פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_4261

השלום כיעד משיחי
שמעון מנדס (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 10:00)


השלום כיעד משיחי

שמעון מנדס



באופן קבוע כל הזמן תוקפים מדינאים שלנו על חוסר הרצינות והמעש שלהם בקשר לשלום עם שכנינו. ואלה העושים זאת, מייחלים לשלום באדיקות רבה, ממש כמו אלה המתפללים לבואו של המשיח, שלוש פעמים ביום. ובכך אנחנו כל הזמן חוזרים על השגיאה שלנו עם מצרים. משל אמרו: תן לו את מה שהוא רוצה, העיקר שיהיה לנו שקט.

בתום היום הראשון לשיחות של הוועדה הצבאית המשותפת ישראל-מצרים, היתה לי שיחה עם יו''ר הוועדה המצרית, תא''ל צפי א-דין אבו-שנאף, והוא שאל אותי: מה דעתך על השלום? עניתי לו: זה תלוי בכוונה המסתתרת מאחורי החתימה. הוא שאל: למה כוונתך? כבר קרה בהיסטוריה, שמנהיגים חתמו על הסכמי ידידות, כאשר הכוונה שלהם לא היתה לעודד שכנות טובה. המפורסם שבהם הוא הסכם ריבנטרופ - מולוטוב.

אנחנו מתייחסים אל השלום כאל יעד משיחי. בעוד ששכנינו מתייחסים לנושא כאל דבר פרקטי. ואני אציין כאן שתי מובאות שימחישו למה כוונתי (הדגשות שלי – ש. מ.).

בגין: No more war, no more bloodshed.

סאדאת: The October war, should be the last war.

מנחם בגין התייחס אל השלום כאל יעד משיחי. מי שזוכר, הוא אפילו הצהיר בגאווה רבה את המשפט הלטיני: Habemus pacem דהיינו, הבאנו שלום. בעוד שאנוואר סאדאת ראה בשלום צעד מעשי.

כאן המקום להזכיר את הוגה הדעות הצבאי הפרוסי, קרל פון קלאוזביץ. את משנתו הצבאית הוא כתב בעשרה כרכים ''על המלחמה''. אבל הציטטה הידועה ביותר שלו נכתבה בכרך הראשון ''על המלחמה'', שם הוא כתב: המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות. כלומר שהמלחמה והשלום הם שני צדדים לאותה המטבע.

בהקשר זה, כתב מייסד הממלכה ההאשמית הירדנית בספר זכרונותיו: בני אדם יעשו, לסרוגין, מלחמה ושלום פעם אחר פעם, עד סוף כל הדורות... זהו חלק מן הטבע.. המלך עבדאללה בן-חוסיין הראשון היה היחידי מבין מנהיגי ערב בדורו, שראה בשלום אתנו כערך עליון של יחסי שכנות טובה. והוא גם היחידי שנרצח בשל כך. זו גם היתה משנתו המדינית של נכדו, שבא אחריו, המלך חוסיין.

מלחמת העצמאות הסתיימה, כאשר המשולש טירה, טייבה וקלנסואה, היה בידי ירדן. בשיחות רודוס הסכים עבדאללה להעבירן לרבונות ישראלית כמענה לבקשתו של בן-גוריון: כי זה היה חיוני עבורנו, כדי להפעיל את הרכבת לחיפה. הוא הדין גם עם אום אל-פחם, שניתקה את עפולה ועמק הירדן ממרכז הארץ. עבור המלך עבדאללה, בנגוד גמור למנהיגים ערביים אחרים, בעיקר סוריה ומצרים, הסכמי שביתת הנשק היו באמת ובתמים, צעד ראשון לקראת שלום. הוא יישם את הנורמליזציה כצעד בונה אמון להסכם שלום עם ישראל.

