הויכוח הלוהט והנרגש המתנהל עתה סביב מינויו של נציב שירות בתי הסוהר יעקב גנות למפכ''ל הבא של משטרת ישראל, מתמקד בהעמדתו לדין לפני 13 שנים בסעיפי אשמה חמורים כמו קבלת שוחד והפרת אמונים, מהם זוכה מחמת הספק במחוזי ובעליון, (כשאחד השופטים, יעקב קדמי פסק שיש להרשיעו), זיכוי שהיה מלווה בהערות ביקורתיות של השופטים על התנהלותו.
המחמירים טוענים כי בעת הזו, לאחר דו''ח ועדת זיילר שחשף משטרה שיש בה כיסי שחיתות מאפיוזים שמתחככים עם הצמרת, משטרה שמתנהלת ברשלנות ובשלומאליות שהמפכ''ל שלה, קראדי, מואשם בדו''ח בעדות שקר, כאשר האמון במשטרה מצד הציבור נמצא על הפנים, ראוי למנות מפכ''ל שלא דבק בו רבב, מנהיג בעל איכויות מוסריות שיעלה את יוקרת המשטרה וישפר את תפקודה.
לעזרת המחמירים מתייצבים גם שני שופטי בית המשפט העליון לשעבר יצחק זמיר ומישאל חשין, שסבורים כי לאור ההערות הביקורתיות של השופטים בעת המשפט על רמתו המוסרית המפוקפקת של גנות, הוא לא האיש המתאים לעמוד בראש המשטרה.
לעמדתו של זמיר יש לדעת רבים משקל סגולי נוסף משום שהוא היה בשעתו אחד משני שופטי בית המשפט העליון שזיכו את גנות מחמת הספק, אבל לא חסכו ממנו את הערותיהם הביקורתיות.
לדידי אין לשני שופטי העליון בדימוס, זמיר וחשין, שום משקל מוסרי, משום שידיהם טובלות בשחיתות משפטית שהיא חמורה בהרבה מההתנהלות הלא נאותה שיוחסה לגנות. לחובת שניהם שורה של פסקי דין המגבים את הכיבוש והפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים, כשהבולט שבהם פסק דינו הגזעני של חשין, זמן קצר בטרם פרש לגמלאות, בו אישר את החוק הנורא המונע מאזרחי ישראל הערבים לחיות במדינתם עם בני/בנות זוגם תושבי השטחים להם נישאו.
אני מצטרף לדעתם של אלה הסבורים כי התנהגות לא נאותה שהתרחשה לפני 13 שנים, אינה מאסר עולם. אדם יכול להפיק לקחים ולהשתנות. לכן, אילו רק המעידה ההיא הייתה עומדת לחובת גנות, אין סיבה להכתימו לעולם ועד, בעיקר אם בדיקה תלמד, כי מאז משפטו לא מעד בנושאים בגינם הועמד לדין.
ובכל זאת, גנות אינו ראוי לדעתי להיות מפכ''ל המשטרה מסיבות שהן בתחום זכויות האדם.
גנות היה האיש שהקים את משטרת הגירוש, שבשמה המכובס מכונה ''מינהלת ההגירה'', ואשר מהווה את אחד הפרקים האפלים של ישראל בשנים אחרונות. האכזריות והברוטליות בהם נהגו השוטרים במהגרי העבודה, שתואר לא אחת כציד אדם, לא יכלו להתבצע מבלי שרוח המפקד של גנות תשרה עליהם. שיטות הפעולה הבזויות של שוטרי ההגירה, תמהיל מבעית של גזענות ואפרטהייד, נותנים לנו מושג מפחיד על ערכיו של יעקב גנות בכל הקשור לזכויות אדם ואזרח. ישראלים הספוגים בגזענות אינם מוטרדים מהיחס המשפיל, המבזה והאלים שהוא מנת חלקם של מהגרי העבודה ופלסטינים. לאלה יש להזכיר כי מציאות הכיבוש הוכיחה שאלימות והשפלה שמתחילות ברשות ובסמכות אצל הפלסטינים ומהגרי העבודה, נוחתות בסופו שלדבר גם על האזרח הישראלי שהוא לפי מושגי הרבנות ''יהודי כשר''.
לפני הקמת ''מינהלת ההגירה'' היה יעקב גנות שנים רבות במשמר הגבול והגיע שם עד לדרגת מפקד החיל. משמר הגבול אינו בדיוק בית הספר שמגדל משרתי ציבור בעלי תודעה דמוקרטית. יעקב גנות אחראי לפעולת רבות של משמר הגבול בשטחים הכבושים, שהם בגדר פשעי מלחמה.
שוטר משמר הגבול לומד את מושגיו על זכויות אזרח במערכת הגסה והברוטלית של הכיבוש. הוא לא משרת את האזרח אלא מפקד עליו.
השילוב של משמר הגבול ומשטרת הגירוש הוא מתכון רעיל והרסני בכל הקשור למילוי תפקיד שמחייב תודעה דמוקרטית ושוויון בפני החוק.
השיקולים המועלים כאן לקוחים ממושגים של מדינה דמוקרטית בה השוטר לא רוכב על האזרח אלא משרת אותו.
ייתכן ובישראל האלימה, אלו שיקולים לא רלבנטים. המשטרה בישראל, בהכללה, היא מעין צבא ב', בראשותו של השר דיכטר שבא הישר מהמרתפים האפלים של השב''כ, מומחה לעינויים והריגת בני אדם. השרות לאזרח אינו בדיוק בראש מעייניו ולכן אנו רואים שלושת אלפים שוטרים מקיפים את מסגד אל אקצה ומונעים מפלסטינים את חופש הפולחן. כאשר מתוך 28 אלף שוטרים מוקצים אלפים רבים למשימות כיבוש ודיכוי אין להתפלא על הפקרת האזרחים בכל מה שקשור לתפקידים של משטרה אזרחית נורמלית כמו המאבק בפשע המאורגן, במכת הגניבות והפריצות לבתים, בסכינאות במועדונים ובאלימות כלפיי אזרחים ותיקים.
מהיבט זה של הפקרת האזרח ושימת דגש על המשטרה כצבא ב' יתכן שיעקב גנות הוא בהחלט האדם המתאים.
צבא ב'
את מי היית ממנה
