זה מכבר נודע מכלי התקשורת, כי
ביום העצמאות ה- 59 של מדינת ישראל, בוצע ירי של קסאמים ופצצות מרגמה לעבר מדינת ישראל.
מדובר בכמה עשרות פצצות וטילים, שאילצו את תושבי הדרום – הנגב המערבי (עד אשקלון) להיחבא במקלטים.
לא היו נפגעים, אך נגרם נזק לרכוש. והתגובה הישראלית לכך הייתה, כרגיל, בקול ענות חלושה - ''תותחי צה''ל ירו אש לעבר מקורות הירי''.
החמאס לא פגע (אלא ''רק'' השמיד ציוד, באקראי), וגם צה''ל לא פגע (אלא, אולי, גרם לאיזה נזק שולי לבית נטוש).
יש לציין כי התזכורת שניתנה לישראל ביום העצמאות היא דבר בעיתו, ומה חבל ש
אין שר ביטחון ו/או ראש ממשלה הקולטים את המסר כהווייתו; אופי התגובה הישראלית הדלה, הוא המביא לידי המסקנה שאין, ולא רק אופיים ופועלם בעבר של שני בעלי תפקידים אלו.
תזכורת:
יש להתייחס לטילים המשוגרים לעבר מדינת ישראל הריבונית, באותה חומרה ובאותה מידת רצינות, בין אם הטילים גורמים לפגיעה בנפש, בין אם הם ''רק'' משחיתים רכוש (כבמקרה זה), ובין אם הם מחטיאים את המטרה (כבדרך כלל) .
כך הייתה נוהגת כל מדינה נורמלית, ומי שכאן אינו נורמאלי זו לא המדינה אלא מקבלי ההחלטות העכשויים שבה, אשר ראוי ותקווה שיתחלפו מהרה באחרים, טובים מהם.
המעשה החבלני צריך להיבחן על פי כוונתו ולא על פי תוצאתו.
בענייננו, שיגור הטילים וירי המרגמות לעבר ישראל, שנעשה על ידי מחבלים במטרה לרצוח אזרחים - לא נבחן על פי כוונתו, ולא נבחן על פי תוצאתו. הוא פשוט לא נבחן כלל ולכן אין תגובה ראויה.
אלא שצריך לדעת כי המחבלים מקבלים ממדיניות זו עידוד למעשיהם, ורחוקים הם מהבנה כי כדאי להם לחדול.
להבהיר: התגובה הישראלית לא צריכה להוסיף אצלנו שום אמצעי מיגון, והממשלה – בצדק (מבחינה זו) - דוחה שוב ושוב את הדרישות הנשנות וחוזרות בנושא המיגון, הבאות מכיוונים ומגורמים שונים. אמנם הטעם לדחיות דרישות המיגון הוא קשיי מימון ותקציב דל, שהוא טעם לא נכון, אך הדחייה כשלעצמה מוצדקת,
מהטעם הביטחוני.
בידי מערכת הביטחון הישראלי הכוח לגרום לכך כי לא רק שלא יהיה כדאי למחבלים לשגר טילים לעבר ישראל, אלא לגרום לכך שיהיה להם, למחבלים, כדאי מאוד לקיים מנגנון בדיקה פנימי ולהשליט אצלם סדר ומרות למניעת שיגור טילים וירי מכל סוג לעבר ישראל, מחמת התגובה שתתקבל – אשר צריכה להיות לא כתגובה פיזיקלית לכוח הפעולה, שלפי חוקי ניוטון – שיוויון ביניהם, אלא על פי כללי ההרתעה ההישרדותיים, לאמור, תגובה שאינה באותו סדר-גודל של הפעולה, תגובה שלאחריה המחבלים יפעילו אצלם טרור פנימי למניעת כל ירי לעבר ישראל.
מדיניות זו, אשר אני מצפה שתינקט ומשוכנע כי יגיע הזמן לכך (לכל המאוחר כשיהיה רוב מתאים בכנסת ובממשלה בהתאם לתחזיות הדמוגרפיות) – תייתר את הצורך בגדר ההפרדה בת מיליארדי ₪. אמנם המחבלים הם שירצו לבנות את הגדר, אך מטעמי ביטחון כנראה שנתנגד לכך, כי שליטת צה''ל – הצבא המוסרי והשפוי היחידי בכל המזרח התיכון – חייבת לכלול גם את השטחים שמעבר לגבול, ואם למאן דהוא יש ספק בכך, כנראה שלא למד או שכבר הספיק לשכוח את ששת השנים שבין הבריחה מלבנון לבין פרוץ מלחמת בין המצרים.
באותו הקשר צריך להזכיר כי לא רק גבול שקט הוא עלול להיות הרסני ומסוכן, עם או בלי חומה, דבר שהוכח בדרך הקשה באותן שש השנים, אלא גם חיץ מסוג אחר עלול ליצור את אותה הסכנה הקיומית – לרבות חיץ של ''צבא לבנון'' בצירוף כוחות בינלאומיים.
זאת - כי מעברו של חיץ זה, נצבר נשק מכל סוג ומין, אשר ביום פקודה שם - יכוון נגד מדינת ישראל בעיתוי שייקבע, לנוחיות האויב, על ידו, אלא אם כן השלטון בישראל יתחלף כאן, יתערב שם, ויפתיע בעיתוי שייבחר כאן, את מי ששוקד שם באין מפריע, בשלווה ובביטחון על יבוא וייצור של נשק השמדה וחולם על הפעלתו נגד ישראל.
תזכורת - בעיתה