מדיניותו הפייסנית של עבדאללה כלפי ישראל, לא היתה לרוחה של מצרים. וכאשר הספינקס כועס, הזעם שלו קוטל, ומצרים יזמה את רציחתו. מצרים גם כעסה מאד על המלך חוסיין, שהסכם השלום שלו עם ישראל חרג מן המתווה שלה. מצרים גם כעסה מאד על יאסר ערפאת, שחתם על הסכם אוסלו, באופן עצמאי לחלוטין - מבלי לידע את מצרים. ומאז היא דואגת שהפלסטינים
לא יעיזו לעשות צעד ללא אשור מצרי.

האסטרטגיה המדינית של מצרים מאז 1947 ועד היום, היתה ונשארה: למנוע עלייתו, ואם צריך גם להלחם בו, של גורם מדיני חזק בגבולה המזרחי. בימים ההם, היתה זו הנסיכות הירדנית עם עבדאללה בראשה. ובימינו אלה, ישראל החליפה את ירדן כמוקד רב-עוצמה.

לקח חשוב מאד הפיק סאדאת ממלחמת ''יום כפור'' בשנת 1973, והוא שאת סיני הוא לא יוכל להחזיר למצרים במלחמה - לפי תפישת קודמו, גמאל עבד א-נאצר, שקבע: מה שנלקח בכח, יוחזר בכח.. בשיחות בק''מ ה-‏101, שהתקיימו בתום אותה מלחמה, אמר הרמטכ''ל המצרי, הגנרל עבד אל-גאני אל-גמסי, לאל''מ דן שומרון: אם מלחמה כזו, שתנאי הפתיחה שלה היו אידיאליים בשבילנו, אתם נמצאים כאן, זה אומר שבמלחמה לא נוכל לכם.

ולכן צריך להבין שהיעד האסטרטגי של סאדאת, נשאר אותו היעד משנת 1947. להוותו דרך המלחמה כשלה, ואז הוא החליף את ''שולחן החול'' ב''שולחן הירוק''. מלת הקסם ''שלום'' העבירה לצדו מעט מגורמי הכח הישראלים: תנועות פוליטיות וחלק מ''המעצמה השביעית''.

סאדאת לא נרצח למען השלום. האחים המוסלמים במצרים רצחו אותו, כי הוא רדף אותם. הוא פחד מעליית כוחם ומן ההשפעה השלילית שלהם - ממש כמו מובארק, בימים אלה.

אז הגיע הזמן שנפקח עיניים. סאדאת חתם אתנו על מסמך, כדי לקבל את סיני בחזרה. בשובו לקהיר לאחר החתימה הוא אמר: ''מסכן מנחם, אני קבלתי את סיני, והוא קבל פיסת נייר'' (مسكين مناحيم, انا استلمت سينا وهو استلم حطة ورقة) – זה מצד אחד. מאידך לרדוף אותנו בזירה הבינלאומית כדי ''להחזיר אותנו למימדנו הטבעיים''. פעם חשבו אצלנו, שזה רק בענייני צבא. אבל היום יורשו רוצה למנוע מאתנו כלכלה חזקה.

• • •

ואילו היום, האם יש לנו עם מי לדבר בצד הפלסטיני? אש''ף כבר לא רלבנטי. הבחירות האחרונות אצל הפלסטינים, היו חופשיות בפעם האחרונה - כי החמאס לא יתן לזה יד יותר. כי הוא יודע שהוא עלול להפסיד. בכל מקרה, אין בצד הפלסטיני מנהיג עם תנועה פוליטית חזקה שאפשר לסכם אתו עניינים. ריבוי הכוחות הפועלים היום במחנה הפלסטיני מנטרל כל גורם – חזק ככל שיהיה. החמאס של היום רוצה הפסקת-אש לשש שנים - כמו חזבאללה: שיוכל להתעצם ולהצטייד. איך אמר איש צד''ל: במשך שש שנים אתם בניתם ''צימרים'', וחזבאללה בנה בצורים עם מערכות נשק.

סוריה רוצה לחזור לכנרת. הדרך הטובה ביותר היא להפריח את מלת ''הקסם'': שלום. אנשים שונים מדברים בשמה, שישראל תוכל כביכול להמשיך ולהפעיל את החקלאות והיקבים כ''פארק תעשייתי''. אבל כל מי שמכיר את שיטות העבודה של המשטר הסורי, יודע שזה חסר שחר.

