ב''מקור ראשון'' מיום 13 לאפריל 2007, כתב העיתונאי אמנון לורד במדורו ''נגד הרוח'' כמה מלים חכמות על חזרתו האפשרית של השר לשעבר חיים רמון לזירה הפוליטית תוך קבלת תפקיד בכיר, ואוליי הכי בכיר מאלה שבהם כיהן בעבר, ושטות אחת.

אני מביע הסכמתי לכל מה שנאמר על ידי לורד נגד האפשרות של קליטת רמון על ידי אולמרט וחבריו והושבתו בתפקיד שר האוצר במקומו של הירשזון, וסבור כי מינוי זה הוא מן הפח אל הפחת.
אך לגבי מה שהציע לורד לרמון לעשות במקרה שנטפלת אליו נערה – מדובר בהצעה מגונה, להתנהגות שאינה הלימה, אלא אלימה.

ומהי אותה הצעה מגונה?

כלשונו של לורד:

''הרי ברור שהוא צריך לתת לה שתי סטירות לחי, ליישר אותה מייד, ולנתק מגע''.

מעניין עד מאלף, מאין הסמכות לגבר להכות אישה המציעה לו הצעה שאינה נראית לו, הצעה שאפילו אינה מוסרית לדעתו, הצעה דחויה לקיים עמו יחסי מין... האם במצב כזה עולה לגבר הניצע הזכות להרים ידו?! האם זו תיחשב פעולת הגנה הכרחית, חיונית, למניעת – מה בדיוק?!

לו היה רמון נוהג לפי הכללים של לורד, הייתה מוגשת נגדו תלונה מוצדקת על ידי אותה אישה מוכה, שנפגעה בלשכתו של ראש הממשלה על ידי שר במילוי תפקידו, שר שמצפים ממנו לתת דוגמא של התנהגות ראויה וברור שאין לו כל זכות לא לשלח את לשונו, כמו גם לא לשלח את ידיו לעברה של נערה/אישה שהוא אובה לפתות אותה או שהיא אובה לפתות אותו, כל עוד אין הסכמה. זאת ועוד, לגבי הלשון – ההסכמה הנטענת היא בספק ואילו לגבי היד המשתלחת לתת סטירות – אין שום ספק ואין כל הסכמה.

כמובן שהיה מתעורר ויכוח ודיון פומבי לגבי חוזקן של הסטירות וההשפלה שבקבלתן, אך איני רואה כיצד היה רמון יוצא מסבך כזה ללא הרשעה (הרשעה אחרת מזו שבה הורשע בגלל לשונו, אך לא פחותה בחומרתה).
השוביניזם הגברי עלול לצאת ממאפליתו ולהתגלות גם מרוב ''תמימות וטוהר'' לכאורה.