הכיפה סימלה פעם מורשת של יהודים יראי שמיים. עכשיו היא משמשת גם כסות על ראשם של פושעים, של חשודים בפשיעה ובמעשי נבלה אחרים שמבזים את העם, את מורשתו ואת תורתו.

ברוחות של מישורי פולין אילו חבשנו כיפה, הרוח היתה מעיפה אותה כמן פרפר. לכן הילדים חבשו כובע תקני עם צדע, רצוי מפרווה, מלֶבֶד או בד עבה. המבוגרים, ליתר ביטחון, לבשו (והחסידים עדיין לובשים) גם כיפה ומעליה מגבעת. אם המגבעת תעוף תישאר הכיפה. אם זאת תעוף חלילה – אלוהים גדול. אבל גם כילדים חבושי כובע חרדנו שמא הוא יעוף, ואם הוא עף אצנו-רצנו לתפוס אותו. זאת לא מפני שהיה לנו קר, אלא משום שחששנו משני גורמים: ההורים, שיבואו איתנו חשבון על איבוד כובע, ואלוהים, שעלול להכות אותנו בבָרָק, כאשר אנו חשופים באין כובע.

עד כדי כך היתה, והינה, המשמעות של חבישת כובע או כיפה. בין היתר כדי להבדיל אותנו מן הגויים ש''בְּחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ'' (ויקרא י''ח ג'). לגויים, לא ניתנו, בין היתר, עשרת הדיברות, וביניהם: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד אשת רעך וגו'.

ואילו אצלנו, בקרב היהודים, אנו רואים מדי יום על המרקע פושעים קטנים, פושעים גדולים, רוצחים, אנסים, פסיכופטים – חובשי כיפה. אחד האחרונים בגלריה היה איש (אכן איש ולא חיה) שביצע מעשי אונס אכזריים נוראים באישה בת 41, תוך גרימת חבלות באבר מינה והתעללות, מעשה סדום, ועוד עינויים אשר הביאו למותה. הוא חבש כיפה. זה לא אומר שחובשי כיפות צריכים להסיר אותן כדי שלא יחשדו בהם. זה כן אומר שחובשי כיפות, אנשי תורה, דת ומסורת אמיתיים – ובראש וראשונה רועי הדת שלהם – חייבים להשמיע איזה קול או מלמול.

אלה משמיעים את קולם בנושא הטלוויזיה, האינטרנט, הטלפון הנייד, נשים עגונות (לחומרה) וכיו''ב הלכות דרבנן, או תוצרת בית, מעוגנות, או לא מעוגנות, בתורה. הם זועקים, מוציאים פשקווילים נגד ''עוכרי ישראל'' מסוג זה או אחר, אך לא שמעתי אותם זועקים על אותם פושעים מכוסי ראש שבכיפתם מבזים את דת ישראל ומסורתה. הם, ''ענקי ההלכה'', עוסקים ברצח של נפש – לפי הגדרתם. רצח של גוף או עינויו, ענייני העולם הזה, זה לא עניינם.

ואגב באתר זה, בהקשר אחר, תיארתי כיצד נראים בפרוזדורי בית המשפט אנשי החוק קשורים באזיקים למפירי החוק, שניהם משלומפרים, לבושים איזה טריקו שמבליט את צמיגי הכרס ו...מכוסים כיפה. ואין אני מבחין מי איש החוק ומי הפושע או החשוד.

ומהו המקור לכיסוי הראש? לא מדאורייתא. על פי ''ויקיפדיה'', המקור הראשון מובא בתלמוד לגבי האמורא רב נחמן שבילדותו, איצטגנינים (קוראים בכוכבים) אמרו לאימו שהילד יהיה גנב ויעצו לה חכמי הדור לכסות את ראשו כסגולה ליראת שמיים.

איפכא מסתברא, לפחות לגבי הגנבים של ימינו, אשר כיפה לראשם.

---