היו לסוריה מספיק הזדמנויות לקבל את הגולן בחזרה, והיא לא נצלה אותן. אז היום במרחק של 40 שנה ממלחמה, לאחר שספחנו את האזור ובנינו בו חקלאות ותעשיית יין מעולה, המהווים חלק נכבד מצמיחת הכלכלה שלנו, אנחנו צריכים להחזיר את השטח? פעמיים הם פתחו במלחמה ופעמיים הם הפסידו. שלוש פעמים הציעו לה את הגולן, ושלוש פעמים היא דחתה את ההצעה בגלל מלת הקסם ''שלום''. אז מה קרה לפתע היום, שהוא רוצה ''שלום''.

בשנת 1990 כאשר בריה''מ התפרקה והיתה על סף רעב, הציעה לה יפן סכום של 20 מיליארד דולר, חציו מענק וחציו הלוואה לזמן בלתי מוגבל. בתמורה בקשה יפן לקבל חזרה את האיים הקיריליים, שהרוסים כבשו במלחמת העולם השניה. בוריס ילצין השיב ליפן: אנחנו נמות ברעב ולא נחזיר לכם את האיים, שכבשנו במלחמה צודקת.

רק עם חסר בינה, יוותר לחלוטין על רמת הגולן, בתמורה לפיסת נייר חתומה - כהגדרתו של ''נסיך'' השלום סאדאת. כאשר באים לנהל מו''מ על הסכם אי-לוחמה (שלום בינינו לבין הערבים, לא יהיה בשום אופן כמו זה שבין צרפת וגרמניה) עם סוריה, צריך לחשוב על דבריו של עבדאללה, שמלחמה ושלום הם תאומים סיאמיים. כך שתמיד עדיף לעשות את ה''ניתוח'' הבא מעמדות יותר משופרות.







http://www.faz.co.il/thread?rep=97404
שמעון, כל הכבוד
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 10:07)

אבל עכשיו אתה שרוף. בעיני ה''מתקדמים'', פה בפורום, ובכל מקום שזה יגיע אליו, אתה מתוייג - פאשיסט למהדרין. Welcome to the club

http://www.faz.co.il/thread?rep=97406
השלום הרבה יותר ממשיחי, הוא יעד בלתי ידוע.
צדק (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 10:52)

יהודי המצפה למשיח, יודע מה אמור לקרות כאשר יגיע המשיח.
עולם כמנהגו נוהג, חוץ משעבוד מלכויות.
והוא יודע מה צריך לעשות על מנת לקרב את ביאתו.
לקיים את הוראות התורה.

השמאלני ההוזה על שלום איננו יודע מהו שלום, אין לו מטרה ברורה.
והתוצאה המתבקשת, הדרך בה הוא מנסה להגיע אליה מוטעית ומזיקה.
לא ניתן להגיע לרנגון אם אתה נוסע ליוהנסבורג וחושב שאתה בדרך לרנגון.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97422
האם המשיח הוא דמות או מצב ?
שמעון מנדס (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 21:13)
בתשובה לצדק

המחלוקת סביב סוגיה זו דומה מאד למחלוקת סביב איוב. האם איוב היה אדם מן הישוב, או שמא רק משל היה. החרדים מאמינים, כי איוב היה ונברא, ואילו הפילוסופים סבורים, כי איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה.

ההערכה הרווחת בקרב הפילוסופים היא, כי מחבר הספר בקש ללמד את האדם אלו צרות יכולות לפקוד אותו. לפיכך, כאשר פוקדת אותו צרה, אם הוא משוהה עצמו לאיוב, הוא חש בהקלה גדולה.

הוא הדין בסוגיה של משיח. האם הוא דמות או מצב. הדתיים מאמינים, כי המשיח הוא דמות וסופו שיבוא אלינו. גם אם זה יקרה בעוד מאתיים מליון שנים. אבל סופו שיבוא.

והיה שתי דוגמאות מתקופתנו, שימחישו שהמשיח הוא מצב.
בשנת 1950, הגיעה לארץ עליה תימנית גדולה במבצע שנקרא אז ''על כנפי נשרים''. ראשוני העולים שירדו ממטוס אל-על,
נשקו את המסלול ואמרו: ''ימות המשיח הגיעו''. כי בשביל יהודי תימן, שחיו באפס קצהו של העולם, איש מהם לא חלם שיגיע לארץ-ישראל.

הוא הדין בעולים הראשונים מעתיופיה. גם הם נהגו באותה דרך. ירדו מן המטוס ונשקו את המסלול באומרם: ''ימות המשיח הגיעו''. גם אלה חיו במרחק של שנות אור מן הציביליזציה המודרנית. לא ראו מטוס בחיים שלהם. והנה נוחת מטוס בלב המדבר הסודני, בולע אל קרבו את כל האנשים וממריא לארץ-ישראל.

אלה כאלה, השינוי הדרמתי בחייהם גרם לחוש שהמשיח הגיע.
הם לא טעו. בהקשר הזה אצטט משירו של יהודה ליב גורדון,
הידוע יותר בשם יל''ג. בשירו ''העגלה הטובעת בבוץ'' הוא מסיים את השיר בלקח, שכל אחד מאתנו צריך לאמץ. וכך הוא אומר: ''האיש אשר ידו לו לא תושיע, לא ישלח גם אל עזרה מרקיע''.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97501
המשיח הוא דמות. ודמות שמופיעה פעמיים.
צדק (יום רביעי, 25/04/2007 שעה 6:44)
בתשובה לשמעון מנדס

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

''ימות המשיח'' אינם המשיח, הם סימנים המצביעים על קרבת הגעת המשיח.
חכמים נותנים סימנים לתקופה הנקראת חבלי משיח או פעמי משיח.
סימנים טובים, למקרה שהמשיח בא כי יש לנו זכות,
שהבולטים בהם הוא קיבוץ גלויות ושלטון של ישראל.
סימנים רעים, למקרה שהגיע זמן המשיח ואין לנו זכות,
כמו יוקר מחיה, צבא שומר בתוך הארץ במקום בגבול,
שנאת צדיקים וישרים, ''חוצפה ישגה'' חוסר כבוד להורים ומבוגרים, וכו'.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97408
גולן תמורת יין
רון בן-יעקב (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 11:08)

בהחלט הצעת כאן זוית ראיה חדשה שצריך להתעמק בה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97421
יו''ש תמורת י''ש
אלכסנדר מאן (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 20:48)
בתשובה לרון בן-יעקב

מזכיר את בדיחות המילואים (גרסה מצונזרת מעט) על תייר שהגיע לחוף ים ישראלי בשומקום לאחר נצחון ישראל במלחמת ששת הימים , וראה אישה משתזפת (עם בגד ים, עם בגד ים, לא להתרגש...) שרגליה, נו, מעט מפוסקות, אבוי לבושה.

ניגש ושאל: ''מה זה, Victory ?
ענתה לו הגברת: ''לא, זה Velcome''

ובכן – מעבר ל-Geschmacklosigkeit הכל כך צברי של בדיחה זו, הרי שכפלי משמעות והבנה מסוג זה מתרחשים כנראה גם עם המילה ''שלום'' בשפה העברית, שפירושו: המדובר במינוח שככל הנראה אינו אלא שיבוש אטימולוגי של המילה ''חלום'', או אולי סתם בחזקת מילה-נרדפת למילה ''שרון''... אני בכלל הייתי מציע להעניק למילה ''שלום'' מילה-נרדפת נוספת, שלעניות החומר האפור קולעת הרבה יותר מכל מיני מושגים משיחיים הזויים:

שקשוקה.

אמור מעתה: ''תהליך השקשוקה''; אני מאמין שכל ישראלי, פלסטינאי או סורי יבינו בדיוק במה הדברים אמורים, להוציא את האמריקאים שמעודם לא היו טובים בהבנת מטעמי האוריינט (ע''ע תהליך המק-דודו).

http://www.faz.co.il/thread?rep=97412
שלום
סתם אחד (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 16:23)

איך אתה קובע ששלום בינינו לבין הערבים לא יהיה בשום אופן? זאת קביעה שרירותית ותבוסתנית!

http://www.faz.co.il/thread?rep=97420
עם חסר בינה
ע.צופיה (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 19:22)

החזיר לחלוטין את חצי האי סיני תמורת פיסת נייר- האם עשה עיסקה רעה?
אם כן-אז תאמר זאת בפה מלא ותנמק.
אם לא- אז מה השוני עם רמת הגולן?
אתה מנתח את האינטרסים של מצרים,כאילו שזה בראש מעיינינו ולא מנתח את האינטרסים של מדינת ישראל, כאילו שאין להם חשיבות.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97427
מה ערכו של שטח
theWatcher (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 23:08)
בתשובה לע.צופיה

1. שטח דרוש להתיישבות. בהינתן שטח חצי האי סיני אופציה אחת היא לעודד הגירה פלסטינית אליו באמצעות הקמת ערים פלסטיניות ובכך לפנות למען ההתיישבות היהודית את הגליל, יהודה והשומרון שהם אחרי הכל מרכז הארץ.

2. מרחבים עצומים שטופי שמש. ניתן לפזר בו מגדלי שמש כמו זה שבמכון וייצמן שיכולים להגיע לטמפרטורה של 1200 מעלות צלסיוס באמצעותם ניתן לחמם מיים ובאמצעות הקיטור לסובב טורבינה ולייצר חשמל זול, או לחמם אוויר בצינור וליצור רוח פנימית שתסובב טורבינה שתייצר חשמל זול. באותו החום ניתן גם להתפיל מי ים ולפזרם בממטרות סביב הכינרת והשפלה ליצירת גשם מלאכותי תמידי שגם יפיק מיים מתוקים שגם יהיו בהם מינרלים.

3. באמצעות מיים מותפלים ניתן להשקות את אדמות המדבר ולייצר גידולים חקלאים של צמחים כמו הסויה הקנולה הקיקיון והז'טרופה מהם ניתן להפיק שמן אותו ניתן להפוך לביודיזל להנעת מכוניות ללא תלות בנפט ואולי אף לייצא את הדלק למדינות אשר בהן כמויות השמש פחותות יותר. שלא לדבר על החופים בהם ניתן לגדל אצות לאותה מטרה ולמטרות נוספות.

4. הגבול בין סיני לישראל הוא גבול מלאכותי, תעלת סואץ היא הגבול הטבעי בין ישראל למצרים. חצי האי סיני מהווה חיץ בין אחת המדינות החזקות באזור לבין עמוד השדרה של ישראל.

* הינך יכול בכוחות עצמך לחשוב מה יתרונם של 60,000 קמ''ר, רק לשם הציון שטח מדינת ישראל ללא סיני הוא 25,000 קמ''ר.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97439
וויתרנו על הבכורה תמורת נזיד עדשים
שמעון מנדס (יום שני, 23/04/2007 שעה 14:04)
בתשובה לע.צופיה

אני אענה לך על שאלתך במאמר נפרד, כי במסגרת תגובה תקצר
היריעה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97443
תודה
ע.צופיה (יום שני, 23/04/2007 שעה 14:30)
בתשובה לשמעון מנדס

אשמח לקרוא ולהגיב

http://www.faz.co.il/thread?rep=97426
מאמר נבון של שמעון מנדס, מלח הארץ, איש איכפתי
מיכאל שרון (יום ראשון, 22/04/2007 שעה 22:42)


http://www.faz.co.il/thread?rep=97446
Habemus pacem
עמיש (יום שני, 23/04/2007 שעה 16:07)

איננו ''הבאנו שלום'' אלא ''יש לנו שלום''.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97496
עמיש, מקבל את ההערה
שמעון מנדס (יום שלישי, 24/04/2007 שעה 21:45)
בתשובה לעמיש

אתה צודק. איך לא חשבתי על זה קודם.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.