לא פעם אנחנו מתקוטטים על עובדות ומספרים אבל רבים מאיתנו לא ממש טורחים לבדוק מה באמת אומרים המספרים. המספרים והנתונים על ערביי ישראל מספרים לנו סיפור על המציאות; יש שיאמרו שהסיפור עצוב ויש שיאמרו כי דוקא אפשר לקוות לטוב.

בן דרור ימיני ממעריב הוא אחד העיתונאים שגם טורח להציג את הנתונים עליהם הוא מסתמך כאשר הוא מביע דעתו. את דעתו על ערביי ישראל הוא גיבש, בעזרת נתונים משווים, למצבם היחסי של הערבים במדינות השכנות ולמצבם היחסי בארצות אחרות. הוא גם מתייחס למשמעות תביעותיהם לשוויון של ערביי ישראל, וגם לתביעותיהם ''המדיניות'' (''מדינת כל אזרחיה'' ו''מדינה פלשתינאית''). השורה התחתונה מבהירה שמצבם האישי של ערביי ישראל טוב יותר מהערבים במדינות השכנות או באירופה ובארה''ב. לכן הוא טוען שדרישותיהם של ערביי ישראל, לגבי צביונה היהודי, ''תמוהות''.

אבל מאחר והדילמות שהוא מציג קיימות ולדעתו אינן יכולות למצוא פתרון במסגרת מדינה אחת הוא מציע: שתי מדינות לשני עמים. עם פלשתיני ועם יהודי. לכל עם זכות לנקוט אמצעים סבירים כדי לקיים את האתוס הלאומי שלו (ערביי ישראל – במלכודת ההונאה העצמית).

חשוב לשים לב לשתי עובדות חשובות. האחת, שמקורות הנתונים (המוצגים בסוף המאמר עם 3 קישורים למאמרים נוספים) בהם עשה בן דרור ימיני שמוש הוא מגוון וחלקם אפילו ממקורות שטוענים על אפליה. השניה, מאחר והוא מציג את נתוניו כל אחד יכול להשתמש בהם בצורה מושכלת כדי להגיע למסקנות חדשות או לחזק את הישנות.

---