במוצאי שבת הגדול, התכבד ראש ממשלת ישראל להתראיין במרקע ולומר את דברו לעם, מול צוות המראיינים איילה חסון ועודד שחר.
הייתה זו הזדמנות פז לכל ראש ממשלה – לקראת חג הפסח - לעודד, לרומם, לשפר את מצב הרוח, אך למרבה החמלה והצער,
רוח לא היה בדברים, שהיו בחזקת דברי-רוח... בהקשר זה, נשאל פעם בנוכחותי איש אקדמיה דתי, איך זה שמיד כשמבקשים ממנו לשאת דברי ברכה – ללא הכנה מוקדמת – יש לו מה לומר.
והוא ענה בפשטות ובכנות: ''מה פירוש איך זה? תמיד יש לנו את פרשת השבוע לדלות ממנה דבר תורה...''
ומיותר לציין, כי
דבר תורה – ממש לא שגור על לשונו של ראש הממשלה, שבנאומו גם התייחס בסלחנות ללשון אחר – זה של המיועד לשר אצלו, חיים רמון.
מבין דברי ההבל, שבכללם התפארות על כך שההחלטות ערב מלחמת ''בין המצרים'' בממשלה ניתנו פה אחד ובכנסת קיבל נאומו של ראש הממשלה בנדון רוב מוחלט, וכן גם זקיפת ההצלחה והשגשוג הכלכלי לזכותו מבלי להזכיר בעניין זה את בנימין נתניהו, כמו גם תקופת השקט שלאחר מלחמת ''בין המצרים'' (המזכירה לכולנו את
שקט שש השנים שלפניה), נאמר בכל זאת דבר חשוב (וחמור) אחד על ידי ראש הממשלה בריאיון החג: לאחר הסתייגותו המובנת מראיית הנולד ומחישובי קיצים, הוא חזר על נבואתו הוא ואמר, ספק בערגה ספק כחזאי, כי בעוד חמש שנים ייכון שלום, על בסיס חוזה שלום כולל במזרח התיכון.
הזייה פרועה ומסוכנת.
ראשית, גם אם סבור כך ראש הממשלה, שומה עליו להסתיר ולהחביא רעיון מסוג זה, ולבטח שלא לגלות את ערגתו זו לאויבי ישראל, אשר לבטח ידעו לנצל את השאיפה לשלום, כדי לקדם מלחמה.
שנית, האמנם כוונתו של אולמרט לכונן שלון עם סוריה במתכונת השלטון הקיים בה כיום? מה רע במצב הנוכחי באין שלום עמה ולמי בדיוק יועיל שלום מעין זה? מה ייתן אולמרט ''תמורת'' שלום, ועל חשבון מי? (אכן, הוא רמז כי קודמיו - רבין, ברק ונתניהו - הסכימו לתת תמורת שלום את כל רמת הגולן, כרמז עבה למה שהוא ייתן...).
השאלות בעניין זה קשות, מעוררות חשש וחשד, שנויות במחלוקת שלא תעבור בעם בשלום, הרות אסון, והוא, אולמרט, מנפנף בהן בחיוך רחב פנים שלא מש לכל אורך הריאיון, כאילו מדובר בקונצנזוס... ולהזכיר: אפילו אצל הסורים זה לא קונצנזוס, הא ראייה, שגם לדברי אולמרט הסורים דחו בזה אחר זה את רבין, נתניהו, ברק... וודאי שלנתניהו ולברק יש מה לומר על הערתו זו של אולמרט, לפיה הסכימו לתת את הגולן, וראוי שהדברים גם ייאמרו.
ועוד, איך בדיוק ייחתם שלום תוך חמש שנים? מה יאמר או יעשה ארגון הטרור - החיזבאללה, המתחמש ומתעצם, צובר אמצעי לחימה קונבנציונאליים ולא קונבנציונאליים בעזרת איראן וסוריה, המצוי כיום מזה שמונה חודשים מוגן ומרופד ממגע עם ישראל באמצעות 12000 חיילי צבא לבנון + 14000 חיילי האו''ם?
ומה תהיה עמדתה ותגובתה של איראן ל''שלום'' זה? היהיה זה לאחר או לפני המכה הניצחת שישראל ו/או ארה''ב תנחית על איראן הגרעינית, למען שלום העולם החופשי? ומה בדיוק יהיה גורל הנשק הכימי והביאולוגי של סוריה המכוון בעיקר נגד ישראל – היוגבר באין מפריע בתקופת השלום של אולמרט, או יושמד לפני כן?
בענייננו, במצבנו, למען קיומנו,
חוזה שלום [הסכם] - הוא בבחינת חוזה שלום [הזייה] .
לאור המצב הביטחוני באזור, המהלך הקרוב לא אמור להיות כריתת חוזי שלום, על אף
פרסי הנובל הממתינים לטרוריסטים מצד אחד ולשוטים מהצד השני שיחתמו על חוזה כזה, לשמחת אויבי ישראל.
''ריאיון-חג'' לאומה של ראש הממשלה
