא נתן את חלקו כראוי עד אשר נזכר בשאיפתו הראשית להגיע לראשות הממשלה. אז נתניהו ראוי לשבח אבל בהחלט לא כל הפירות בזכותו. במונחיו של נתניהו הפציינט היה חולה אבל לא חולה אנוש. הגורם העיקרי למחלה ולכן להבראתו של הפציינט היתה הכלכלה העולמית והמנתח [נתניהו] יכול להסתפק באמצעים פחות דרסטיים. אשר על כן, עדיף שלא יפאר את תרומתו מעל ומעבר למה שהיתה – טיפול בפציינט חולה ביחד עם רופאים יותר חשובים. עדיף שלא יקשור לעצמו כתרים לא לו''

אולי דויד סיון רוצה כי נתניהו יכתור לדויד סיון איזה כתר, אולי הכתר הראוי לכתירה הוא הכתר שחסר מעל ראשו של סיון..ממש תעלומה מרתקת(!) (.) (?)
_new_ הוספת תגובה



תקוות שוא
סתם אחד (יום רביעי, 27/06/2007 שעה 11:34)
בתשובה לזוהר בדשא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

להצלחה אבות רבים אין ספק.
מפליא שלא מוזכרת כאן יוזמתו של נתניהו לבטל את הקצבאות המטורפות להבטחת הכנסה .

ביטול הקצבאות הוריד את ילודת המגזר הטפילי הערבי והבדואי.בלמעלה מ80 אחוז.

בנגוד לצפיותיו של סיוון האנטי חרדי המגזר החרדי דווקא הגדיל את הילודה למרות ביטול הקצבאות המוגדלות .
_new_ הוספת תגובה



תקוות שוא
זוהר בדשא (יום רביעי, 27/06/2007 שעה 23:25)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הבורגנות הישראלית נפשעת בכל התחומים , היא הביאה להצבתו של ברק כעת במשרד המלחמה , היום הוא פרע עבורה שטר ראשון, הרג 13 פלסטינים , זה לא יזיז לאף שמאלני ציוני , ההפך , הם מקבלים זאת בברכה , שלום עכשיו לא תעשה סיפור מזה הרבה נפלסטינים ימותו, זה לא יטריד אפילו רוב השמאל היותר רדקלי .

ככה עם ביבי , ביבי הרי שיפר את מעמדם הכלכלי של רוב השמאלנים , המשכורות התנפחו והקצבאות לעניים לזקנים לנכים הצטמקו , בזה סיון תומך מאד זו הרי הבשורה של ביבי לקחת ממיליון מסכנים למען אלה שיש להם כבר.

היום גם התבשרנו שמנכ''ל משרד ראש הממשלה מנסה לשבש החלטות של בית משפט בנושא הכלובים באילת , זה עוד נושא שהבורגני סיון תמך בו , עוד משהו שהכסות השמאלית משמשת רק בסוג של מכובדות בורגנית לצרכי חברה.

בכל זאת אדם תמהה איזה כוחות מפעילים הקיבוצניקים שהאינטרס העליון מבחינתם זה להתפרנס טוב אפילו אם מדובר ברווחת הכלל ואו איכות הסביבה.

צריך לזכור שאת המלחמות ואת הזוועות החברתיות כולל הזוועות לסביבה מבצעים משפחות העושר והחברה הגבוהה בישראל שהיא הבסיס המוצק של השמאל הציוני.

הנה הלינק מהיום שמאמת את הכוחות הריאקציונים של השמאל הציוני הבורגני-

_new_ הוספת תגובה



תקוות שוא
זוהר בדשא (יום רביעי, 27/06/2007 שעה 23:41)
בתשובה לזוהר בדשא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השיטה היא עוד דונם ועוד עז השיטה הידועה של מפא''י דינור דוחה ודוחה עוד קצת בנתיים אולי הפריץ ימות ואולי מישהו ישכח , אולי תהיה מלחמה , אולי סיון יפרסם עוד מאמר ''מדעי'' הכל יכול להתרחש והכסף יזרום לקיבוצים .

האבסורד הוא שזה מצליח , שיש לכל פושע מתוחכם כסות ראויה דווקא במדים שהשמאל הבורגני תופר , חשוב לזכור מי תמך בברק בהקשר הזה ולמה , ואת השקט שיגיע עם המוות , את חוסר היכולת להבין מי שהוא האפקטיבי ביותר בזריעת מוות.

ביבי פעל בדרכו בשורות הבורגנות השמאלנית.
_new_ הוספת תגובה



עבד נרצע
gh (שבת, 30/06/2007 שעה 11:33)
בתשובה לזוהר בדשא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עד שׁסיּװן לא יּהיּה הזקן במסדרון יּהיּה הוא עבד נרצע
_new_ הוספת תגובה



עבד נרצע
XT (יום רביעי, 11/07/2007 שעה 22:33)
בתשובה לgh
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הזוהר בדשא. אתה כזה מ....ם, איחרת במאה שנה עם הבורגנות שלך לכל הפחות. מי מדבר היום על בורגנות, פרולטריון?
אתה לא מסוגל לכתוב משהו חכם, מסודר, ולא טיפשי?
תלמד מסיון ומצופיה. השיחה ביניהם הייתה מאוד חכמה, נבונה, ומלאה בנתונים שלא ידענו עליהם כלום.
ולפני שאתה פוצה פה, לך תרשם לכיתה 'ה ותתחיל ללמוד, אולי ייצא ממך אי פעם משהו...
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי